A A A A A
Bible Book List

Luke 71599 Geneva Bible (GNV)

1 Of the Centurion’s servant. 9 The Centurion’s faith. 11 The widow’s son raised from death at Nain. 19 John sendeth his disciples to Christ. 33 His peculiar kind of living. 37 The sinful woman washeth Jesus’ feet.

When [a]he had ended all his sayings in the audience of the people, he entered into Capernaum.

And a certain Centurion’s servant was sick and ready to die, which was dear unto him.

And when he heard of Jesus, he sent unto him the Elders of the Jews, beseeching him that he would come, and heal his servant.

So they came to Jesus, and besought him instantly, saying that he was worthy that he should do this for him:

For he loveth, said they, our nation, and he hath built us a Synagogue.

Then Jesus went with them: but when he was now not far from the house, the Centurion sent friends to him, saying unto him, Lord, trouble not thyself: for I am not worthy that thou shouldest enter under my roof:

Wherefore I thought not myself worthy to come unto thee: but say the word, and my servant shall be whole:

For I likewise am a man set under authority, and have under me soldiers, and I say unto one, Go, and he goeth: and to another, Come, and he cometh: and to my servant, Do this, and he doeth it.

When Jesus heard these things, he marveled at him, and turned him, and said to the people that followed him, I say unto you, I have not found so great faith, no not in Israel.

10 And when they that were sent, turned back to the house, they found the servant that was sick, whole.

11 [b]And it came to pass the day after, that he went into a city called [c]Nain, and many of his disciples went with him, and a great multitude.

12 Now when he came near to the gate of the city, behold, there was a dead man carried out, who was the only begotten son of his mother, which was a widow, and much people of the city was with her.

13 And when the Lord saw her, he had compassion on her, and said unto her, Weep not.

14 And he went and touched the coffin (and they that bare him, stood still) and he said, Young man, I say unto thee, Arise.

15 And he that was dead, sat up, and began to speak, and he delivered him to his mother.

16 Then there came a fear on them all, and they glorified God, saying, A great Prophet is risen among us, and God hath visited his people.

17 And this rumor of him went forth throughout all Judea, and throughout all the region round about.

18 [d]And the disciples of John showed him of all these things.

19 So John called unto him two certain men of his disciples, and sent them to Jesus, saying, Art thou he that should come, or shall we wait for another?

20 And when the men were come unto him, they said, John Baptist hath sent us unto thee, saying, Art thou he that should come, or shall we wait for another?

21 And [e]at that time, he cured many of their sicknesses, and plagues, and of evil spirits, and unto many blind men he gave sight freely.

22 And Jesus answered, and said unto them, Go your ways and show John, what things ye have seen and heard, that the blind see, the halt go, the lepers are cleansed, the deaf hear, the dead are raised, and the poor receive the Gospel.

23 And blessed is he, that shall not be offended in me.

24 [f]And when the messengers of John were departed, he began to speak unto the people of John, What went ye out into the wilderness to see? A reed shaken with the wind?

25 But what went ye out to see? A man clothed in soft raiment? behold, they which are gorgeously appareled, and live delicately, are in Kings’ courts.

26 But what went ye forth to see? A Prophet? yea, I say to you, and greater than a Prophet.

27 This is he of whom it is written, Behold, I send my messenger before thy face, which shall prepare thy way before thee.

28 For I say unto you, there is no greater Prophet than John, among them that are begotten of women: nevertheless, he that is the least in the kingdom of God, is greater than he.

29 Then all the people that heard, and the Publicans [g]justified God, being baptized with the baptism of John.

30 But the Pharisees and the expounders of the Law despised the counsel of God [h]against themselves, and were not baptized of him.

31 [i]And the Lord said, Whereunto shall I liken the men of this generation? and what thing are they like unto?

32 They are like unto little children sitting in the marketplace, and crying one to another, and saying, We have piped unto you, and ye have not danced: we have mourned to you, and ye have not wept.

33 For John Baptist came neither eating bread, nor drinking wine: and ye say, He hath the devil.

34 The Son of man is come, and eateth, and drinketh: and ye say, Behold, a man which is a glutton, and a drinker of wine, a friend of Publicans and sinners:

35 But wisdom is justified of all her children.

36 [j]And one of the Pharisees desired him that he would eat with him: and he went into the Pharisee’s house, and sat down at table.

37 And behold, a woman in the city, which was a sinner, when she knew that Jesus sat at table in the Pharisee’s house, she brought a box of ointment.

38 And she stood at his feet behind him weeping, and began to wash his feet with tears, and did wipe them with the hairs of her head, and kissed his feet, and anointed them with the ointment.

39 [k]Now when the Pharisee which bade him, saw it, he spake within himself, saying, If this man were a Prophet, he would surely have known who, and what manner of woman this is which toucheth him: [l]for she is a sinner.

40 [m]And Jesus answered, and said unto him, Simon, I have somewhat to say unto thee. And he said, Master, say on.

41 There was a certain lender which had two debtors: the one ought five hundred pence, and the other fifty:

42 When they had nothing to pay, he forgave them both: Which of them therefore, tell me, will love him most?

43 Simon answered, and said, I suppose that he to whom he forgave most. And he said unto him, Thou hast truly judged.

44 Then he turned to the woman, and said unto Simon, Seest thou this woman? I entered into thine house, and thou gavest me no water to my feet: but she hath washed my feet with tears, and wiped them with the hairs of her head.

45 Thou gavest me no kiss: but she, since the time I came in, hath not ceased to kiss my feet.

46 Mine head with oil thou didst not anoint: but she hath anointed my feet with ointment.

47 Wherefore I say unto thee, many sins are forgiven her: [n]for she loved much. To whom a little is forgiven, he doth love a little.

48 And he said unto her, Thy sins are forgiven thee.

49 And they that sat at table with him, began to say within themselves, Who is this that even forgiveth sins?

50 And he said to the woman, Thy faith hath saved thee: [o]go in peace.

Footnotes:

  1. Luke 7:1 Christ admonisheth the Jews, by setting before them the example of the Centurion, that for their obstinacy and rebellion, he will go to the Gentiles.
  2. Luke 7:11 Christ avoucheth openly his power over death.
  3. Luke 7:11 Nain is the name of a town in Galilee, which was situated on the other side of Kishon, which falleth into the sea of Galilee.
  4. Luke 7:18 John sendeth from the prison his unbelieving disciples, to Christ himself, to be confirmed.
  5. Luke 7:21 When John’s disciples came to Christ.
  6. Luke 7:24 That which the Prophets showed long before, John showeth at hand: and Christ himself doth present it daily unto us, in the Gospel, but for the most part in vain, for that many seek nothing else, but foolish toys and vain glory.
  7. Luke 7:29 Said that he was just, good, faithful, and merciful.
  8. Luke 7:30 To their own hurt.
  9. Luke 7:31 What way soever God followeth in offering us the Gospel, the most part of men procure offences unto themselves: yet notwithstanding some Church is gathered together.
  10. Luke 7:36 Proud men deprive themselves of the benefits of the presence of Christ, even then when he is at home with them in their houses; which the humble and base do enjoy.
  11. Luke 7:39 Rashness is the fellow of pride.
  12. Luke 7:39 The Pharisee respecteth the Law, which holdeth them defiled, that touch the defiled.
  13. Luke 7:40 To love Christ, is a sure and perpetual witness of remission of sins.
  14. Luke 7:47 That is, saith Theophylact, she hath showeth her faith abundantly: and Basil in his sermon of Baptism saith, He that oweth much, hath much forgiven him, that he may love much more: And therefore Christ’s saying is so plain by the similitude , that it is a wonder to see the enemies of the truth draw and rack this place so soundly to establish their meritorious works: for the greater sum a man hath forgiven him, the more he loveth him that hath been so gracious to him: And this woman showeth by duties of love, how great the benefit was she had received: and therefore the charity that is here spoken of, is not to be taken for the cause, but as a sign: for Christ saith not as the Pharisees did, that she was a sinner, but beareth her witness that the sins of her life past are forgiven her.
  15. Luke 7:50 He confirmeth the benefit which he had bestowed with a blessing.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי לוקס 7Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ז לאחר שסיים לדבר באוזני העם בא ישוע לכפר-נחום. היה אז קצין רומאי, שמשרת אחד שאהב נטה למות. כאשר שמע הקצין על אודות ישוע, שלח אליו כמה מזקני היהודים כדי שיבקשו ממנו לבוא ולהציל את חיי המשרת. הזקנים באו אל ישוע והתחננו לפניו שייענה לבקשת הקצין.

"אנא, מלא את בקשתו," התחננו הזקנים, "כי הוא אוהב את עמנו ואף בנה לנו בית-כנסת מכספו!"

ישוע הלך איתם אל בית הקצין, אולם לפני הגיעם אל הבית שלח הקצין אחדים מחבריו אל ישוע כדי לומר לו: "אדוני, אל תטריח את עצמך! איני ראוי שתבוא אל ביתי, ומסיבה זאת גם לא העזתי לבוא אליך בעצמי. בבקשה ממך, רק צווה שמשרתי יבריא והוא יבריא. מנין לי הביטחון הזה? הרי אני רגיל לקבל פקודות מהממונים עלי, ואף לתת פקודות לחיילים תחת פקודי. אם אני אומר לחייל אחד: 'לך', הוא הולך. אם אני אומר לחייל אחר: 'בוא', הוא בא. אם אני אומר למשרתי: 'עשה עבודה זאת או אחרת', הוא עושה אותה. כך גם אם תצווה על המשרת שיבריא – הוא יבריא."

דברי הקצין הפליאו את ישוע. הוא פנה אל הקהל שליווה אותו ואמר: "בקרב כל עם ישראל לא ראיתי אדם בעל אמונה כזאת!"

10 כשחזרו חברי הקצין אל הבית ראו שהמשרת הבריא לחלוטין. 11 זמן קצר לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו אל העיירה נעים, וכרגיל הלך אחריו קהל גדול. 12 כשהתקרב ישוע אל שער העיירה ראה תהלוכת-לוויה יוצאת מעיר. הייתה זאת הלוויה של בן יחיד לאם אלמנה, ובין האבלים היו רבים מתושבי המקום. 13 מראה האלמנה עורר את רחמי האדון והוא אמר לה: "אל תבכי." 14 הוא ניגש ונגע באלונקה, ונושאיו עצרו. "נער, קום לחיים!" קרא ישוע. 15 הנער קם והחל לדבר אל הסובבים אותו וישוע השיבו לאמו. 16 הקהל, שנמלא פחד ורעדה, שיבח את האלוהים וקרא: "נביא גדול קם בינינו! היום ראינו את יד אלוהים!"

17 השמועה על המעשה של ישוע התפשטה בכל יהודה והאזור סביב.

18 גם תלמידי יוחנן המטביל שמעו על מעשי ישוע וסיפרו ליוחנן את כל אשר שמעו. 19 יוחנן קרא אליו שניים מתלמידיו ושלח אותם אל ישוע כדי לשאול: "האם אתה המשיח, או שעלינו לחכות למישהו אחר?"

20 שני התלמידים באו אל ישוע ואמרו: "יוחנן המטביל שלח אותנו אליך כדי לשאול: האם לך אנחנו מצפים, או למישהו אחר?" 21 באותה עת ריפא ישוע אנשים רבים ממחלות, נגעים, רוחות רעות והשיב את הראייה לעיוורים רבים. 22 "לכו וספרו ליוחנן את כל אשר ראיתם ושמעתם כאן היום," ענה ישוע לשאלתם. "ספרו לו שהעיוורים רואים, הפיסחים הולכים, המצורעים מטוהרים, החרשים שומעים, המתים קמים לתחייה והעניים שומעים את בשורת אלוהים. 23 ועוד אמרו ליוחנן כי ברוך האיש שלא אהיה לו מכשול, אלא יאמין בי."

24 לאחר שהלכו שני התלמידים דיבר ישוע אל הקהל על אודות יוחנן: "מה הלכתם לראות במדבר? האם הלכתם להתבונן בעשב הנע ברוח? 25 אמרו לי, מה ציפיתם לראות? אדם לבוש בגדים יפים? הרי מי שלובש בגדים מפוארים גר בארמונות פאר ולא במדבר.. 26 מה באמת הלכתם לראות, נביא? כן! נביא הלכתם לראות, ואני אומר לכם שהוא גדול אף מנביא. 27 על האיש הזה כתוב בתנ"ך[a]: 'הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני.' 28 ובכן, לא נולד אדם גדול מיוחנן, ויחד עם זאת – הקטן במלכות האלוהים גדול ממנו!"

29 כל האנשים אשר שמעו את דברי יוחנן – אפילו גובי מכס – הצדיקו את דרישות אלוהים ונטבלו על-ידי יוחנן. 30 אולם הפרושים וחכמי התורה דחו את תוכניתו של ה' למענם וסרבו להיטבל על-ידי יוחנן.

31 "מה יכול אני להגיד על אנשים כאלה?" שאל ישוע. "למה הם דומים? 32 הם דומים לילדים במגרש משחקים שמתלוננים באוזני חבריהם: 'ניגנו לכם בחליל אך לא רקדתם, קיננו לכם קינה, אך לא בכיתם.'" 33 ישוע המשיך: "יוחנן המטביל נהג לצום ולא שתה יין כל ימי חייו, ואתם קראתם לו 'משוגע'. 34 עכשיו בא בן-האדם שאוכל וגם שותה יין, ומה אתם אומרים? 'האיש הזה זללן, הוא שותה יין ומתחבר עם חוטאים וטיפוסים מפוקפקים! 35 אנשים יכירו בצדקת ה' וחוכמתו כאשר יראו איך צדיקיו חיים."[b]

36 פרוש אחד הזמין את ישוע לארוחה בביתו. ישוע נענה להזמנה, בא לבית הפרוש וישב ליד השולחן. 37 באותה עיר הייתה אישה חוטאת. משנודע לה כי ישוע מתארח בבית הפרוש, לקחה פח מלא מרקחת בשמים יקרים ובאה אל הבית. 38 כשנכנסה אל הבית כרעה ברך לפני ישוע והרטיבה את רגליו בדמעותיה. בשערה הארוך היא ניגבה את רגליו, נישקה אותן ומרחה עליהן את הבשמים שהביאה.

39 מארחו של ישוע ראה את המתרחש, ומכיוון שהכיר את האישה אמר בלבו: "אילו ישוע היה באמת נביא אלוהים, הוא היה יודע עם איזו אישה יש לו עניין!" 40 ישוע ידע את מחשבות הפרוש ולכן אמר לו: "שמעון, ברצוני לומר לך משהו."

"דבר, רבי," השיב שמעון.

41 ישוע סיפר לו את הסיפור הבא: "אדם הילווה כסף לשני אנשים: 500 שקלים לאחד, ו-5000 שקלים לשני. 42 הואיל והשניים לא יכלו להחזיר את החוב, ריחם עליהם המלווה וויתר להם על החובות. מי לדעתך יאהב יותר את המלווה בעקבות מעשה נעלה זה?"

43 "אני מניח שבעל החוב הגדול יותר," ענה שמעון.

"נכון מאוד," הסכים ישוע.

44 ואז הביט באישה ואמר לשמעון: "הבט באישה זאת; כשנכנסתי לביתך לא הצעת לי קערת מים כדי לרחוץ את רגלי מהאבק, ואילו אישה זו רחצה את רגלי בדמעותיה וניגבה אותן בשערה. 45 גם לא נשקת לי כמקובל, ואילו היא לא חדלה לנשק את רגלי מהרגע שבאתי לכאן. 46 אתה לא טרחת למשוח שמן על ראשי, ואילו היא משחה את רגלי בבשמים ובשמנים יקרים. 47 אהבתה הרבה מוכיחה שנסלחו לה חטאים רבים. אדם שנסלח לו מעט אוהב מעט." 48 ישוע פנה אל האישה ואמר: "נסלחו לך חטאיך."

49 האורחים האחרים שישבו איתו ליד השולחן אמרו בלבם: "למי הוא חושב את עצמו שהוא סולח חטאים?"

50 אולם ישוע המשיך ואמר לאישה: "אמונתך הושיעה אותך. לכי לשלום."

Footnotes:

  1. הבשורה על-פי לוקס 7:27 מלאכי ג 1
  2. הבשורה על-פי לוקס 7:35 כלשונו: "החכמה נצדקה בכל בניה."
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes