Bible Book List

Luke 2 1599 Geneva Bible (GNV)

Augustus Caesar taxeth all the world. 7 Christ is born. 13 The Angels’ Song. 21 Christ is circumcised. 22 Mary purified. 28 Simeon taketh Christ in his arms. 29 His Song. 36 Anna the Prophetess. 40 The child Christ. 46 Jesus disputeth with the doctors.

And [a]it came to pass in those days, that there came a decree from Augustus Caesar, that all the [b]world should be [c]taxed.

(This first taxing was made when Quirinius was governor of Syria.)

Therefore went all to be taxed, every man to his own city.

And Joseph also went up from Galilee out of a city called Nazareth, into Judea, unto the [d]city of David, which is called Bethlehem (because he was of the house and lineage of David,)

To be taxed with Mary that was given him to wife, which was with child.

¶ And so it was, that while they were there, the days were accomplished that she should be delivered.

And she brought forth her first begotten son, and wrapped him in swaddling clothes, and laid him in a cratch, because there was no room for them in the inn.

[e]And there were in the same country shepherds, [f]abiding in the field, and keeping watch by night over their flock.

And lo, the Angel of the Lord [g]came upon them, and the glory of the Lord shone about them, and they were sore afraid.

10 Then the Angel said unto them, Be not afraid: for behold, I bring you glad tidings of great joy, that shall be to all the people,

11 That is, that unto you is born this day in the city of David, a Savior, which is Christ the Lord.

12 And this shall be a sign to you, Ye shall find the babe swaddled, and laid in a cratch.

13 And straightway there was with the Angel [h]a multitude of heavenly soldiers, praising God, and saying,

14 Glory be to God in the high heavens, and peace in earth, and toward men [i]good will.

15 And it came to pass when the Angels were gone away from them into heaven, that the shepherds said one to another, Let us go then unto Bethlehem, and see this thing that is come to pass, which the Lord hath showed unto us.

16 So they came with haste, and found both Mary and Joseph and the babe laid in the cratch.

17 And when they had seen it, they published abroad the thing that was told them of that child.

18 And all that heard it, wondered at the things which were told them of the shepherds.

19 But Mary kept all those sayings, and pondered them in her heart.

20 And the shepherds returned glorifying and praising God, for all that they had heard and seen, as it was spoken unto them.

21 [j]And when the eight days were accomplished, that they should circumcise the child, his name was then called Jesus, which was named of the Angel, before he was conceived in the womb.

22 [k]And when the days of [l]her purification, after the Law of Moses, were accomplished, they brought him to Jerusalem, to present him to the Lord,

23 (As it is written in the Law of the Lord, Every man child that first openeth the womb, shall be called holy to the Lord,)

24 And to give an oblation, as it is commanded in the Law of the Lord, a pair of turtledoves, or two young pigeons.

25 [m]And behold, there was a man in Jerusalem, whose name was Simeon: this man was just, and feared God, and waited for the consolation of Israel, and the [n]holy Ghost was upon him.

26 And it was declared to him from God by the holy Ghost, that he should not see death, before he had seen that Anointed of the Lord.

27 And he came by the motion of the spirit into the Temple, and when the [o]parents brought in the babe Jesus, to do for him after the custom of the Law.

28 Then he took him in his arms, and praised God, and said,

29 Lord, now [p]lettest thou thy servant depart in peace, according to thy [q]word,

30 For [r]mine eyes have seen thy [s]salvation,

31 Which thou hast prepared [t]before the face of all people,

32 A light to be revealed to the Gentiles, and the glory of thy people Israel.

33 And Joseph and his mother marveled at those things, which were spoken touching him.

34 And Simeon blessed them, and said unto Mary his mother, Behold, this child is [u]appointed for the [v]fall and rising again of many in Israel, and for a [w]sign which shall be spoken against,

35 (Yea and a sword shall [x]pierce through thy soul) that the thoughts of many hearts may be opened.

36 [y]And there was a Prophetess, one Anna the daughter of Phanuel, of the tribe of Asher, which was of a great age, after she had lived with an husband seven years from her virginity:

37 And she was widow about fourscore, and four years, and went not out of the Temple, but served God with fastings and prayers night and day.

38 She then coming at the same instant upon them, confessed likewise the Lord, and spake of him to all that looked for redemption in Jerusalem.

39 And when they had performed all things, according to the Law of the Lord, they returned into Galilee to their own city Nazareth.

40 And the child grew, and waxed strong in Spirit, [z]and was filled with wisdom, and the grace of God was with him.

41 [aa]Now his parents went to Jerusalem, every year, at the feast of the Passover.

42 And when he was twelve years old, and they were come up to Jerusalem, after the custom of the feast,

43 And had finished the days thereof, as they returned, the child Jesus remained in Jerusalem, and Joseph knew not, nor his mother,

44 But they supposing that he had been in the company, went a day’s journey, and sought him among their kinsfolk, and acquaintances.

45 And when they found him not, they turned back to Jerusalem, and sought him.

46 And it came to pass three days after, that they found him in the Temple, sitting in the midst of the doctors, both hearing them, and asking them questions:

47 And all that heard him, were astonied at his understanding and answers.

48 [ab]So when they saw him, they were amazed, and his mother said unto him, Son, why hast thou thus dealt with us? behold, thy father and I have sought thee with very heavy hearts.

49 Then said he unto them, How is it that ye sought me? knew ye not that I must go about my Father’s business?

50 But they understood not the word that he spake to them.

51 [ac]Then he went down with them, and came to Nazareth, and was subject to them: and his mother kept all these sayings in her heart.

52 And Jesus increased in wisdom, and stature, and in favor with God and men.


  1. Luke 2:1 Christ the son of God, taking upon him the form of a servant, and making himself of no reputation, is poorly born in a stable: and by the means of Augustus the mightiest prince in the world (thinking nothing less) hath his cradle prepared in Bethlehem, as the Prophets forewarned.
  2. Luke 2:1 So far as the Empire of the Romans did stretch.
  3. Luke 2:1 That is, the inhabitants of every city should have their names taken, and their goods rated at a certain value, that the Emperor might understand, how rich every country, city, family, and house was.
  4. Luke 2:4 Which David was born, and brought up in.
  5. Luke 2:8 The Angels themselves declare to poor shepherds (nothing regarding the pride of the mighty) the Godhead and office of the child lying in the crib.
  6. Luke 2:8 Lodging without doors, and open in the air.
  7. Luke 2:9 Came suddenly upon them, when they thought of no such matter.
  8. Luke 2:13 Whole armies of Angels, which compass the Majesty of God round about, as it were soldiers.
  9. Luke 2:14 God’s ready, good, infinite, and gracious favor toward men.
  10. Luke 2:21 Christ the head of the Church, made subject to the Law, to deliver us from the curse of the Law, (as the Name of Jesus doth well declare) being circumcised, doth ratify and seal in his own flesh, the circumcision of the fathers.
  11. Luke 2:22 Christ, upon whom all our sins were laid, being offered to God, according to the Law, doth purify both Mary and us all in himself.
  12. Luke 2:22 This is meant, for the fulfilling of the Law: for otherwise the virgin was not defiled, nor unclean, by the birth of this child.
  13. Luke 2:25 Simeon doth openly in the Temple foretell the deaf, of the coming of Messiah, of the casting out of the greatest part of Israel, and of the calling of the Gentiles.
  14. Luke 2:25 He was endued with the gifts of the holy Ghost, and this is spoken by the figure Metonymy.
  15. Luke 2:27 Joseph and Mary: and so he speaketh, as it was commonly taken.
  16. Luke 2:29 Lettest me depart out of this life, to be joined to my fathers.
  17. Luke 2:29 As thou promised me.
  18. Luke 2:30 That is, for I have seen with my very eyes: for he saw before in mind, as it is said of Abraham, He saw my day, and rejoiced.
  19. Luke 2:30 That, wherein thy salvation is contained.
  20. Luke 2:31 As a sign set up in an high place, for all men to look upon.
  21. Luke 2:34 Is appointed and set of God for a mark.
  22. Luke 2:34 Fall of the reprobate, which perish through their own default: and for the rising of the elect, unto whom God shall give faith to believe.
  23. Luke 2:34 That is, a mark, which all men shall strive earnestly to hit.
  24. Luke 2:35 Shall wound and grieve most sharply.
  25. Luke 2:36 Another witness besides Simeon, against whom no exception may be brought, inviting all men to the receiving of the Messiah.
  26. Luke 2:40 As Christ grew up in age, so the virtue of his Godhead showed itself more and more.
  27. Luke 2:41 The Scribes and Pharisees are stirred up to hear the wisdom of Christ in his time, by an extraordinary deed.
  28. Luke 2:48 All duties which we owe to men as they were not to be neglected, so are they according to our vocation, not to be preferred before the glory of God.
  29. Luke 2:51 Christ very man is made like unto us in all things, except sin.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי לוקס 2 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ב באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית. זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה.

לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו. גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון.

בהיותם בבית-לחם מרים החלה בצירי לידה, וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד. בקרבת מקום היו רועי-צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה.

לפתע נגלה אליהם מלאך ה', והשדה נמלא זוהר כבוד ה'. הרועים נבהלו מאוד, 10 אולם המלאך הרגיע אותם ואמר: "אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! 11 בבית-לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! 12 כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס."

13 לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים:

14 "כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים,

ושלום על-פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!"

15 כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו: "הבא נמהר לבית-לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים."

16 הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. 17 מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. 18 כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים, 19 ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות.

20 לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את ה' על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו.

21 כעבור שמונה ימים, בטקס ברית-המילה, ניתן לתינוק השם "ישוע" – השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים. 22 בתום ימי הטהרה[a] של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה', 23 כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה' את הבן הבכור של כל אם, 24 ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות.

25 בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל. 26 רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה'. 27 באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית-המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה, 28 הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר:

29 "אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה,

כי קיימת את אשר הבטחת לי;

במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם!

32 הוא האור אשר יאיר את עיני העמים

ויהיה תפארת עמך ישראל!"

33 יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם.

שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים: "מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי-דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים."

בבית-המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת-פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים.

38 חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם ה' ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף-סוף בא המשיח!

39 לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם – אל נצרת עירם אשר בגליל. 40 הילד גדל והיה לנער בריא וחסון, מלא חכמה, ויד אלוהים הייתה עליו.

כשמלאו לישוע שתים-עשרה שנים עלו הוריו לירושלים – כמנהגם מדי שנה – כדי לחוג את חג הפסח. 43 בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם. 44 הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים, 45 ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם.

46 לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית-המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות. 47 כל שומעיו התפעלו בפקחותו , מהבנתו ומתשובותיו. 48 הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו: "בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום."

49 "מדוע חיפשתם אותי?" שאל ישוע בתמיהה. "האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?" 50 אולם הם לא הבינו למה התכוון.

51 ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש. 52 ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם.


  1. הבשורה על-פי לוקס 2:22 ראה ויקרא פרק יב
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references