A A A A A
Bible Book List

Luke 51599 Geneva Bible (GNV)

1 Christ teacheth out of the ship. 6 Of the draught of fish. 12 The Leper. 16 Christ prayeth in the desert. 18 One sick of the palsy. 27 Levi the Publican. 34 The fastings and afflictions of the Apostles after Christ’s ascension. 36,37,38 Fainthearted and weak disciples are likened to old bottles and worn garments.

Then [a]it came to pass, as the people [b]pressed upon him to hear the word of God, that he stood by the lake of Gennesaret,

And saw two ships stand by the lakeside, but the fishermen were gone out of them, and were washing their nets.

And he entered into one of the ships, which was Simon’s, and required him that he would thrust off a little from the land: and he sat down, and taught the people out of the ship.

¶ Now when he had left speaking, he said unto Simon, Launch out into the deep, and let down your nets to make a draught.

Then Simon answered, and said unto him, [c]Master, we have travailed sore all night, and have taken nothing: nevertheless at thy word I will let down the net.

And when they had so done, they enclosed a great multitude of fishes, so that their net brake.

And they beckoned to their partners, which were in the other ship, that they should come and help them, who came then, and filled both the ships, that they did sink.

Now when Simon Peter saw it, he fell down at Jesus knees, saying, Lord, go from me: for I am a sinful man.

For he was utterly astonied, and all that were with him, for the draught of fishes which they took.

10 And so was also James and John the sons of Zebedee, which were companions with Simon. Then Jesus said unto Simon, Fear not: from henceforth thou shalt catch men.

11 And when they had brought the ships to land, they forsook all, and followed him.

12 [d]Now it came to pass, as he was in a certain city, behold, there was a man full of leprosy, and when he saw Jesus, he fell on his face, and besought him, saying, Lord, if thou wilt, thou canst make me clean.

13 So he stretched forth his hand, and touched him, saying, I will, be thou clean. And immediately the leprosy departed from him.

14 And he commanded him that he should tell it no man: but Go, saith he, and show thyself to the Priest, and offer for thy cleansing, as Moses hath commanded, for a witness unto them.

15 [e]But so much more went there a fame abroad of him, and great multitudes came together to hear, and to be healed of him of their infirmities.

16 But he kept himself apart in the wilderness, and prayed.

17 [f]And it came to pass, on a certain day, as he was teaching, that the Pharisees and doctors of the Law sat by, which were come out of every town of Galilee, and Judea, and Jerusalem, and the power of the Lord [g]was in him, to heal them.

18 Then behold, men brought a man lying in a bed, which was taken with a palsy, and they sought means to bring him in, and to lay him before him.

19 And when they could not find by what way they might bring him in, because of the press, they went up on the house, and let him down through the tiling, bed and all, in the midst before Jesus.

20 And when he saw their faith, he said unto him, Man, thy sins are forgiven thee.

21 Then the Scribes and the Pharisees began to reason, saying, Who is this that speaketh blasphemies? Who can forgive sins, but God only?

22 But when Jesus perceived their reasoning he answered, and said unto them, What reason ye in your hearts?

23 Whether is easier to say, Thy sins are forgiven thee, or to say, Rise and walk?

24 But that ye may know that the Son of man hath authority to forgive sins in earth, (he said unto the sick of the palsy) I say to thee, Arise: take up thy bed, and go into thine house.

25 And immediately he rose up before them, and took up his bed whereon he lay, and departed to his own house, praising God.

26 And they were all amazed, and praised God, and were filled with fear, saying, Doubtless we have seen strange things today.

27 [h]And after that, he went forth and saw a Publican named Levi, sitting at the receipt of custom, and said unto him, Follow me.

28 And he left all, rose up, and followed him.

29 Then Levi made him a great feast in his own house, where there was a great company of Publicans, and of others that sat at table with them.

30 But they that were Scribes and Pharisees among them, murmured against his disciples, saying, Why eat ye and drink ye with Publicans and sinners?

31 Then Jesus answered, and said unto them, They that are whole, need not the Physician, but they that are sick.

32 I came not to call the righteous, but sinners to repentance.

33 [i]Then they said unto him, Why do the disciples of John fast often, and pray, and the disciples of the Pharisees also, but thine eat and drink?

34 [j]And he said unto them, Can ye make the children of the wedding chamber to fast, as long as the bridegroom is with them?

35 But the days will come, even when the bridegroom shall be taken away from them: then shall they fast in those days.

36 Again he spake also unto them a parable, No man putteth a piece of a new garment into an old vesture: for then the new renteth it, and the piece taken out of the new, agreeth not with the old.

37 Also no man poureth new wine into old vessels: for then the new wine will break the vessels, and it will run out, and the vessels will perish:

38 But new wine must be poured into new vessels: so both are preserved.

39 Also no man that drinketh old wine, straightway desireth new: for he saith, The old is more profitable.

Footnotes:

  1. Luke 5:1 Christ advertiseth the four disciples, which he had taken unto him, of the office of the Apostleship, which should hereafter be committed unto them.
  2. Luke 5:1 Did as it were lie upon him, so desirous they were to see him, and hear him, and therefore he taught them out of a ship.
  3. Luke 5:5 The word signifieth him that hath rule over anything.
  4. Luke 5:12 Christ by healing the leper with his only touch, and sending him to the Priest, witnesseth that it is he, through whom and by whom, apprehended by faith, all we which are unclean, according to the Law, by the witness of God himself, are pronounced to be pure and clean.
  5. Luke 5:15 Christ had rather be famous by his doctrine, than by miracles, and therefore he departeth from them that seek him, as a physician of the body, and not as the author of salvation.
  6. Luke 5:17 Christ in healing him that was sick of the palsy, showeth the cause of all diseases, and the remedy.
  7. Luke 5:17 The mighty power of Christ’s Godhead, showed itself in him, at that time.
  8. Luke 5:27 The Church is a company of sinners through the grace of Christ repentant, which banquet with him, to the great offence of the proud and envious worldlings.
  9. Luke 5:33 It is the point of hypocrites and ignorant men to put an holiness in fasting, and in things indifferent.
  10. Luke 5:34 Laws generally made without any consideration of circumstances, for fasting and other things of like sort, are not only tyrannous, but very hurtful in the Church.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי לוקס 5Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ה יום אחד עמד ישוע על חוף הכינרת ובישר את דבר האלוהים. מספר הנוכחים הלך וגדל, עד שהם נדחפו ונדחקו אליו מכל צד. ישוע הבחין בשתי סירות ריקות שעגנו ליד החוף. בעלי הסירות, שהיו דייגים במקצועם, רחצו באותו זמן את רשתותיהם. ישוע עלה על אחת הסירות, שהייתה של שמעון, וביקש ממנו להרחיק מעט את הסירה מהחוף, כדי שיוכל לשבת בתוכה ולדבר אל הקהל.

לאחר שסיים ישוע לדבר אל הקהל, פנה אל שמעון ואמר: "השט את הסירה אל מים עמוקים והשלך את הרשתות כדי לדוג."

"רבי," השיב שמעון, "בלילה האחרון עבדנו קשה מאוד ולא תפסנו כלום. אולם אם אתה אומר לנו להשליך את הרשתות, נעשה כדברך."

הם השליכו את הרשתות לים, והפעם תפסו כל כך הרבה דגים עד שהרשתות היו כבדות מדי והחלו להיקרע! הם קראו לעזרתם את חבריהם שבסירה השנייה, ומילאו את שתי הסירות בדגים עד שכמעט טבעו!

כשראה שמעון פטרוס את הפלא הגדול, נפל על ברכיו לרגלי ישוע ואמר: "אדוני, עזוב אותי לנפשי, כי אני חוטא גדול מדי ואיני ראוי להיות במחיצתך." שמעון אמר דברים אלה משום שהוא וכל הנוכחים איתו, כולל שותפיו יעקב ויוחנן בני-זבדי, היו בתדהמה גדולה לנוכח השלל הבלתי רגיל.

"אל תפחד." אמר ישוע לשמעון. "מעתה ואילך תהיה דייג של בני אדם."

11 לאחר שהשיטו את הסירות לחוף עזבו הכול והלכו אחרי ישוע. 12 באחד הכפרים שבהם ביקר ישוע היה אדם נגוע בצרעת. בראותו את ישוע נפל האיש לרגליו והתחנן: "אדוני, אם רק תרצה תוכל לרפא אותי."

13 ישוע הושיט את ידו, נגע במצורע ואמר: "ודאי שאני רוצה. הירפא!" ומיד נעלמה הצרעת.

14 "אל תספר את הדבר לאיש!" ציווה עליו ישוע. "לך מיד אל הכהן והראה לו שנרפאת. אל תשכח לקחת איתך קרבן – כפי שציווה משה על המטוהרים מצרעת- כדי שכולם יראו שנרפאת." 15 בכל זאת התפשטו השמועות על גבורתו של ישוע במהירות רבה, ואנשים רבים באו להקשיב לדבריו ולהירפא ממחלותיהם. 16 אף-על-פי-כן התחמק מהם ישוע לעיתים קרובות והלך למקומות מבודדים כדי להתפלל.

17 יום אחד, כשלימד ישוע כמנהגו, התקבצו סביבו בין השאר גם פרושים וסופרים שבאו מכפרי הגליל, מיהודה ומירושלים, וה' העניק לו גבורה גדולה לרפא את החולים.

18 כעבור זמן קצר הופיעו מספר אנשים שנשאו חולה משותק על אלונקה. הם רצו להביא את החולה לפני ישוע, 19 אולם בשל הצפיפות הרבה לא הצליחו לפלס דרך אל תוך הבית. נושאי האלונקה לא נואשו; הם עלו על גג הבית, עקרו כמה רעפים ממקומם והורידו את האלונקה מהגג אל אמצע החדר- לרגלי ישוע.

20 כשראה ישוע את אמונתם הגדולה אמר לאיש המשותק: "ידידי, נסלחו לך חטאיך!"

21 "למי הוא חושב את עצמו?" שאלו הפרושים והסופרים בלבם. "הוא מחלל את שם האלוהים, רק אלוהים יכול לסלוח חטאים!" 22 ישוע הבין את מחשבותיהם ולכן השיב להם: "מדוע אתם חושבים שאני מחלל את שם אלוהים? 23 מה לדעתכם קל יותר, לומר 'נסלחו לך חטאיך', או 'קום והתהלך'? 24 אני אוכיח לכם כי לבן-האדם יש בארץ סמכות מלאה לסלוח חטאים!" ישוע פנה אל האיש המשותק ופקד עליו: "קום! קפל את האלונקה שלך ולך הביתה."

25 מיד קפץ האיש על רגליו לנגד עיניהם, קיפל את האלונקה שלו והלך לביתו כשהוא מהלל את האלוהים. 26 כל הנוכחים נדהמו. "היום ראינו פלא גדול," אמרו ביראה והללו את האלוהים. 27 לאחר מכן יצא ישוע מהעיר ופגש בדרך גובה-מכס אחד, לוי שמו, יושב בשער בית-המכס.

"בוא והיה תלמיד שלי," אמר לו ישוע. 28 לוי קם על רגליו, עזב הכול מאחוריו והלך אחרי ישוע.

29 ערב אחד הכין לוי ארוחה חגיגית לכבוד ישוע והזמין גובי-מכס מהעבודה, ידידים, שכנים וקרובים.

30 אולם הדבר לא מצא-חן בעיני הסופרים והפרושים, אשר התלוננו באוזני תלמידיו של ישוע: "איך הוא יכול לאכול ולשתות בחברת החוטאים האלה?" 31 "החולים הם הזקוקים לרופא, לא הבריאים!" השיב להם ישוע. 32 "לא באתי לקרוא לצדיקים לחזור בתשובה, כי אם לחוטאים."

33 הם המשיכו להתלונן ואמרו: "תלמידי יוחנן המטביל צמים לעיתים קרובות ומתפללים, וגם הפרושים נוהגים כך. מדוע אין תלמידיך צמים?" 34 "האם אנשים שמחים צמים?" השיב ישוע. "האם אורחים המוזמנים לחתונה צמים בחגיגת החתן? 35 אולם יבוא יום שהחתן יילקח מהם ואז יצומו."

36 ישוע סיפר להם את המשל הבא: "איש אינו קורע חולצה חדשה כדי לתפור ממנה טלאי על חולצה ישנה. מי שעושה כך לא זו בלבד שהוא מקלקל את החולצה החדשה, אלא שגם אינו יכול ליהנות מהחולצה הישנה, כי הטלאי אינו מתאים.

37 "איש אינו שם יין חדש בחביות ישנות ורקובות, מפני שהיין החדש יבקע את החביות, וכך היין יישפך והחביות תיהרסנה. 38 יין חדש יש לשים בחביות חדשות. 39 אדם הרגיל לשתות יין ישן אינו חפץ לשנות את מנהגו ולשתות יין חדש. 'היין הישן מוצא-חן בעיני,' הוא יאמר, ולא ירצה אפילו לטעום מהיין החדש."

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes