Bible Book List

Luke 6 1599 Geneva Bible (GNV)

1 The disciples pull the ears of corn on the Sabbath. 6 Of him that had a withered hand. 13 The election of the Apostles. 20 The blessings and curses. 27 We must love our enemies. 46 With what fruit the word of God is to be heard.

And [a]it came to pass on a second solemn Sabbath, that he went through the corn fields, and his disciples [b]plucked the ears of corn, and did eat, and rubbed them in their hands.

And certain of the Pharisees said unto them, Why do ye that which is not lawful to do on the Sabbath days?

Then Jesus answered them, and said, Have ye not read this, that David did when he himself was an hungered, and they which were with him,

How he went into the house of God, and took, and ate the showbread, and gave also to them which were with him, which was not lawful to eat, but for the Priests only?

And he said unto them, The Son of man is Lord also of the Sabbath day.

[c]It came to pass also on another Sabbath, that he entered into the Synagogue, and taught, and there was a man, whose right hand was dried up.

And the Scribes and Pharisees watched him, whether he would heal on the Sabbath day, that they might find an accusation against him.

But he knew their thoughts, and said to the man which had the withered hand, Arise, and stand up in the midst. And he arose, and stood up.

Then said Jesus unto them, I will ask you a question, Whether is it lawful on the Sabbath days to do good, or to do evil? to save life, or to [d]destroy?

10 And he beheld them all in compass, and said unto the man, Stretch forth thine hand. And he did so, and his hand was restored again, as whole as the other.

11 Then they were filled full of madness, and communed one with another, what they might do to Jesus.

12 ¶ And it came to pass in those days, that he went into a mountain to pray, and [e]spent the night in prayer to God.

13 And when it was day, he called his disciples, and of them he chose twelve which also he called Apostles:

14 (Simon whom he named also Peter, and Andrew his brother, James and John, Philip and Bartholomew,

15 Matthew and Thomas: James the son of Alphaeus, and Simon called Zealous,

16 Judas James’ brother, and Judas Iscariot, which also was the traitor.)

17 Then he came down with them, and stood in a plain place with the company of his disciples, and a great multitude of people out of all Judea, and Jerusalem, and from the [f]sea coast of Tyre and Sidon, which came to hear him, and to be healed of their diseases:

18 And they that were vexed with foul spirits, and they were healed.

19 And the whole multitude sought to touch him: for there went virtue out of him, and healed them all:

20 [g]And he lifted up his eyes upon his disciples, and said, Blessed be ye poor: for yours is the kingdom of God.

21 Blessed are ye that hunger now: for ye shall be satisfied: blessed are ye that weep now: for ye shall laugh.

22 Blessed are ye when men hate you, and when [h]they separate you, and revile you, and put out your name as evil, for the Son of man’s sake.

23 Rejoice ye in that day, and [i]be glad: for behold, your reward is great in heaven: for after this manner their fathers did to the Prophets:

24 But woe be to you that are rich: for ye have [j]received your consolation.

25 Woe be to you that are full: for ye shall hunger. Woe be to you that now laugh: for ye shall wail and weep.

26 Woe be to you when all men speak well of you: for so did their fathers to the false prophets.

27 [k]But I say unto you which hear, Love your enemies: do well to them which hate you.

28 Bless them that curse you, and pray for them which hurt you.

29 And unto him that smiteth thee on the one cheek, offer also the other, and him that taketh away thy cloak, forbid not to take thy coat also.

30 Give to every man that asketh of thee: and of him that taketh away the things that be thine, ask them not again.

31 And as ye would that men should do to you, so do ye to them likewise.

32 For if ye love them which love you, [l]what thank shall ye have? for even the sinners love those that love them.

33 And if ye do good for them which do good for you, what thank shall ye have? for even the sinners do the same.

34 And if ye lend to them of whom ye hope to receive, what thank shall ye have? for even the sinners lend to sinners, to receive the like.

35 Wherefore love ye your enemies, and do good, and lend, [m]looking for nothing again, and your reward shall be great, and ye shall be the children of the most High: for he is kind unto the unkind, and to the evil.

36 Be ye therefore merciful, as your Father also is merciful.

37 [n]Judge not, and ye shall not be judged: condemn not, and ye shall not be condemned: [o]forgive, and ye shall be forgiven.

38 Give, and it shall be given unto you: a good measure, [p]pressed down, shaken together and running over shall men give into your bosom: for with what measure ye mete, with the same shall men mete to you again.

39 [q]And he spake a parable unto them, Can the blind lead the blind? shall they not both fall into the ditch?

40 The disciple is not above the master: but whosoever will be a perfect disciple, shall be as his master.

41 [r]And why seest thou a mote in thy brother’s eye, and considerest not the beam that is in thine own eye?

42 Either how canst thou say to thy brother, Brother, let me pull out the mote that is in thine eye, when thou seest not the beam that is in thine own eye? Hypocrite, cast out the beam out of thine own eye first, and then shalt thou see perfectly to pull out the mote that is in thy brother’s eye.

43 [s]For it is not a good tree that bringeth forth evil fruit: neither an evil tree, that bringeth forth good fruit.

44 For every tree is known by his own fruit: for neither of thorns gather men figs, nor of bushes gather they grapes.

45 A good man out of the good treasure of his heart bringeth forth good; and an evil man out of the evil treasure of his heart bringeth forth evil: for of the abundance of the heart his mouth speaketh.

46 But why call ye me Lord, Lord, and do not the things that I speak?

47 [t]Whosoever cometh to me, and heareth my words, and doeth the same, I will show you to whom he is like:

48 He is like a man which built an house, and dug deep, and laid the foundation on a rock: and when the waters arose, the flood beat upon that house, and could not shake it: for it was grounded upon a rock.

49 But he that heareth and doeth not, is like a man that built an house upon the earth without foundation, against which the flood did beat, and it fell by and by: and the fall of that house was great.


  1. Luke 6:1 Christ showeth against the superstitious, who stick in every trifle, that the Law of the very Sabbath, was not given to be kept without exception: much less that the salvation of man should consist in the outward keeping of it.
  2. Luke 6:1 Epiphanius noteth well in his treatise, where he confuteth Ebion, that the time, when the disciples plucked the ears of the corn, was in the feast of unleavened bread: Now, whereas in these feasts which were kept many days together, as the feast of Tabernacles, and the Passover, their first day and their last were of like solemnity, Lev. 23. Luke fitly calleth the last day the second Sabbath, though Theophylact understandeth it of any other of them, that followed the first.
  3. Luke 6:6 Charity is the rule of all ceremonies.
  4. Luke 6:9 Whoso helpeth not his neighbor when he can, he killeth him.
  5. Luke 6:12 In that, that Christ useth earnest and long prayer, in choosing twelve of his own company, to the office of the Apostleship, he showeth how religiously we ought to behave ourselves in the choice of Ecclesiastical persons.
  6. Luke 6:17 From all the seacoast, which is called Syro-Phoenecia.
  7. Luke 6:20 Christ teacheth against all Philosophers, and especially the Epicureans, that the chiefest felicity of man is laid up in no place here on earth, but in heaven: and that persecution for righteousness’ sake, is the right way unto it.
  8. Luke 6:22 Cast you out of their Synagogues, as John expoundeth it, John 16:2, which is the sharpest punishment the Church hath, if so be the Elders judge rightfully, and by the word of God.
  9. Luke 6:23 Leaps (as cattle do, which are provender pricked) for exceeding joy.
  10. Luke 6:24 That is, you reap now of your riches, all the commodities and blessings you are ever likely to have, and therefore, you have not to look for any other reward, Matt. 6:2.
  11. Luke 6:27 Christian charity, which differeth much from the worldly, doth not only not revenge injuries, but comprehended even our most grievous enemies, and that for our Father’s sake, which is in heaven: so far is it, from seeking its own profit in doing well.
  12. Luke 6:32 What is there in this your work, that is to be accounted of? for if you look to have commodity by loving, seek those commodities, which are commodities indeed: love your enemies, and so you shall show to the world that you look for those commodities, which come from God.
  13. Luke 6:35 When you will lend, do it only to benefit and pleasure withall, and not for hope, to receive the principal again.
  14. Luke 6:37 Brotherly reprehension must not proceed of curiosity, nor churlishness, nor malice, but they must be just, moderate, and loving.
  15. Luke 6:37 He speaketh not here of civil judgments, and therefore by the word, forgive, is meant that good nature, which the Christians use in suffering and pardoning wrongs.
  16. Luke 6:38 These are borrowed kinds of speeches taken from them which use to measure dry things, as corn and such like, who use a frank kind of dealing therein, and thrust it down and shake it together, and press it and heap it.
  17. Luke 6:39 Unskillful reprehenders hurt both themselves and others: for such as the master is, such is the scholar.
  18. Luke 6:41 Hypocrites, which are very severe reprehenders of others, are very quick of sight to spy other men’s faults, but very blind to see their own.
  19. Luke 6:43 He is a good man, not that is skillful to reprehend others, but he that proveth his uprightness in word and deed.
  20. Luke 6:47 Affliction doth at the length discern true godliness from false and feigned.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי לוקס 6 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ו באחת השבתות, כשעברו ישוע ותלמידיו בשדה, קטפו התלמידים שיבולים, הפרידו את המוץ ואכלו את הגרעינים. הדבר לא מצא-חן בעיני כמה פרושים אשר באו לישוע, ואלה קראו: "מדוע תלמידיך קוטפים שיבולים בשבת? הלא הם מחללים את השבת!"

השיב להם ישוע: "האם מעולם לא קראתם מה עשה דוד המלך כשהוא ואנשיו היו רעבים? דוד נכנס לאוהל מועד, לקח את לחם הפנים – שעל-פי התורה היה מיועד לכוהנים בלבד – ואכל אותו עם אנשיו." ישוע עוד הוסיף: "בן האדם הוא אדון השבת."

בשבת אחרת, כשלימד ישוע בבית-הכנסת, היה בין הקהל אדם שידו הימנית משותקת. הסופרים והפרושים רצו לראות אם ישוע ירפא את האיש בשבת, מפני שחיפשו סיבה להאשים אותו במשהו.

ישוע ידע היטב את מחשבותיהם, ולכן אמר לבעל היד המשותקת: "בוא ועמוד לפני כולם." האיש עשה כדבריו.

ישוע פנה אל הסופרים והפרושים: "יש לי שאלה אליכם: על-פי התורה, האם עלינו לעשות בשבת מעשים טובים, או מעשים רעים? האם עלינו להציל חיים בשבת, או להרסם?"

10 ישוע הביט בעיני הנוכחים ואחר כך אמר לאיש שידו משותקת: "הושט את ידך." האיש הושיט את ידו והיא נרפאה כליל. 11 מעשה זה של ישוע עורר את זעם אויביו, והם החלו להתייעץ ביניהם מה לעשות לו.

12 זמן קצר לאחר מכן יצא ישוע אל ההרים להתפלל, ובילה את כל הלילה בתפילה לאלוהים. 13 עם עלות השחר הוא קרא אליו את תלמידיו, ובחר מתוכם שנים-עשר איש שיהיו מלוויו הקבועים. יותר מאוחר ישוע מינה את אלה להיות שליחים. 14 אלה שמותיהם: שמעון (ישוע קרא לו גם פטרוס), אנדרי (אחיו של שמעון), יעקב, יוחנן, פיליפוס, בר-תלמי, 15 מתתיהו, תומא, יעקב (בן-חלפי), שמעון (מכת הקנאים), 16 יהודה (בן-יעקב), יהודה איש-קריות (אשר מאוחר יותר הסגיר את ישוע).

17 ישוע ירד איתם מההר, וכשהגיעו למקום נרחב הוא עמד מלכת. קהל גדול כבר ציפה לו שם; ביניהם תלמידיו הרבים ואנשים רבים שבאו ממרחקים להקשיב לדבריו ולהירפא ממחלותיהם. הם באו בהמוניהם מירושלים, מיהודה ומאזור צור וצידון. 18 גם אנשים שהיו אחוזים רוחות רעות נרפאו.

19 כל אחד ואחד מהם השתוקק לגעת בישוע, כי יצא ממנו כוח מרפא שריפא את כולם.

20 ישוע פנה אל תלמידיו ואמר:

"אשריכם העניים, כי מלכות האלוהים שייכת לכם.

21 אשריכם הרעבים עתה, כי תשבעו.

אשריכם הבוכים עתה, כי עוד תשמחו.

22 אשריכם אם שונאים ומנדים אתכם,

ואם מקללים אתכם בגלל אמונתכם בבן-האדם.

23 שמחו ורקדו, כי מצפה לכם שכר רב בשמים! ואל תשכחו שכך רדפו גם את הנביאים!

24 אך אוי לעשירים,

מפני שכבר קיבלתם את כל מה שמגיע לכם בעולם הזה.

25 "אוי לאלה שיש לכם את כל משאלות לבבכם,

כי יבוא יום שבו לא יהיה לכם דבר!

אוי לכם הצוחקים עתה,

כי לא רחוק היום שבו תתאבלו ותבכו!

26 "אוי לכם המקבלים מחמאות ושבחים מכל בני-האדם,

כי כך החניפו אבותיהם לנביאי השקר.

27 "הקשיבו כולכם: אהבו את אויביכם, השיבו טובה לשונאיכם, 28 ברכו את המקללים אתכם, והתפללו בעד אלה שלועגים לכם ומביישים אתכם.

29 "אם מישהו יסטור לך על לחי אחת, הושט לו גם את הלחי השנייה! 30 תן מה שיש לך לכל המבקש, וכאשר לוקחים ממך דבר, אל תצטער ואל תדרוש אותו חזרה. 31 נהגו באחרים כפי שהייתם רוצים שהם ינהגו בכם.

32 "אם אתם אוהבים רק את אלה שאוהבים אתכם, מה המיוחד בכך? גם הפושעים אוהבים את אלה שאוהבים אותם! 33 ואם אתם עושים טובה רק לאלה שעושים לכם טובה – החושבים אתם שמגיע לכם פרס? גם הפושעים מחזירים טובה תחת טובה! 34 אם אתם מלווים רק לאלה שיכולים להחזיר לכם, האם אתם עושים מעשה נעלה? גם הקמצנים והרשעים מלווים לאנשים כמותם תמורת שכר מלא.

35 "עליכם לאהוב את אויביכם, לעשות מעשים טובים ולהלוות כספים בלי לצפות שיחזירו לכם. ואז שכרכם מאת אלוהים יהיה רב, וכך גם תוכיחו שאכן בניו אתם, שהרי אלוהים טוב גם לרשעים ולכפויי-טובה.

36 "היו רחמנים כמו שאביכם שבשמים. 37 אל תמתחו ביקורת על אחרים ואל תשפטו אותם, ואז לא ימתחו ביקורת עליכם ולא ישפטו אתכם. אל תאשימו איש, ואז לא יאשימו אתכם. סלחו לאחרים, ואז ייסלח גם לכם.

38 אם תתנו לאחרים תקבלו חזרה מידה יפה, גדושה ושופעת, כי במידה שאתם נותנים לאחרים יינתן לכם חזרה."

39 ישוע סיפר להם את המשל הבא: "היכול עיוור להדריך עיוור? הלא שניהם יפלו לתוך בור. 40 התלמיד אינו יודע יותר ממורו, אולם אם ילמד בשקידה ובחריצות יוכל להגיע לרמת ידיעותיו של המורה.

41 "כיצד יכול אתה לראות שביב-עץ קטן בעין חברך, ולא להבחין בקרש הגדול שבעינך? 42 איך אתה יוכל לומר לו: 'אחי, הרשה לי לסלק את השביב מעינך.', בזמן שאינך רואה את הקרש הגדול שבעינך? צבוע שכמותך! סלק תחילה את הקרש מעינך, ורק לאחר מכן תוכל לסלק את שביב העץ מעין חברך.

43 "עץ משובח אינו נותן פרי רקוב, כשם שעץ רקוב אינו נותן פרי משובח. 44 את העץ מכירים לפי הפרי שהוא נותן. הרי התאנים לעולם אינן צומחות על שיחי קוצים, וענבים לעולם אינם צומחים על חוחים. 45 אדם טוב מפיק מעשים טובים מהטוב שבלבו, בעוד שאדם רע מפיק מעשים רעים מהרוע שבלבו, שהרי אדם מדבר מתוך הממלא את לבו.

46 "מדוע אתם קוראים לי 'אדון, אדון', ואינכם עושים את מה שאני אומר לכם? 47 כל מי שבא אלי ואינו רק מקשיב לדברי, כי אם גם מקיים אותם, 48 דומה לאדם שבנה את ביתו על יסודות איתנים החצובים בסלע. כשבא שיטפון, הבית עומד איתן כי נבנה היטב. 49 אולם מי שמקשיב לדברי ואינו מקיים אותם, דומה לאדם שבנה את ביתו על אדמת-חול ללא יסודות. כשבא שיטפון הבית נהרס כליל."

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references