Bible Book List

Mark 10-11 New American Standard Bible (NASB)

Jesus’ Teaching about Divorce

10 Getting up, He *went from there to the region of Judea and beyond the Jordan; crowds *gathered around Him again, and, according to His custom, He once more began to teach them.

Some Pharisees came up to Jesus, testing Him, and began to question Him whether it was lawful for a man to [a]divorce a wife. And He answered and said to them, “What did Moses command you?” They said, “Moses permitted a man to write a certificate of divorce and [b]send her away.” But Jesus said to them, [c]Because of your hardness of heart he wrote you this commandment. But from the beginning of creation, God made them male and female. For this reason a man shall leave his father and mother[d], and the two shall become one flesh; so they are no longer two, but one flesh. What therefore God has joined together, let no man separate.”

10 In the house the disciples began questioning Him about this again. 11 And He *said to them, Whoever [e]divorces his wife and marries another woman commits adultery against her; 12 and if she herself [f]divorces her husband and marries another man, she is committing adultery.”

Jesus Blesses Little Children

13 And they were bringing children to Him so that He might touch them; but the disciples rebuked them. 14 But when Jesus saw this, He was indignant and said to them, “Permit the children to come to Me; do not hinder them; for the kingdom of God belongs to such as these. 15 Truly I say to you, whoever does not receive the kingdom of God like a child will not enter it at all.” 16 And He took them in His arms and began blessing them, laying His hands on them.

The Rich Young Ruler

17 As He was setting out on a journey, a man ran up to Him and knelt before Him, and asked Him, “Good Teacher, what shall I do to inherit eternal life?” 18 And Jesus said to him, “Why do you call Me good? No one is good except God alone. 19 You know the commandments, ‘Do not murder, Do not commit adultery, Do not steal, Do not bear false witness, Do not defraud, Honor your father and mother.’” 20 And he said to Him, “Teacher, I have kept all these things from my youth up.” 21 Looking at him, Jesus felt a love for him and said to him, “One thing you lack: go and sell all you possess and give to the poor, and you will have treasure in heaven; and come, follow Me.” 22 But at these words [g]he was saddened, and he went away grieving, for he was one who owned much property.

23 And Jesus, looking around, *said to His disciples, How hard it will be for those who are wealthy to enter the kingdom of God!” 24 The disciples were amazed at His words. But Jesus *answered again and *said to them, “Children, how hard it is to enter the kingdom of God! 25 It is easier for a camel to go through the eye of a needle than for a rich man to enter the kingdom of God.” 26 They were even more astonished and said to Him, “[h]Then who can be saved?” 27 Looking at them, Jesus *said, With people it is impossible, but not with God; for all things are possible with God.”

28 Peter began to say to Him, “Behold, we have left everything and followed You.” 29 Jesus said, “Truly I say to you, there is no one who has left house or brothers or sisters or mother or father or children or farms, for My sake and for the gospel’s sake, 30 [i]but that he will receive a hundred times as much now in [j]the present age, houses and brothers and sisters and mothers and children and farms, along with persecutions; and in the age to come, eternal life. 31 But many who are first will be last, and the last, first.”

Jesus’ Sufferings Foretold

32 They were on the road going up to Jerusalem, and Jesus was walking on ahead of them; and they were amazed, and those who followed were fearful. And again He took the twelve aside and began to tell them what was going to happen to Him, 33 saying, “Behold, we are going up to Jerusalem, and the Son of Man will be [k]delivered to the chief priests and the scribes; and they will condemn Him to death and will [l]hand Him over to the Gentiles. 34 They will mock Him and spit on Him, and scourge Him and kill Him, and three days later He will rise again.”

35 [m]James and John, the two sons of Zebedee, *came up to Jesus, saying, “Teacher, we want You to do for us whatever we ask of You.” 36 And He said to them, “What do you want Me to do for you?” 37 They said to Him, “[n]Grant that we may sit, one on Your right and one on Your left, in Your glory.” 38 But Jesus said to them, “You do not know what you are asking. Are you able to drink the cup that I drink, or to be baptized with the baptism with which I am baptized?” 39 They said to Him, “We are able.” And Jesus said to them, “The cup that I drink you shall drink; and you shall be baptized with the baptism with which I am baptized. 40 But to sit on My right or on My left, this is not Mine to give; but it is for those for whom it has been prepared.”

41 Hearing this, the ten began to feel indignant with [o]James and John. 42 Calling them to Himself, Jesus *said to them, “You know that those who are recognized as rulers of the Gentiles lord it over them; and their great men exercise authority over them. 43 But it is not this way among you, but whoever wishes to become great among you shall be your servant; 44 and whoever wishes to be first among you shall be slave of all. 45 For even the Son of Man did not come to be served, but to serve, and to give His [p]life a ransom for many.”

Bartimaeus Receives His Sight

46 Then they *came to Jericho. And as He was leaving Jericho with His disciples and a large crowd, a blind beggar named Bartimaeus, the son of Timaeus, was sitting by the road. 47 When he heard that it was Jesus the Nazarene, he began to cry out and say, “Jesus, Son of David, have mercy on me!” 48 Many were sternly telling him to be quiet, but he kept crying out all the more, “Son of David, have mercy on me!” 49 And Jesus stopped and said, “Call him here.” So they *called the blind man, saying to him, “Take courage, stand up! He is calling for you.” 50 Throwing aside his cloak, he jumped up and came to Jesus. 51 And answering him, Jesus said, “What do you want Me to do for you?” And the blind man said to Him, “[q]Rabboni, I want to regain my sight!” 52 And Jesus said to him, “Go; your faith has [r]made you well.” Immediately he regained his sight and began following Him on the road.

The Triumphal Entry

11 As they *approached Jerusalem, at Bethphage and Bethany, near the Mount of Olives, He *sent two of His disciples, and *said to them, “Go into the village opposite you, and immediately as you enter it, you will find a colt tied there, on which no one yet has ever sat; untie it and bring it here. If anyone says to you, ‘Why are you doing this?’ you say, ‘The Lord has need of it’; and immediately he [s]will send it back here.” They went away and found a colt tied at the door, outside in the street; and they *untied it. Some of the bystanders were saying to them, “What are you doing, untying the colt?” They spoke to them just as Jesus had told them, and they gave them permission. They *brought the colt to Jesus and put their coats on it; and He sat on it. And many spread their coats in the road, and others spread leafy branches which they had cut from the fields. Those who went in front and those who followed were shouting:

Blessed is He who comes in the name of the Lord;
10 Blessed is the coming kingdom of our father David;
Hosanna in the highest!”

11 Jesus entered Jerusalem and came into the temple; and after looking around at everything, He left for Bethany with the twelve, since it was already late.

12 On the next day, when they had left Bethany, He became hungry. 13 Seeing at a distance a fig tree in leaf, He went to see if perhaps He would find anything on it; and when He came to it, He found nothing but leaves, for it was not the season for figs. 14 He said to it, “May no one ever eat fruit from you again!” And His disciples were listening.

Jesus Drives Money Changers from the Temple

15 Then they *came to Jerusalem. And He entered the temple and began to drive out those who were buying and selling in the temple, and overturned the tables of the money changers and the seats of those who were selling [t]doves; 16 and He would not permit anyone to carry [u]merchandise through the temple. 17 And He began to teach and say to them, “Is it not written, ‘My house shall be called a house of prayer for all the nations’? But you have made it a robbers[v]den.” 18 The chief priests and the scribes heard this, and began seeking how to destroy Him; for they were afraid of Him, for the whole crowd was astonished at His teaching.

19 When evening came, [w]they would go out of the city.

20 As they were passing by in the morning, they saw the fig tree withered from the roots up. 21 Being reminded, Peter *said to Him, “Rabbi, look, the fig tree which You cursed has withered.” 22 And Jesus *answered saying to them, Have faith in God. 23 Truly I say to you, whoever says to this mountain, ‘Be taken up and cast into the sea,’ and does not doubt in his heart, but believes that what he says is going to happen, it will be granted him. 24 Therefore I say to you, all things for which you pray and ask, believe that you have received them, and they will be granted you. 25 Whenever you stand praying, forgive, if you have anything against anyone, so that your Father who is in heaven will also forgive you your transgressions. 26 [[x]But if you do not forgive, neither will your Father who is in heaven forgive your transgressions.”]

Jesus’ Authority Questioned

27 They *came again to Jerusalem. And as He was walking in the temple, the chief priests and the scribes and the elders *came to Him, 28 and began saying to Him, “By what authority are You doing these things, or who gave You this authority to do these things?” 29 And Jesus said to them, “I will ask you one question, and you answer Me, and then I will tell you by what authority I do these things. 30 Was the baptism of John from heaven, or from men? Answer Me.” 31 They began reasoning among themselves, saying, “If we say, ‘From heaven,’ He will say, ‘Then why did you not believe him?’ 32 But [y]shall we say, ‘From men’?”—they were afraid of the people, for everyone considered John to have been a real prophet. 33 Answering Jesus, they *said, “We do not know.” And Jesus *said to them, “Nor [z]will I tell you by what authority I do these things.”


  1. Mark 10:2 Or send away
  2. Mark 10:4 Or divorce her
  3. Mark 10:5 Or With reference to
  4. Mark 10:7 Many late mss add and shall cling to his wife
  5. Mark 10:11 Or sends away
  6. Mark 10:12 Or sends away
  7. Mark 10:22 Or he became gloomy
  8. Mark 10:26 Lit And
  9. Mark 10:30 Lit if not
  10. Mark 10:30 Lit this time
  11. Mark 10:33 Or betrayed
  12. Mark 10:33 Or betray
  13. Mark 10:35 Or Jacob
  14. Mark 10:37 Lit Give to us
  15. Mark 10:41 Or Jacob
  16. Mark 10:45 Or soul
  17. Mark 10:51 I.e. My Master
  18. Mark 10:52 Lit saved you
  19. Mark 11:3 Lit sends
  20. Mark 11:15 Lit the doves
  21. Mark 11:16 Lit a vessel; i.e. a receptacle or implement of any kind
  22. Mark 11:17 Lit cave
  23. Mark 11:19 I.e. Jesus and His disciples
  24. Mark 11:26 Early mss do not contain this v
  25. Mark 11:32 Or if we say
  26. Mark 11:33 Lit do I tell
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי מרקוס 10-11 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

י ישוע עזב את כפר-נחום והלך דרומה, לגבול יהודה ולאזור שממזרח לנהר הירדן. שוב התאסף סביבו קהל גדול, וישוע לימד אותם כמנהגו. פרושים אחדים שבאו לנסותו שאלו: "האם אתה בעד גירושין או נגדו?"

"מה אמר משה רבנו בקשר לגירושין?" שאל ישוע. "משה אמר שמותר להתגרש," השיבו הפרושים. "הוא אמר שבעל הרוצה לגרש את אשתו צריך לכתוב לה ספר כריתות (מכתב גירושין), וזה כל מה שנדרש ממנו." "האם אתם יודעים מדוע התיר משה גירושין?" השיב ישוע. "אני אגיד לכם למה: משה לקח בחשבון את האופי העקשני שלכם. הרי מובן מאליו שאלוהים לא ברא איש ואישה כדי שייפרדו, אלא להיפך – אלוהים ברא איש ואישה כדי שיתאחדו לעולם בברית הנישואין. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד[a]. וכך אסור לאיש להפריד את מה שאלוהים איחד."

10 מאוחר יותר, כשנשאר ישוע בבית לבד עם התלמידים, שוב העלו את הנושא. 11 ישוע הסביר להם: "בעל המגרש את אשתו משום שברצונו להתחתן עם אישה אחרת, נחשב לנואף. 12 ואישה המגרשת את בעלה ומתחתנת בשנית נחשבת גם היא לנואפת."

13 פעם הביאו אליו מספר אמהות את ילדיהן, כדי שיברך אותם, אולם התלמידים גירשו את האמהות וביקשו מהן שלא להטריד את ישוע.

14 כשראה ישוע מה עושים תלמידיו, זה לא מצא חן בעיניו. "הניחו לילדים לבוא אלי; אל תגרשו אותם! הרי לכאלה שייכת מלכות האלוהים. 15 אני אומר לכם: מי שלא יבוא אלי כמו ילד, לא יוכל להיכנס למלכות האלוהים." 16 ישוע חיבק את הילדים, הניח ידיו על ראשם וברך אותם.

17 יום אחד כאשר ישוע יצא לאחד ממסעותיו, בא אליו אדם בריצה שנפל לרגליו ושאל: "רבי הטוב, כיצד אוכל לרשת חיי נצח?"

18 מדוע אתה אומר שאני טוב?" שאל ישוע. "רק אלוהים טוב. 19 אך בתשובה לשאלתך, אתה הרי מכיר את המצוות: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תהיה עד שקר, לא תחמוד, כבד את אביך ואת אמך?"

20 "רבי", ענה האיש, "תמיד שמרתי את כל המצוות האלה."

21 ישוע הביט בו באהבה. "עליך לעשות עוד דבר אחד; עליך למכור את רכושך ולתרום את הכסף לעניים – כדי שאוצרך יהיה בשמים – ולאחר מכן לך אחרי."

22 האיש התעצב מאוד והלך לדרכו, כי היה עשיר מאוד.

23 ישוע הסתכל ואז אמר לתלמידיו: "לאיש עשיר קשה מאוד להיכנס למלכות האלוהים." 24 דבריו של ישוע הדהימו את התלמידים, ולכן חזר ואמר: "ילדים יקרים, מי שבוטח בכסף וברכוש קשה לו מאוד להיכנס למלכות האלוהים. 25 קל יותר לגמל לעבור דרך חוט המחט, מאשר לאיש עשיר להיכנס למלכות האלוהים." 26 דבריו אך הגבירו את תמיהת התלמידים. הם שאלו: "אם כך, אז איך אנשים יכולים להיוושע?" שאלו.

27 ישוע הסביר להם בסבלנות: "זהו בלתי אפשרי לבני אדם, אבל עם אלוהים הכול אפשרי!"

28 פטרוס החל למנות בקול רם את כל הדברים שהוא ושאר התלמידים עזבו למען ישוע. "אנחנו ויתרנו על הכול כדי ללכת אחריך!" אמר פטרוס.

29 "אני מבטיח לכם," אמר ישוע, "שכל מי שוויתר על בית, אחים, אחיות, אמא, אבא, ילדים או רכוש למעני ולמען הבשורה, 30 יקבל ממני חזרה פי מאה ממה שלכאורה הפסיד: בתים, אחים, אחיות, אמהות, ילדים, אדמות - אך עם כל אלה גם רדיפות, ובעולם הבא יקבל חיי נצח. 31 אנשים רבים שנראים עכשיו חשובים יהיו חסרי כל חשיבות, ורבים מאלה הנראים עתה חסרי חשיבות יהיו חשובים ביותר!"

32 בדרך לירושלים הלך ישוע בראש, והתלמידים הלכו אחריו בחרדה. ישוע המשיך לספר להם מה יקרה לו בירושלים. 33 "כשנגיע לירושלים," פתח ישוע, "יאסרו אותי ייקחו אותי אל ראשי הכוהנים והסופרים; הם ישפטו אותי וידונו אותי למוות. לאחר מכן ימסרו אותי לידי הרומאים, כדי שיוציאו לפועל את גזר הדין. 34 הם ירקו עלי, ילעגו לי, יצליפו בי בשוטים ויהרגו אותי. אבל לאחר שלושה ימים אקום לתחייה."

35 יעקב ויוחנן בני זבדי לחשו באוזנו: "רבי, אנחנו רוצים לבקש ממך טובה."

36 "איזו טובה אתם רוצים?" שאל ישוע.

37 "כאשר תשב על כסא המלכות, אנו רוצים לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך."

38 "אינכם יודעים מה אתם מבקשים!" התפלא ישוע. "האם תוכלו לשתות מהכוס שאני חייב לשתות? האם תוכלו להיטבל בטבילה שאני מוכרח להיטבל?"

39 "כן!" השיבו.

"אתם באמת תשתו מכוסי ותיטבלו בטבילתי," אמר ישוע. 40 "אבל איני יכול להבטיח לכם לשבת לימיני ולשמאלי, מפני שמקומות אלה כבר שמורים!" 41 עד מהרה גילו שאר התלמידים את בקשתם של יעקב ויוחנן וכעסו עליהם מאוד. 42 ישוע קיבץ סביבו את התלמידים ואמר: "אתם הרי יודעים שמנהיגי הגויים רודים בנתיניהם, ומעניקים כוח וסמכות למי שהם רוצים. 43 אבל אצלכם יהא המצב שונה; מי שרוצה להיות מנהיג ביניכם צריך להיות לכם למשרת. 44 מי שרוצה לעמוד בראש צריך להיות המשרת של כולכם. 45 אף אני, המשיח, לא באתי לכאן כדי שישרתו אותי, אלא כדי לשרת את האחרים ולעזור להם, וכדי לתת את חיי בתמורה לחייהם של אנשים רבים."

46 ישוע ותלמידיו באו ליריחו. בצאתם מהעיר הלך אחריהם קהל גדול. בצד הדרך ישב קבצן עיוור בשם ברטמי בן-טימי,

47 ששמע שישוע מנצרת מתקרב. ברטמי החל לצעוק: "ישוע בן דוד, רחם עלי!"

48 "שתוק!" ציוו עליו מספר אנשים. אך העיוור לא שתק, אלא הגביר את קולו: "בן דוד, רחם עלי!"

49 ישוע שמע את תחינותיו של העיוור ועמד מלכת. הוא ביקש לקרוא לעיוור. "התעודד," אמרו לו, "קום! הוא קורא לך." 50 ברטמי השליך מעליו את סמיכותיו ובא לישוע.

51 "מה אוכל לעשות למענך?" שאל ישוע.

" רבי, אני רוצה לראות!" בכה האיש.

52 "כמובן," השיב ישוע. "אמונתך ריפאה אותך; לך לשלום." ואכן עיניו נרפאו והוא הלך בדרך אחרי ישוע.

יא כאשר התקרבו לירושלים והגיעו לבית-פגי ובית-עניה, שעל הר הזיתים, פנה ישוע אל שניים מתלמידיו ואמר:

"לכו אל הכפר ממול, ובכניסה תראו עיר קשור שמעולם לא רכבו עליו. התירו את העיר והביאו אותו אלי. אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו לו, 'אדוננו זקוק לעיר, אך הוא ישיב אותו בהקדם.'"

שני התלמידים נכנסו אל הכפר ומצאו את העיר עומד על השביל, קשור לשער אחד הבתים. בהתירם את העיר שאלו מספר אנשים שעמדו שם: "מה אתם עושים? לאן אתם לוקחים את העיר?"

התלמידים השיבו שישוע ביקש מהם להביא לו את העיר, והאנשים לא התנגדו יותר.

הם הביאו את העיר לישוע, וכל התלמידים הניחו את מעיליהם על גבו, כדי שישוע יוכל לשבת בנוח. רבים מן הקהל פרשו את מעיליהם על הדרך לפני ישוע, ואחרים כרתו ענפים והניחו אותם על הדרך.

הקהל, שנמלא התלהבות, נדחף ונדחק אל ישוע מכל עבר וקרא: "הושע-נא! ברוך הבא בשם ה'! 10 תבורך מלכות דוד הבאה עלינו! הושע-נא במרומים!"

11 כל הקהל הזה ליווה את ישוע אל תוך העיר. מאוחר יותר נכנס ישוע לבית-המקדש והביט סביבו בתשומת לב מרובה, אולם מאחר שהשעה הייתה מאוחרת הוא עזב את המקום והלך עם תלמידיו לבית-עניה.

12 למחרת בבוקר, בעזבם את בית-עניה, היה ישוע רעב. 13 הוא ראה מרחוק עץ תאנה עם עלים ירוקים ורעננים. ישוע התקרב אל העץ וחיפש תאנים, אולם לא מצא דבר מלבד עלים, כי טרם הגיעה העונה.

14 ישוע קילל את התאנה ואמר: "מהיום והלאה איש לא יאכל תאנים ממך!"" והתלמידים שמעו זאת.

15 הם חזרו לירושלים וישוע הלך ישר לבית-המקדש. הוא החל לגרש משם את כל הסוחרים והקונים, הפך את השולחנות של מחליפי הכספים ואת הדוכנים של סוחרי היונים, 16 ולא הרשה לאיש לשאת כלים וסחורה דרך המקדש.

17 ישוע פנה אל הקהל הנדהם: "כתוב בכתבי-הקודש[b]: 'ביתי הוא בית תפילה ייקרא לכל העמים.' אולם אתם הפכתם את בית האלוהים למאורת גנבים!" 18 ראשי הכוהנים והסופרים שמעו על מה שישוע עשה, והחלו לתכנן כיצד להיפטר ממנו. למעשה הם פחדו ממנו, מפני שכל העם העריץ אותו ואהב את מה שלימד.

19 באותו ערב יצאו ישוע ותלמידיו אל מחוץ לעיר. 20 בבוקר שוב עברו ליד עץ התאנה, ונדהמו לראות שהעץ יבש לגמרי. 21 פטרוס נזכר במה שישוע עשה יום קודם ואמר: "ראה, רבי- העץ שקיללת התייבש לגמרי!"

22 "פשוט האמינו באלוהים, אמר ישוע. 23 "אילו באמת האמנתם בכוחו של אלוהים, יכולתם לצוות על ההר הזה לזוז ממקומו ולהיזרק לים. אם תאמינו ולא תטילו ספק יתקיים דברכם. 24 דעו לכם, אתם יכולים להתפלל בעד כל דבר, ואם תאמינו שתקבלו את אשר ביקשתם, באמת תקבלו! 25 אבל בשעה שאתם מתפללים עליכם לסלוח תמיד לכל מי שאתם שומרים לו טינה, כדי שאביכם שבשמים יסלח גם לכם על חטאיכם. 26 אם לא תסלחו לאחרים – גם אביכם שבשמים לא יסלח לכם!" בינתיים ישוע ותלמידיו חזרו לירושלים, וישוע שב לבית-המקדש. אחדים מראשי הכוהנים הסופרים וזקנים באו אליו ושאלו בכעס: "באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?"

29 "אני אענה לשאלתכם בתנאי שאתם תענו לשאלתי," השיב ישוע. 30 "אמרו לי, האם נשלח יוחנן המטביל על-ידי אלוהים או על-ידי בני-אדם?" 31 הם התייעצו ביניהם: "אם נאמר שאלוהים שלח אותו, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. 32 אולם אם נאמר שלא אלוהים שלח אותו, כל העם יתנפל עלינו, כי הוא מאמין שיוחנן היה נביא שנשלח על-ידי אלוהים."

33 לאחר התייעצות ממושכת השיבו הזקנים: "איננו יכולים לענות לך, מפני שאיננו יודעים את התשובה."

על כן השיב להם ישוע: "אם כן, גם אני לא אענה על שאלתכם."


  1. הבשורה על-פי מרקוס 10:8 בראשית ב 24
  2. הבשורה על-פי מרקוס 11:17 ישעיהו נו 7
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references