A A A A A
Bible Book List

Mark 141599 Geneva Bible (GNV)

14 1 The Priests’ conspiracy against Christ. 3 The woman pouring oil on Christ’s head. 12 The preparing of the Passover. 22 The institution of the Supper. 41 Christ delivered into the hands of men. 43 Judas betrayeth him with a kiss. 53 Christ is before Caiaphas. 66 Peter’s denial.

And [a]two days after followed the feast of the Passover, and of unleavened bread: and the high Priests, and Scribes sought how they might take him by craft, and put him to death.

But they said, Not in the feast day, lest there be any tumult among the people.

And when he was in Bethany in the house of Simon the leper, as he sat at table, there came a woman having a box of ointment of Spikenard, very costly, and she brake the box, and poured it on his head.

[b]Therefore some disdained among themselves, and said, To what end is this waste of ointment?

For it might have been sold for more than [c]three hundred pence, and been given unto the poor, and they murmured against her.

But Jesus said, Let her alone: Why trouble ye her? she hath wrought a good work on me.

[d]For ye have the poor with you always, and when ye will ye may do them good, but me ye shall not have always.

[e]She hath done that she could: she came aforehand to anoint my body to the burying.

Verily I say unto you, wheresoever this Gospel shall be preached throughout the whole world, this also that she hath done, shall be spoken of in remembrance of her.

10 [f]Then Judas Iscariot, one of the twelve, went away unto the high Priests, to betray him unto them.

11 And when they heard it, they were glad, and promised that they would give him money: therefore he sought how he might conveniently betray him.

12 [g]Now the first day of unleavened bread, [h]when [i]they sacrificed the [j]Passover, his disciples said unto him, Where wilt thou that we go and prepare, that thou mayest eat the Passover?

13 Then he sent forth two of his disciples, and said unto them, Go ye into the city, and there shall a man meet you bearing a pitcher of water: follow him.

14 And whithersoever he goeth in, say ye to the good man of the house, The master saith, Where is the lodging where I shall eat the Passover with my disciples?

15 And he will show you an [k]upper chamber which is large, trimmed and prepared: there make it ready for us.

16 So his disciples went forth, and came to the city, and found as he had said unto them, and made ready the Passover.

17 ¶ And at even he came with the twelve.

18 [l]And as they sat at table and did eat, Jesus said, Verily I say unto you, that one of you shall betray me, which eateth with me.

19 Then they began to be sorrowful and to say to him one by one, Is it I? And another, Is it I?

20 And he answered and said unto them, It is one of the twelve that [m]dippeth with me in the platter.

21 Truly the Son of man goeth his way, as it is written of him: but woe be to that man, by whom the Son of man is betrayed: it had been good for that man, if he had never been born.

22 And as they did eat, Jesus took the bread, and when he had given thanks, he brake it and gave it to them, and said, Take, eat, this is my body.

23 Also he took the cup, and when he had given thanks, gave it to them: and they all drank of it.

24 And he said unto them, This is my blood of that new Testament which is shed for many.

25 Verily I say unto you, I will drink no more of the fruit of the vine until that day, that I drink it new in the kingdom of God.

26 And when they had sung a Psalm, they went out to the mount of Olives.

27 [n]Then Jesus said unto them, All ye shall be offended by me this night: for it is written, I will smite the shepherd, and the sheep shall be scattered.

28 But after that I am risen, I will go into Galilee before you.

29 [o]And Peter said unto him, Although all men should be offended at thee, yet would not I.

30 Then Jesus said unto him, Verily I say unto thee, this day, even in this night before the cock crow twice, thou shalt deny me thrice.

31 But he said [p]more earnestly, If I should die with thee, I will not deny thee: likewise also said they all.

32 [q]After, they came into a place named Gethsemane: then he said to his disciples, Sit ye here, till I have prayed.

33 And he took with him Peter, and James, and John, and he began to be troubled, and in great heaviness,

34 And said unto them, My soul is very heavy, even unto the death: tarry here, and watch.

35 So he went forward a little, and fell down on the ground, and prayed, that if it were possible, that hour might pass from him,

36 And he said, [r]Abba, Father, all things are possible unto thee: take away this cup from me: nevertheless not that I will, but that thou wilt, be done.

37 [s]Then he came, and found them sleeping, and said to Peter, Simon, sleepest thou? couldest not thou watch one hour?

38 Watch ye, and pray, that ye enter not into temptation: the spirit indeed is ready, but the flesh is weak.

39 And again he went away, and prayed, and spake the same words.

40 And he returned, and found them asleep again: for their eyes were heavy: neither knew they what they should answer him.

41 And he came the third time, and said unto them, Sleep henceforth, and take your rest: it is enough: the hour is come: behold, the Son of man is delivered into the hands of sinners.

42 Rise up: let us go: lo, he that betrayeth me, is at hand.

43 [t]And immediately while he yet spake, came Judas that was one of the twelve, and with him a great multitude with swords and staves from the high Priests, and Scribes, and Elders.

44 And he that betrayed him, had given them a token, saying, Whomsoever I shall kiss, he it is: take him and lead him away [u]safely.

45 And as soon as he was come, he went straightway to him, and said, Hail Master, and kissed him.

46 Then they laid their hands on him, and took him.

47 And [v]one of them that stood by, drew out a sword, and smote a servant of the high Priest, and cut off his ear.

48 And Jesus answered, and said to them, Ye be come out as against a thief, with swords and with staves, to take me.

49 I was daily with you, teaching in the Temple, and ye took me not: but this is done that the Scriptures should be fulfilled.

50 Then they [w]all forsook him, and fled.

51 [x]And there followed him a certain young man, clothed in [y]linen upon his bare body, and the young men caught him.

52 But he left his linen cloth, and fled from them naked.

53 So they led Jesus away to the high Priest, and to him came [z]together all the high Priests, and the Elders, and the Scribes.

54 And Peter followed him afar off, even into the hall of the high Priest, and sat with the servants, and warmed himself at the fire.

55 [aa]And the high Priests, and all the Council sought for witness against Jesus, to put him to death, but found none.

56 For many bare false witness against him, but their witness agreed not together.

57 Then there arose certain, and bare false witness against him, saying,

58 We heard him say, I will destroy this Temple made with hands, and within three days I will build another, made without hands.

59 But their witness yet agreed not together.

60 Then the high Priest stood up amongst them, and asked Jesus, saying, Answerest thou nothing? what is the matter that these bear witness against thee?

61 But he held his peace, and answered nothing. Again the high Priest asked him, and said unto him, Art thou that Christ the son of the [ab]Blessed?

62 And Jesus said, I am he, and ye shall see the Son of man sit at the right hand of the power of God, and come in the clouds of heaven.

63 Then the high Priest rent his clothes, and said, What have we anymore need of witnesses?

64 Ye have heard the blasphemy: what think ye? And they all condemned him to be worthy of death.

65 [ac]And some began to spit at him, and to cover his face, and to beat him with fists, and to say unto him, Prophesy. And the sergeants smote him with their rods.

66 [ad]And as Peter was beneath in the hall, there came one of the maids of the high Priest.

67 And when she saw Peter warming himself, she looked on him, and said, Thou wast also with Jesus of Nazareth.

68 But he denied it, saying, I know him not, neither wot I what thou sayest. Then he went out into the porch, and the cock crew.

69 Then [ae]a maid saw him again, and began to say to them that stood by, This is one of them.

70 But he denied it again: and anon after, they that stood by, said again to Peter, Surely thou art one of them: for thou art of Galilee, and thy speech is like.

71 And he began to curse, and swear, saying, I know not this man of whom ye speak.

72 Then the second time the cock crew, and Peter remembered the word that Jesus had said unto him, Before the cock crow twice, thou shalt deny me thrice, and weighing that with himself, he wept.

Footnotes:

  1. Mark 14:1 By the will of God, against the counsel of men, it came to pass that Christ should be put to death upon the solemn day of the Passover, that in all respects the truth might agree to the figure.
  2. Mark 14:4 Rash judgments are frustrated before God.
  3. Mark 14:5 Which is about six pounds English.
  4. Mark 14:7 Christ suffered himself to be anointed once or twice for certain considerations: but his will is to be daily anointed in the poor.
  5. Mark 14:8 This woman by the secret instinct of the Spirit, anointing Christ, setteth before men’s eyes, his death and burial which were at hand.
  6. Mark 14:10 Covetousness cloaked with a zeal of charity, is an occasion to betray and crucify Christ.
  7. Mark 14:12 Christ being made subject to the Law for us, doth celebrate the Passover according to the Law: and therewithall by a miracle showeth that notwithstanding he in the flesh shall straightway suffer, yet that he is God.
  8. Mark 14:12 That is, upon which day, and at the evening of the same day, which was the beginning of the fifteenth, see also Matt. 26:17.
  9. Mark 14:12 They used to sacrifice.
  10. Mark 14:12 This is spoken thus, by the figure Metonymy, which is usual in sacraments, and by the Passover is meant the Paschal lamb.
  11. Mark 14:15 The Greek word signifieth that part of the house that is highest from the ground, to what use soever it be put, but because they used to sup in that part of the house, they called it a supping chamber.
  12. Mark 14:18 The figure of the law, which is by and by to be fulfilled, is abrogated: and in place thereof are put figures of the new covenant answerable unto them, which shall continue to the world’s end.
  13. Mark 14:20 That useth to eat meat with me.
  14. Mark 14:27 Christ foretelleth how he shall be forsaken of his, but yet that he will never forsake them.
  15. Mark 14:29 Here is set forth in an excellent person, a most sorrowful example of man’s rashness and weakness.
  16. Mark 14:31 That doubling of words, setteth out more plainly Peter’s vehement affirmation.
  17. Mark 14:32 Christ suffering for us in that flesh which he took upon him for our sakes, the most horrible terrors of the curse of God, receiveth the cup at his Father’s hands, which he being just, doth straightway drink of for the unjust.
  18. Mark 14:36 This doubling of the word was used in those days, when their languages were so mixed together: for this word, Abba, is a Syrian word.
  19. Mark 14:37 An horrible example of the sluggishness of men, even in the disciples whom Christ had chosen.
  20. Mark 14:43 As men did willingly spoil God their Creator of his praise in forsaking and betraying him: so Christ willingly going about to make satisfaction for this ruin, is forsaken for his own, and betrayed by one of his familiars as a thief, that the punishment might be agreeable to the sin, and we who are very traitors, forsakers, and sacrilegers might be delivered out of the devil’s snare.
  21. Mark 14:44 So diligently, that he escape not out of your hands.
  22. Mark 14:47 That is, Peter.
  23. Mark 14:50 All his disciples.
  24. Mark 14:51 Under pretence of godliness, all things are lawful to such as do violence against Christ.
  25. Mark 14:51 Which he cast about him, when he hearing that stir in the night suddenly ran forth: whereby we may understand with how great licentiousness these villains violently set upon him.
  26. Mark 14:53 The highest council was assembled, because Christ was accused as a blasphemer and a false prophet: for as for the other crime of treason, it was forged against him by the Priests, to enforce Pilate by that means to condemn him.
  27. Mark 14:55 Christ, who was so innocent that he could not be oppressed, no not by false witnesses, is at the length, for confessing God to be his father, condemned of impiety before the high Priest: that we, who denied God and were indeed wicked, might be quit before God.
  28. Mark 14:61 Of God, who is most worthy of all praise?
  29. Mark 14:65 Christ suffering all kinds of reproach for our sakes, getteth everlasting glory to them that believe in him.
  30. Mark 14:66 An heavy example of the frailness of man, together with a most comfortable example of the mercy of God, who giveth the spirit of repentance and faith to his elect.
  31. Mark 14:69 If we compare the Evangelists diligently together, we shall perceive that Peter was known of many through the maiden’s report: yea, and in Luke, when the second denial is spoken of, there is a manservant mentioned, and not a maid.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי מרקוס 14Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יד יומיים לפני חג הפסח עדיין חיפשו ראשי הכוהנים וכמה ממנהיגי היהודים הזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולהוציאו להורג.

"איננו יכולים לעצור אותו בפסח," אמרו לעצמם, "מפני שהעם יעורר מהומות."

באותו זמן היה ישוע בבית-עניה, בביתו של שמעון המצורע. בשעת ארוחת הערב הופיעה אישה אחת עם פחית קטנה מלאה בשמן זך יקר מאוד. האישה הסירה את המכסה ויצקה את השמן על ראשו של ישוע.

אחדים מן המסובים התמרמרו בינם לבין עצמם על "הבזבוז", כלשונם. "מדוע את מבזבזת את השמן היקר הזה?" התלוננו. "יכולת למכור אותו ברווח, ואת הכסף לתת לעניים." "הניחו לה!" נחלץ ישוע להגנתה.

"מדוע אתם מציקים לה? הלא היא עשתה מעשה טוב. העניים הנזקקים לעזרה נמצאים אתכם תמיד, ואתם יכולים לעזור להם בכל זמן שתרצו בכך, ואילו אני לא אשאר אתכם עוד זמן רב. היא עשתה מה שיכלה; היא משחה את גופי בשמן לפני קבורתי.

אני אומר לכם במלוא הרצינות, מעשה האישה הזאת ייזכר לטובה בכל מקום בעולם שבו יכריזו על הבשורה."

10 לאחר מכן הלך יהודה איש-קריות, תלמידו של ישוע, אל ראשי הכוהנים כדי לתכנן את הסגרתו של ישוע.

11 ראשי הכוהנים התלהבו ושמחו על כך שיהודה החליט להסגיר את ישוע, והבטיחו לתת לו כסף.

12 ביום הראשון של חג הפסח, שבו הקריבו את זבח הפסח, שאלו התלמידים את ישוע היכן ברצונו לערוך את הסדר.

13 ישוע שלח שניים מתלמידיו לירושלים, כדי לערוך את ההכנות הדרושות, ואמר: "כשתלכו העירה יבוא לקראתכם אדם ובידו כד מים. לכו אחריו, 14 היכנסו אל הבית שאליו ייכנס ואמרו לבעל הבית: 'רבנו שלח אותנו לראות את החדר שהכנת בשביל הסדר.' 15 הוא יוביל אתכם לחדר גדול שהכין למעננו בקומה השנייה, ושם תכינו את הסדר."

16 כשהגיעו השניים העירה הכול התרחש בדיוק כפי שאמר להם ישוע, והם הכינו את הסדר.

17 ישוע ושאר התלמידים הגיעו לשם בערב. 18 כשישבו לאכול בשולחן פתח ישוע ואמר: "אמת אני אומר לכם, אחד מכם היושב עכשיו בינינו ואוכל איתנו יבגוד בי ויסגיר אותי!"

19 התלמידים נמלאו צער רב, ושאלו: "האם זה יהיה אני?" 20 אחד מבין השנים-עשר שיטבול איתי את הלחם," השיב ישוע. 21 "בן האדם הולך למות כפי שכתוב שצריך לקרות, אולם אני אומר לכם: אוי לו לאיש שיסגיר אותו; מוטב שלא היה נולד בכלל!"

22 בעת הסעודה הוא לקח לחם (מצה), ברך עליו ופרס אותו לפרוסות. הוא הגיש את הפרוסות לתלמידיו ואמר: "אכלו, זה גופי."

לאחר מכן לקח ישוע גביע יין, ברך עליו, הגיש לתלמידיו וכולם שתו ממנו. "זהו דמי הנשפך למען רבים, דם הברית," המשיך ישוע. 25 "ואני אומר לכם שלא אשתה עוד יין עד היום שבו אשתה יין חדש במלכות האלוהים."

26 כל הנוכחים שרו מזמורי תהילים, ולאחר מכן הלכו להר הזיתים.

27 "כולכם תנטשו אותי הלילה," אמר להם ישוע, "שהרי אלוהים אמר בפי הנביאים: 'אהרוג את הרועה והצאן תתפזרנה.' 28 אולם לאחר שאקום לתחייה אלך לגליל ואפגוש אתכם שם."

29 "יקרה מה שיקרה," קרא פטרוס בהתרגשות, "אני לעולם לא אעזוב אותך!"

30 דע לך, פטרוס," אמר ישוע, "עד מחר בבוקר, לפני שיקרא התרנגול, אתה תתכחש לי שלוש פעמים."

31 "אני לעולם לא אתכחש לך, אפילו אם יהיה עלי למות יחד אתך!" נשבע פטרוס, וכל האחרים גם אמרו כך.

32 הם הגיעו לחורשת עצי-זית הנקראת 'גת-שמני', וישוע אמר לתלמידיו: "חכו לי כאן עד שאחזור. אני הולך להתפלל."

33 הוא לקח איתו את פטרוס, יעקב ויוחנן, ולפתע נמלא חרדה ומועקה מפני העומד לבוא עליו. 34 "אני מתייסר עד מוות!" נאנח ישוע. "הישארו כאן והתפללו," ביקש.

35 הוא התרחק מהם מעט, כרע ברך על האדמה והתפלל שאלוהים יוותר לו על העומד לקרות לו, אם אכן אפשרי.

36 "אבא", קרא ישוע, "אתה כל יכול. אנא, הרחק ממני את כוס הייסורים. אולם אני רוצה שייעשה רצונך ולא רצוני שלי."

37 הוא חזר אל שלושת התלמידים ומצא אותם ישנים. "שמעון," קרא ישוע לפטרוס, "אתה ישן? האם לא יכולת להישאר ער שעה אחת בלבד? 38 עמדו על המשמר והתפללו שלא תבואו לידי ניסיון. אני יודע שהרוח אכן רוצה, אבל גופכם חלש כל-כך!"

39 ישוע הלך להתפלל שוב, וחזר על תחינתו לפני אלוהים. 40 הוא חזר אל תלמידיו, וגם הפעם מצא אותם ישנים, מפני שהיו עייפים מאוד. הם לא ידעו כיצד לתרץ את הדבר.

41 כשחזר אליהם ישוע בפעם השלישית הוא קרא: "קומו! ישנתם מספיק? הגיע הזמן עבורי להימסר לידי חטאים. 42 קומו! עלינו לנוע כי הנה הבוגד בא."

43 בעודו מדבר הגיע יהודה איש-קריות תלמידו, ואיתו חבורה גדולה שנשלחה על-ידי ראשי הכוהנים והסופרים והזקנים. כולם היו מצוידים במקלות ובחרבות.

יהודה תיאם איתם מראש ואמר: "אני אגש לישוע ואנשק אותו, כדי שתדעו מיהו ותוכלו לתפוס אותו." ההמון התקרב לישוע, ויהודה איש-קריות ניגש אליו. "רבי!" קרא יהודה כשהוא מחבק ומנשק אותו. 46 ואז תפסו את ישוע ואסרו אותו. 47 פטרוס שלף מיד את חרבו והכה באחד מהם שהתברר להיות משרתו של הכהן הגדול, וקיצץ את אוזנו.

48 "מדוע אתם מתנפלים עלי במקלות ובחרבות?" שאל ישוע. "האם אני פושע מסוכן? 49 מדוע לא אסרתם אותי בבית-המקדש? הרי לימדתי שם בכל יום ויכולתם לתפוס אותי ללא התנגדות. אבל מה שכתוב צריך להתקיים."

50 בינתיים ברחו כל התלמידים. נער אחד שהתלווה לישוע לבש סדין בלבד. כשניסו לתפוס אותו, הנער השאיר את הסדין בידם וברח מפניהם ערום.

53 ישוע נלקח אל בית הכוהן הגדול, ועד מהרה התאספו שם כל ראשי הכוהנים, הזקנים והסופרים. 54 פטרוס הלך אחריהם במרחק מה ונכנס לחצר הכוהן הגדול. הוא התיישב בין המשרתים והתחמם ליד המדורה.

55 ראשי הכוהנים וחברי בית המשפט הגבוה (הסנהדרין) ניסו למצוא סיבה מספקת כדי להוציא את ישוע להורג, אך מאמציהם היו לשווא. 56 עדי שקר רבים התנדבו להעיד נגדו, אולם עדויותיהם סתרו זו את זו.

57 לבסוף קמו עדי שקר נוספים שהעידו: 58 "שמענו אותו אומר: 'אני אהרוס את המקדש הזה שנבנה בידי אדם, ותוך שלושה ימים אקים מקדש אחר שאינו מעשה ידי אדם!" 59 אולם עדות זאת גם לא הייתה מספקת.

60 הכהן הגדול עמד באמצע החדר ושאל את ישוע: "מה יש לך לומר להגנתך? מה יש לך לומר על כל ההאשמות נגדך?" 61 ישוע לא פצה את פיו, והכהן הגדול המשיך לשאול אותו: "האם אתה המשיח בן-האלוהים?"

62 "אני הוא," השיב ישוע, "אתם עוד תראו את בן-האדם יושב לימין האלוהים, ובא בענני השמים."

הכהן הגדול התרגז מאוד וקרע את בגדיו מעליו. "למה אנו זקוקים עוד?" שאל בכעס. "איננו זקוקים להוכחות נוספות! שמעתם את הגידופים שלו. מהו פסק-דינכם?" הם הצביעו פה אחד בעד הוצאתו להורג.

65 לאחר השמעת פסק-הדין החל קהל הנוכחים לירוק על ישוע ולהתעלל בו. הם קשרו את עיניו והכו אותו בכל גופו. "נחש מי הכה אותך, נביא שכמותך?" לעגו לו. גם השומרים שלקחו אותו משם הכו אותו באגרופים.

כל אותו זמן היה פטרוס בחצר. אחת המשרתות בבית הכהן הגדול זיהתה את פטרוס שהתחמם ליד המדורה. היא הביטה בו בתשומת לב רבה והכריזה: "אתה היית עם ישוע מנצרת!" 68 פטרוס הכחיש מיד את ההאשמה. "אינני יודע כלל על מה את מדברת!"אמר ועבר לקצה האחר של החצר.

לפתע נשמעה קריאת התרנגול.

69 המשרתת ראתה אותו עומד שם ולא הרפתה ממנו. "הנה אחד התלמידים של ישוע!" קראה בקול.

70 פטרוס שוב הכחיש את דבריה.

כעבור זמן מה קראו גם אלה שעמדו איתו ליד האש: "הלא גם אתה אחד מהם? הרי יש לך מבטא גלילי!"

71 פטרוס החל לקלל ונשבע: "אני בכלל לא מכיר את האיש שעליו אתם מדברים."

72 באותו רגע קרא התרנגול בפעם השנייה.

לפתע נזכר פטרוס בדברי ישוע: "לפני שיקרא התרנגול פעמיים, תתכחש לי שלוש פעמים." והוא פרץ בבכי.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes