Bible Book List

Luke 7-9 New American Standard Bible (NASB)

Jesus Heals a Centurion’s Servant

When He had completed all His discourse in the hearing of the people, He went to Capernaum.

And a centurion’s slave, [a]who was highly regarded by him, was sick and about to die. When he heard about Jesus, he sent some [b]Jewish elders asking Him to come and [c]save the life of his slave. When they came to Jesus, they earnestly implored Him, saying, “He is worthy for You to grant this to him; for he loves our nation and it was he who built us our synagogue.” Now Jesus started on His way with them; and when He was not far from the house, the centurion sent friends, saying to Him, “[d]Lord, do not trouble Yourself further, for I am not worthy for You to come under my roof; for this reason I did not even consider myself worthy to come to You, but just [e]say the word, and my [f]servant will be healed. For I also am a man placed under authority, with soldiers under me; and I say to this one, ‘Go!’ and he goes, and to another, ‘Come!’ and he comes, and to my slave, ‘Do this!’ and he does it.” Now when Jesus heard this, He marveled at him, and turned and said to the crowd that was following Him, “I say to you, not even in Israel have I found such great faith.” 10 When those who had been sent returned to the house, they found the slave in good health.

11 Soon afterwards He went to a city called Nain; and His disciples were going along with Him, [g]accompanied by a large crowd. 12 Now as He approached the gate of the city, [h]a dead man was being carried out, the [i]only son of his mother, and she was a widow; and a sizeable crowd from the city was with her. 13 When the Lord saw her, He felt compassion for her, and said to her, [j]Do not weep.” 14 And He came up and touched the coffin; and the bearers came to a halt. And He said, “Young man, I say to you, arise!” 15 The [k]dead man sat up and began to speak. And Jesus gave him back to his mother. 16 Fear gripped them all, and they began glorifying God, saying, “A great prophet has arisen among us!” and, “God has [l]visited His people!” 17 This report concerning Him went out all over Judea and in all the surrounding district.

A Deputation from John

18 The disciples of John reported to him about all these things. 19 Summoning [m]two of his disciples, John sent them to the Lord, saying, “Are You the [n]Expected One, or do we look for someone else?” 20 When the men came to Him, they said, “John the Baptist has sent us to You, to ask, ‘Are You the [o]Expected One, or do we look for someone else?’” 21 At that [p]very time He cured many people of diseases and afflictions and evil spirits; and He gave sight to many who were blind. 22 And He answered and said to them, “Go and report to John what you have seen and heard: the blind receive sight, the lame walk, the lepers are cleansed, and the deaf hear, the dead are raised up, the poor have the gospel preached to them. 23 Blessed is he [q]who does not take offense at Me.”

24 When the messengers of John had left, He began to speak to the crowds about John, “What did you go out into the wilderness to see? A reed shaken by the wind? 25 [r]But what did you go out to see? A man dressed in soft [s]clothing? Those who are splendidly clothed and live in luxury are found in royal palaces! 26 But what did you go out to see? A prophet? Yes, I say to you, and one who is more than a prophet. 27 This is the one about whom it is written,

Behold, I send My messenger [t]ahead of You,
Who will prepare Your way before You.’

28 I say to you, among those born of women there is no one greater than John; yet he who is [u]least in the kingdom of God is greater than he.” 29 When all the people and the tax collectors heard this, they [v]acknowledged God’s justice, having been baptized with the baptism of John. 30 But the Pharisees and the [w]lawyers rejected God’s purpose for themselves, not having been baptized by [x]John.

31 “To what then shall I compare the men of this generation, and what are they like? 32 They are like children who sit in the market place and call to one another, and they say, ‘We played the flute for you, and you did not dance; we sang a dirge, and you did not weep.’ 33 For John the Baptist has come eating no bread and drinking no wine, and you say, ‘He has a demon!’ 34 The Son of Man has come eating and drinking, and you say, ‘Behold, a gluttonous man and a [y]drunkard, a friend of tax collectors and [z]sinners!’ 35 Yet wisdom is vindicated by all her children.”

36 Now one of the Pharisees was requesting Him to [aa]dine with him, and He entered the Pharisee’s house and reclined at the table. 37 And there was a woman in the city who was a [ab]sinner; and when she learned that He was reclining at the table in the Pharisee’s house, she brought an alabaster vial of perfume, 38 and standing behind Him at His feet, weeping, she began to wet His feet with her tears, and kept wiping them with the hair of her head, and kissing His feet and anointing them with the perfume. 39 Now when the Pharisee who had invited Him saw this, he said to himself, “If this man were a prophet He would know who and what sort of person this woman is who is touching Him, that she is a [ac]sinner.”

Parable of Two Debtors

40 And Jesus answered him, “Simon, I have something to say to you.” And he [ad]replied, “Say it, Teacher.” 41 “A moneylender had two debtors: one owed five hundred [ae]denarii, and the other fifty. 42 When they were unable to repay, he graciously forgave them both. So which of them will love him more?” 43 Simon answered and said, “I suppose the one whom he forgave more.” And He said to him, “You have judged correctly.” 44 Turning toward the woman, He said to Simon, “Do you see this woman? I entered your house; you gave Me no water for My feet, but she has wet My feet with her tears and wiped them with her hair. 45 You gave Me no kiss; but she, since the time I came in, has not ceased to kiss My feet. 46 You did not anoint My head with oil, but she anointed My feet with perfume. 47 For this reason I say to you, her sins, which are many, have been forgiven, for she loved much; but he who is forgiven little, loves little.” 48 Then He said to her, Your sins have been forgiven.” 49 Those who were reclining at the table with Him began to say [af]to themselves, “Who is this man who even forgives sins?” 50 And He said to the woman, Your faith has saved you; go in peace.”

Ministering Women

Soon afterwards, He began going around from one city and village to another, proclaiming and preaching the kingdom of God. The twelve were with Him, and also some women who had been healed of evil spirits and sicknesses: Mary who was called Magdalene, from whom seven demons had gone out, and Joanna the wife of Chuza, Herod’s steward, and Susanna, and many others who were contributing to their support out of their private means.

Parable of the Sower

When a large crowd was coming together, and those from the various cities were journeying to Him, He spoke by way of a parable: “The sower went out to sow his seed; and as he sowed, some fell beside the road, and it was trampled under foot and the birds of the [ag]air ate it up. Other seed fell on rocky soil, and as soon as it grew up, it withered away, because it had no moisture. Other seed fell among the thorns; and the thorns grew up with it and choked it out. Other seed fell into the good soil, and grew up, and produced a crop a hundred times as great.” As He said these things, He would call out, He who has ears to hear, [ah]let him hear.”

His disciples began questioning Him as to what this parable meant. 10 And He said, To you it has been granted to know the mysteries of the kingdom of God, but to the rest it is in parables, so that seeing they may not see, and hearing they may not understand.

11 “Now the parable is this: the seed is the word of God. 12 Those beside the road are those who have heard; then the devil comes and takes away the word from their heart, so that they will not believe and be saved. 13 Those on the rocky soil are those who, when they hear, receive the word with joy; and these have no firm root; [ai]they believe for a while, and in time of temptation fall away. 14 The seed which fell among the thorns, these are the ones who have heard, and as they go on their way they are choked with worries and riches and pleasures of this life, and bring no fruit to maturity. 15 But the seed in the good soil, these are the ones who have heard the word in an honest and good heart, and hold it fast, and bear fruit with [aj]perseverance.

Parable of the Lamp

16 “Now no one after lighting a lamp covers it over with a container, or puts it under a bed; but he puts it on a lampstand, so that those who come in may see the light. 17 For nothing is hidden that will not become evident, nor anything secret that will not be known and come to light. 18 So take care how you listen; for whoever has, to him more shall be given; and whoever does not have, even what he [ak]thinks he has shall be taken away from him.”

19 And His mother and brothers came to Him, and they were unable to get to Him because of the crowd. 20 And it was reported to Him, “Your mother and Your brothers are standing outside, wishing to see You.” 21 But He answered and said to them, “My mother and My brothers are these who hear the word of God and do it.”

Jesus Stills the Sea

22 Now on one of those days Jesus and His disciples got into a boat, and He said to them, “Let us go over to the other side of the lake.” So they launched out. 23 But as they were sailing along He fell asleep; and a fierce gale of wind descended on the lake, and they began to be swamped and to be in danger. 24 They came to Jesus and woke Him up, saying, “Master, Master, we are perishing!” And He got up and rebuked the wind and the surging waves, and they stopped, and [al]it became calm. 25 And He said to them, “Where is your faith?” They were fearful and amazed, saying to one another, “Who then is this, that He commands even the winds and the water, and they obey Him?”

The Demoniac Cured

26 Then they sailed to the country of the Gerasenes, which is opposite Galilee. 27 And when He came out onto the land, He was met by a man from the city who was possessed with demons; and who had not put on any clothing for a long time, and was not living in a house, but in the tombs. 28 Seeing Jesus, he cried out and fell before Him, and said in a loud voice, “[am]What business do we have with each other, Jesus, Son of the Most High God? I beg You, do not torment me.” 29 For He had commanded the unclean spirit to come out of the man. For it had seized him many times; and he was bound with chains and shackles and kept under guard, and yet he would break his bonds and be driven by the demon into the desert. 30 And Jesus asked him, “What is your name?” And he said, “Legion”; for many demons had entered him. 31 They were imploring Him not to command them to go away into the abyss.

32 Now there was a herd of many swine feeding there on the mountain; and the demons implored Him to permit them to enter [an]the swine. And He gave them permission. 33 And the demons came out of the man and entered the swine; and the herd rushed down the steep bank into the lake and was drowned.

34 When the herdsmen saw what had happened, they ran away and reported it in the city and out in the country. 35 The people went out to see what had happened; and they came to Jesus, and found the man from whom the demons had gone out, sitting down at the feet of Jesus, clothed and in his right mind; and they became frightened. 36 Those who had seen it reported to them how the man who was demon-possessed had been [ao]made well. 37 And all the people of the country of the Gerasenes and the surrounding district asked Him to leave them, for they were gripped with great fear; and He got into a boat and returned. 38 But the man from whom the demons had gone out was begging Him that he might [ap]accompany Him; but He sent him away, saying, 39 “Return to your house and describe what great things God has done for you.” So he went away, proclaiming throughout the whole city what great things Jesus had done for him.

Miracles of Healing

40 And as Jesus returned, the [aq]people welcomed Him, for they had all been waiting for Him. 41 And there came a man named Jairus, and he was an [ar]official of the synagogue; and he fell at Jesus’ feet, and began to implore Him to come to his house; 42 for he had an [as]only daughter, about twelve years old, and she was dying. But as He went, the crowds were pressing against Him.

43 And a woman who had a hemorrhage for twelve years, and could not be healed by anyone, 44 came up behind Him and touched the fringe of His [at]cloak, and immediately her hemorrhage stopped. 45 And Jesus said, “Who is the one who touched Me?” And while they were all denying it, Peter said, “Master, the [au]people are crowding and pressing in on You.” 46 But Jesus said, “Someone did touch Me, for I was aware that power had gone out of Me.” 47 When the woman saw that she had not escaped notice, she came trembling and fell down before Him, and declared in the presence of all the people the reason why she had touched Him, and how she had been immediately healed. 48 And He said to her, “Daughter, your faith has [av]made you well; go in peace.”

49 While He was still speaking, someone *came from the house of the synagogue official, saying, “Your daughter has died; do not trouble the Teacher anymore.” 50 But when Jesus heard this, He answered him, Do not be afraid any longer; only believe, and she will be [aw]made well.” 51 When He came to the house, He did not allow anyone to enter with Him, except Peter and John and James, and the girl’s father and mother. 52 Now they were all weeping and lamenting for her; but He said, “Stop weeping, for she has not died, but is asleep.” 53 And they began laughing at Him, knowing that she had died. 54 He, however, took her by the hand and called, saying, “Child, arise!” 55 And her spirit returned, and she got up immediately; and He gave orders for something to be given her to eat. 56 Her parents were amazed; but He instructed them to tell no one what had happened.

Ministry of the Twelve

And He called the twelve together, and gave them power and authority over all the demons and to heal diseases. And He sent them out to proclaim the kingdom of God and to perform healing. And He said to them, Take nothing for your journey, neither a staff, nor a [ax]bag, nor bread, nor money; and do not even have [ay]two tunics apiece. Whatever house you enter, stay there [az]until you leave that city. And as for those who do not receive you, as you go out from that city, shake the dust off your feet as a testimony against them.” Departing, they began going [ba]throughout the villages, preaching the gospel and healing everywhere.

Now Herod the tetrarch heard of all that was happening; and he was greatly perplexed, because it was said by some that John had risen from the dead, and by some that Elijah had appeared, and by others that one of the prophets of old had risen again. Herod said, “I myself had John beheaded; but who is this man about whom I hear such things?” And he kept trying to see Him.

10 When the apostles returned, they gave an account to Him of all that they had done. Taking them with Him, He withdrew by Himself to a city called Bethsaida. 11 But the crowds were aware of this and followed Him; and welcoming them, He began speaking to them about the kingdom of God and curing those who had need of healing.

Five Thousand Fed

12 Now the day [bb]was ending, and the twelve came and said to Him, “Send the crowd away, that they may go into the surrounding villages and countryside and find lodging and get [bc]something to eat; for here we are in a desolate place.” 13 But He said to them, “You give them something to eat!” And they said, “We have no more than five loaves and two fish, unless perhaps we go and buy food for all these people.” 14 (For there were about five thousand men.) And He said to His disciples, “Have them [bd]sit down to eat in groups of about fifty each.” 15 They did so, and had them all [be]sit down. 16 Then He took the five loaves and the two fish, and looking up to heaven, He blessed them, and broke them, and kept giving them to the disciples to set before the [bf]people. 17 And they all ate and were satisfied; and [bg]the broken pieces which they had left over were picked up, twelve baskets full.

18 And it happened that while He was praying alone, the disciples were with Him, and He questioned them, saying, “Who do the [bh]people say that I am?” 19 They answered and said, “John the Baptist, and others say Elijah; but others, that one of the prophets of old has risen again.” 20 And He said to them, “But who do you say that I am?” And Peter answered and said, “The [bi]Christ of God.” 21 But He [bj]warned them and instructed them not to tell this to anyone, 22 saying, The Son of Man must suffer many things and be rejected by the elders and chief priests and scribes, and be killed and be raised up on the third day.”

23 And He was saying to them all, If anyone wishes to come after Me, he must deny himself, and take up his cross daily and follow Me. 24 For whoever wishes to save his [bk]life will lose it, but whoever loses his [bl]life for My sake, he is the one who will save it. 25 For what is a man profited if he gains the whole world, and loses or forfeits himself? 26 For whoever is ashamed of Me and My words, the Son of Man will be ashamed of him when He comes in His glory, and the glory of the Father and of the holy angels. 27 But I say to you truthfully, there are some of those standing here who will not taste death until they see the kingdom of God.”

The Transfiguration

28 Some eight days after these sayings, He took along Peter and John and James, and went up on the mountain to pray. 29 And while He was praying, the appearance of His face became different, and His clothing became white and [bm]gleaming. 30 And behold, two men were talking with Him; and they were Moses and Elijah, 31 who, appearing in [bn]glory, were speaking of His departure which He was about to accomplish at Jerusalem. 32 Now Peter and his companions had been overcome with sleep; but when they were fully awake, they saw His glory and the two men standing with Him. 33 And as [bo]these were leaving Him, Peter said to Jesus, “Master, it is good for us to be here; let us make three [bp]tabernacles: one for You, and one for Moses, and one for Elijah”—not realizing what he was saying. 34 While he was saying this, a cloud [bq]formed and began to overshadow them; and they were afraid as they entered the cloud. 35 Then a voice came out of the cloud, saying, “This is My Son, My Chosen One; listen to Him!” 36 And when the voice [br]had spoken, Jesus was found alone. And they kept silent, and reported to no one in those days any of the things which they had seen.

37 On the next day, when they came down from the mountain, a large crowd met Him. 38 And a man from the crowd shouted, saying, “Teacher, I beg You to look at my son, for he is my [bs]only boy, 39 and a spirit seizes him, and he suddenly screams, and it throws him into a convulsion with foaming at the mouth; and only with difficulty does it leave him, mauling him as it leaves. 40 I begged Your disciples to cast it out, and they could not.” 41 And Jesus answered and said, “You unbelieving and perverted generation, how long shall I be with you and put up with you? Bring your son here.” 42 While he was still approaching, the demon [bt]slammed him to the ground and threw him into a convulsion. But Jesus rebuked the unclean spirit, and healed the boy and gave him back to his father. 43 And they were all amazed at the [bu]greatness of God.

But while everyone was marveling at all that He was doing, He said to His disciples, 44 “Let these words sink into your ears; for the Son of Man is going to be [bv]delivered into the hands of men.” 45 But they [bw]did not understand this statement, and it was concealed from them so that they would not perceive it; and they were afraid to ask Him about this statement.

The Test of Greatness

46 An argument [bx]started among them as to which of them might be the greatest. 47 But Jesus, knowing [by]what they were thinking in their heart, took a child and stood him by His side, 48 and said to them, Whoever receives this child in My name receives Me, and whoever receives Me receives Him who sent Me; for the one who is least among all of you, this is the one who is great.”

49 John answered and said, “Master, we saw someone casting out demons in Your name; and we tried to prevent him because he does not follow along with us.” 50 But Jesus said to him, “Do not hinder him; for he who is not against you is [bz]for you.”

51 When the days were approaching for His [ca]ascension, He [cb]was determined to go to Jerusalem; 52 and He sent messengers on ahead of Him, and they went and entered a village of the Samaritans to [cc]make arrangements for Him. 53 But they did not receive Him, because [cd]He was traveling toward Jerusalem. 54 When His disciples James and John saw this, they said, “Lord, do You want us to command fire to come down from heaven and consume them?” 55 But He turned and rebuked them, [[ce]and said, “You do not know what kind of spirit you are of; 56 for the Son of Man did not come to destroy men’s lives, but to save them.”] And they went on to another village.

Exacting Discipleship

57 As they were going along the road, someone said to Him, “I will follow You wherever You go.” 58 And Jesus said to him, “The foxes have holes and the birds of the [cf]air have [cg]nests, but the Son of Man has nowhere to lay His head.” 59 And He said to another, Follow Me.” But he said, “Lord, permit me first to go and bury my father.” 60 But He said to him, “Allow the dead to bury their own dead; but as for you, go and proclaim everywhere the kingdom of God.” 61 Another also said, “I will follow You, Lord; but first permit me to say good-bye to those at home.” 62 But Jesus said to him, No one, after putting his hand to the plow and looking back, is fit for the kingdom of God.”


  1. Luke 7:2 Lit to whom he was honorable
  2. Luke 7:3 Lit elders of the Jews
  3. Luke 7:3 Lit bring safely through, rescue
  4. Luke 7:6 Or Sir
  5. Luke 7:7 Lit say with a word
  6. Luke 7:7 Or boy
  7. Luke 7:11 Lit and
  8. Luke 7:12 Lit one who had died
  9. Luke 7:12 Or only begotten
  10. Luke 7:13 Or Stop weeping
  11. Luke 7:15 Or corpse
  12. Luke 7:16 Or cared for
  13. Luke 7:19 Lit a certain two
  14. Luke 7:19 Lit Coming One
  15. Luke 7:20 Lit Coming One
  16. Luke 7:21 Lit hour
  17. Luke 7:23 Lit whoever
  18. Luke 7:25 Or Well then, what
  19. Luke 7:25 Or garments
  20. Luke 7:27 Lit before Your face
  21. Luke 7:28 Or less
  22. Luke 7:29 Or justified God
  23. Luke 7:30 I.e. experts in the Mosaic Law
  24. Luke 7:30 Lit him
  25. Luke 7:34 Or wine-drinker
  26. Luke 7:34 I.e. irreligious Jews
  27. Luke 7:36 Lit eat
  28. Luke 7:37 I.e. an immoral woman
  29. Luke 7:39 I.e. an immoral woman
  30. Luke 7:40 Lit says
  31. Luke 7:41 The denarius was equivalent to a day’s wages
  32. Luke 7:49 Or among
  33. Luke 8:5 Lit heaven
  34. Luke 8:8 Or hear! Or listen!
  35. Luke 8:13 Lit who believe
  36. Luke 8:15 Or steadfastness
  37. Luke 8:18 Or seems to have
  38. Luke 8:24 Lit a calm occurred
  39. Luke 8:28 Lit What to me and to you (a Heb idiom)
  40. Luke 8:32 Lit them
  41. Luke 8:36 Or saved
  42. Luke 8:38 Lit be with
  43. Luke 8:40 Lit crowd
  44. Luke 8:41 Lit ruler
  45. Luke 8:42 Or only begotten
  46. Luke 8:44 Or outer garment
  47. Luke 8:45 Lit crowds
  48. Luke 8:48 Or saved you
  49. Luke 8:50 Or saved
  50. Luke 9:3 Or knapsack or beggar’s bag
  51. Luke 9:3 Or inner garments
  52. Luke 9:4 Lit and leave from there
  53. Luke 9:6 Or from village to village
  54. Luke 9:12 Lit began to decline
  55. Luke 9:12 Lit provisions
  56. Luke 9:14 Lit recline
  57. Luke 9:15 Lit recline
  58. Luke 9:16 Lit crowd
  59. Luke 9:17 Lit that which was left over to them of the broken pieces was
  60. Luke 9:18 Lit crowds
  61. Luke 9:20 I.e. Messiah
  62. Luke 9:21 Or strictly admonished
  63. Luke 9:24 Or soul
  64. Luke 9:24 Or soul
  65. Luke 9:29 Lit flashing like lightning
  66. Luke 9:31 Or splendor
  67. Luke 9:33 Lit they
  68. Luke 9:33 Or sacred tents
  69. Luke 9:34 Lit occurred
  70. Luke 9:36 Lit occurred
  71. Luke 9:38 Or only begotten
  72. Luke 9:42 Or tore him
  73. Luke 9:43 Or majesty
  74. Luke 9:44 Or betrayed
  75. Luke 9:45 Lit were not knowing
  76. Luke 9:46 Lit entered in
  77. Luke 9:47 Lit the reasoning; or argument
  78. Luke 9:50 Or on your side
  79. Luke 9:51 Lit taking up
  80. Luke 9:51 Lit set His face
  81. Luke 9:52 Or prepare
  82. Luke 9:53 Lit His face was proceeding toward
  83. Luke 9:55 Early mss do not contain bracketed portion
  84. Luke 9:58 Or sky
  85. Luke 9:58 Or roosting-places
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי לוקס 7-9 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ז לאחר שסיים לדבר באוזני העם בא ישוע לכפר-נחום. היה אז קצין רומאי, שמשרת אחד שאהב נטה למות. כאשר שמע הקצין על אודות ישוע, שלח אליו כמה מזקני היהודים כדי שיבקשו ממנו לבוא ולהציל את חיי המשרת. הזקנים באו אל ישוע והתחננו לפניו שייענה לבקשת הקצין.

"אנא, מלא את בקשתו," התחננו הזקנים, "כי הוא אוהב את עמנו ואף בנה לנו בית-כנסת מכספו!"

ישוע הלך איתם אל בית הקצין, אולם לפני הגיעם אל הבית שלח הקצין אחדים מחבריו אל ישוע כדי לומר לו: "אדוני, אל תטריח את עצמך! איני ראוי שתבוא אל ביתי, ומסיבה זאת גם לא העזתי לבוא אליך בעצמי. בבקשה ממך, רק צווה שמשרתי יבריא והוא יבריא. מנין לי הביטחון הזה? הרי אני רגיל לקבל פקודות מהממונים עלי, ואף לתת פקודות לחיילים תחת פקודי. אם אני אומר לחייל אחד: 'לך', הוא הולך. אם אני אומר לחייל אחר: 'בוא', הוא בא. אם אני אומר למשרתי: 'עשה עבודה זאת או אחרת', הוא עושה אותה. כך גם אם תצווה על המשרת שיבריא – הוא יבריא."

דברי הקצין הפליאו את ישוע. הוא פנה אל הקהל שליווה אותו ואמר: "בקרב כל עם ישראל לא ראיתי אדם בעל אמונה כזאת!"

10 כשחזרו חברי הקצין אל הבית ראו שהמשרת הבריא לחלוטין. 11 זמן קצר לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו אל העיירה נעים, וכרגיל הלך אחריו קהל גדול. 12 כשהתקרב ישוע אל שער העיירה ראה תהלוכת-לוויה יוצאת מעיר. הייתה זאת הלוויה של בן יחיד לאם אלמנה, ובין האבלים היו רבים מתושבי המקום. 13 מראה האלמנה עורר את רחמי האדון והוא אמר לה: "אל תבכי." 14 הוא ניגש ונגע באלונקה, ונושאיו עצרו. "נער, קום לחיים!" קרא ישוע. 15 הנער קם והחל לדבר אל הסובבים אותו וישוע השיבו לאמו. 16 הקהל, שנמלא פחד ורעדה, שיבח את האלוהים וקרא: "נביא גדול קם בינינו! היום ראינו את יד אלוהים!"

17 השמועה על המעשה של ישוע התפשטה בכל יהודה והאזור סביב.

18 גם תלמידי יוחנן המטביל שמעו על מעשי ישוע וסיפרו ליוחנן את כל אשר שמעו. 19 יוחנן קרא אליו שניים מתלמידיו ושלח אותם אל ישוע כדי לשאול: "האם אתה המשיח, או שעלינו לחכות למישהו אחר?"

20 שני התלמידים באו אל ישוע ואמרו: "יוחנן המטביל שלח אותנו אליך כדי לשאול: האם לך אנחנו מצפים, או למישהו אחר?" 21 באותה עת ריפא ישוע אנשים רבים ממחלות, נגעים, רוחות רעות והשיב את הראייה לעיוורים רבים. 22 "לכו וספרו ליוחנן את כל אשר ראיתם ושמעתם כאן היום," ענה ישוע לשאלתם. "ספרו לו שהעיוורים רואים, הפיסחים הולכים, המצורעים מטוהרים, החרשים שומעים, המתים קמים לתחייה והעניים שומעים את בשורת אלוהים. 23 ועוד אמרו ליוחנן כי ברוך האיש שלא אהיה לו מכשול, אלא יאמין בי."

24 לאחר שהלכו שני התלמידים דיבר ישוע אל הקהל על אודות יוחנן: "מה הלכתם לראות במדבר? האם הלכתם להתבונן בעשב הנע ברוח? 25 אמרו לי, מה ציפיתם לראות? אדם לבוש בגדים יפים? הרי מי שלובש בגדים מפוארים גר בארמונות פאר ולא במדבר.. 26 מה באמת הלכתם לראות, נביא? כן! נביא הלכתם לראות, ואני אומר לכם שהוא גדול אף מנביא. 27 על האיש הזה כתוב בתנ"ך[a]: 'הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני.' 28 ובכן, לא נולד אדם גדול מיוחנן, ויחד עם זאת – הקטן במלכות האלוהים גדול ממנו!"

29 כל האנשים אשר שמעו את דברי יוחנן – אפילו גובי מכס – הצדיקו את דרישות אלוהים ונטבלו על-ידי יוחנן. 30 אולם הפרושים וחכמי התורה דחו את תוכניתו של ה' למענם וסרבו להיטבל על-ידי יוחנן.

31 "מה יכול אני להגיד על אנשים כאלה?" שאל ישוע. "למה הם דומים? 32 הם דומים לילדים במגרש משחקים שמתלוננים באוזני חבריהם: 'ניגנו לכם בחליל אך לא רקדתם, קיננו לכם קינה, אך לא בכיתם.'" 33 ישוע המשיך: "יוחנן המטביל נהג לצום ולא שתה יין כל ימי חייו, ואתם קראתם לו 'משוגע'. 34 עכשיו בא בן-האדם שאוכל וגם שותה יין, ומה אתם אומרים? 'האיש הזה זללן, הוא שותה יין ומתחבר עם חוטאים וטיפוסים מפוקפקים! 35 אנשים יכירו בצדקת ה' וחוכמתו כאשר יראו איך צדיקיו חיים."[b]

36 פרוש אחד הזמין את ישוע לארוחה בביתו. ישוע נענה להזמנה, בא לבית הפרוש וישב ליד השולחן. 37 באותה עיר הייתה אישה חוטאת. משנודע לה כי ישוע מתארח בבית הפרוש, לקחה פח מלא מרקחת בשמים יקרים ובאה אל הבית. 38 כשנכנסה אל הבית כרעה ברך לפני ישוע והרטיבה את רגליו בדמעותיה. בשערה הארוך היא ניגבה את רגליו, נישקה אותן ומרחה עליהן את הבשמים שהביאה.

39 מארחו של ישוע ראה את המתרחש, ומכיוון שהכיר את האישה אמר בלבו: "אילו ישוע היה באמת נביא אלוהים, הוא היה יודע עם איזו אישה יש לו עניין!" 40 ישוע ידע את מחשבות הפרוש ולכן אמר לו: "שמעון, ברצוני לומר לך משהו."

"דבר, רבי," השיב שמעון.

41 ישוע סיפר לו את הסיפור הבא: "אדם הילווה כסף לשני אנשים: 500 שקלים לאחד, ו-5000 שקלים לשני. 42 הואיל והשניים לא יכלו להחזיר את החוב, ריחם עליהם המלווה וויתר להם על החובות. מי לדעתך יאהב יותר את המלווה בעקבות מעשה נעלה זה?"

43 "אני מניח שבעל החוב הגדול יותר," ענה שמעון.

"נכון מאוד," הסכים ישוע.

44 ואז הביט באישה ואמר לשמעון: "הבט באישה זאת; כשנכנסתי לביתך לא הצעת לי קערת מים כדי לרחוץ את רגלי מהאבק, ואילו אישה זו רחצה את רגלי בדמעותיה וניגבה אותן בשערה. 45 גם לא נשקת לי כמקובל, ואילו היא לא חדלה לנשק את רגלי מהרגע שבאתי לכאן. 46 אתה לא טרחת למשוח שמן על ראשי, ואילו היא משחה את רגלי בבשמים ובשמנים יקרים. 47 אהבתה הרבה מוכיחה שנסלחו לה חטאים רבים. אדם שנסלח לו מעט אוהב מעט." 48 ישוע פנה אל האישה ואמר: "נסלחו לך חטאיך."

49 האורחים האחרים שישבו איתו ליד השולחן אמרו בלבם: "למי הוא חושב את עצמו שהוא סולח חטאים?"

50 אולם ישוע המשיך ואמר לאישה: "אמונתך הושיעה אותך. לכי לשלום."

ח זמן קצר לאחר מכן עבר ישוע מעיר לעיר ומכפר לכפר, וסיפר לאנשים את בשורת מלכות האלוהים. אל ישוע נילוו שנים-עשר תלמידיו וקבוצת נשים, שאותן הוא ריפא ממחלות שונות או גירש מהן רוחות רעות. בין נשים אלה היו מרים המגדלית (שממנה גירש ישוע שבעה שדים), יוחנה, אשת כוזא (מי שניהל את עסקי המלך הורדוס), שושנה ורבות אחרות שתרמו מכספן לכלכלת ישוע ותלמידיו.

יום אחד, כשנהרו אליו אנשים מערים רבות, סיפר להם ישוע את המשל הבא:

"איכר אחד יצא לזרוע בשדה. בפזרו את הזרעים נפלו אחדים מהם בצד הדרך, והם נרמסו ונאכלו על-ידי הציפורים. חלקם נפלו על אדמת סלעים, ואלה צמחו יפה, אך כעבור זמן קצר התייבשו ומתו מחוסר לחות. חלקם נפלו בין הקוצים. זרעים אלה אמנם צמחו, אולם יחד איתם צמחו גם קוצים וחנקו אותם. חלק אחר מהזרעים נפלו על אדמה פורייה, ואלה צמחו ונשאו פרי רב, פי מאה ממה שנזרע."

בסיימו את המשל אמר ישוע: "מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"

תלמידיו שאלו אותו למה התכוון, 10 וישוע השיב: "לכם מותר לדעת את משמעות המשלים, כי הם מדברים על מלכות האלוהים. אולם האנשים הללו שומעים את המילים אך אינם מבינים – בדיוק כפי שניבאו אבותינו הנביאים.

11 זהו פירוש המשל: הזרע הוא דבר-אלוהים. 12 שולי הדרך מסמלים את לב האנשים השומעים את דבר האלוהים, אולם מיד בא השטן ומנסה להשכיח מלבם את דבר ה'. כך הוא מונע בעדם מלהאמין באלוהים ולהיוושע. 13 אדמת הסלעים מסמלת את לב האנשים הנהנים להקשיב לדבר-אלוהים, אולם אין הוא חודר לעומק לבם. הם יודעים שדבר ה' הוא אמת, ואפילו מאמינים לזמן קצר, אולם ברגע של קושי ומבחן הם מאבדים את אמונתם. 14 אדמת הקוצים מסמלת את לב האנשים המקשיבים לדבר אלוהים ומאמינים בו, אולם כעבור זמן קצר נחנקת אמונתם על-ידי דאגות, תאוות-העולם ורדיפה אחר כסף ורכוש. משום כך לעולם אינם מגיעים לבגרות רוחנית.

15 לעומתם מסמלת האדמה הפורייה אנשים בעלי לב טוב וישר. אנשים אלה מקשיבים לדבר ה', דבקים בו ואף מביאים פרי רב.

16 "כאשר אדם מדליק נר בחשכה, האם הוא מכסה את הנר או מחביא אותו מתחת למיטה? הוא ישים אותו במקום מרכזי, המקום שבו יאיר לבאי הבית בצורה הטובה ביותר. 17 כל מה שמוסתר עתה יתגלה ויצא לאור בבוא הזמן. 18 לכן שימו לב כיצד אתם מקשיבים. מי שיש לו – יינתן לו עוד. ומי שאין לו – גם מה שהוא חושב שיש לו יילקח ממנו."

19 אז באו אמו ואחיו של ישוע לבקרו, אולם בגלל הקהל הרב לא יכלו להיכנס אל הבית שבו לימד.

20 מישהו הודיע לישוע כי אמו ואחיו מחכים לו בחוץ ורוצים לראותו, 21 אולם ישוע אמר: "אמי ואחי הם כל אלה המקשיבים לדברי אלוהים ומקיימים אותם!"

22 יום אחד עלה ישוע עם תלמידיו לסירה והציע: "הבה נשוט אל החוף ממול." 23 הם החלו לשוט וישוע נרדם. לפתע התחוללה סערה חזקה. הרוח טלטלה את הסירה מצד אל צד, הגלים הגבוהים הציפו את הסירה במים, והתלמידים היו בסכנה גדולה.

24 "רבי, קום!" העירו אותו התלמידים בבהלה. "אנחנו טובעים!"

ישוע גער ברוח ובים, ומיד פסקה הסערה והים נרגע. 25 "היכן אמונתכם?" שאל אותם ישוע.

התלמידים הנדהמים והמפוחדים אמרו איש לרעהו: "מיהו האיש הזה, שאפילו הרוח והים נשמעים לו?

26 הם הגיעו אל הגדה השנייה של הכינרת, אל ארץ הגדריים. 27 כשעלה ישוע לחוף, בא לקראתו אדם מקומי אשר זמן רב היה אחוז-שדים. האיש היה עירום לגמרי, חסר בית וישן בבית-הקברות. 28 בראותו את ישוע נפל האיש לרגליו וצרח: "מה אתה רוצה ממני, ישוע בן-אל-עליון? אני מתחנן לפניך, אל תייסר אותי!" 29 הוא אמר זאת משום שישוע כבר ציווה על השד לצאת ממנו. לעיתים קרובות השתלט השד על האיש האומלל, עד כי גם כשאסרו אותו בכבלים ובשרשרות היה מנתק אותם בקלות ובורח למדבר, בכוחו ובהשפעתו של השד.

30 "מה שמך?" שאל ישוע את השד.

"לגיון," השיבו קולות רבים, כי היו בו למעשה שדים רבים. 31 השדים התחננו לפני ישוע שלא ישלח אותם לתהום.

32 במדרון ההר שבקרבת מקום רעה עדר חזירים, והשדים התחננו לפני ישוע שירשה להם להיכנס בחזירים. ישוע הסכים, 33 והשדים יצאו מהאיש ונכנסו בחזירים. מיד החל העדר להשתולל, גלש במדרון התלול וטבע בים. 34 משראו הרועים את המתרחש נמלטו בבהלה וסיפרו את הדבר בעיר ובכפרים.

עד מהרה נהרו לשם אנשים רבים כדי לראות את המתרחש במו עיניהם. הם ראו את האיש שהיה אחוז-שדים יושב לרגלי ישוע, לבוש היטב ושפוי בדעתו. עדי ראייה סיפרו לבאים כיצד ריפא ישוע את האיש, וכולם נמלאו פחד. 37 כה רב היה פחדם, עד כי האנשים הרבים מארץ הגדריים התחננו לפני ישוע שיעזוב אותם לנפשם וילך משם. ישוע חזר לסירה ושב למקום ממנו בא.

38 האיש שהיה אחוז-שדים התחנן לפניו שירשה לו להצטרף אליו, אולם ישוע סרב.

39 "חזור לביתך," אמר לו ישוע, "וספר לבני משפחתך את הפלא שאלוהים עשה למענך."

האיש הלך וסיפר בכל העיר את הפלא שחולל ישוע למענו. 40 בגדה השנייה של הכינרת קיבל אותו הקהל, שכבר המתין לישוע.

41 אדם בשם יאיר, שהיה ראש בית-הכנסת המקומי, בא ונפל לרגלי ישוע. יאיר התחנן לפניו שיבוא איתו אל ביתו, 42 כי בתו היחידה בת שתים-עשרה חלתה ועמדה למות. ישוע הלך עם יאיר כשהוא מפלס לו דרך בין הקהל הרב. 43 בקרב הקהל הייתה אישה שסבלה משטף דם כרוני במשך שתים-עשרה שנה. היא הוציאה את כל כספה על רופאים שונים, אולם איש לא יכול היה לרפא אותה. 44 האישה קרבה אל ישוע מאחור, וכשנגעה בכנף בגדו פסק מיד שטף הדם!

45 "מי נגע בי?" שאל ישוע.

כל הסובבים אותו הכחישו שנגעו בו, ופטרוס אמר: "רבי, כיצד אתה יכול לשאול מי נגע בך? ראה כמה רבים האנשים שנדחפים ונדחקים אליך מכל צד!" 46 אולם ישוע השיב: "אני יודע שמישהו נגע בי בכוונת תחילה, כי הרגשתי שיצא ממני כוח מרפא."

47 כאשר נוכחה האישה שישוע ידע, החלה לרעוד מפחד. היא נפלה לרגליו וסיפרה באוזני כולם מדוע נגעה בישוע. היא סיפרה שנרפאה כליל. 48 "בתי," אמר לה ישוע, "אמונתך ריפאה אותך, לכי לשלום." 49 בזמן שישוע דיבר אל האישה, הגיע למקום שליח מביתו של יאיר והודיע לאב: "בתך מתה; אין צורך להטריח את המורה." 50 כאשר שמע ישוע את דברי השליח אמר אל האב: "אל תפחד! בטח בי, ובתך תרפא."

51 בהגיעם אל הבית הרשה ישוע רק להורים, לפטרוס, ליעקב וליוחנן להיכנס לחדר הילדה. 52 הבית היה מלא אנשים שבאו להתאבל ולבכות על מותה, אולם ישוע אמר להם: "אל תבכו; הילדה לא מתה, היא רק ישנה."

53 אך האבלים לעגו לישוע, כי ידעו שהיא מתה.

54 ישוע אחז ביד הילדה וקרא: "קומי, ילדתי!" 55 באותו רגע רוחה שבה אליה והיא קמה על רגליה. "תנו לה משהו לאכול!" פקד ישוע. 56 הוריה התפלאו מאוד, אולם ישוע ציווה עליהם לא לספר לאיש את אשר קרה.

ט יום אחד קרא אליו ישוע את שנים-עשר תלמידיו, והעניק להם סמכות וכוח לגרש שדים ולרפא מחלות. לאחר מכן שלח אותם לספר לכולם על בוא מלכות האלוהים ולרפא את החולים.

"אל תיקחו אתכם דבר," הורה להם ישוע. "אל תיקחו אתכם מקל הליכה, תרמיל, מזון, כסף ואף לא בגדים להחלפה. בכל עיר או כפר התארחו בבית אחד בלבד.

אם התושבים לא יקשיבו לדבריכם, צאו מאותה עיר ונערו את העפר מעל רגליכם, כסימן לכך שעשיתם את המוטל עליכם והזהרתם אותם."

התלמידים יצאו לדרך, ובעברם מעיר לעיר ומכפר לכפר בישרו את דבר אלוהים וריפאו את החולים.

כשהגיעו השמועות על כוחו ונפלאותיו של ישוע לאוזני המושל הורדוס, הוא נמלא מבוכה ודאגה, כי היו אנשים שאמרו: "זהו יוחנן המטביל שקם לתחייה!" או: "האיש הזה הוא אליהו הנביא!" היו שאמרו: "זהו אחד הנביאים שקם לתחייה!."

"יוחנן?" תמה הורדוס. "הרי כרתי את ראשו, אז מיהו האיש שעליו אני שומע ניסים ונפלאות?" והורדוס חיפש דרך לפגוש את ישוע.

10 לאחר שחזרו השליחים ודיווחו לישוע על כל מעשיהם, הוא עזב את הקהל איתם והם הלכו יחד לבית-צידה כדי להיות לבדם. 11 אבל ההמונים גילו לאן ישוע הלך והלכו בעקבותיו. ישוע קיבל אותם בחמימות ולימד אותם על מלכות האלוהים. הוא גם ריפא את החולים שביניהם.

12 לפנות ערב ניגשו שנים-עשר התלמידים אל ישוע והאיצו בו לשלוח את הקהל אל הכפרים והמשקים שבסביבה כדי לקנות אוכל ולחפש מקום לינה, כי האזור שבו היו היה שומם לגמרי. 13 "אתם תאכילו אותם!" אמר ישוע לתלמידיו.

"במה?" שאלו התלמידים בתימהון. "יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים. האם אתה רוצה שנלך לקנות אוכל לכל ההמון הזה?" 14 כחמשת-אלפים איש היו שם (לא כולל נשים וילדים).

"אמרו להם לשבת בשורות של חמישים איש," הורה ישוע לתלמידיו. 15 התלמידים עשו כדבריו והושיבו את הקהל.

16 ישוע לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים וברך על המזון. לאחר מכן פרס את הלחם, חתך את הדגים והגיש לתלמידיו שיחלקו לעם. 17 כולם אכלו עד ששבעו, וכאשר אספו את הפירורים שנשארו מילאו שנים-עשר סלים.

18 יום אחד כשהתפלל ישוע לבדו ורק תלמידיו היו בחברתו, הוא שאל אותם: "למי חושבים אותי האנשים?"

19 "ליוחנן המטביל," השיבו התלמידים. "אבל יש החושבים שאתה אליהו הנביא, ואחרים חושבים שאתה אחד מאבותינו הנביאים שקם לתחייה."

20 "למי אתם חושבים אותי?" המשיך ישוע לשאול.

"אתה משיח אלוהים!" ענה פטרוס.

21 ישוע ציווה עליהם לא לספר זאת לאיש. 22 "על בן-האדם לסבול הרבה," הוסיף ישוע. "זקני היהודים, ראשי הכוהנים והסופרים ידחו אותו ואף יהרגו אותו, אולם כעבור שלושה ימים יקום לתחייה!"

23 לאחר מכן אמר ישוע לכולם: "מי שרוצה ללכת בעקבותיי חייב להתכחש לעצמו, לוותר על נוחיותו ושאיפותיו, לשאת עמו את צלבו יום-יום ולבוא אחרי. 24 כי המאבד את חייו למעני – יציל אותם, בעוד שהמתעקש לשמור על חייו – יאבד אותם. 25 מה הרוויח אדם שהשיג את העולם כולו אבל איבד את נפשו?

26 "כאשר בן-האדם ישוב בכבוד האלוהים והמלאכים הקדושים, ומי שאני ודברי היו לו לבושה, הוא יהיה לבושה לבן האדם. 27 אני אומר לכם את האמת: בין העומדים פה עתה יש כאלה שלא ימותו לפני שיראו את מלכות האלוהים!"

28 כעבור שמונה ימים לקח איתו ישוע את פטרוס, יוחנן ויעקב ועלה על אחד ההרים כדי להתפלל. 29 בזמן שישוע התפלל, פניו השתנו ובגדיו הלבינו והבריקו. 30 לפתע הופיעו משה רבנו ואליהו הנביא ודיברו איתו. 31 הופעתם הייתה מרשימה ומהודרת, והם דיברו עם ישוע על מותו הקרוב בירושלים, שהיה צפוי לפי דבר ה'.

32 בינתיים שקעו פטרוס והאחרים בשינה עמוקה, וכשהתעוררו ראו את כבודו והדרו של ישוע ואת השנים שעמדו לידו. 33 כשעמדו אליהו ומשה ללכת קרא פטרוס בבלבול, בלי לדעת מה הוא אומר: "רבי, כמה נפלא! מדוע לא נקים כאן שלוש סוכות – לך, למשה ולאליהו?"

34 בעודו מדבר כיסה אותם ענן והם נמלאו פחד. 35 ומן הענן קרא קול: "זהו בני האהוב, שמעו בקולו."

36 לאחר הקול נראה ישוע עומד לבדו. התלמידים לא סיפרו לאיש את אשר ראו אלא חיכו. 37 כשירדו מן ההר למחרת, באו אנשים רבים לקראת ישוע, 38 ואחד מהם קרא: "רבי, אני מתחנן לפניך שתביט בבני היחיד. 39 שד נכנס בו, ובכל פעם שהוא אוחז בבני הוא גורם לו לצרוח ללא סיבה, משליך אותו על הרצפה ומתיש את כוחו עד שריר נוזל מפיו. השד הזה מדכא את בני מאוד וכמעט שאינו עוזב אותו לנפשו. 40 התחננתי לפני תלמידיך שיגרשו את השד, אבל הם לא יכלו לעשות זאת."

41 "איזה דור עקשן וחסר-אמונה!" קרא ישוע. "עד מתי אצטרך לסבול אתכם? הביאו את הילד!"

42 לפני שהספיק הילד להגיע אל ישוע, השד הפיל אותו ארצה כאשר הוא מזדעזע. אולם ישוע גירש ממנו את השד בגערה, ריפא אותו והשיבו לאביו.

43 כשראו הנוכחים את הגילוי הזה של כוח אלוהים, נפלה עליהם יראה גדולה.

בעוד הקהל מתפעל ומחליף רשמים על מעשיו הנפלאים, אמר ישוע לתלמידיו: 44 "הקשיבו לדברי בתשומת לב: בן-האדם עומד להימסר לידי אנשים." 45 אולם התלמידים לא הבינו למה התכוון; דבר-מה מנע מבעדם מלהבין והם חששו לשאול אותו למה התכוון.

46 בין התלמידים התעורר ויכוח: מיהו החשוב והגדול ביניהם. 47 ישוע ידע את מחשבותיהם ולכן קרא לילד קטן, העמידו לידו 48 ואמר לתלמידיו: "מי שמקבל בברכה ילד קטן כזה, כאילו מקבל בברכה אותי; ומי שמקבל בברכה אותי, מקבל למעשה בברכה את אבי אשר שלח אותי. הקטן מביניכם – הצנוע והעניו ביותר – הוא הגדול ביניכם!"

49 יוחנן תלמידו פנה אליו ואמר: "רבי, ראינו איש שמגרש שדים בשמך ואמרנו לו לחדול מכך, כי אין הוא שייך לקבוצתנו."

50 "לא הייתם צריכים לומר לו זאת," השיב לו ישוע. "כי מי שאינו נגדנו הוא בעדנו."

51 בהתקרב המועד שבו יילקח לשמים, התכונן ישוע ללכת לירושלים. 52 יום אחד הוא שלח לפניו שליחים, כדי שיכינו לו מקום לינה באחד מכפרי השומרונים. 53 אולם השומרונים סרבו לתת להם מקום לינה, משום שפניהם של ישוע ותלמידיו היו מועדות לירושלים (לשומרונים היה ויכוח עם היהודים בנוגע לירושלים).

54 כשהגיע הדבר לאוזני ישוע ותלמידיו, שאלו יעקב ויוחנן: "אתה רוצה שנצווה כי תרד אש מהשמים ותשרוף אותם?" 55 אולם ישוע גער בהם, 56 והחבורה המשיכה בדרכה אל כפר אחר.

57 בדרך אמר מישהו לישוע: "אדוני, לאן שתלך, אני אלך אחריך!" 58 אולם ישוע השיב לו: "אל תשכח שאין לי מקום להניח את ראשי. השועלים מתגוררים במחילות האדמה ולציפורים יש קנים, אולם לבן-האדם אין מקום להניח בו את ראשו." 59 בהזדמנות אחרת אמר ישוע לאיש מסוים: 'בוא אחרי והיה תלמיד שלי." האיש הסכים, אולם ביקש לקבור תחילה את אביו.

60 "הנח למתים (מבחינה רוחנית) לקבור את המתים שלהם," אמר לו ישוע. "ואילו אתה לך להכריז על מלכות האלוהים."

61 איש אחר אמר לישוע: "אני אלך אחריך, אדוני, אך הרשה לי תחילה ללכת הביתה ולהיפרד מבני משפחתי."

62 אבל ישוע השיב לו: "השם את ידו על המחרשה ומביט אחריו לא יהיה כשיר למלכות האלוהים."


  1. הבשורה על-פי לוקס 7:27 מלאכי ג 1
  2. הבשורה על-פי לוקס 7:35 כלשונו: "החכמה נצדקה בכל בניה."
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references