A A A A A
Bible Book List

Luke 18-20 New American Standard Bible (NASB)

Parables on Prayer

18 Now He was telling them a parable to show that at all times they ought to pray and not to lose heart, saying, “In a certain city there was a judge who did not fear God and did not respect man. There was a widow in that city, and she kept coming to him, saying, ‘[a]Give me legal protection from my opponent.’ For a while he was unwilling; but afterward he said to himself, ‘Even though I do not fear God nor respect man, yet because this widow bothers me, I will [b]give her legal protection, otherwise by continually coming she will [c]wear me out.’” And the Lord said, “Hear what the unrighteous judge *said; now, will not God bring about justice for His elect who cry to Him day and night, [d]and will He delay long over them? I tell you that He will bring about justice for them quickly. However, when the Son of Man comes, will He find [e]faith on the earth?”

The Pharisee and the Publican

And He also told this parable to some people who trusted in themselves that they were righteous, and viewed others with contempt: 10 “Two men went up into the temple to pray, one a Pharisee and the other a tax collector. 11 The Pharisee stood and was praying this to himself: ‘God, I thank You that I am not like other people: swindlers, unjust, adulterers, or even like this tax collector. 12 I fast twice a week; I pay tithes of all that I get.’ 13 But the tax collector, standing some distance away, was even unwilling to lift up his eyes to heaven, but was beating his breast, saying, ‘God, be [f]merciful to me, the sinner!’ 14 I tell you, this man went to his house justified rather than the other; for everyone who exalts himself will be humbled, but he who humbles himself will be exalted.”

15 And they were bringing even their babies to Him so that He would touch them, but when the disciples saw it, they began rebuking them. 16 But Jesus called for them, saying, “Permit the children to come to Me, and do not hinder them, for the kingdom of God belongs to such as these. 17 Truly I say to you, whoever does not receive the kingdom of God like a child will not enter it at all.”

The Rich Young Ruler

18 A ruler questioned Him, saying, “Good Teacher, what shall I do to inherit eternal life?” 19 And Jesus said to him, “Why do you call Me good? No one is good except God alone. 20 You know the commandments, ‘Do not commit adultery, Do not murder, Do not steal, Do not bear false witness, Honor your father and mother.’” 21 And he said, “All these things I have kept from my youth.” 22 When Jesus heard this, He said to him, “One thing you still lack; sell all that you possess and distribute it to the poor, and you shall have treasure in heaven; and come, follow Me.” 23 But when he had heard these things, he became very sad, for he was extremely rich. 24 And Jesus looked at him and said, How hard it is for those who are wealthy to enter the kingdom of God! 25 For it is easier for a camel to [g]go through the eye of a needle than for a rich man to enter the kingdom of God.” 26 They who heard it said, “Then who can be saved?” 27 But He said, The things that are impossible with people are possible with God.”

28 Peter said, “Behold, we have left [h]our own homes and followed You.” 29 And He said to them, “Truly I say to you, there is no one who has left house or wife or brothers or parents or children, for the sake of the kingdom of God, 30 who will not receive many times as much at this time and in the age to come, eternal life.”

31 Then He took the twelve aside and said to them, “Behold, we are going up to Jerusalem, and all things which are written through the prophets about the Son of Man will be accomplished. 32 For He will be [i]handed over to the Gentiles, and will be mocked and mistreated and spit upon, 33 and after they have scourged Him, they will kill Him; and the third day He will rise again.” 34 But the disciples understood none of these things, and the meaning of this statement was hidden from them, and they did not comprehend the things that were said.

Bartimaeus Receives Sight

35 As [j]Jesus was approaching Jericho, a blind man was sitting by the road begging. 36 Now hearing a crowd going by, he began to inquire what this was. 37 They told him that Jesus of Nazareth was passing by. 38 And he called out, saying, “Jesus, Son of David, have mercy on me!” 39 Those who led the way were sternly telling him to be quiet; but he kept crying out all the more, “Son of David, have mercy on me!” 40 And Jesus stopped and commanded that he be brought to Him; and when he came near, He questioned him, 41 “What do you want Me to do for you?” And he said, “Lord, I want to regain my sight!” 42 And Jesus said to him, [k]Receive your sight; your faith has [l]made you well.” 43 Immediately he regained his sight and began following Him, glorifying God; and when all the people saw it, they gave praise to God.

Zaccheus Converted

19 He entered Jericho and was passing through. And there was a man called by the name of Zaccheus; he was a chief tax collector and he was rich. Zaccheus was trying to see who Jesus was, and was unable because of the crowd, for he was small in stature. So he ran on ahead and climbed up into a [m]sycamore tree in order to see Him, for He was about to pass through that way. When Jesus came to the place, He looked up and said to him, “Zaccheus, hurry and come down, for today I must stay at your house.” And he hurried and came down and received Him [n]gladly. When they saw it, they all began to grumble, saying, “He has gone [o]to be the guest of a man who is a sinner.” Zaccheus stopped and said to the Lord, “Behold, Lord, half of my possessions I [p]will give to the poor, and if I have defrauded anyone of anything, I [q]will give back four times as much.” And Jesus said to him, “Today salvation has come to this house, because he, too, is a son of Abraham. 10 For the Son of Man has come to seek and to save that which was lost.”

Parable of Money Usage

11 While they were listening to these things, Jesus went on to tell a parable, because He was near Jerusalem, and they supposed that the kingdom of God was going to appear immediately. 12 So He said, A nobleman went to a distant country to receive a kingdom for himself, and then return. 13 And he called ten of his slaves, and gave them ten [r]minas and said to them, ‘Do business with this [s]until I come back.’ 14 But his citizens hated him and sent [t]a delegation after him, saying, ‘We do not want this man to reign over us.’ 15 When he returned, after receiving the kingdom, he ordered that these slaves, to whom he had given the money, be called to him so that he might know what business they had done. 16 The first appeared, saying, ‘[u]Master, your [v]mina has made ten minas more.’ 17 And he said to him, ‘Well done, good slave, because you have been faithful in a very little thing, you are to be in authority over ten cities.’ 18 The second came, saying, ‘Your [w]mina, [x]master, has made five minas.’ 19 And he said to him also, ‘And you are to be over five cities.’ 20 Another came, saying, ‘Master, here is your mina, which I kept put away in a handkerchief; 21 for I was afraid of you, because you are an exacting man; you take up what you did not lay down and reap what you did not sow.’ 22 He *said to him, ‘[y]By your own words I will judge you, you worthless slave. Did you know that I am an exacting man, taking up what I did not lay down and reaping what I did not sow? 23 Then why did you not put my money in the bank, and having come, I would have collected it with interest?’ 24 Then he said to the bystanders, ‘Take the mina away from him and give it to the one who has the ten minas.’ 25 And they said to him, ‘Master, he has ten minas already.’ 26 I tell you that to everyone who has, more shall be given, but from the one who does not have, even what he does have shall be taken away. 27 But these enemies of mine, who did not want me to reign over them, bring them here and slay them in my presence.”

Triumphal Entry

28 After He had said these things, He was going on ahead, going up to Jerusalem.

29 When He approached Bethphage and Bethany, near the [z]mount that is called Olivet, He sent two of the disciples, 30 saying, “Go into the village ahead of you; there, as you enter, you will find a colt tied on which no one yet has ever sat; untie it and bring it here. 31 If anyone asks you, ‘Why are you untying it?’ you shall say, ‘The Lord has need of it.’” 32 So those who were sent went away and found it just as He had told them. 33 As they were untying the colt, its [aa]owners said to them, “Why are you untying the colt?” 34 They said, “The Lord has need of it.” 35 They brought it to Jesus, and they threw their coats on the colt and put Jesus on it. 36 As He was going, they were spreading their coats on the road. 37 As soon as He was approaching, near the descent of the Mount of Olives, the whole crowd of the disciples began to praise God [ab]joyfully with a loud voice for all the [ac]miracles which they had seen, 38 shouting:

Blessed is the King who comes in the name of the Lord;
Peace in heaven and glory in the highest!”

39 Some of the Pharisees [ad]in the crowd said to Him, “Teacher, rebuke Your disciples.” 40 But Jesus answered, “I tell you, if these become silent, the stones will cry out!”

41 When He approached Jerusalem, He saw the city and wept over it, 42 saying, “If you had known in this day, even you, the things which make for peace! But now they have been hidden from your eyes. 43 For the days will come upon you [ae]when your enemies will throw up a [af]barricade against you, and surround you and hem you in on every side, 44 and they will level you to the ground and your children within you, and they will not leave in you one stone upon another, because you did not recognize the time of your visitation.”

Traders Driven from the Temple

45 Jesus entered the temple and began to drive out those who were selling, 46 saying to them, “It is written, ‘And My house shall be a house of prayer,’ but you have made it a robbers[ag]den.”

47 And He was teaching daily in the temple; but the chief priests and the scribes and the leading men among the people were trying to destroy Him, 48 and they could not find [ah]anything that they might do, for all the people were hanging on to [ai]every word He said.

Jesus’ Authority Questioned

20 On one of the days while He was teaching the people in the temple and preaching the gospel, the chief priests and the scribes with the elders confronted Him, and they spoke, saying to Him, “Tell us by what authority You are doing these things, or who is the one who gave You this authority?” Jesus answered and said to them, “I will also ask you a [aj]question, and you tell Me: Was the baptism of John from heaven or from men?” They reasoned among themselves, saying, “If we say, ‘From heaven,’ He will say, ‘Why did you not believe him?’ But if we say, ‘From men,’ all the people will stone us to death, for they are convinced that John was a prophet.” So they answered that they did not know where it came from. And Jesus said to them, “Nor [ak]will I tell you by what authority I do these things.”

Parable of the Vine-growers

And He began to tell the people this parable: “A man planted a vineyard and rented it out to [al]vine-growers, and went on a journey for a long time. 10 At the harvest time he sent a slave to the vine-growers, so that they would give him some of the produce of the vineyard; but the vine-growers beat him and sent him away empty-handed. 11 And he proceeded to send another slave; and they beat him also and treated him shamefully and sent him away empty-handed. 12 And he proceeded to send a third; and this one also they wounded and cast out. 13 The [am]owner of the vineyard said, ‘What shall I do? I will send my beloved son; perhaps they will respect him.’ 14 But when the vine-growers saw him, they reasoned with one another, saying, ‘This is the heir; let us kill him so that the inheritance will be ours.’ 15 So they threw him out of the vineyard and killed him. What, then, will the [an]owner of the vineyard do to them? 16 He will come and destroy these vine-growers and will give the vineyard to others.” When they heard it, they said, “May it never be!” 17 But [ao]Jesus looked at them and said, “What then is this that is written:

The stone which the builders rejected,
This became the chief corner stone’?

18 Everyone who falls on that stone will be broken to pieces; but on whomever it falls, it will scatter him like dust.”

Tribute to Caesar

19 The scribes and the chief priests tried to lay hands on Him that very hour, and they feared the people; for they understood that He spoke this parable against them. 20 So they watched Him, and sent spies who [ap]pretended to be righteous, in order that they might [aq]catch Him in some statement, so that they could deliver Him to the rule and the authority of the governor. 21 They questioned Him, saying, “Teacher, we know that You speak and teach correctly, and You [ar]are not partial to any, but teach the way of God in truth. 22 Is it [as]lawful for us to pay taxes to Caesar, or not?” 23 But He detected their trickery and said to them, 24 “Show Me a [at]denarius. Whose [au]likeness and inscription does it have?” They said, “Caesar’s.” 25 And He said to them, “Then render to Caesar the things that are Caesar’s, and to God the things that are God’s.” 26 And they were unable to [av]catch Him in a saying in the presence of the people; and being amazed at His answer, they became silent.

Is There a Resurrection?

27 Now there came to Him some of the Sadducees (who say that there is no resurrection), 28 and they questioned Him, saying, “Teacher, Moses wrote for us that if a man’s brother dies, having a wife, and he is childless, his brother should [aw]marry the wife and raise up children to his brother. 29 Now there were seven brothers; and the first took a wife and died childless; 30 and the second 31 and the third [ax]married her; and in the same way [ay]all seven [az]died, leaving no children. 32 Finally the woman died also. 33 In the resurrection therefore, which one’s wife will she be? For [ba]all seven [bb]had married her.”

34 Jesus said to them, “The sons of this age marry and are given in marriage, 35 but those who are considered worthy to attain to that age and the resurrection from the dead, neither marry nor are given in marriage; 36 for they cannot even die anymore, because they are like angels, and are sons of God, being sons of the resurrection. 37 But that the dead are raised, even Moses showed, in the passage about the burning bush, where he calls the Lord the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob. 38 Now He is not the God of the dead but of the living; for all live to Him.” 39 Some of the scribes answered and said, “Teacher, You have spoken well.” 40 For they did not have courage to question Him any longer about anything.

41 Then He said to them, “How is it that they say [bc]the Christ is David’s son? 42 For David himself says in the book of Psalms,

The Lord said to my Lord,
Sit at My right hand,
43 Until I make Your enemies a footstool for Your feet.”’

44 Therefore David calls Him ‘Lord,’ and how is He his son?”

45 And while all the people were listening, He said to the disciples, 46 “Beware of the scribes, who like to walk around in long robes, and love respectful greetings in the market places, and chief seats in the synagogues and places of honor at banquets, 47 who devour widows’ houses, and for appearance’s sake offer long prayers. These will receive greater condemnation.”

Footnotes:

  1. Luke 18:3 Lit Do me justice
  2. Luke 18:5 Lit do her justice
  3. Luke 18:5 Lit hit me under the eye
  4. Luke 18:7 Or and yet He is very patient toward them
  5. Luke 18:8 Lit the faith
  6. Luke 18:13 Or propitious
  7. Luke 18:25 Lit enter
  8. Luke 18:28 Lit our own things
  9. Luke 18:32 Or betrayed
  10. Luke 18:35 Lit He
  11. Luke 18:42 Lit Regain your sight
  12. Luke 18:42 Lit saved you
  13. Luke 19:4 I.e. fig-mulberry
  14. Luke 19:6 Lit rejoicing
  15. Luke 19:7 Or to find lodging
  16. Luke 19:8 Lit am giving
  17. Luke 19:8 Lit am giving
  18. Luke 19:13 A mina is equal to about 100 days’ wages
  19. Luke 19:13 Lit while I am coming
  20. Luke 19:14 Or an embassy
  21. Luke 19:16 Lit Lord
  22. Luke 19:16 V 13, note 1
  23. Luke 19:18 V 13, note 1
  24. Luke 19:18 Lit lord
  25. Luke 19:22 Lit Out of your own mouth
  26. Luke 19:29 Or hill...Olive Grove; Mount of Olives
  27. Luke 19:33 Lit lords
  28. Luke 19:37 Lit rejoicing
  29. Luke 19:37 Or works of power
  30. Luke 19:39 Lit from
  31. Luke 19:43 Lit and
  32. Luke 19:43 I.e. a dirt wall or mound for siege purposes
  33. Luke 19:46 Lit cave
  34. Luke 19:48 Lit what they would do
  35. Luke 19:48 Lit Him, listening
  36. Luke 20:3 Lit word
  37. Luke 20:8 Lit do I tell
  38. Luke 20:9 Or tenant farmers, also vv 10, 14, 16
  39. Luke 20:13 Lit lord
  40. Luke 20:15 Lit lord
  41. Luke 20:17 Lit He
  42. Luke 20:20 Lit falsely represented themselves
  43. Luke 20:20 Lit take hold of His word
  44. Luke 20:21 Lit do not receive a face
  45. Luke 20:22 Or permissible
  46. Luke 20:24 The denarius was a day’s wages
  47. Luke 20:24 Lit image
  48. Luke 20:26 Lit catch His statement
  49. Luke 20:28 Lit take
  50. Luke 20:31 Lit took
  51. Luke 20:31 Lit the seven also
  52. Luke 20:31 Lit left no children, and died
  53. Luke 20:33 Lit the
  54. Luke 20:33 Lit had her as wife
  55. Luke 20:41 I.e. the Messiah
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי לוקס 18-20 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יח ישוע סיפר לתלמידיו משל, כדי להדגיש לפניהם את הצורך להתפלל תמיד ללא לוותר.

"בעיר אחת היה שופט," פתח ישוע, "אשר לא כיבד את אלוהים ולא ירא מפניו, ואף לא חיבב את העם.

"באותה עיר גרה אישה אלמנה, אשר באה אל השופט לעיתים קרובות והתחננה לפניו שישפוט בצדק בינה לבין יריבה המתנכל לה. זמן מה התעלם השופט מבקשתה עד שנמאסה עליו, ואמר בלבו: 'אמנם איני ירא את אלוהים ואף איני מכבד את בני האדם, אולם מוטב שאצדיק את האישה הזאת במשפטה, שאם לא כן היא תמשיך להטריד אותי ולא תעזוב אותי במנוחה.'"

האדון המשיך: "שמעו מה שאומר השופט הרשע. אם אפילו שופט רשע זה נענה לתחינות האישה, האם אינכם חושבים שאלוהים ישפוט בצדק את בניו המתפללים אליו יומם ולילה? האם יתמהמה בעניינם? אלוהים יענה לתפילתם במהרה ויוציא את הצדק לאור. אולם כשבן-האדם יחזור, האם ימצא אמונה בארץ?"

ישוע סיפר משל נוסף. הפעם היה המשל מכוון אל הגאוותנים החושבים את עצמם לצדיקים גמורים ומזלזלים באחרים: 10 "שני אנשים באו להתפלל בבית-המקדש. האחד היה פרוש גאה וצדיק בעיני עצמו, והשני היה גובה מכס רמאי. 11 הפרוש הגאה התפלל כך: 'אני מודה לך אלוהים על שאיני חוטא ככל האחרים, ובמיוחד שאיני חוטא כמו גובה-המכס הזה העומד כאן במקדש. מעולם לא רימיתי, לא עשקתי ולא נאפתי. 12 אני צם פעמיים בשבוע ונותן לך, אלוהים, מעשר מכל רווחי.'

13 "לעומתו המוכס הרמאי שעמד במרחק מה, לא העז להרים את עיניו כשהתפלל, אלא הכה על חזהו בחרטה וקרא: 'אלוהים, סלח לי. רחם על חוטא שכמוני.' 14 אני אומר לכם, גובה-המכס ההוא הלך לביתו נקי מחטא, ולא כן הפרוש! כי הגאה יושפל, והמשפיל את עצמו יכובד וירומם."

15 יום אחד הביאו כמה אמהות את ילדיהן אל ישוע כדי שיברך אותם, אבל התלמידים לא הניחו להם לגשת אליו. 16 "הניחו לילדים לבוא אלי," אמר ישוע לתלמידיו וקרא אליו את התלמידים. "לעולם אל תגרשו את הילדים, כי לכאלה שייכת מלכות האלוהים. 17 אני אומר לכם, מי שלא מקבל את מלכות האלוהים כמו ילד, לא יוכל להיכנס אליה."

18 איש מכובד אחד שאל את ישוע: "רבי הטוב, מה עלי לעשות כדי לזכות בחיי נצח?" 19 "מדוע אתה קורא לי טוב?" שאל ישוע. "רק אלוהים טוב באמת. 20 אולם בתשובה לשאלתך, אתה מכיר את המצוות: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, כבר את אביך ואמך."

21 "את כל המצוות האלה אני שומר מילדותי," השיב האיש.

22 "עליך לעשות עוד דבר אחד," אמר לו ישוע. "מכור את כל מה שיש לך ותן את הכסף לעניים – כך תאגור לך אוצר בשמים. אחר כך בוא אחרי."

23 כאשר שמע האיש את דברי ישוע הלך משם בצער רב, כי היה עשיר מאוד. 24 ישוע ליווה בעיניו את האיש ואמר לתלמידיו: "לאדם עשיר קשה מאוד להיכנס למלכות האלוהים. 25 קל יותר לגמל לעבור דרך חור המחט מאשר לאיש עשיר להיכנס למלכות האלוהים."

26 "אם כל-כך קשה להיכנס למלכות האלוהים, מי יכול להיוושע?" קראו השומעים.

27 השיב להם ישוע: "אלוהים יכול לעשות את מה שבני-האדם אינם יכולים."

28 "אנחנו עזבנו הכול והלכנו אחריך!" אמר פטרוס לישוע.

29 "כן," השיב ישוע, "וכל מי שעזב את ביתו, אשתו, אחיו, הוריו או ילדיו למען מלכות האלוהים, 30 יקבל בתמורה כפל כפליים בעולם הזה וחיי נצח בעולם הבא."

31 ישוע קיבץ סביבו את שנים-עשר תלמידיו ואמר: "כידוע לכם אנחנו הולכים עכשיו לירושלים. כשנגיע לשם יתקיים כל מה שהנביאים אמרו על בן-האדם. 32 ימסרו אותו לידי הגויים אשר יתעללו בו, ילעגו לו, ירקו בפניו, 33 יצליפו עליו בשוטים וימיתו אותו; אבל ביום השלישי יקום לתחייה."

34 התלמידים לא הבינו את דבריו שהיו סתומים עבורם.

35 בהתקרבם ליריחו ישב עיוור אחד בצד הדרך וקיבץ נדבות. 36 קולות האנשים הרבים שעברו על פניו עוררו את סקרנותו, ולכן שאל: "מה מתרחש כאן?"

37 "ישוע מנצרת עובר לפניך!" השיבו לו.

38 מששמע זאת העיוור החל לצעוק: "ישוע בן-דוד, רחם עלי!" 39 האנשים שהלכו לפני ישוע גערו בעיוור וניסו להשתיקו, אך ללא הצלחה. צעקותיו הלכו וגברו: "בן-דוד, רחם עלי!" 40 קריאותיו הנואשות של העיוור הגיעו לאוזניו של ישוע והוא עצר. "הביאו אלי את האיש," ציווה ישוע. כשהתקרב אליו העיוור שאל אותו ישוע: 41 "מה אתה רוצה שאעשה למענך?"

אדוני, אני רוצה לראות!" התחנן העיוור. 42 "ראייתך ניתנה לך!" השיב ישוע. "אמונתך ריפאה אותך."

43 מיד שבה אליו ראייתו והוא הלך אחרי ישוע, מהלל ומשבח את האלוהים. גם שאר האנשים שראו את הפלא הללו ושיבחו את האלוהים.

יט ישוע הגיע ליריחו ועבר ברחובות העיר. אדם אחד בשם זכי, אשר היה מנהל בכיר ברשויות המכס, בעל השפעה וכמובן עשיר גדול, רצה לראות את פניו של ישוע. אבל זכי היה נמוך-קומה, והקהל הרב הסתיר ממנו את ישוע. זכי רץ לפני הקהל הרב וטיפס על עץ שיקמה בצד הדרך על מנת שיוכל להתבונן בישוע ללא הפרעה.

כאשר עבר ישוע ליד העץ, הרים את עיניו והביט בזכי. "זכי," קרא לו ישוע בשמו, "רד מהר מהעץ, כי היום עלי להתארח בביתך." זכי מיהר לרדת מהעץ וקיבל את פניו של ישוע בשמחה ובששון.

הדבר לא מצא-חן בעיני הקהל. "ישוע עומד להתארח בביתו של חוטא ידוע!" רטנו.

אולם זכי עמד לפני האדון ואמר: "אדוני, מהיום והלאה אתן את מחצית רכושי לעניים וכל מי שלקחתי ממנו כסף במרמה, אחזיר לו פי ארבע!" "היום באה ישועה לבית הזה!" קרא ישוע. "כי זכי הוא בן-אברהם. 10 ואכן בן-האדם בא לחפש ולהושיע את האובדים."

11 כשהתקרבו לירושלים, ישוע סיפר לתלמידיו משל, כדי לתקן את הרושם המוטעה שהיה להם שמלכות האלוהים עומדת לבוא בכל רגע. 12 "אציל אחד נקרא לארץ רחוקה כדי לקבל את כתר המלוכה על מחוז מגוריו. 13 לפני צאתו לדרך קרא לעשרה ממשרתיו, נתן לכל אחד מהם מטבע זהב ואמר: 'השקיעו את הכסף וסחרו בו עד שאחזור.' 14 רבים מבני ארצו של המלך המיועד שנאו אותו, ואף שלחו בעקבותיו משלחת שהודיעה לו: 'איננו רוצים שתמלוך עלינו!"

15 "מחאתם לא הועילה, והאציל הוכתר למלך. כשחזר המלך לביתו קרא אליו את עשרת המשרתים, ושאל אותם מה עשו בכסף שנתן להם וכמה הרוויחו. 16 "המשרת הראשון בא ואמר: 'אדוני, ממטבע הזהב שנתת לי הרווחתי עשרה מטבעות זהב.'

17 "'יפה מאוד, משרתי הטוב!' שיבח אותו המלך. 'מאחר שהוכחת את נאמנותך במעט שהפקדתי בידך, אני ממנה אותך שליט על עשר ערים.'

18 "גם המשרת השני דיווח על רווח, פי חמישה ממה שקיבל.

19 "'אותך אני ממנה שליט על חמש ערים,' אמר לו המלך. 20 "אחר כך בא המשרת השלישי ואמר: 'אדוני, הנה המטבע שנתת לי; שמרתי אותו במטפחת ולא נגעתי בו. 21 כי פחדתי ממך, מפני שאתה איש קשה; אתה לוקח מה שלא שייך לך וקוצר את מה שלא זרעת.'

22 "'רשע שכמוך!' קרא המלך בזעם. 'איש קשה אני? מיד אראה לך כמה קשה אני יכול להיות! אם ידעת שאני לוקח מה שלא שייך לי וקוצר את מה שלא זרעתי, 23 מדוע לא הפקדת את הכסף בבנק? כך לפחות הייתי מקבל ריבית!'

24 "המלך פנה אל העומדים סביבו ופקד: 'קחו ממנו את המטבע ותנו לאיש שהרוויח את הסכום הגדול ביותר!'

25 "'אבל, אדון,' אמרו במחאה, 'יש לו מספיק!' 26 "'נכון,' השיב המלך. 'אני אומר לכם, מי שיש לו – יקבל עוד; מי שאין לו – גם המעט שבידו יילקח ממנו. 27 ובנוגע לאויבי אשר לא רצו שאמלוך עליהם – הביאו אותם הנה והוציאו אותם להורג לפני.

28 ישוע סיים את דבריו והמשיך בדרכו לעלות לירושלים יחד עם תלמידיו. 29 בהתקרבם אל בית-פגי ובית-עניה שעל הר הזיתים, קרא אליו ישוע שנים מתלמידיו ואמר: 30 "לכו אל הכפר ממול; בכניסה תראו עיר קשור שאיש עדיין לא רכב עליו. התירו את העיר והביאו אותו אלי. 31 אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו לו: 'האדון זקוק לעיר.'"

32 שני התלמידים הלכו אל הכפר ומצאו את העיר ממש כפי שאמר להם ישוע. 33 כשהתירו את העיר בא אליהם בעליו ושאל בתימהון: "מדוע אתם מתירים את העיר שלי?"

34 "האדון זקוק לו," השיבו התלמידים בפשטות.

35 הם הביאו את העיר אל ישוע, ריפדו את גבו במעיליהם וישוע רכב עליו. 36 אנשים רבים פרשו את מעיליהם וגלימותיהם על השביל לפניו. 37 כשהתקרב ישוע לראש השביל היורד מהר הזיתים, החלה חבורת תלמידיו לשיר ולשבח את אלוהים בקולי קולות על כל הנסים והנפלאות שחולל ישוע.

38 "ברוך הבא בשם ה'!" צהל ההמון. "יחי המלך! שמחו השמים והארץ! שבח ותהילה לאלוהים במרומים!"

39 פרושים אחדים שהיו בקרב הקהל אמרו לישוע: "רבי, נזוף בתלמידיך על הדברים שהם אומרים!"

40 אך הוא השיב להם: "אם הם ישתקו האבנים האלה תזעקנה!"

41 כאשר התקרב ישוע לירושלים, הביט בה בעצב ובכה עליה. 42 "הלוואי שידעת גם את כיצד לעשות שלום! אולם הדבר נסתר ממך," אמר ישוע בצער ובדמעות. 43 "יבוא היום שאויביך יקימו סוללות חול סביב חומותיך, יקיפו אותך ויצורו עליך מכל עבר. 44 אויביך יהרסו כליל אותך ואת בניך; הם לא ישאירו אבן אחת במקומה, משום שדחית את הישועה שהציע לך ה'."

45 לאחר מכן הוא נכנס אל בית-המקדש והחל לגרש משם את הסוחרים ואת הקונים. 46 " בכתבי-הקודש כתוב[a]: 'ביתי בית תפילה,'" קרא ישוע, "אבל אתם הפכתם את בית ה' למאורת גנבים!"

47 ישוע לימד יום-יום בבית-המקדש. הסופרים, ראשי הכוהנים והזקנים חיפשו דרך להיפטר ממנו, 48 אך הם לא ידעו מה לעשות, מפני שכל העם אהב אותו והקשיב לדבריו בתשומת לב מרובה.

כ באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית-המקדש וסיפר לו את בשורת ה', ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: "באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?"

"אענה לשאלתם בתנאי שתענו לשאלתי," השיב להם ישוע. "האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או על-ידי בני-אדם?"

הם התייעצו ביניהם: "אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים." לבסוף השיבו לישוע: "איננו יכולים להשיב לשאלתך, מפני שאיננו יודעים את התשובה." "אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם," אמר ישוע.

ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא: "איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. 10 בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. 11 בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. 12 בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם.

13 "מה אעשה?" שאל את עצמו בעל הכרם. 'אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו.' 14 "אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו: 'יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!' 15 והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.

"מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? 16 אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים."

"חס וחלילה שיעשו כך האנשים!" קראו השומעים.

17 ישוע נעץ בהם מבטו ואמר: "מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהילים[b]: 'אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה'? האבן שהבונים זלזלו בה וזרקו אותה נעשתה לאבן החשובה ביותר בכל הבניין." 18 ישוע הוסיף: "מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק."

19 הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות.

20 הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו.

21 "רבי," פתחו מרגלים אלה, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר-אלוהים. 22 אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?"

23 ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: 24 "תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?"

"של הקיסר," השיבו.

25 "של הקיסר?" שאל ישוע. "אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!"

26 ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל-כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם.

27 חבורה של צדוקים (הצדוקים לא האמינו בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: 28 "רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. 29 במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. 30 האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. 31 כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. 32 לבסוף מתה גם האישה.

33 "רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!" 34 נישואים הם רק בשביל האנשים בעולם הזה," השיב להם ישוע. 35 "אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. 36 בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני-אלוהים, משום שקמו לתחייה. 37 "בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה' בסנה הבוער, הוא קרא לה': 'אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.' 38 זה כדי לומר שה' הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים."

39 "יפה ענית, רבי," שיבחו אותו סופרים אחדים, 40 ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות.

41 שאל אותם ישוע שאלה: "מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן-דוד? 42 הלא דוד עצמו אומר בתהילים[c]: 'נאום ה' לאדוני, שב לימיני 43 עד אשית אויביך לרגליך.' 44 כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?"

45 בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: 46 "היזהרו מהסופרים, כי הם אוהבים להתהלך ברחובות בגלימות ולהיראות על ידי אנשים ושיגידו להם שלום ויחלקו להם כבוד. הם גם אוהבים לשבת במקומות הטובים בבתי-הכנסת ובסעודות-חג. 47 הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד."

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes