The Transfiguration

And Jesus was saying to them, (A)Truly I say to you, there are some of those who are standing here who will not taste death until they see the kingdom of God when it has come with power.”

(B)And six days later Jesus *took with Him (C)Peter, [a]James, and John, and *brought them up on a high mountain by themselves. And He was [b]transfigured before them; and (D)His garments became radiant and exceedingly white, as no launderer on earth can whiten them. And Elijah appeared to them along with Moses; and they were talking with Jesus. Peter responded and *said to Jesus, “(E)Rabbi, it is good that we are here; (F)let’s make three [c]tabernacles, one for You, one for Moses, and one for Elijah.” For he did not know how to reply; for they became terrified. Then a cloud [d]formed, overshadowing them, and (G)a voice [e]came out of the cloud: “(H)This is My beloved Son; [f]listen to Him!” And suddenly they looked around and saw no one with them anymore, except Jesus alone.

(I)As they were coming down from the mountain, He (J)gave them orders not to relate to anyone what they had seen, [g]until the Son of Man rose from the dead. 10 They [h]seized upon [i]that statement, discussing with one another [j]what rising from the dead meant. 11 And they asked Him, saying, “Why is it that the scribes say that (K)Elijah must come first?” 12 And He said to them, “Elijah does come first and he restores all things. And yet how is it written of (L)the Son of Man that (M)He will suffer many things and be treated with contempt? 13 But I say to you that Elijah has [k]indeed come, and they did to him whatever they wanted, just as it is written of him.”

All Things Possible

14 (N)And when they came back to the other disciples, they saw a large crowd around them, and some scribes arguing with them. 15 Immediately, when the entire crowd saw Him, they were (O)amazed and began running up to greet Him. 16 And He asked them, “What are you disputing with them?” 17 And one person from the crowd answered Him, “Teacher, I brought You my son, because he has a spirit that makes him unable to speak; 18 and [l]whenever it seizes him, it slams him to the ground, and he foams at the mouth and grinds his teeth and becomes stiff. And I told Your disciples so that they would cast it out, but they could not do it.” 19 And He answered them and *said, “O unbelieving generation, how long shall I be with you? How long shall I put up with you? Bring him to Me!” 20 And they brought [m]the boy to Him. When he saw Him, the spirit immediately threw him into convulsions, and falling to the ground, he began rolling around and foaming at the mouth. 21 And He asked his father, “How long has this been happening to him?” And he said, “From childhood. 22 It has often thrown him both into the fire and into the water to kill him. But if You can do anything, take pity on us and help us!” 23 But Jesus said to him, “‘If You can?’ (P)All things are possible for the one who believes.” 24 Immediately the boy’s father cried out and said, “I do believe; help my unbelief!” 25 When Jesus saw that (Q)a crowd was [n]rapidly gathering, He rebuked the unclean spirit, saying to it, “You mute and deaf spirit, I [o]command you, come out of him and do not enter him [p]again!” 26 And after crying out and throwing him into terrible convulsions, it came out; and the boy became so much like a corpse that most of them said, “He is dead!” 27 But Jesus took him by the hand and raised him, and he got up. 28 When He came (R)into the house, His disciples began asking Him privately, “Why is it that we could not cast it out?” 29 And He said to them, “This kind cannot come out by anything except prayer.”

Death and Resurrection Foretold

30 (S)And from there they went out and began to go through Galilee, and He did not want anyone to know about it. 31 For He was teaching His disciples and telling them, (T)The Son of Man is to be [q]handed over to men, and they will kill Him; and when He has been killed, He will rise three days later.” 32 But (U)they [r]did not understand this statement, and they were afraid to ask Him.

33 (V)They came to Capernaum; and when He was in (W)the house, He began to question them: “What were you discussing on the way?” 34 But they kept silent, for on the way (X)they had discussed with one another which of them was the greatest. 35 And sitting down, He called the twelve and *said to them, (Y)If anyone wants to be first, he shall be last of all and servant of all.” 36 And He took a child and placed him among them, and taking him in His arms, He said to them, 37 (Z)Whoever [s]receives [t]one child like this in My name [u]receives Me; and whoever [v]receives Me does not [w]receive Me, but Him who sent Me.”

Dire Warnings

38 (AA)John said to Him, “Teacher, we saw someone casting out demons in Your name, and (AB)we tried to prevent him because he was not following us.” 39 But Jesus said, “Do not hinder him, for there is no one who will perform a miracle in My name, and be able soon afterward to speak evil of Me. 40 (AC)For the one who is not against us is [x]for us. 41 For (AD)whoever gives you a cup of water to drink [y]because of your name as followers of Christ, truly I say to you, he shall by no means lose his reward.

42 (AE)Whoever causes one of these [z]little ones who believe in Me to [aa]sin, it is better for him if a heavy millstone is hung around his neck and he [ab]is thrown into the sea. 43 And (AF)if your hand causes you to sin, cut it off; it is better for you to enter life maimed, than, having your two hands, to go into [ac](AG)hell, into the (AH)unquenchable fire.[ad] 45 And if your foot is causing you to sin, cut it off; it is better for you to enter life without a foot, than, having your two feet, to be thrown into [ae](AI)hell.[af] 47 And (AJ)if your eye is causing you to sin, throw it away; it is better for you to enter the kingdom of God with one eye, than, having two eyes, to be thrown into [ag](AK)hell, 48 (AL)where their worm does not die, and (AM)the fire is not extinguished. 49 For everyone will be salted with fire. 50 Salt is good; but (AN)if the salt becomes unsalty, with what will you [ah]make it salty again? (AO)Have salt in yourselves, and (AP)be at peace with one another.”


  1. Mark 9:2 Or Jacob
  2. Mark 9:2 I.e., visibly changed
  3. Mark 9:5 Or sacred tents
  4. Mark 9:7 Lit occurred
  5. Mark 9:7 Lit occurred
  6. Mark 9:7 Or give constant heed
  7. Mark 9:9 Lit except when
  8. Mark 9:10 Or kept to themselves
  9. Mark 9:10 Lit the word
  10. Mark 9:10 Lit what was the rising from the dead
  11. Mark 9:13 Lit even
  12. Mark 9:18 Or wherever
  13. Mark 9:20 Lit him
  14. Mark 9:25 Lit running together
  15. Mark 9:25 Or Myself command
  16. Mark 9:25 Or from now on
  17. Mark 9:31 Or betrayed
  18. Mark 9:32 Lit were not knowing
  19. Mark 9:37 Or welcomes
  20. Mark 9:37 Lit one of such children
  21. Mark 9:37 Or welcomes
  22. Mark 9:37 Or welcomes
  23. Mark 9:37 Or welcome
  24. Mark 9:40 Or on our side
  25. Mark 9:41 Lit in a name that you are Christ’s
  26. Mark 9:42 Or lowly
  27. Mark 9:42 Or stumble
  28. Mark 9:42 Lit has been thrown (intensified)
  29. Mark 9:43 Gr Gehenna
  30. Mark 9:43 Late mss repeat v 48 here as v 44
  31. Mark 9:45 Gr Gehenna
  32. Mark 9:45 Late mss repeat v 48 here as v 46; cf. note 2 v 43
  33. Mark 9:47 Gr Gehenna
  34. Mark 9:50 Lit season it

ט ישוע המשיך לדבר אל תלמידיו: "אני אומר לכם, שאחדים מכם העומדים כאן היום יזכו לחיות ולראות את מלכות אלוהים באה בגבורה!"

כעבור שישה ימים לקח ישוע את פטרוס, יעקב ויוחנן ועלה איתם על פסגת אחד ההרים. רק ארבעתם היו שם.

לפתע זרחו פניו של ישוע בזוהר נפלא; בגדיו הבריקו והלבינו עד מאוד. והנה הופיעו אליהו הנביא ומשה רבנו והחלו לדבר עם ישוע.

"רבי, כמה נפלא!" קרא פטרוס בהתרגשות. "אנחנו ניבנה כאן שלוש סוכות: סוכה לכל אחד מכם..."

פטרוס לא התכוון למעשה למה שאמר; הוא פשוט הרגיש צורך לומר משהו, כי התלמידים היו מבוהלים וחסרי מילים.

בעודו מדבר סכך עליהם ענן, ומתוכו קרא קול: "זהו בני האהוב, שמעו בקולו!"

התלמידים הביטו סביבם וגילו שאליהו ומשה נעלמו, וישוע לבדו נותר עמם.

כאשר ירדו מההר ביקש מהם ישוע שלא לספר לאיש את אשר ראו, עד לאחר שיקום מן המתים. 10 השלושה לא גילו את הדבר לאיש, אולם שוחחו על כך בינם לבין עצמם, ולעיתים קרובות תהו למה התכוון ישוע כשאמר שיקום מן המתים.

11 התלמידים שאלו את ישוע מדוע הסופרים אומרים שאליהו הנביא צריך לבוא תחילה (לפני המשיח). ישוע השיב שאליהו באמת צריך לבוא לפני כן ולהכין את הדרך, ושלמעשה אליהו כבר בא ואותם האנשים נהגו בו באופן מחפיר – בדיוק כפי שניבאו הנביאים. "למה אתם חושבים שהתכוונו הנביאים כשניבאו שהמשיח יסבול עינויים וחרפה?" שאל.

14 למרגלות ההר הם פגשו את תשעת התלמידים האחרים, מוקפים בקהל רב ומתווכחים עם כמה סופרים. 15 הקהל הביט בישוע בכבוד ובהערצה, וכולם רצו לקבל את פניו.

16 "על מה אתם מתווכחים?" שאל ישוע.

17 איש מהקהל השיב: "רבי, הבאתי אליך את בני שתרפא אותו; נכנס בו שד המונע ממנו לדבר. 18 בכל פעם שהשד תוקף את הילד הוא משליך אותו על הרצפה, והילד האומלל מזיל ריר מפיו, שיניו נוקשות וכוחותיו עוזבים אותו. ביקשתי מתלמידיך לגרש את השד, אך הם לא יכלו לעשות זאת."

19 "הו, אנשים קטני אמונה," אמר ישוע, "מתי סוף-סוף תאמינו? עד מתי יהיה עלי לסבול אתכם? הביאו אלי את הילד."

20 הם הביאו אליו את הילד, אך ברגע שראה השד את ישוע הוא תקף את הילד, הפיל אותו על הרצפה וריר נזל מפיו. 21 "מתי החלו ההתקפות האלה?" שאל ישוע.

"בהיותו ילד קטן," השיב האב.

22 "לעיתים קרובות מנסה השד לדחוף את הילד לתוך אש או לתוך מים, כדי להרוג אותו. אנא, רחם עלינו ועזור לנו, אם אתה יכול."

23 "אם אני יכול?" אמר ישוע. "אם אתה מאמין, הכול אפשרי ובר ביצוע!"

24 "אני מאמין! אנא עזור לי וחזק את אמונתי!" התחנן האב בבכי.

25 כשראה ישוע שהקהל הולך ורב, נזף בשד ופקד: "שד חרש ואילם, אני מצווה עליך לעזוב את הילד הזה ולא לשוב אליו לעולם!" 26 השד פרץ בצעקה מפחידה ושוב השליך את הילד על הרצפה. הילד התפתל על הרצפה עד שאפסו כוחותיו והשד יצא ממנו. הוא שכב ללא תנועה ונראה חיוור. "הילד מת." עבר לחש בין הקהל. 27 אולם ישוע אחז בידו ועזר לו לעמוד על רגליו, והילד הזדקף – בריא לגמרי. 28 כאשר נשאר ישוע בבית עם תלמידיו לבדם, הם שאלו אותו: "מדוע לא יכולנו אנחנו לגרש את השד הזה?"

29 "זהו מקרה מיוחד שדורש תפילה וצום," השיב ישוע. הם עזבו את האזור ההוא ועברו דרך הגליל. ישוע לא סיפר לאיש על בואם, כי רצה לבלות זמן מה עם תלמידיו ולהכינם לקראת מה שעומד לקרות לו. "בן-האדם עומד להימסר לידי אויביו," פתח ישוע. "הם יהרגו אותו, אולם לאחר שלושה ימים יקום לתחייה."

32 התלמידים לא הבינו למה התכוון, אך חששו לשאול אותו.

33 כשהגיעו לכפר-נחום ונכנסו לבית מארחיהם שאל ישוע את תלמידיו: "על מה התווכחתם בדרך?"

34 הם התביישו לספר לו, משום שהתווכחו מי החשוב ביניהם. 35 ישוע התיישב, קרא אליו את התלמידים ואמר: "מי שרוצה להיות הראשון צריך להיות האחרון – עליו לשרת את כולם!"

36 ישוע קרא לאחד הילדים וביקש ממנו לעמוד באמצע החדר. הוא חיבק את הילד והכריז: 37 "כל המקבל ילד קטן כזה בשמי – כאילו מקבל אותי; וכל המקבל אותי – מקבל את אבי אשר שלח אותי."

38 יום אחד אמר לו יוחנן תלמידו: "רבי, פגשנו בדרך איש שגירש שדים בשמך. ביקשנו ממנו להפסיק זאת, שהרי אין הוא אחד משלנו."

39 "אל תמנעו ממנו, " אמר להם ישוע. "כי מי שעושה דברים כאלה בשמי לא ידבר עלי רעות. 40 כל מי שאינו נגדנו הוא לצידנו. 41 מי שייתן לכם אפילו כוס מים בלבד, משום שאתם שלי, אני מבטיח לכם שיקבל את שכרו. 42 אבל אוי למי שיגרום לילד המאמין בי לאבד את אמונתו! לאדם כזה מוטב שיקשרו אבן כבדה לצווארו ויטביעו אותו בים.

"אם ידך גורמת לך לחטוא – קצץ אותה! מוטב לחיות עם יד אחת בלבד, מאשר ללכת לגיהינום עם שתי ידיים. 45 אם רגלך גורמת לך לחטוא – כרות אותה! מוטב להיות קיטע ולחיות חיי נצח, מאשר להיות בעל שתי רגליים שמוליכות אותך לגיהינום. 46 שם לא תמות התולעת (שתכרסם בהם), והאש לא תכבה לעולם.

47 אם עינך גורמת לך לחטוא – עקור אותה! מוטב להיכנס למלכות אלוהים עיוור למחצה, מאשר להישאר בעל שתי עיניים ולראות את אש הגיהינום, 48 מקום שבו התולעת לא תמות לעולם, והאש לא תכבה לעולם. כל אדם יומלח באש. המלח הוא טוב, אך אם הוא מאבד את מליחותו הוא חסר תועלת; כיצד תוכלו להשיב לו את הטעם? על כן שימרו על המלח הנמצא בקרבכם וחיו בשלום איש עם רעהו."