Bible Book List

Luke 14-15 New American Standard Bible (NASB)

Jesus Heals on the Sabbath

14 It happened that when He went into the house of one of the [a]leaders of the Pharisees on the Sabbath to eat bread, they were watching Him closely. And [b]there in front of Him was a man suffering from dropsy. And Jesus answered and spoke to the [c]lawyers and Pharisees, saying, Is it lawful to heal on the Sabbath, or not?” But they kept silent. And He took hold of him and healed him, and sent him away. And He said to them, [d]Which one of you will have a son or an ox fall into a well, and will not immediately pull him out on a Sabbath day?” And they could make no reply to this.

Parable of the Guests

And He began speaking a parable to the invited guests when He noticed how they had been picking out the places of honor at the table, saying to them, “When you are invited by someone to a wedding feast, do not [e]take the place of honor, for someone more distinguished than you may have been invited by him, and he who invited you both will come and say to you, ‘Give your place to this man,’ and then in disgrace you [f]proceed to occupy the last place. 10 But when you are invited, go and recline at the last place, so that when the one who has invited you comes, he may say to you, ‘Friend, move up higher’; then you will have honor in the sight of all who [g]are at the table with you. 11 For everyone who exalts himself will be humbled, and he who humbles himself will be exalted.”

12 And He also went on to say to the one who had invited Him, “When you give a luncheon or a dinner, do not invite your friends or your brothers or your relatives or rich neighbors, otherwise they may also invite you in return and that will be your repayment. 13 But when you give a [h]reception, invite the poor, the crippled, the lame, the blind, 14 and you will be blessed, since they [i]do not have the means to repay you; for you will be repaid at the resurrection of the righteous.”

15 When one of those who were reclining at the table with Him heard this, he said to Him, “Blessed is everyone who will eat bread in the kingdom of God!”

Parable of the Dinner

16 But He said to him, A man was giving a big dinner, and he invited many; 17 and at the dinner hour he sent his slave to say to those who had been invited, ‘Come; for everything is ready now.’ 18 But they all alike began to make excuses. The first one said to him, ‘I have bought a [j]piece of land and I need to go out and look at it; [k]please consider me excused.’ 19 Another one said, ‘I have bought five yoke of oxen, and I am going to try them out; [l]please consider me excused.’ 20 Another one said, ‘I have married a wife, and for that reason I cannot come.’ 21 And the slave came back and reported this to his master. Then the head of the household became angry and said to his slave, ‘Go out at once into the streets and lanes of the city and bring in here the poor and crippled and blind and lame.’ 22 And the slave said, ‘Master, what you commanded has been done, and still there is room.’ 23 And the master said to the slave, ‘Go out into the highways and along the hedges, and compel them to come in, so that my house may be filled. 24 For I tell you, none of those men who were invited shall taste of my dinner.’”

Discipleship Tested

25 Now [m]large crowds were going along with Him; and He turned and said to them, 26 If anyone comes to Me, and does not [n]hate his own father and mother and wife and children and brothers and sisters, yes, and even his own life, he cannot be My disciple. 27 Whoever does not carry his own cross and come after Me cannot be My disciple. 28 For which one of you, when he wants to build a tower, does not first sit down and calculate the cost to see if he has enough to complete it? 29 Otherwise, when he has laid a foundation and is not able to finish, all who observe it begin to ridicule him, 30 saying, ‘This man began to build and was not able to finish.’ 31 Or what king, when he sets out to meet another king in battle, will not first sit down and consider whether he is strong enough with ten thousand men to encounter the one coming against him with twenty thousand? 32 Or else, while the other is still far away, he sends [o]a delegation and asks for terms of peace. 33 So then, none of you can be My disciple who does not give up all his own possessions.

34 “Therefore, salt is good; but if even salt has become tasteless, with what will it be seasoned? 35 It is useless either for the soil or for the manure pile; it is thrown out. He who has ears to hear, [p]let him hear.”

The Lost Sheep

15 Now all the tax collectors and the [q]sinners were coming near Him to listen to Him. Both the Pharisees and the scribes began to grumble, saying, “This man receives sinners and eats with them.”

So He told them this parable, saying, What man among you, if he has a hundred sheep and has lost one of them, does not leave the ninety-nine in the [r]open pasture and go after the one which is lost until he finds it? When he has found it, he lays it on his shoulders, rejoicing. And when he comes home, he calls together his friends and his neighbors, saying to them, ‘Rejoice with me, for I have found my sheep which was lost!’ I tell you that in the same way, there will be more joy in heaven over one sinner who repents than over ninety-nine righteous persons who need no repentance.

The Lost Coin

“Or what woman, if she has ten [s]silver coins and loses one coin, does not light a lamp and sweep the house and search carefully until she finds it? When she has found it, she calls together her friends and neighbors, saying, ‘Rejoice with me, for I have found the coin which I had lost!’ 10 In the same way, I tell you, there is joy in the presence of the angels of God over one sinner who repents.”

The Prodigal Son

11 And He said, “A man had two sons. 12 The younger of them said to his father, ‘Father, give me the share of the estate that falls to me.’ So he divided his [t]wealth between them. 13 And not many days later, the younger son gathered everything together and went on a journey into a distant country, and there he squandered his estate with loose living. 14 Now when he had spent everything, a severe famine occurred in that country, and he began to be impoverished. 15 So he went and [u]hired himself out to one of the citizens of that country, and he sent him into his fields to feed swine. 16 And he would have gladly filled his stomach with the [v]pods that the swine were eating, and no one was giving anything to him. 17 But when he came to [w]his senses, he said, ‘How many of my father’s hired men have more than enough bread, but I am dying here with hunger! 18 I will get up and go to my father, and will say to him, “Father, I have sinned against heaven, and [x]in your sight; 19 I am no longer worthy to be called your son; make me as one of your hired men.”’ 20 So he got up and came to [y]his father. But while he was still a long way off, his father saw him and felt compassion for him, and ran and [z]embraced him and kissed him. 21 And the son said to him, ‘Father, I have sinned against heaven and in your sight; I am no longer worthy to be called your son.’ 22 But the father said to his slaves, ‘Quickly bring out the best robe and put it on him, and put a ring on his hand and sandals on his feet; 23 and bring the fattened calf, kill it, and let us eat and celebrate; 24 for this son of mine was dead and has come to life again; he was lost and has been found.’ And they began to celebrate.

25 “Now his older son was in the field, and when he came and approached the house, he heard music and dancing. 26 And he summoned one of the servants and began inquiring what these things could be. 27 And he said to him, ‘Your brother has come, and your father has killed the fattened calf because he has received him back safe and sound.’ 28 But he became angry and was not willing to go in; and his father came out and began pleading with him. 29 But he answered and said to his father, ‘Look! For so many years I have been serving you and I have never [aa]neglected a command of yours; and yet you have never given me a young goat, so that I might celebrate with my friends; 30 but when this son of yours came, who has devoured your [ab]wealth with prostitutes, you killed the fattened calf for him.’ 31 And he said to him, ‘Son, you [ac]have always been with me, and all that is mine is yours. 32 But we had to celebrate and rejoice, for this brother of yours was dead and has begun to live, and was lost and has been found.’”


  1. Luke 14:1 I.e. members of the Sanhedrin
  2. Luke 14:2 Lit behold
  3. Luke 14:3 I.e. experts in Mosaic Law
  4. Luke 14:5 Lit Whose son of you...will fall
  5. Luke 14:8 Lit recline at
  6. Luke 14:9 Lit begin
  7. Luke 14:10 Lit recline at the table
  8. Luke 14:13 Or banquet
  9. Luke 14:14 Or are unable to
  10. Luke 14:18 Or field
  11. Luke 14:18 Lit I request you
  12. Luke 14:19 Lit I request you
  13. Luke 14:25 Lit many
  14. Luke 14:26 I.e. by comparison of his love for Me
  15. Luke 14:32 Or an embassy
  16. Luke 14:35 Or hear! Or listen!
  17. Luke 15:1 I.e. irreligious Jews
  18. Luke 15:4 Lit wilderness
  19. Luke 15:8 Gr drachmas, one drachma was a day’s wages
  20. Luke 15:12 Lit living
  21. Luke 15:15 Lit was joined to
  22. Luke 15:16 I.e. of the carob tree
  23. Luke 15:17 Lit himself
  24. Luke 15:18 Lit before you
  25. Luke 15:20 Lit his own
  26. Luke 15:20 Lit fell on his neck
  27. Luke 15:29 Or disobeyed
  28. Luke 15:30 Lit living
  29. Luke 15:31 Lit are always with me
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי לוקס 14-15 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יד מנהיג פרושי אחד הזמין את ישוע לסעוד בביתו בשבת. האורחים האחרים שהיו בבית הפרוש הביטו בישוע בתשומת לב מרובה, כי רצו לראות אם ירפא איש חולה שהיה איתם. לאיש הייתה מחלה שמנפחת את הגוף בגלל עודף נוזלים. ישוע פנה אל הפרושים ואל חכמי-התורה ושאל: "האם מותר לרפא חולה בשבת או אסור?" משלא ענו לשאלתו אחז ישוע ביד החולה, ריפא אותו ושלח אותו לדרכו.

לאחר מכן פנה ישוע אל הנוכחים ואמר: "מי מכם אינו עובד בשבת? אם החמור או השור שלכם ייפול בשבת לתוך באר, לא ימהר לחלץ אותו?" גם הפעם לא השיבו לו. ישוע שם לב לכך שכל אחד מהאורחים בבית הפרוש השתדל לתפוס מקום ישיבה מכובד, ולכן אמר להם: "אם הוזמנת לחתונה, אל תשב בראש השולחן, שמא יבוא אורח חשוב ממך, ואז יבוא המארח ויבקש ממך לפנות את מקומך לאורח הנכבד. בבושת פנים תאלץ לקום ולשבת בפינה, היכן שנותר כיסא פנוי.

10 "נהג כך: בבואך לחתונה שב בפינה. כשיראה אותך המארח הוא יבוא ויאמר: 'ידידי היקר, מדוע אתה יושב בפינה? עליך לשבת במקום נכבד יותר!' וכך תכובד לעיני כל האורחים. 11 כי מי שמכבד את עצמו יושפל ומי שמשפיל את עצמו יכובד." 12 לאחר מכן פנה ישוע אל מארחו ואמר: "כשאתה עורך סעודה אל תזמין את חבריך, אחיך, קרוביך או שכניך העשירים, כי יש להניח שהם יזמינו אותך לסעוד בביתם, וכך תקבל את גמולך המלא. 13 הזמן במקומם את העניים, הצולעים, בעלי המום והעיוורים. 14 אמנם אין באפשרותם להשיב לך כגמולך, אך בתחיית המתים אלוהים עצמו ישלם ויגמול לך ולכל עושה טוב."

15 אחד מהמסובים, שהקשיב בתשומת לב לדברי ישוע, קרא: "זכות גדולה היא להשתתף בסעודת מלכות האלוהים!"

16 ישוע ענה לו במשל: "איש אחד ערך סעודה גדולה והזמין אורחים רבים. 17 כאשר הושלמו ההכנות שלח את עבדו להודיע למוזמנים שהסעודה מוכנה. 18 אך כל אחד מהמוזמנים מצא תירוץ וסיבה שלא לבוא. האחד אמר: 'אני באמת מצטער שאיני יכול לבוא, זה עתה קניתי חלקת אדמה ואני מוכרח ללכת לבדוק אותה.' 19 השני אמר: 'הבוקר קניתי חמישה צמדי שוורים, ואני מוכרח ללכת לראות איך הם עובדים, קבל בבקשה את התנצלותי.' 20 השלישי בדיוק נשא אישה, ולכן לא השתתף בסעודה.

21 "העבד חזר אל אדוניו ומסר לו את דברי המוזמנים השונים. אדוניו התרגז מאוד וביקש מהעבד למהר אל הרחובות ואל הסמטאות ולהזמין את העניים, בעלי המום, העיוורים והפיסחים. 22 העבד מילא את רצון אדוניו, אך עדיין היה מקום לאורחים נוספים.

23 "'לך אל הסמטאות, אל השבילים ואל מקומות-מחבוא,' אמר בעל הבית לעבדו, 'והפצר בקבצנים ובנוודים לבוא לסעודה, כדי שהבית יתמלא עד אפס מקום. 24 איש מהמוזמנים הראשונים לא יטעם מהסעודה שלי!'"

25 כשהלך אחריו קהל גדול, פנה ישוע לאחור ודיבר אל האנשים: 26 "מי שרוצה ללכת בעקבותיי עליו לאהוב אותי יותר מאשר את אביו, אמו, אשתו, ילדיו, אחיו ואחיותיו – אפילו יותר מחייו – אחרת לא יוכל להיות תלמיד שלי. 27 מי שאינו נושא את צלבו ואינו בא אחרי איננו יכול להיות תלמידי. 28 "עליכם לחשוב ולשקול היטב לפני שאתם מחליטים ללכת אחרי. אם ברצונך לבנות בית, האם לא תשב תחילה ותחשב את המחיר, כדי לראות אם יש באפשרותך להשלים את הבנייה? 29 אם לא תחשב את המחיר תיווכח, לאחר שתניח את היסודות, שאין לך מספיק כסף ולא תוכל להשלים את הבניין. כל מי שיראה את המבנה הלא-גמור ילעג לך ויאמר: 30 'האיש הזה התחיל לבנות בית, אבל הפסיק באמצע משום שלא היה מספיק כסף!'

31 "או איזה מלך יאיים במלחמה נגד מלך אחר, לפני שיישב תחילה וישקול בכובד ראש אם צבאו המונה 10,000 חיילים, מסוגל להביס את 20,000 חיילי האויב? 32 אם יגיע למסקנה שאין לו סיכוי לנצח הוא ישלח אל יריבו שליחים, לפני שיהיה מאוחר מדי, ויבקש לערוך משא ומתן לשלום. 33 גם אתם צריכים לחשוב ולשקול היטב לפני שאתם מחליטים ללכת אחרי. מי שאינו מוכן לוותר על כל רכושו למעני לא יוכל להיות תלמידי.

34 "מלח הוא דבר מועיל, אבל אם הוא מאבד את מליחותו, כיצד ניתן להשיב לו את טעמו? 35 מלח חסר-טעם אינו מביא כל תועלת – אי-אפשר להשתמש בו אפילו כדשן. מי שמסוגל לשמוע שיקשיב."

טו לעיתים קרובות התקבצו סביב ישוע פושעים למיניהם ופקידי מכס (שבזמנו היו ידועים לשמצה בגלל חוסר הגינות ושחיתות), על מנת להקשיב לדבריו. הדבר לא מצא-חן בעיני הסופרים והפרושים שהתלוננו: "הביטו בישוע, הוא מתחבר עם הפושעים האלה ואף אוכל בחברתם!"

ישוע ענה להם במשל: "אילו היו לך מאה כבשים ואחת מהן הייתה הולכת לאיבוד, האם לא היית נוטש את תשעים-ותשע הכבשים, והולך לחפש את הכבשה האחת עד שתמצא אותה? וכשתמצא אותה, האם לא תשא אותה בשמחה על כתפיך, ובהגיעך הביתה, האם לא תקרא לכל השכנים והחברים ותשתף אותם בשמחה שבמציאת הכבשה האובדת?

"אני אומר לכם שכך יהיה גם בשמים: השמחה על חוטא אחד החוזר בתשובה תהיה גדולה הרבה יותר מאשר על תשעים ותשע הצדיקים שאינם צריכים לחזור בתשובה."

ישוע המשיך: "אתן לכם דוגמה נוספת: נניח שלאישה אחת היו עשרה מטבעות כסף ומטבע אחד אבד לה. האם היא לא תדליק אור בכל הבית, תטאטא את הרצפה ותחפש בכל פינה עד שתמצא את המטבע? ולאחר שתמצא את המטבע, האם היא לא תרוץ לשכנותיה ולחברותיה, ותספר להן בשמחה שמצאה את המטבע? 10 כך גם מלאכי אלוהים שמחים על חוטא אחד שחוזר בתשובה."

11 ישוע סיפר להם משל אחר: "לאיש אחד היו שני בנים. 12 יום אחד בא אליו הבן הצעיר ואמר: 'אבא, אני רוצה שתתן לי עכשיו את חלקי בירושה המגיעה לי, במקום שאחכה עד מותך.' האב הסכים וחילק את רכושו בין שני בניו.

13 "לאחר זמן קצר ארז הבן הצעיר את חפציו ונסע לארץ רחוקה, שם בזבז את כל כספו בחיי הוללות. 14 כאשר נותר חסר פרוטה התפשט רעב נורא באותה ארץ, והוא נהיה רעב ללחם. 15 הוא הלך אל איכר מקומי ושידל אותו להעסיקו כרועה חזירים. 16 הרעב היה חזק כל-כך, עד כי התחשק לחרובים שניתנו לחזירים, אולם הוא לא קיבל דבר. 17 "כשלבסוף עשה חשבון נפש ואמר לעצמו: 'בבית אבי לא רק שהפועלים אוכלים לשובע, הם אף משאירים אוכל בצלחת, ואילו אני כאן גווע ברעב! 18 אשוב לבית אבי ואומר: 'אבא, חטאתי לאלוהים ולך, 19 ואיני ראוי להיקרא בנך. אנא, קבל אותי לעבודה כאחד מפועליך.'

20 "הבן קם וחזר לבית אביו. עוד לפני שהגיע אל הבית אביו זיהה אותו מרחוק ורץ לקראתו בהתרגשות רבה, חיבק ונישק אותו באהבה.

21 "'אבא', פתח הבן, 'חטאתי לאלוהים ולך, ואיני ראוי להיקרא בנך.'

22 "אולם האב קרא למשרתיו ואמר: 'הביאו מיד את הגלימה היקרה ביותר שיש לנו, טבעת יקרה ונעלים יקרות. 23 לאחר מכן שחטו את העגל שפיטמנו; עלינו לחגוג את המאורע! 24 כי זה בני היה מת ועתה קם לתחייה.' וכך החלו בחגיגה.

25 "באותה שעה עבד הבן הבכור בשדה. בשובו הביתה שמע את כל השירה והריקודים, 26 ולכן שאל את אחד המשרתים: 'מה קורה כאן?'

27 "'אחיך חזר הביתה,' הסביר לו המשרת, 'ואביך שחט לכבודו את העגל שפיטמנו. עתה הוא עורך חגיגה גדולה לרגל שובו הביתה בשלום.'

28 "הבן הבכור כעס מאוד וסרב להיכנס הביתה. אביו יצא אליו וניסה לדבר איתו, 29 אבל הבן השיב: 'כל השנים האלה עבדתי קשה כל כך למענך ומעולם לא חטאתי נגדך, ומה נתת לי? לא נתת לי אף גדי אחד קטן כדי שאחגוג עם חברי. 30 ואילו כשבנך זה, שבזבז את כל כספך על זונות, חוזר הביתה, אתה שוחט לכבודו את העגל המשובח ביותר שיש לנו!'

31 "'בני היקר,' אמר האב, 'אתה ואני קרובים זה אל זה, וכל מה ששייך לי שייך לך. 32 כיצד יכולים אנחנו שלא לשמוח היום? אחיך היה מת ועכשיו הוא קם לתחייה; אחיך הלך לאיבוד ועתה הוא נמצא!'"

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references