A A A A A
Bible Book List

Mark 12 New American Standard Bible (NASB)

Parable of the Vine-growers

12 And He began to speak to them in parables: A man planted a vineyard and put a [a]wall around it, and dug a vat under the wine press and built a tower, and rented it out to [b]vine-growers and went on a journey. At the harvest time he sent a slave to the vine-growers, in order to receive some of the produce of the vineyard from the vine-growers. They took him, and beat him and sent him away empty-handed. Again he sent them another slave, and they wounded him in the head, and treated him shamefully. And he sent another, and that one they killed; and so with many others, beating some and killing others. He had one more to send, a beloved son; he sent him last of all to them, saying, ‘They will respect my son.’ But those vine-growers said to one another, ‘This is the heir; come, let us kill him, and the inheritance will be ours!’ They took him, and killed him and threw him out of the vineyard. What will the [c]owner of the vineyard do? He will come and destroy the vine-growers, and will give the vineyard to others. 10 Have you not even read this Scripture:

The stone which the builders rejected,
This became the chief corner stone;
11 This came about from the Lord,
And it is marvelous in our eyes’?”

12 And they were seeking to seize Him, and yet they feared the [d]people, for they understood that He spoke the parable against them. And so they left Him and went away.

Jesus Answers the Pharisees, Sadducees and Scribes

13 Then they *sent some of the Pharisees and Herodians to Him in order to trap Him in a statement. 14 They *came and *said to Him, “Teacher, we know that You are truthful and [e]defer to no one; for You are not partial to any, but teach the way of God in truth. Is it [f]lawful to pay a poll-tax to Caesar, or not? 15 Shall we pay or shall we not pay?” But He, knowing their hypocrisy, said to them, “Why are you testing Me? Bring Me a [g]denarius to look at.” 16 They brought one. And He *said to them, “Whose likeness and inscription is this?” And they said to Him, “Caesar’s.” 17 And Jesus said to them, Render to Caesar the things that are Caesar’s, and to God the things that are God’s.” And they [h]were amazed at Him.

18 Some Sadducees (who say that there is no resurrection) *came to Jesus, and began questioning Him, saying, 19 “Teacher, Moses wrote for us that if a man’s brother dies and leaves behind a wife and leaves no child, his brother should [i]marry the wife and raise up children to his brother. 20 There were seven brothers; and the first took a wife, and died leaving no children. 21 The second one [j]married her, and died leaving behind no children; and the third likewise; 22 and so [k]all seven left no children. Last of all the woman died also. 23 In the resurrection, [l]when they rise again, which one’s wife will she be? For [m]all seven had married her.” 24 Jesus said to them, “Is this not the reason you are mistaken, that you do not [n]understand the Scriptures or the power of God? 25 For when they rise from the dead, they neither marry nor are given in marriage, but are like angels in heaven. 26 But [o]regarding the fact that the dead rise again, have you not read in the book of Moses, in the passage about the burning bush, how God spoke to him, saying, ‘I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob’? 27 He is not the God [p]of the dead, but of the living; you are greatly mistaken.”

28 One of the scribes came and heard them arguing, and recognizing that He had answered them well, asked Him, “What commandment is the [q]foremost of all?” 29 Jesus answered, “The foremost is, ‘Hear, O Israel! The Lord our God is one Lord; 30 and you shall love the Lord your God with all your heart, and with all your soul, and with all your mind, and with all your strength.’ 31 The second is this, ‘You shall love your neighbor as yourself.’ There is no other commandment greater than these.” 32 The scribe said to Him, “Right, Teacher; You have truly stated that He is One, and there is no one else besides Him; 33 and to love Him with all the heart and with all the understanding and with all the strength, and to love one’s neighbor as himself, is much more than all burnt offerings and sacrifices.” 34 When Jesus saw that he had answered intelligently, He said to him, “You are not far from the kingdom of God.” After that, no one would venture to ask Him any more questions.

35 And Jesus began to say, as He taught in the temple, “How is it that the scribes say that [r]the Christ is the son of David? 36 David himself said [s]in the Holy Spirit,

The Lord said to my Lord,
Sit at My right hand,
Until I put Your enemies beneath Your feet.”’

37 David himself calls Him ‘Lord’; so in what sense is He his son?” And the large crowd [t]enjoyed listening to Him.

38 In His teaching He was saying: “Beware of the scribes who like to walk around in long robes, and like respectful greetings in the market places, 39 and chief seats in the synagogues and places of honor at banquets, 40 who devour widows’ houses, and for appearance’s sake offer long prayers; these will receive greater condemnation.”

The Widow’s Mite

41 And He sat down opposite the treasury, and began observing how the people were putting [u]money into the treasury; and many rich people were putting in large sums. 42 A poor widow came and put in two [v]small copper coins, which amount to a [w]cent. 43 Calling His disciples to Him, He said to them, “Truly I say to you, this poor widow put in more than all [x]the contributors to the treasury; 44 for they all put in out of their [y]surplus, but she, out of her poverty, put in all she owned, [z]all she had to live on.”

Footnotes:

  1. Mark 12:1 Or fence
  2. Mark 12:1 Or tenant farmers, also vv 2, 7, 9
  3. Mark 12:9 Lit lord
  4. Mark 12:12 Lit crowd
  5. Mark 12:14 Lit it is not a concern to You about anyone; i.e. You do not seek anyone’s favor
  6. Mark 12:14 Or permissible
  7. Mark 12:15 The denarius was a day’s wages
  8. Mark 12:17 Or were greatly marveling
  9. Mark 12:19 Lit take
  10. Mark 12:21 Lit took
  11. Mark 12:22 Lit the seven
  12. Mark 12:23 Early mss do not contain when they rise again
  13. Mark 12:23 Lit the seven
  14. Mark 12:24 Or know
  15. Mark 12:26 Lit concerning the dead, that they rise
  16. Mark 12:27 Or of corpses
  17. Mark 12:28 Or first
  18. Mark 12:35 I.e. the Messiah
  19. Mark 12:36 Or by
  20. Mark 12:37 Lit was gladly hearing Him
  21. Mark 12:41 I.e. copper coins
  22. Mark 12:42 Gr lepta
  23. Mark 12:42 Gr quadrans; i.e. 1/64 of a denarius
  24. Mark 12:43 Lit those who were putting in
  25. Mark 12:44 Or abundance
  26. Mark 12:44 Lit her whole livelihood
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי מרקוס 12 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יב ישוע סיפר לעם את המשל הבא: "איש אחד נטע כרם ענבים ובנה גדר, יקב ומגדל שמירה. הוא השכיר את הכרם לכורמים ונסע לחוץ לארץ. בזמן הבציר שלח בעל-הכרם את אחד מאנשיו לאסוף את הרווח מיבול הענבים, אולם הכורמים התנפלו על השליח, הכו אותו ושלחו אותו חזרה אל בעל-הכרם בידיים ריקות.

בעל-הכרם שלח מישהו אחר אל הכורמים, אך גם אותו הכו ואף פצעו את ראשו. השליח הבא נרצח וכל השליחים שבאו לאחר מכן לכרם הוכו או נרצחו. לבסוף נשאר לבעל-הכרם עוד שליח אחד – בנו היחיד. בלית ברירה הוא שלח את בנו, בתקווה שלפחות אליו יתייחסו הכורמים בכבוד. "אבל כשראו הכורמים מרחוק את הבן אמרו: 'הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו. הבה נהרוג אותו, ואז יהיה הכרם שלנו!' הם תפסו את הבן, רצחו אותו והשליכו את גופתו מעבר לגדר.

"מה לדעתכם יעשה בעל-הכרם כאשר ישמע מה שקרה? מובן שיבוא בעצמו, יהרוג את כל הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים. 10 האם אינכם זוכרים שככה כתוב בתהילים? האבן שהבונים זלזלו בה וזרקו אותה נעשתה לאבן פינה – לאבן החשובה ביותר בכל הבניין! 11 מעשה נפלא זה של אלוהים הוא מעל ומעבר לכושר הבנתנו"[a].

12 ראשי הכוהנים, הזקנים והסופרים רצו לאסור אותו בו במקום, כי הבינו שבמשל זה הוא מתכוון אליהם – שהם הכורמים הרשעים. אולם הם פחדו לגעת בו בגלל ההמון הרב שהיה שם. על כן ויתרו לו והלכו לדרכם. 13 אולם הם שלחו אליו כמה מאנשי הורדוס ופרושים, כדי שייכנסו איתו לשיחה וינסו לגרום לכך שיאמר משהו נגד החוק, על-מנת שתהיה להם עילה לאסור אותו.

14 ."רבי", פתחו המסתננים, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר אלוהים. אמור לנו, רבי, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?"

15 ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: "תנו לי מטבע ואומר לכם." 16 הם נתנו לו מטבע, והוא שאל: "של מי הדמות החקוקה על המטבע? של מי השם החקוק כאן?"

"של הקיסר!" ענו כולם.

17 "של הקיסר? אם כן תנו לו את מה ששייך לו, אך תנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים." הם נותרו פעורי פה וללא מילים.

18 אחר כך באו צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו אותו:

19 "רבי, משה רבנו לימד אותנו שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו בן, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. 20 במשפחה אחת היו שבעה אחים; האח הבכור התחתן, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. 21 האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. כך קרה גם עם האח השלישי. 22 בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם בן. לבסוף מתה גם האישה."

23 "רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו עמה." 24 השיב להם ישוע: "הבעיה אתכם היא שאינכם יודעים מה כתוב בכתבי-הקודש, ואינכם מכירים את כוחו של אלוהים וגבורתו. 25 כאשר שבעת האחים והאישה יקומו לתחייה הם לא יהיו נשואים – הם יהיו דומים למלאכים.

26 ובנוגע לתחיית המתים – טועים אתם מאוד. האם מעולם לא קראתם בספר שמות על משה והסנה הבוער? אלוהים אמר למשה[b]: 'אנוכי אלוהי אברהם ואלוהי יצחק ואלוהי יעקב'.

27 אלוהים אמר למשה כי למרות שאנשים אלה מתו לפני מאות שנים, הם עדיין חיים. הרי אלוהים לא היה אומר: 'אנוכי האלוהים' של אנשים מתים!"

28 אחד המנהיגים היהודיים שעמד שם נוכח כי ישוע השיב כהלכה, ולכן שאל אותו: "מהי המצווה החשובה ביותר?"

29 ישוע השיב: "'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד! 30 ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.' 31 המצווה השנייה היא: 'ואהבת לרעך כמוך.' מצוות אלה הן החשובות ביותר!"

32 השואל המשיך: "רבי, אתה צודק. באמת יש רק אלוהים אחד ואין אחר מלבדו. 33 אני יודע שחשוב יותר לאהוב את אלוהים בכל לבי, הבנתי וכוחי, ולאהוב אנשים אחרים כמו את עצמי, מאשר להקריב כל מיני קרבנות בבית-המקדש."

34 ישוע ראה שהאיש דיבר בחוכמה, ולכן אמר לו: "אתה קרוב מאוד למלכות אלוהים!" לאחר מכן לא העז איש לשאול אותו יותר שאלות.

35 מאוחר יותר, כשלימד ישוע את האנשים בבית-המקדש, שאל אותם: "מדוע טוענים הסופרים כי המשיח הוא בנו של דוד המלך? 36 הרי דוד אמר בעצמו בהשראת רוח הקודש[c]: 'נאם ה' לאדני, שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך.' 37 הלא דוד עצמו קרא לו 'אדון', אם כן כיצד הוא יכול להיות בנו?" הקהל נהנה מאוד להקשיב לנימוקיו של ישוע ולמסקנותיו.

38 ישוע המשיך ללמד את העם: "היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. 39 הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית-הכנסת ובסעודות וחגיגות. 40 ללא בושה הם מגרשים אלמנות מבתיהן, וכדי לכסות על מעשיהם מעמידים פני קדושים תמימים ומתפללים בציבור תפילות ארוכות. משום כך יהיה עונשם חמור יותר."

41 ישוע התיישב מול תיבת האוצר והתבונן באנשים שהביאו תרומות. עשירים רבים תרמו סכומי כסף גדולים. 42 אחריהם הופיעה אלמנה ענייה שתרמה שתי מטבעות קטנות בשווי של שתי אגורות.

43 ישוע קרא לתלמידיו ואמר: "אתם רואים את האלמנה הזאת? היא תרמה יותר מכל העשירים האלה גם יחד! כי העשירים תרמו סכומים קטנים ביחס לרכוש הרב שיש להם, ואילו האלמנה הזאת נתנה את כל מה שהיה לה."

Footnotes:

  1. הבשורה על-פי מרקוס 12:11 כלשונו: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה; מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו." (תהלים קיח 22)
  2. הבשורה על-פי מרקוס 12:26 שמות ג 6
  3. הבשורה על-פי מרקוס 12:36 תהלים קי 1
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes