A A A A A
Bible Book List

Luke 10-11 New American Standard Bible (NASB)

The Seventy Sent Out

10 Now after this the Lord appointed [a]seventy others, and sent them in pairs ahead of Him to every city and place where He Himself was going to come. And He was saying to them, The harvest is plentiful, but the laborers are few; therefore beseech the Lord of the harvest to send out laborers into His harvest. Go; behold, I send you out as lambs in the midst of wolves. Carry no money belt, no [b]bag, no shoes; and greet no one on the way. Whatever house you enter, first say, ‘Peace be to this house.’ If a [c]man of peace is there, your peace will rest on him; but if not, it will return to you. Stay in [d]that house, eating and drinking [e]what they give you; for the laborer is worthy of his wages. Do not keep moving from house to house. Whatever city you enter and they receive you, eat what is set before you; and heal those in it who are sick, and say to them, ‘The kingdom of God has come near to you.’ 10 But whatever city you enter and they do not receive you, go out into its streets and say, 11 Even the dust of your city which clings to our feet we wipe off in protest against you; yet [f]be sure of this, that the kingdom of God has come near.’ 12 I say to you, it will be more tolerable in that day for Sodom than for that city.

13 Woe to you, Chorazin! Woe to you, Bethsaida! For if the [g]miracles had been performed in Tyre and Sidon which occurred in you, they would have repented long ago, sitting in [h]sackcloth and ashes. 14 But it will be more tolerable for Tyre and Sidon in the judgment than for you. 15 And you, Capernaum, will not be exalted to heaven, will you? You will be brought down to Hades!

16 The one who listens to you listens to Me, and the one who rejects you rejects Me; and he who rejects Me rejects the One who sent Me.”

The Happy Results

17 The [i]seventy returned with joy, saying, “Lord, even the demons are subject to us in Your name.” 18 And He said to them, “I was watching Satan fall from heaven like lightning. 19 Behold, I have given you authority to tread on serpents and scorpions, and over all the power of the enemy, and nothing will injure you. 20 Nevertheless do not rejoice in this, that the spirits are subject to you, but rejoice that your names are recorded in heaven.”

21 At that very [j]time He rejoiced greatly in the Holy Spirit, and said, “I [k]praise You, O Father, Lord of heaven and earth, that You have hidden these things from the wise and intelligent and have revealed them to infants. Yes, Father, for this way was well-pleasing in Your sight. 22 All things have been handed over to Me by My Father, and no one knows who the Son is except the Father, and who the Father is except the Son, and anyone to whom the Son wills to reveal Him.”

23 Turning to the disciples, He said privately, “Blessed are the eyes which see the things you see, 24 for I say to you, that many prophets and kings wished to see the things which you see, and did not see them, and to hear the things which you hear, and did not hear them.”

25 And a [l]lawyer stood up and put Him to the test, saying, “Teacher, what shall I do to inherit eternal life?” 26 And He said to him, “What is written in the Law? [m]How does it read to you?” 27 And he answered, “You shall love the Lord your God with all your heart, and with all your soul, and with all your strength, and with all your mind; and your neighbor as yourself.” 28 And He said to him, “You have answered correctly; do this and you will live.” 29 But wishing to justify himself, he said to Jesus, “And who is my neighbor?”

The Good Samaritan

30 Jesus replied and said, “A man was going down from Jerusalem to Jericho, and fell among robbers, and they stripped him and [n]beat him, and went away leaving him half dead. 31 And by chance a priest was going down on that road, and when he saw him, he passed by on the other side. 32 Likewise a Levite also, when he came to the place and saw him, passed by on the other side. 33 But a Samaritan, who was on a journey, came upon him; and when he saw him, he felt compassion, 34 and came to him and bandaged up his wounds, pouring oil and wine on them; and he put him on his own beast, and brought him to an inn and took care of him. 35 On the next day he took out two [o]denarii and gave them to the innkeeper and said, ‘Take care of him; and whatever more you spend, when I return I will repay you.’ 36 Which of these three do you think proved to be a neighbor to the man who fell into the robbers’ hands?” 37 And he said, “The one who showed mercy toward him.” Then Jesus said to him, “Go and do [p]the same.”

Martha and Mary

38 Now as they were traveling along, He entered a village; and a woman named Martha welcomed Him into her home. 39 She had a sister called Mary, who was seated at the Lord’s feet, listening to His word. 40 But Martha was distracted with [q]all her preparations; and she came up to Him and said, “Lord, do You not care that my sister has left me to do all the serving alone? Then tell her to help me.” 41 But the Lord answered and said to her, Martha, Martha, you are worried and bothered about so many things; 42 but only one thing is necessary, for Mary has chosen the good part, which shall not be taken away from her.”

Instruction about Prayer

11 It happened that while [r]Jesus was praying in a certain place, after He had finished, one of His disciples said to Him, “Lord, teach us to pray just as John also taught his disciples.” And He said to them, When you pray, say:

[s]Father, hallowed be Your name.
Your kingdom come.
‘Give us each day our [t]daily bread.
‘And forgive us our sins,
For we ourselves also forgive everyone who is indebted to us.
And lead us not into temptation.’”

Then He said to them, [u]Suppose one of you has a friend, and goes to him at midnight and says to him, ‘Friend, lend me three loaves; for a friend of mine has come to me from a journey, and I have nothing to set before him’; and from inside he answers and says, ‘Do not bother me; the door has already been shut and my children [v]and I are in bed; I cannot get up and give you anything.’ I tell you, even though he will not get up and give him anything because he is his friend, yet because of his [w]persistence he will get up and give him as much as he needs.

“So I say to you, [x]ask, and it will be given to you; [y]seek, and you will find; [z]knock, and it will be opened to you. 10 For everyone who asks, receives; and he who seeks, finds; and to him who knocks, it will be opened. 11 Now [aa]suppose one of you fathers is asked by his son for a [ab]fish; he will not give him a snake instead of a fish, will he? 12 Or if he is asked for an egg, he will not give him a scorpion, will he? 13 If you then, being evil, know how to give good gifts to your children, how much more will your [ac]heavenly Father give the Holy Spirit to those who ask Him?”

Pharisees’ Blasphemy

14 And He was casting out a demon, and it was mute; when the demon had gone out, the mute man spoke; and the crowds were amazed. 15 But some of them said, “He casts out demons by Beelzebul, the ruler of the demons.” 16 Others, [ad]to test Him, were demanding of Him a [ae]sign from heaven. 17 But He knew their thoughts and said to them, [af]Any kingdom divided against itself is laid waste; and a house divided against [ag]itself falls. 18 If Satan also is divided against himself, how will his kingdom stand? For you say that I cast out demons by Beelzebul. 19 And if I by Beelzebul cast out demons, by whom do your sons cast them out? So they will be your judges. 20 But if I cast out demons by the finger of God, then the kingdom of God has come upon you. 21 When [ah]a strong man, fully armed, guards his own house, his possessions are [ai]undisturbed. 22 But when someone stronger than he attacks him and overpowers him, he takes away from him all his armor on which he had relied and distributes his plunder. 23 He who is not with Me is against Me; and he who does not gather with Me, scatters.

24 When the unclean spirit goes out of [aj]a man, it passes through waterless places seeking rest, and not finding any, it says, ‘I will return to my house from which I came.’ 25 And when it comes, it finds it swept and put in order. 26 Then it goes and takes along seven other spirits more evil than itself, and they go in and live there; and the last state of that man becomes worse than the first.”

27 While [ak]Jesus was saying these things, one of the women in the crowd raised her voice and said to Him, “Blessed is the womb that bore You and the breasts at which You nursed.” 28 But He said, “On the contrary, blessed are those who hear the word of God and observe it.”

The Sign of Jonah

29 As the crowds were increasing, He began to say, This generation is a wicked generation; it seeks for a [al]sign, and yet no [am]sign will be given to it but the [an]sign of Jonah. 30 For just as Jonah became a [ao]sign to the Ninevites, so will the Son of Man be to this generation. 31 The Queen of the South will rise up with the men of this generation at the judgment and condemn them, because she came from the ends of the earth to hear the wisdom of Solomon; and behold, something greater than Solomon is here. 32 The men of Nineveh will stand up with this generation at the judgment and condemn it, because they repented at the preaching of Jonah; and behold, something greater than Jonah is here.

33 No one, after lighting a lamp, puts it away in a cellar nor under a basket, but on the lampstand, so that those who enter may see the light. 34 The eye is the lamp of your body; when your eye is [ap]clear, your whole body also is full of light; but when it is [aq]bad, your body also is full of darkness. 35 Then watch out that the light in you is not darkness. 36 If therefore your whole body is full of light, with no dark part in it, it will be wholly illumined, as when the lamp illumines you with its rays.”

Woes upon the Pharisees

37 Now when He had spoken, a Pharisee *asked Him to have lunch with him; and He went in, and reclined at the table. 38 When the Pharisee saw it, he was surprised that He had not first [ar]ceremonially washed before the [as]meal. 39 But the Lord said to him, “Now you Pharisees clean the outside of the cup and of the platter; but [at]inside of you, you are full of robbery and wickedness. 40 You foolish ones, did not He who made the outside make the inside also? 41 But give that which is within as charity, and [au]then all things are clean for you.

42 But woe to you Pharisees! For you pay tithe of mint and rue and every kind of garden herb, and yet disregard justice and the love of God; but these are the things you should have done without neglecting the others. 43 Woe to you Pharisees! For you love the chief seats in the synagogues and the respectful greetings in the market places. 44 Woe to you! For you are like [av]concealed tombs, and the people who walk over them are unaware of it.”

45 One of the [aw]lawyers *said to Him in reply, “Teacher, when You say this, You insult us too.” 46 But He said, “Woe to you lawyers as well! For you weigh men down with burdens hard to bear, [ax]while you yourselves will not even touch the burdens with one of your fingers. 47 Woe to you! For you build the [ay]tombs of the prophets, and it was your fathers who killed them. 48 So you are witnesses and approve the deeds of your fathers; because it was they who killed them, and you build their tombs. 49 For this reason also the wisdom of God said, ‘I will send to them prophets and apostles, and some of them they will kill and some they will [az]persecute, 50 so that the blood of all the prophets, shed since the foundation of the world, may be [ba]charged against this generation, 51 from the blood of Abel to the blood of Zechariah, who was killed between the altar and the house of God; yes, I tell you, it shall be [bb]charged against this generation.’ 52 Woe to you [bc]lawyers! For you have taken away the key of knowledge; you yourselves did not enter, and you hindered those who were entering.”

53 When He left there, the scribes and the Pharisees began to be very hostile and to question Him closely on many subjects, 54 plotting against Him to catch [bd]Him in something He might say.

Footnotes:

  1. Luke 10:1 Some mss read seventy-two
  2. Luke 10:4 Or knapsack or beggar’s bag
  3. Luke 10:6 Lit son of peace; i.e. a person inclined toward peace
  4. Luke 10:7 Lit the house itself
  5. Luke 10:7 Lit the things from them
  6. Luke 10:11 Lit know
  7. Luke 10:13 Or works of power
  8. Luke 10:13 I.e. symbols of mourning
  9. Luke 10:17 Some mss read seventy-two
  10. Luke 10:21 Lit hour
  11. Luke 10:21 Or acknowledge to You
  12. Luke 10:25 I.e. an expert in the Mosaic Law
  13. Luke 10:26 Lit How do you read?
  14. Luke 10:30 Lit laid blows upon
  15. Luke 10:35 The denarius was equivalent to a day’s wages
  16. Luke 10:37 Or likewise
  17. Luke 10:40 Lit much service
  18. Luke 11:1 Lit He
  19. Luke 11:2 Later mss add phrases from Matt 6:9-13 to make the two passages closely similar
  20. Luke 11:3 Or bread for the coming day or needful bread
  21. Luke 11:5 Lit Which one of you will have
  22. Luke 11:7 Lit with me
  23. Luke 11:8 Lit shamelessness
  24. Luke 11:9 Or keep asking
  25. Luke 11:9 Or keep seeking
  26. Luke 11:9 Or keep knocking
  27. Luke 11:11 Lit which of you, a son, will ask the father
  28. Luke 11:11 Two early mss insert loaf, he will not give him a stone, will he, or for a
  29. Luke 11:13 Lit Father from heaven
  30. Luke 11:16 Lit testing
  31. Luke 11:16 Or attesting miracle
  32. Luke 11:17 Lit every
  33. Luke 11:17 Lit a house
  34. Luke 11:21 Lit the
  35. Luke 11:21 Lit in peace
  36. Luke 11:24 Lit the
  37. Luke 11:27 Lit He
  38. Luke 11:29 Or attesting miracle
  39. Luke 11:29 Or attesting miracle
  40. Luke 11:29 Or attesting miracle
  41. Luke 11:30 Or attesting miracle
  42. Luke 11:34 Or healthy
  43. Luke 11:34 Or evil
  44. Luke 11:38 Lit baptized
  45. Luke 11:38 Or lunch
  46. Luke 11:39 Lit your inside is full
  47. Luke 11:41 Lit behold
  48. Luke 11:44 Or indistinct, unseen
  49. Luke 11:45 I.e. experts in the Mosaic Law
  50. Luke 11:46 Lit and
  51. Luke 11:47 Or monuments to
  52. Luke 11:49 Or drive out
  53. Luke 11:50 Or required of
  54. Luke 11:51 Or required of
  55. Luke 11:52 I.e. experts in the Mosaic Law
  56. Luke 11:54 Lit something out of His mouth
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי לוקס 10-11 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

י לאחר מכן בחר האדון שבעים תלמידים נוספים, ושלח אותם לפניו בזוגות אל הערים והכפרים שבהם עמד לבקר.

"מאחר שהקציר רב והפועלים מעטים," אמר להם ישוע, "התחננו לאלוהים שישלח פועלים נוספים לעזור לכם בעבודתכם למענו. לכו עתה וזכרו שאני שולח אתכם כשלוח כבשים בין זאבים. אל תיקחו אתכם כסף, חפצים אישיים ואף לא זוג נעליים נוסף, ואל תעצרו בדרך לשוחח עם איש.

"בכניסתכם לכל בית ברכו אותו תחילה לשלום. אם באותו בית גר אדם אוהב שלום, הברכה תתקיים, ואם אין הוא אוהב שלום באותו בית – הברכה תשוב אליכם.

"בבואכם אל כפר או עיר אל תעברו מבית מארח אחד לאחר, אלא התארחו בבית אחד בלבד, ואל תהססו לאכול ולשתות כל מה שמגישים לכם, כי הפועל ראוי לשכרו.

בכל עיר שבה מקבלים אתכם בשמחה איכלו את המוגש לפניכם, רפאו את החולים ואמרו להם: 'מלכות האלוהים קרובה אליכם.'

10 בעיר שבה לא מקבלים אתכם צאו לרחובות וקראו: 11 'כמחאה על התנהגותכם אנחנו מנערים את אבק עירכם שדבק ברגלינו, אולם דעו לכם שאכן קרובה מלכות האלוהים!' 12 אני אומר לכם שאפילו לסדום המרושעת יהיה קל יותר ביום הדין מאשר לעיר הזאת.

13 אוי ואבוי לכן, כורזין ובית-צידה! אילו חוללתי בצור ובצידון את הנסים שחוללתי בקרבכן, מזמן היו שם כולם חוזרים בתשובה ולובשים שק ואפר לאות חרטה. 14 כן, צור וצידון תקבלנה עונש קל משלכן ביום הדין! 15 ואתם, אנשי כפר-נחום, החושבים אתם שירוממו אתכם לשמים? לגיהינום תרדו!" 16 ישוע המשיך לדבר אל התלמידים: "מי ששומע לכם שומע לי; מי שמזלזל בכם מזלזל בי; ומי שמזלזל בי מזלזל באלוהים אשר שלח אותי."

17 כעבור זמן-מה חזרו שבעים השליחים אל ישוע ודיווחו לו בשמחה: "אדוננו, אפילו השדים נכנעים לנו כשאנו מצווים עליהם בשמך!" 18 "אכן," ענה ישוע, "ראיתי את השטן נופל מן השמים כברק! 19 באמת הענקתי לכם סמכות וכוח להתגבר על כל כוחות האויב, ולרמוס נחשים ועקרבים. דבר לא יוכל לפגוע בכם! 20 אף-על-פי-כן עליכם לשמוח לא משום שאתם יכולים להתגבר על השדים, אלא משום ששמותיכם כתובים בשמים!"

21 לאחר מכן נמלא ישוע שמחת רוח הקודש וקרא: "אבי, אדון השמים והארץ, אני מודה לך על שהסתרת דברים אלה מפני חכמים ומשכילים, וגילית אותם לאנשים פשוטים שבוטחים בך כמו ילדים. כן, תודה לך אבי, מפני שכך רצית. 22 הכול נמסר לי מאבי; אף אחד אינו מכיר ממש את הבן, מלבד האב, ואף אחד אינו מכיר ממש את האב, מלבד הבן ואלה שהוא בוחר לגלות להם את האב."

23 ישוע פנה אל תלמידיו ואמר להם בשקט: "זכות גדולה נפלה בחלקכם, שיכולים אתם לראות את אשר ראיתם. 24 נביאים ומלכים רבים השתוקקו לראות ולשמוע את אשר אתם ראיתם ושמעתם, אולם הם לא יכלו."

25 פעם רצה אחד מחכמי-התורה לנסות את ישוע. "רבי," שאל החכם, "מה עלי לעשות כדי לזכות בחיי נצח?"

26 "מה אומרת על כך התורה?" השיב לו ישוע בשאלה.

27 "התורה אומרת: 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך; ואהבת לרעך כמוך'," השיב החכם.

28 "נכון מאוד," אישר ישוע. 'אם תקיים מצוות אלה תזכה בחיי נצח."

29 החכם רצה להצדיק את רגשותיו (מפני שלא אהב אנשים מסוימים), ולכן שאל: "מיהו רעי?" 30 ישוע השיב במשל: "יהודי אחד הלך בדרך מירושלים ליריחו והותקף על-ידי שודדים. הם הפשיטו את בגדיו מעליו, גזלו את כספו, הכו אותו באכזריות והשאירו אותו בצד הדרך פצוע קשות. 31 במקרה עבר שם כהן אחד, אולם בראותו את הפצוע עבר לצדו השני של השביל. 32 עבר במקום גם איש משבט לוי. הוא הביט בפצוע המוטל בצד הדרך, אולם המשיך בדרכו. 33 הזדמן למקום שומרוני אחד, ובראותו את הפצוע נמלא רחמים. 34 השומרוני ניגש אל הפצוע, משח את פצעיו וחבש אותם, לאחר מכן הרכיב אותו על חמורו והביאו לאכסניה, שם טיפל בו והאכיל אותו. 35 למחרת, לפני שהמשיך בדרכו, שילם השומרוני סכום כסף לבעל האכסניה ואמר: 'דאג בבקשה לכל מחסורו של הפצוע, ואם לא יספיק הכסף – אשלם את החסר בשובי.'

36 "מי מהשלושה היה לדעתך רע טוב לאיש הפצוע?"

37 "האדם שריחם עליו," השיב החכם.

"נכון," הסכים איתו ישוע. "לך ועשה כמוהו."

38 ישוע ותלמידיו המשיכו בדרכם, וכשהגיעו לאחד הכפרים הזמינה אותם אישה בשם מרתא להתארח בביתה. 39 אחותה מרים התיישבה על הארץ לרגלי ישוע והקשיבה לדבריו.

40 מרתא חשה לחץ מהעבודה שבהכנת ארוחה גדולה לכולם, ומשום כך פרצה לחדר וקראה: "נכון שאין זה הוגן שאחותי תשאיר לי את כל העבודה? אמור לה בבקשה שתבוא לעזור לי."

41 "מרתא, יקירתי," השיב לה האדון, "את דואגת לכל כך הרבה דברים. עליך לדאוג לדבר אחד בלבד. מרים בחרה בדבר האחד הזה אשר לא יילקח ממנה."

יא יום אחד התפלל ישוע במקום מסוים, וכשסיים ניגש אליו אחד מתלמידיו ואמר: "אדון, למד אותנו להתפלל, כשם שיוחנן לימד את תלמידיו."

"התפללו כך," אמר להם ישוע:

"אבינו שבשמים, יתקדש שמך,

ומבקשים שמלכותך תבוא.

ספק לנו יום-יום את המזון הדרוש לנו,

סלח לנו על חטאינו,

כשם שגם אנחנו סולחים לאלה שחטאו לנו,

ועזור לנו לא לחטוא בעת פיתוי."

ישוע הוסיף ואמר: "נניח שאחד מכם הולך לבית חברו באמצע הלילה וקורא בקול: 'עשה לי טובה והלווה לי שלוש ככרות לחם. כי אחד מידידי בא לבקר אותי ואין לי אוכל בשבילו.' ואילו החבר עונה ממיטתו: 'אל תטריד אותי באמצע הלילה. הדלת נעולה, ילדי ישנים וגם אני כבר במיטה בעצמי, מצטער שאיני יכול לעזור לך הפעם.'

"אני אומר לכם: אמנם הוא לא יפתח את הדלת בזכות ידידותם, אבל הוא יקום ויפתח את הדלת ויביא לו את מה שרצה כדי להימנע מהחרפה שלא נענה לבקשת חברו. כך גם בתפילה: אם תבקשו – תקבלו; אם תחפשו – תמצאו; ואם תדפקו תיפתח לפניכם הדלת. 10 משום שכל המבקש מקבל; כל המחפש מוצא, ולפני כל דופק נפתחת דלת.

11 "אני פונה אל האבות שביניכם: כשהילד שלכם מבקש מכם פרוסת לחם, האם אתם נותנים לו אבן? או כאשר מבקש דג, האם אתם נותנים לו נחש? 12 ואם הוא מבקש ביצה, האם אתם נותנים לו עקרב? 13 ואם גם אנשים חוטאים כמוכם נותנים לידיכם מה שטוב להם, האם אינכם מבינים כי אביכם שבשמים יעשה למענכם הרבה יותר, וייתן את רוח הקודש למי שמבקש ממנו?"

14 יום אחד גירש ישוע שד מאיש אילם, וכושר הדיבור שב אליו. הקהל התרגש והתלהב מהמאורע, 15 אולם היו שאמרו: "אין פלא שהוא יכול לגרש שדים, הרי הוא מקבל את כוחו מבעל-זבוב שר השדים!" 16 אחרים רצו לנסותו, ולכן ביקשו ממנו לחולל נס מהשמים על-מנת לשכנע אותם.

17 ישוע ידע את מחשבותיהם ולכן אמר: "ממלכה מפולגת לא תחזיק מעמד ותתמוטט. משפחה מפולגת בדעותיה תיהרס. 18 לפיכך כיצד יכולים אתם לטעון שאני נלחם נגד השדים בשם שר השדים? אילו הייתה טענתכם נכונה, אזי כיצד יכלה ממלכת השטן להחזיק מעמד? 19 מלבד זאת, אם אני מקבל את כוחי מבעל זבוב שר השדים, מה בנוגע לבניכם? הלא גם הם מגרשים שדים! האם אתם חושבים כי עובדה זאת מוכיחה שהם מקבלים את כוחם מהשטן? שאלו אותם אם אתם צודקים. 20 אולם אם אני מגרש את השדים בכוח אלוהים, הדבר מוכיח כי הגיעה אליכם מלכות האלוהים.

21 "כשאיש גיבור שומר על ארמונו, חמוש ומצויד בכלי הגנה, הארמון בטוח. 22 אולם כשמישהו חזק ממנו מתקיף אותו ומתגבר עליו, הוא פורק מעליו את נשקו ולוקח את השלל מביתו.

23 "מי שאינו בעדי הוא נגדי; ומי שאינו אוסף איתי – מפזר. 24 "כאשר שד מגורש מאדם, הוא הולך למדבר ומחפש לו מנוחה; מאחר שהשד אינו מוצא מנוחה, הוא חוזר אל האדם שממנו יצא, 25 ומגלה כי מעונו לשעבר מטואטא ומהודר. 26 על כן הולך השד ומביא איתו שבעה שדים רעים ממנו וכולם נכנסים באיש, וכך מצבו של האיש האומלל גרוע משהיה." 27 בזמן שישוע דיבר קראה אישה אחת בקהל: "יברך אלוהים את אמך - את הבטן שנשאה אותך ואת השדיים שהניקו אותך!"

28 "אך האמת היא," אמר ישוע, "שאלוהים יברך את אלה אשר שומעים את דבר אלוהים ומצייתים!"

קהל השומעים הלך וגדל וישוע המשיך: "מה רעים אנשי הדור הזה! הם מבקשים אות מהשמים (כדי להשתכנע שאני דובר אמת), אולם האות היחיד שיינתן להם יהיה אות יונה הנביא. כשם שיונה היה לאות לאנשי נינווה, כך יהיה בן האדם לדור הזה. ביום הדין, כשיעמדו אנשי הדור הזה למשפט, תקום מלכת-שבא ותרשיע אותם, מפני שהיא באה מארץ רחוקה כדי להקשיב לחכמת שלמה, ואילו לפניכם עומד אדם גדול משלמה.

33 "איש אינו מדליק נר על-מנת להסתירו. אדם שמדליק נר שם אותו במרכז החדר, שיאיר לכל המבקרים.

34 "עין האדם היא אור גופו; כשעינך בריאה, כל גופך מלא אור, אולם כשעינך חולה, כל גופך שרוי בחשכה. 35 לכן היזהר שאורך הפנימי לא יחשך. 36 אם גופך מלא אור ואין בו פינות חשוכות יזרחו גם פניך, כאילו הן מוצפות אור חזק."

כשסיים ישוע לדבר, פרוש אחד הזמין אותו לאכול בביתו. בבואו אל הבית התיישב ישוע ליד השולחן מבלי ליטול ידיים לפני הארוחה כמקובל. התנהגותו הפליאה מאוד את הפרוש.

39 לכן אמר לו ישוע: "אתם, הפרושים, מטהרים רק מה שבחוץ בעוד שבתוככם אתם מסריחים מרוב מעשים רעים ורדיפת-בצע. 40 כסילים שכמותכם! האם האלוהים אשר ברא את הצד החיצוני לא ברא גם את הצד הפנימי? 41 אם תתנו צדקה לנזקקים מהלב, אז תטהרו את לבכם.

42 "אוי לכם הפרושים! אתם אומנם מקפידים לשלם מעשר מכל הכנסה, ולו גם הקטנה ביותר, אבל אתם מזניחים לחלוטין את הצדק ואת אהבת האלוהים. ודאי שעליכם לשלם מעשר, אבל לא על חשבון חובותיכם האחרים!

43 "אוי לכם הפרושים, כי אתם מחפשים כבוד אצל בני-אדם. אתם אוהבים לשבת במקומות הנכבדים בבית-הכנסת, ואתם גם אוהבים שישאלו לשלומכם בשווקים ויחלקו לכם כבוד.

44 "אוי לכם הפרושים, כי אתם דומים לקברים נסתרים בשדה – אנשים רבים דורכים על השחיתות שלכם בלי שידעו על קיומה!"

45 אחד מחכמי-התורה הגיב על דברי ישוע: "רבי, בדבריך אלו אתה מעליב גם אותנו." 46 "נכון," השיב ישוע, "אוי ואבוי גם לכם, חכמי-התורה, כי אתם כופים על בני-האדם דרישות ומצוות שאין הם יכולים לשאת, בעוד שאתם בעצמכם אינכם נוגעים במשאות ולא מרימים אצבע. 47 אוי ואבוי לכם! אתם מתנהגים ממש כמו אבותיכם שהרגו את הנביאים. 48 הם הרגו אותם ואתם בונים את קברותיהם, וכך שותפים למעשיהם.

49 "אתם יודעים מהי חוכמת אלוהים לגביכם? 'אשלח אליכם נביאים ושליחים, אבל את חלקם תהרגו ואת האחרים תבריחו.' 50 משום כך אתם, אנשי הדור הזה, תהיו חייבים לתת את הדין על שפיכת דמם של כל עבדי האלוהים מבריאת-העולם - 51 מרצח הבל ועד רצח זכריה שנהרג בחצר בית-המקדש. אני אומר לכם שאלוהים יטיל עליכם את האחריות למותם.

52 "אוי ואבוי לכם, חכמי התורה, כי אתם לוקחים את מפתח הדעת מן האנשים. לא די שבעצמכם אינכם מאמינים באמת, אתם גם מונעים מאחרים את האפשרות להאמין בה."

הפרושים והסופרים רתחו מכעס ומאותו יום ואילך הפנו עליו שאלות קשות ומכשילות, בתקווה שייכשל בלשונו ויוכלו לאסור אותו.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes