Bible Book List

Mark 12 1599 Geneva Bible (GNV)

12 Of the vineyard. 10 Christ the stone refused of the Jews. 12 Of tribute to be given to Caesar. 18 The Sadducees denying the resurrection. 28 The first commandment. 31 To love God and the neighbor is better than sacrifices. 36 Christ David’s son. 38 To beware of the Scribes and Pharisees. 42 The poor widow.

And [a]he began to speak unto them in [b]parables, A certain man planted a vineyard, and compassed it with an hedge, and dug a pit for the winepress, and built a tower in it, and let it out to husbandmen, and went into a strange country.

[c]And at the time, he sent to the husbandmen a servant, that he might receive of the husbandmen of the fruit of the vineyard.

But they took him, and beat him, and sent him away empty.

And again he sent unto them another servant, and at him they cast stones, and brake his head, and sent him away shamefully handled.

And again he sent another, and him they slew, and many others, beating some, and killing some.

Yet had he one son, his dear beloved: him also he sent the last unto them, saying, They will reverence my son.

But the husbandmen said among themselves, This is the heir: come, let us kill him, and the inheritance shall be ours.

So they took him, and killed him, and cast him out of the vineyard.

What shall then the Lord of the vineyard do? He will come and destroy these husbandmen, and give the vineyard to others.

10 Have ye not read so much as this Scripture, The stone which the builders did refuse, is made the head of the corner.

11 This was done of the Lord, and it is marvelous in our eyes.

12 Then they [d]went about to take him, but they feared the people: for they perceived that he spake that parable against them: therefore they left him, and went their way.

13 [e]And they sent unto him certain of the Pharisees, and of the Herodians, that they might take him in his talk.

14 And when they came, they said unto him, Master, we know that thou art true, and carest for no man: for thou [f]considerest not the person of men, but teachest the [g]way of God truly, Is it lawful to give tribute to Caesar, or not?

15 Should we give it, or should we not give it? but he knew their hypocrisy, and said unto them, Why tempt ye me? Bring me a penny, that I may see it.

16 So they brought it, and he said unto them, Whose is this image and superscription? and they said unto him, Caesar’s.

17 Then Jesus answered, and said unto them, Give to Caesar the things that are Caesar’s, and to God, those that are God’s: and they marveled at him.

18 [h]Then came the Sadducees unto him, (which say, there is no resurrection) and they asked him, saying,

19 Master, Moses wrote unto us, If any man’s brother die, and leave his wife, and leave no children, that his brother should take his wife, and raise up seed unto his brother.

20 There were seven brethren, and the first took a wife, and when he died, left no issue.

21 Then the second took her, and he died, neither did he yet leave issue, and the third likewise:

22 So these seven had her, and left no issue: last of all the wife died also.

23 In the resurrection then, when they shall rise again, whose wife shall she be of them? for seven had her to wife.

24 Then Jesus answered, and said unto them, Are ye not therefore deceived, because ye know not the Scriptures, neither the power of God?

25 For when they shall rise again from the dead, neither men marry, nor wives are married, but are as the Angels which are in heaven.

26 And as touching the dead, that they shall rise again, have ye not read in the book of Moses how in the bush God spake unto him, saying, I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob?

27 God is not the God of the dead, but the God of the living. Ye are therefore greatly deceived.

28 [i]Then came one of the Scribes that had heard them disputing together, and perceiving that he had answered them well, he asked him, Which is the first commandment of all?

29 Jesus answered him, The first of all the commandments is, Hear, Israel, The Lord our God is the only Lord.

30 Thou shalt therefore love the Lord thy God with all thine heart, and with all thy soul, and with all thy mind, and with all thy strength: this is the first commandment.

31 And the second is like, that is, Thou shalt love thy neighbor as thyself. There is none other commandment greater than these.

32 Then that Scribe said unto him, Well, Master, thou hast said the truth, that there is one God, and that there is none but he,

33 And to love him with all the heart, and with all the understanding, and with all the soul, and with all the strength, and to love his neighbor as himself, is more than all whole burnt offerings and sacrifices.

34 Then when Jesus saw that he answered discreetly, he said unto him, Thou art not far from the kingdom of God. And no man after that durst ask him any question.

35 [j]And Jesus answered and said teaching in the Temple, How say the Scribes that Christ is the son of David?

36 For David himself said by [k]the holy Ghost, The Lord said to my Lord, Sit at my right hand, till I make thine enemies thy footstool.

37 Then David himself calleth him Lord: by what means is he then his son? and much people heard him gladly.

38 [l]Moreover he said unto them in [m]his doctrine, Beware of the Scribes which love to go in [n]long robes, and love salutations in the markets,

39 And the chief seats in the Synagogues, and the first rooms at feasts,

40 Which devour widows’ houses, even under a color of long prayers. These shall receive the greater damnation.

41 [o]And as Jesus sat over against the treasury, he beheld how the people [p]cast money into the treasury, and many rich men cast in much.

42 And there came a certain poor widow, and she threw in two mites, which make a quadrin.

43 Then he called unto him his disciples, and said unto them, Verily I say unto you, that this poor widow hath cast more in, than all they which have cast into the treasury.

44 For they all did cast in of their superfluity: but she of her poverty did cast in all that she had, even all her living.


  1. Mark 12:1 The calling of God is not tied either to place, person, or time, without exception.
  2. Mark 12:1 This word Parable, which the Evangelists use, doth not only signify a comparing of things together, but also dark speeches and allegories.
  3. Mark 12:2 When the fruits of the ground used to be gathered.
  4. Mark 12:12 They were greedy and very desirous.
  5. Mark 12:13 The Gospel joineth the authority of the Magistrate with the service of God.
  6. Mark 12:14 Thou dost not so judge by outward appearance, that the truth is thereby darkened any whit at all.
  7. Mark 12:14 The way whereby we come to God.
  8. Mark 12:18 The resurrection of the body is avouched against the foolish ignorance and malice of the Sadducees.
  9. Mark 12:28 Sacrifices and outward worship, never pleased God, unless such necessary duties as we owe to God and our neighbors went afore.
  10. Mark 12:35 Christ proveth his Godhead even out of David himself, of whom he came according to the flesh.
  11. Mark 12:36 Word for word, in the holy Ghost, and there is a great force in this kind of speech, whereby is meant that it was not so much David, as the holy Ghost that spake, who did in a manner possess David.
  12. Mark 12:38 The manners of ministers are not rashly to be followed as an example.
  13. Mark 12:38 While he taught them.
  14. Mark 12:38 The word is a stole, which is a kind of woman’s garment, long even down to the heels, and is taken generally, for any garment made for comeliness, but in this place it seemeth to signify that fringed garment mentioned in Deut. 22:11.
  15. Mark 12:41 The doing of our duties, which God alloweth, is not esteemed according to the outward value, but to the inward affects of the heart.
  16. Mark 12:41 Money of any kind of metal, as the Romans used, who in the beginning did stamp or coin brass, and after used it for current money.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי מרקוס 12 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יב ישוע סיפר לעם את המשל הבא: "איש אחד נטע כרם ענבים ובנה גדר, יקב ומגדל שמירה. הוא השכיר את הכרם לכורמים ונסע לחוץ לארץ. בזמן הבציר שלח בעל-הכרם את אחד מאנשיו לאסוף את הרווח מיבול הענבים, אולם הכורמים התנפלו על השליח, הכו אותו ושלחו אותו חזרה אל בעל-הכרם בידיים ריקות.

בעל-הכרם שלח מישהו אחר אל הכורמים, אך גם אותו הכו ואף פצעו את ראשו. השליח הבא נרצח וכל השליחים שבאו לאחר מכן לכרם הוכו או נרצחו. לבסוף נשאר לבעל-הכרם עוד שליח אחד – בנו היחיד. בלית ברירה הוא שלח את בנו, בתקווה שלפחות אליו יתייחסו הכורמים בכבוד. "אבל כשראו הכורמים מרחוק את הבן אמרו: 'הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו. הבה נהרוג אותו, ואז יהיה הכרם שלנו!' הם תפסו את הבן, רצחו אותו והשליכו את גופתו מעבר לגדר.

"מה לדעתכם יעשה בעל-הכרם כאשר ישמע מה שקרה? מובן שיבוא בעצמו, יהרוג את כל הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים. 10 האם אינכם זוכרים שככה כתוב בתהילים? האבן שהבונים זלזלו בה וזרקו אותה נעשתה לאבן פינה – לאבן החשובה ביותר בכל הבניין! 11 מעשה נפלא זה של אלוהים הוא מעל ומעבר לכושר הבנתנו"[a].

12 ראשי הכוהנים, הזקנים והסופרים רצו לאסור אותו בו במקום, כי הבינו שבמשל זה הוא מתכוון אליהם – שהם הכורמים הרשעים. אולם הם פחדו לגעת בו בגלל ההמון הרב שהיה שם. על כן ויתרו לו והלכו לדרכם. 13 אולם הם שלחו אליו כמה מאנשי הורדוס ופרושים, כדי שייכנסו איתו לשיחה וינסו לגרום לכך שיאמר משהו נגד החוק, על-מנת שתהיה להם עילה לאסור אותו.

14 ."רבי", פתחו המסתננים, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר אלוהים. אמור לנו, רבי, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?"

15 ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: "תנו לי מטבע ואומר לכם." 16 הם נתנו לו מטבע, והוא שאל: "של מי הדמות החקוקה על המטבע? של מי השם החקוק כאן?"

"של הקיסר!" ענו כולם.

17 "של הקיסר? אם כן תנו לו את מה ששייך לו, אך תנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים." הם נותרו פעורי פה וללא מילים.

18 אחר כך באו צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו אותו:

19 "רבי, משה רבנו לימד אותנו שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו בן, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. 20 במשפחה אחת היו שבעה אחים; האח הבכור התחתן, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. 21 האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. כך קרה גם עם האח השלישי. 22 בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם בן. לבסוף מתה גם האישה."

23 "רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו עמה." 24 השיב להם ישוע: "הבעיה אתכם היא שאינכם יודעים מה כתוב בכתבי-הקודש, ואינכם מכירים את כוחו של אלוהים וגבורתו. 25 כאשר שבעת האחים והאישה יקומו לתחייה הם לא יהיו נשואים – הם יהיו דומים למלאכים.

26 ובנוגע לתחיית המתים – טועים אתם מאוד. האם מעולם לא קראתם בספר שמות על משה והסנה הבוער? אלוהים אמר למשה[b]: 'אנוכי אלוהי אברהם ואלוהי יצחק ואלוהי יעקב'.

27 אלוהים אמר למשה כי למרות שאנשים אלה מתו לפני מאות שנים, הם עדיין חיים. הרי אלוהים לא היה אומר: 'אנוכי האלוהים' של אנשים מתים!"

28 אחד המנהיגים היהודיים שעמד שם נוכח כי ישוע השיב כהלכה, ולכן שאל אותו: "מהי המצווה החשובה ביותר?"

29 ישוע השיב: "'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד! 30 ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.' 31 המצווה השנייה היא: 'ואהבת לרעך כמוך.' מצוות אלה הן החשובות ביותר!"

32 השואל המשיך: "רבי, אתה צודק. באמת יש רק אלוהים אחד ואין אחר מלבדו. 33 אני יודע שחשוב יותר לאהוב את אלוהים בכל לבי, הבנתי וכוחי, ולאהוב אנשים אחרים כמו את עצמי, מאשר להקריב כל מיני קרבנות בבית-המקדש."

34 ישוע ראה שהאיש דיבר בחוכמה, ולכן אמר לו: "אתה קרוב מאוד למלכות אלוהים!" לאחר מכן לא העז איש לשאול אותו יותר שאלות.

35 מאוחר יותר, כשלימד ישוע את האנשים בבית-המקדש, שאל אותם: "מדוע טוענים הסופרים כי המשיח הוא בנו של דוד המלך? 36 הרי דוד אמר בעצמו בהשראת רוח הקודש[c]: 'נאם ה' לאדני, שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך.' 37 הלא דוד עצמו קרא לו 'אדון', אם כן כיצד הוא יכול להיות בנו?" הקהל נהנה מאוד להקשיב לנימוקיו של ישוע ולמסקנותיו.

38 ישוע המשיך ללמד את העם: "היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. 39 הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית-הכנסת ובסעודות וחגיגות. 40 ללא בושה הם מגרשים אלמנות מבתיהן, וכדי לכסות על מעשיהם מעמידים פני קדושים תמימים ומתפללים בציבור תפילות ארוכות. משום כך יהיה עונשם חמור יותר."

41 ישוע התיישב מול תיבת האוצר והתבונן באנשים שהביאו תרומות. עשירים רבים תרמו סכומי כסף גדולים. 42 אחריהם הופיעה אלמנה ענייה שתרמה שתי מטבעות קטנות בשווי של שתי אגורות.

43 ישוע קרא לתלמידיו ואמר: "אתם רואים את האלמנה הזאת? היא תרמה יותר מכל העשירים האלה גם יחד! כי העשירים תרמו סכומים קטנים ביחס לרכוש הרב שיש להם, ואילו האלמנה הזאת נתנה את כל מה שהיה לה."


  1. הבשורה על-פי מרקוס 12:11 כלשונו: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה; מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו." (תהלים קיח 22)
  2. הבשורה על-פי מרקוס 12:26 שמות ג 6
  3. הבשורה על-פי מרקוס 12:36 תהלים קי 1
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references