Bible Book List

Luke 8 1599 Geneva Bible (GNV)

1 Women that minister unto Christ of their substance. 4 The parable of the sower. 16 The candle. 19 Christ’s mother and brethren. 22 He rebuked the winds. 26 Of Legion. 37 The Gadarenes reject Christ. 41 Jairus’s daughter healed. 43 The woman delivered from the issue of blood. 52 Weeping for the dead.

And it came to pass afterward, that he himself went through every city and town, preaching and publishing the kingdom of God, and the twelve were with him,

And certain women, which were healed of evil spirits, and infirmities, as Mary which was called Magdalene, out of whom went seven devils,

And Joanna the wife of Chuza Herod’s steward, and Susanna, and many others which ministered unto him of their substance.

[a]Now when much people were gathered together, and were come unto him out of all cities, he spake by a parable.

A sower went out to sow his seed, and as he sowed, some fell by the wayside, and it was trodden under feet, and the fowls of heaven devoured it up.

And some fell on the stones, and when it was sprung up, it withered away, because it lacked moistness.

And some fell among thorns, and the thorns sprang up with it, and choked it.

And some fell on good ground, and sprang up, and bare fruit, an hundredfold. And as he said these things, he cried, He that hath ears to hear, let him hear.

Then his disciples asked him, demanding what parable that was.

10 And he said, Unto you it is given to know the [b]secrets of the kingdom of God, but to others in parables, that when they see, they should not see, and when they hear, they should not understand.

11 The parable is this, The seed is the word of God.

12 And they that are beside the way, are they that hear: afterward cometh the devil, and taketh away the word out of their hearts, lest they should believe, and be saved.

13 But they that are on the stones, are they which when they have heard, receive the word with joy: but they have no roots: which for a while believe, but in the time of temptation go away.

14 And that which fell among thorns, are they which have heard, and after [c]their departure are choked with cares and with riches, and voluptuous living, and [d]bring forth no fruit.

15 But that which fell in good ground, are they which with an [e]honest and good heart hear the word, [f]and keep it, and bring forth fruit with patience.

16 [g]No man when he hath lighted a candle, covereth it under a vessel, neither putteth it under the bed, but setteth it on a candlestick, that they that enter in, may see the light.

17 For nothing is secret, that shall not be evident: neither anything hid, that shall not be known, and come to light.

18 [h]Take [i]heed therefore how ye hear: for whosoever hath, to him shall be given: and whosoever hath not, from him shall be taken even that [j]which it seemeth that he hath.

19 [k]Then came to him his mother and his brethren, and could not come near to him for the press.

20 And it was told him by certain which said, Thy mother and thy brethren stand without, and would see thee.

21 But he answered, and said unto them, My mother and my brethren are these which hear the word of God, and do it.

22 [l]And it came to pass on a certain day, that he went into a ship with his disciples, and he said unto them, Let us go over unto the other side of the lake. And they launched forth.

23 And as they sailed, he fell [m]asleep, and there came down a storm of wind on the lake, and [n]they were filled with water, and were in jeopardy.

24 Then they went to him, and awoke him, saying, Master, Master, we perish. And he arose, and rebuked the wind, and the waves of water: and they ceased, and it was calm.

25 Then he said unto them, Where is your faith? and they feared, and wondered among themselves, saying, Who is this that commandeth both the winds and water, and they obey him!

26 So they sailed unto the region of the Gadarenes, which is over against Galilee.

27 [o]And as he went out to land, there met him a certain man out of the city, which had devils long time, and he wore no garment, neither abode in house, but in the graves.

28 And when he saw Jesus, he cried out, and fell down before him, and with a loud voice said, What have I to do with thee, Jesus the son of God the most High? I beseech thee torment me not.

29 For he commanded the foul spirit to come out of the man: (for oft times he had caught him: therefore he was bound with chains, and kept in fetters: but he brake the bands, [p]and was carried of the devil into wildernesses.)

30 Then Jesus asked him, saying, What is thy name? and he said, Legion, because many devils were entered into him.

31 And they besought him, that he would not command them to go out into the deep.

32 And there was thereby an herd of many swine feeding on an hill: and the devils besought him, that he would suffer them to enter into them. So he suffered them.

33 Then went the devils out of the man, and entered into the swine: and the herd was carried with violence from a steep down place into the lake, and was choked.

34 When the herdsmen saw what was done, they fled: and when they were departed, they told it in the city and in the country.

35 Then they came out to see what was done, and came to Jesus, and found the man, out of whom the devils were departed, sitting at the feet of Jesus, clothed, and in his right mind: and they were afraid.

36 They also which saw it, told them by what means he that was possessed with the devil, was healed.

37 Then the whole multitude of the country about the Gadarenes, besought him that he would depart from them: for they were taken with a great fear: and he went into the ship, and returned.

38 Then the man, out of whom the devils were departed, besought him that he might be with him: but Jesus sent him away, saying,

39 Return into thine own house, and show what great things God hath done to thee. So he went his way, and preached [q]throughout all the city, what great things Jesus had done unto him.

40 ¶ And it came to pass, when Jesus was come again, that the people [r]received him: for they all waited for him.

41 [s]And behold, there came a man named Jairus, and he was the ruler of the Synagogue, who fell down at Jesus’ feet, and besought him that he would come into his house.

42 For he had but a daughter only, about twelve years of age, and she lay a dying (and as he went, the people thronged him.

43 And a woman having an issue of blood, twelve years long, which had spent all her [t]substance upon physicians, and could not be healed of any:

44 When she came behind him, she touched the hem of his garment, and immediately her issue of blood stanched.

45 Then Jesus said, Who is it that hath touched me? When every man denied, Peter said and they that were with him, Master, the multitude thrust thee, and tread on thee, and sayest thou, Who hath touched me?

46 And Jesus said, Someone hath touched me: for I perceive that virtue is gone out of me.

47 When the woman saw that she was not hid, she came trembling, and fell down before him, and told him before all the people: for what cause she had touched him, and how she was healed immediately.

48 And he said unto her, Daughter, be of good comfort: thy faith hath saved thee: go in peace.)

49 While he yet spake, there came one from the ruler of the Synagogue’s house, which said to him, Thy daughter is dead: disease not the Master.

50 When Jesus heard it, he answered him, saying, Fear not: believe only, and she shall be saved.

51 And when he went into the house, he suffered no man to go in with him, save Peter, and James, and John, and the father and mother of the maid.

52 And all wept, and [u]sorrowed for her: but he said, Weep not: for she is not dead, but sleepeth.

53 And they laughed him to scorn, knowing that she was dead.

54 So he thrust them all out, and took her by the hand, and cried, saying, Maid, arise.

55 And her spirit came again, and she [v]rose straightway: and he commanded to give her meat.

56 Then her parents were astonied: but he commanded them that they should tell no man what was done.


  1. Luke 8:4 The selfsame Gospel is sown everywhere, but not with like fruit, and that through the only fault of men themselves.
  2. Luke 8:10 Those things are called secret, which may not be uttered: for the word used here, is as much as we say in our tongue, to hold a man’s peace.
  3. Luke 8:14 That is, so soon as they have heard the word, they go about their business.
  4. Luke 8:14 They bring not forth perfect and full fruit to the ripening: or, they begin, but they bring not to an end.
  5. Luke 8:15 Which seeketh not only to seem such a one, but is so indeed: so that this word, Honest, respecteth the outward life, and the word, good, is referred to the good gifts of the mind.
  6. Luke 8:15 With much ado: for the devil and the flesh fight against the spirit of God, which is a new guest.
  7. Luke 8:16 That that every man hath received in private, he ought to bestow to the use and profit of all men.
  8. Luke 8:18 Heavenly gifts are lost with niggardliness, and increase with liberality.
  9. Luke 8:18 That is, with what minds you come to hear the word, and how you behave yourselves when you have heard it.
  10. Luke 8:18 Either to himself, or to others, or to both: for there are none so proud, as these fellows, if it were possible to see that, that they cloke: neither are there that deceive the simple more than they do.
  11. Luke 8:19 There is no knot of flesh and blood, among men so nigh and strait, as the band which is between Christ, and them who embrace him with a true faith.
  12. Luke 8:22 It is expedient for us sometimes to come into extreme danger, as though Christ passed not for us, that we may have a better trial, both of his power, and also of our weakness.
  13. Luke 8:23 Jesus fell on sleep: and it appeareth, that he was very fast on sleep, because they called twice before he awoke.
  14. Luke 8:23 Not the disciples, but the ship.
  15. Luke 8:27 Christ showeth, by casting out a Legion of devils by his word only, that his heavenly virtue was appointed to deliver men from the slavery of the devil: but foolish men will not for the most part redeem this so excellent grace freely offered unto them, with the least loss of their pelting pelf.
  16. Luke 8:29 By force and violence, as a horse when he is spurred.
  17. Luke 8:39 To wit, the city of the Gadarenes: and though Mark says that he preached it in Decapolis, they differ not, for Pliny recordeth, lib. 5, chap. 18, that Gadara is a town of Decapolis, so that Decapolis was partly on this side Jordan, and partly on the other side.
  18. Luke 8:40 The multitude was glad he was come again, and rejoiced greatly.
  19. Luke 8:41 Christ showeth by a double miracle, that he is Lord both of life and death.
  20. Luke 8:43 All that she had to live upon.
  21. Luke 8:52 The word signifieth to beat and strike, and is transferred to the mournings and lamentations, that are at burials, at which times men use such kind of behavior.
  22. Luke 8:55 The corpse was laid out, and the wench received life, and rose out of the bed, that all the world might see, she was not only restored to life, but also void of all sickness.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי לוקס 8 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ח זמן קצר לאחר מכן עבר ישוע מעיר לעיר ומכפר לכפר, וסיפר לאנשים את בשורת מלכות האלוהים. אל ישוע נילוו שנים-עשר תלמידיו וקבוצת נשים, שאותן הוא ריפא ממחלות שונות או גירש מהן רוחות רעות. בין נשים אלה היו מרים המגדלית (שממנה גירש ישוע שבעה שדים), יוחנה, אשת כוזא (מי שניהל את עסקי המלך הורדוס), שושנה ורבות אחרות שתרמו מכספן לכלכלת ישוע ותלמידיו.

יום אחד, כשנהרו אליו אנשים מערים רבות, סיפר להם ישוע את המשל הבא:

"איכר אחד יצא לזרוע בשדה. בפזרו את הזרעים נפלו אחדים מהם בצד הדרך, והם נרמסו ונאכלו על-ידי הציפורים. חלקם נפלו על אדמת סלעים, ואלה צמחו יפה, אך כעבור זמן קצר התייבשו ומתו מחוסר לחות. חלקם נפלו בין הקוצים. זרעים אלה אמנם צמחו, אולם יחד איתם צמחו גם קוצים וחנקו אותם. חלק אחר מהזרעים נפלו על אדמה פורייה, ואלה צמחו ונשאו פרי רב, פי מאה ממה שנזרע."

בסיימו את המשל אמר ישוע: "מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"

תלמידיו שאלו אותו למה התכוון, 10 וישוע השיב: "לכם מותר לדעת את משמעות המשלים, כי הם מדברים על מלכות האלוהים. אולם האנשים הללו שומעים את המילים אך אינם מבינים – בדיוק כפי שניבאו אבותינו הנביאים.

11 זהו פירוש המשל: הזרע הוא דבר-אלוהים. 12 שולי הדרך מסמלים את לב האנשים השומעים את דבר האלוהים, אולם מיד בא השטן ומנסה להשכיח מלבם את דבר ה'. כך הוא מונע בעדם מלהאמין באלוהים ולהיוושע. 13 אדמת הסלעים מסמלת את לב האנשים הנהנים להקשיב לדבר-אלוהים, אולם אין הוא חודר לעומק לבם. הם יודעים שדבר ה' הוא אמת, ואפילו מאמינים לזמן קצר, אולם ברגע של קושי ומבחן הם מאבדים את אמונתם. 14 אדמת הקוצים מסמלת את לב האנשים המקשיבים לדבר אלוהים ומאמינים בו, אולם כעבור זמן קצר נחנקת אמונתם על-ידי דאגות, תאוות-העולם ורדיפה אחר כסף ורכוש. משום כך לעולם אינם מגיעים לבגרות רוחנית.

15 לעומתם מסמלת האדמה הפורייה אנשים בעלי לב טוב וישר. אנשים אלה מקשיבים לדבר ה', דבקים בו ואף מביאים פרי רב.

16 "כאשר אדם מדליק נר בחשכה, האם הוא מכסה את הנר או מחביא אותו מתחת למיטה? הוא ישים אותו במקום מרכזי, המקום שבו יאיר לבאי הבית בצורה הטובה ביותר. 17 כל מה שמוסתר עתה יתגלה ויצא לאור בבוא הזמן. 18 לכן שימו לב כיצד אתם מקשיבים. מי שיש לו – יינתן לו עוד. ומי שאין לו – גם מה שהוא חושב שיש לו יילקח ממנו."

19 אז באו אמו ואחיו של ישוע לבקרו, אולם בגלל הקהל הרב לא יכלו להיכנס אל הבית שבו לימד.

20 מישהו הודיע לישוע כי אמו ואחיו מחכים לו בחוץ ורוצים לראותו, 21 אולם ישוע אמר: "אמי ואחי הם כל אלה המקשיבים לדברי אלוהים ומקיימים אותם!"

22 יום אחד עלה ישוע עם תלמידיו לסירה והציע: "הבה נשוט אל החוף ממול." 23 הם החלו לשוט וישוע נרדם. לפתע התחוללה סערה חזקה. הרוח טלטלה את הסירה מצד אל צד, הגלים הגבוהים הציפו את הסירה במים, והתלמידים היו בסכנה גדולה.

24 "רבי, קום!" העירו אותו התלמידים בבהלה. "אנחנו טובעים!"

ישוע גער ברוח ובים, ומיד פסקה הסערה והים נרגע. 25 "היכן אמונתכם?" שאל אותם ישוע.

התלמידים הנדהמים והמפוחדים אמרו איש לרעהו: "מיהו האיש הזה, שאפילו הרוח והים נשמעים לו?

26 הם הגיעו אל הגדה השנייה של הכינרת, אל ארץ הגדריים. 27 כשעלה ישוע לחוף, בא לקראתו אדם מקומי אשר זמן רב היה אחוז-שדים. האיש היה עירום לגמרי, חסר בית וישן בבית-הקברות. 28 בראותו את ישוע נפל האיש לרגליו וצרח: "מה אתה רוצה ממני, ישוע בן-אל-עליון? אני מתחנן לפניך, אל תייסר אותי!" 29 הוא אמר זאת משום שישוע כבר ציווה על השד לצאת ממנו. לעיתים קרובות השתלט השד על האיש האומלל, עד כי גם כשאסרו אותו בכבלים ובשרשרות היה מנתק אותם בקלות ובורח למדבר, בכוחו ובהשפעתו של השד.

30 "מה שמך?" שאל ישוע את השד.

"לגיון," השיבו קולות רבים, כי היו בו למעשה שדים רבים. 31 השדים התחננו לפני ישוע שלא ישלח אותם לתהום.

32 במדרון ההר שבקרבת מקום רעה עדר חזירים, והשדים התחננו לפני ישוע שירשה להם להיכנס בחזירים. ישוע הסכים, 33 והשדים יצאו מהאיש ונכנסו בחזירים. מיד החל העדר להשתולל, גלש במדרון התלול וטבע בים. 34 משראו הרועים את המתרחש נמלטו בבהלה וסיפרו את הדבר בעיר ובכפרים.

עד מהרה נהרו לשם אנשים רבים כדי לראות את המתרחש במו עיניהם. הם ראו את האיש שהיה אחוז-שדים יושב לרגלי ישוע, לבוש היטב ושפוי בדעתו. עדי ראייה סיפרו לבאים כיצד ריפא ישוע את האיש, וכולם נמלאו פחד. 37 כה רב היה פחדם, עד כי האנשים הרבים מארץ הגדריים התחננו לפני ישוע שיעזוב אותם לנפשם וילך משם. ישוע חזר לסירה ושב למקום ממנו בא.

38 האיש שהיה אחוז-שדים התחנן לפניו שירשה לו להצטרף אליו, אולם ישוע סרב.

39 "חזור לביתך," אמר לו ישוע, "וספר לבני משפחתך את הפלא שאלוהים עשה למענך."

האיש הלך וסיפר בכל העיר את הפלא שחולל ישוע למענו. 40 בגדה השנייה של הכינרת קיבל אותו הקהל, שכבר המתין לישוע.

41 אדם בשם יאיר, שהיה ראש בית-הכנסת המקומי, בא ונפל לרגלי ישוע. יאיר התחנן לפניו שיבוא איתו אל ביתו, 42 כי בתו היחידה בת שתים-עשרה חלתה ועמדה למות. ישוע הלך עם יאיר כשהוא מפלס לו דרך בין הקהל הרב. 43 בקרב הקהל הייתה אישה שסבלה משטף דם כרוני במשך שתים-עשרה שנה. היא הוציאה את כל כספה על רופאים שונים, אולם איש לא יכול היה לרפא אותה. 44 האישה קרבה אל ישוע מאחור, וכשנגעה בכנף בגדו פסק מיד שטף הדם!

45 "מי נגע בי?" שאל ישוע.

כל הסובבים אותו הכחישו שנגעו בו, ופטרוס אמר: "רבי, כיצד אתה יכול לשאול מי נגע בך? ראה כמה רבים האנשים שנדחפים ונדחקים אליך מכל צד!" 46 אולם ישוע השיב: "אני יודע שמישהו נגע בי בכוונת תחילה, כי הרגשתי שיצא ממני כוח מרפא."

47 כאשר נוכחה האישה שישוע ידע, החלה לרעוד מפחד. היא נפלה לרגליו וסיפרה באוזני כולם מדוע נגעה בישוע. היא סיפרה שנרפאה כליל. 48 "בתי," אמר לה ישוע, "אמונתך ריפאה אותך, לכי לשלום." 49 בזמן שישוע דיבר אל האישה, הגיע למקום שליח מביתו של יאיר והודיע לאב: "בתך מתה; אין צורך להטריח את המורה." 50 כאשר שמע ישוע את דברי השליח אמר אל האב: "אל תפחד! בטח בי, ובתך תרפא."

51 בהגיעם אל הבית הרשה ישוע רק להורים, לפטרוס, ליעקב וליוחנן להיכנס לחדר הילדה. 52 הבית היה מלא אנשים שבאו להתאבל ולבכות על מותה, אולם ישוע אמר להם: "אל תבכו; הילדה לא מתה, היא רק ישנה."

53 אך האבלים לעגו לישוע, כי ידעו שהיא מתה.

54 ישוע אחז ביד הילדה וקרא: "קומי, ילדתי!" 55 באותו רגע רוחה שבה אליה והיא קמה על רגליה. "תנו לה משהו לאכול!" פקד ישוע. 56 הוריה התפלאו מאוד, אולם ישוע ציווה עליהם לא לספר לאיש את אשר קרה.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references