הבשורה על-פי לוקס 14-15

Habrit Hakhadasha/Haderekh

יד מנהיג פרושי אחד הזמין את ישוע לסעוד בביתו בשבת. האורחים האחרים שהיו בבית הפרוש הביטו בישוע בתשומת לב מרובה, כי רצו לראות אם ירפא איש חולה שהיה איתם. לאיש הייתה מחלה שמנפחת את הגוף בגלל עודף נוזלים. ³ ישוע פנה אל הפרושים ואל חכמי-התורה ושאל: "האם מותר לרפא חולה בשבת או אסור?" ⁴ משלא ענו לשאלתו אחז ישוע ביד החולה, ריפא אותו ושלח אותו לדרכו.

⁵ לאחר מכן פנה ישוע אל הנוכחים ואמר: "מי מכם אינו עובד בשבת? אם החמור או השור שלכם ייפול בשבת לתוך באר, לא ימהר לחלץ אותו?" ⁶ גם הפעם לא השיבו לו. ⁷ ישוע שם לב לכך שכל אחד מהאורחים בבית הפרוש השתדל לתפוס מקום ישיבה מכובד, ולכן אמר להם: ⁸ "אם הוזמנת לחתונה, אל תשב בראש השולחן, שמא יבוא אורח חשוב ממך, ⁹ ואז יבוא המארח ויבקש ממך לפנות את מקומך לאורח הנכבד. בבושת פנים תאלץ לקום ולשבת בפינה, היכן שנותר כיסא פנוי.

¹⁰ "נהג כך: בבואך לחתונה שב בפינה. כשיראה אותך המארח הוא יבוא ויאמר: 'ידידי היקר, מדוע אתה יושב בפינה? עליך לשבת במקום נכבד יותר!' וכך תכובד לעיני כל האורחים. ¹¹ כי מי שמכבד את עצמו יושפל ומי שמשפיל את עצמו יכובד." ¹² לאחר מכן פנה ישוע אל מארחו ואמר: "כשאתה עורך סעודה אל תזמין את חבריך, אחיך, קרוביך או שכניך העשירים, כי יש להניח שהם יזמינו אותך לסעוד בביתם, וכך תקבל את גמולך המלא. ¹³ הזמן במקומם את העניים, הצולעים, בעלי המום והעיוורים. ¹⁴ אמנם אין באפשרותם להשיב לך כגמולך, אך בתחיית המתים אלוהים עצמו ישלם ויגמול לך ולכל עושה טוב."

¹⁵ אחד מהמסובים, שהקשיב בתשומת לב לדברי ישוע, קרא: "זכות גדולה היא להשתתף בסעודת מלכות האלוהים!"

¹⁶ ישוע ענה לו במשל: "איש אחד ערך סעודה גדולה והזמין אורחים רבים. ¹⁷ כאשר הושלמו ההכנות שלח את עבדו להודיע למוזמנים שהסעודה מוכנה. ¹⁸ אך כל אחד מהמוזמנים מצא תירוץ וסיבה שלא לבוא. האחד אמר: 'אני באמת מצטער שאיני יכול לבוא, זה עתה קניתי חלקת אדמה ואני מוכרח ללכת לבדוק אותה.' ¹⁹ השני אמר: 'הבוקר קניתי חמישה צמדי שוורים, ואני מוכרח ללכת לראות איך הם עובדים, קבל בבקשה את התנצלותי.' ²⁰ השלישי בדיוק נשא אישה, ולכן לא השתתף בסעודה.

²¹ "העבד חזר אל אדוניו ומסר לו את דברי המוזמנים השונים. אדוניו התרגז מאוד וביקש מהעבד למהר אל הרחובות ואל הסמטאות ולהזמין את העניים, בעלי המום, העיוורים והפיסחים. ²² העבד מילא את רצון אדוניו, אך עדיין היה מקום לאורחים נוספים.

²³ "'לך אל הסמטאות, אל השבילים ואל מקומות-מחבוא,' אמר בעל הבית לעבדו, 'והפצר בקבצנים ובנוודים לבוא לסעודה, כדי שהבית יתמלא עד אפס מקום. ²⁴ איש מהמוזמנים הראשונים לא יטעם מהסעודה שלי!'"

²⁵ כשהלך אחריו קהל גדול, פנה ישוע לאחור ודיבר אל האנשים: ²⁶ "מי שרוצה ללכת בעקבותיי עליו לאהוב אותי יותר מאשר את אביו, אמו, אשתו, ילדיו, אחיו ואחיותיו – אפילו יותר מחייו – אחרת לא יוכל להיות תלמיד שלי. ²⁷ מי שאינו נושא את צלבו ואינו בא אחרי איננו יכול להיות תלמידי. ²⁸ "עליכם לחשוב ולשקול היטב לפני שאתם מחליטים ללכת אחרי. אם ברצונך לבנות בית, האם לא תשב תחילה ותחשב את המחיר, כדי לראות אם יש באפשרותך להשלים את הבנייה? ²⁹ אם לא תחשב את המחיר תיווכח, לאחר שתניח את היסודות, שאין לך מספיק כסף ולא תוכל להשלים את הבניין. כל מי שיראה את המבנה הלא-גמור ילעג לך ויאמר: ³⁰ 'האיש הזה התחיל לבנות בית, אבל הפסיק באמצע משום שלא היה מספיק כסף!'

³¹ "או איזה מלך יאיים במלחמה נגד מלך אחר, לפני שיישב תחילה וישקול בכובד ראש אם צבאו המונה 10,000 חיילים, מסוגל להביס את 20,000 חיילי האויב? ³² אם יגיע למסקנה שאין לו סיכוי לנצח הוא ישלח אל יריבו שליחים, לפני שיהיה מאוחר מדי, ויבקש לערוך משא ומתן לשלום. ³³ גם אתם צריכים לחשוב ולשקול היטב לפני שאתם מחליטים ללכת אחרי. מי שאינו מוכן לוותר על כל רכושו למעני לא יוכל להיות תלמידי.

³⁴ "מלח הוא דבר מועיל, אבל אם הוא מאבד את מליחותו, כיצד ניתן להשיב לו את טעמו? ³⁵ מלח חסר-טעם אינו מביא כל תועלת – אי-אפשר להשתמש בו אפילו כדשן. מי שמסוגל לשמוע שיקשיב."

טו לעיתים קרובות התקבצו סביב ישוע פושעים למיניהם ופקידי מכס (שבזמנו היו ידועים לשמצה בגלל חוסר הגינות ושחיתות), על מנת להקשיב לדבריו. ² הדבר לא מצא-חן בעיני הסופרים והפרושים שהתלוננו: "הביטו בישוע, הוא מתחבר עם הפושעים האלה ואף אוכל בחברתם!"

³ ישוע ענה להם במשל: ⁴ "אילו היו לך מאה כבשים ואחת מהן הייתה הולכת לאיבוד, האם לא היית נוטש את תשעים-ותשע הכבשים, והולך לחפש את הכבשה האחת עד שתמצא אותה? ⁵ וכשתמצא אותה, האם לא תשא אותה בשמחה על כתפיך, ⁶ ובהגיעך הביתה, האם לא תקרא לכל השכנים והחברים ותשתף אותם בשמחה שבמציאת הכבשה האובדת?

⁷ "אני אומר לכם שכך יהיה גם בשמים: השמחה על חוטא אחד החוזר בתשובה תהיה גדולה הרבה יותר מאשר על תשעים ותשע הצדיקים שאינם צריכים לחזור בתשובה."

⁸ ישוע המשיך: "אתן לכם דוגמה נוספת: נניח שלאישה אחת היו עשרה מטבעות כסף ומטבע אחד אבד לה. האם היא לא תדליק אור בכל הבית, תטאטא את הרצפה ותחפש בכל פינה עד שתמצא את המטבע? ⁹ ולאחר שתמצא את המטבע, האם היא לא תרוץ לשכנותיה ולחברותיה, ותספר להן בשמחה שמצאה את המטבע? ¹⁰ כך גם מלאכי אלוהים שמחים על חוטא אחד שחוזר בתשובה."

¹¹ ישוע סיפר להם משל אחר: "לאיש אחד היו שני בנים. ¹² יום אחד בא אליו הבן הצעיר ואמר: 'אבא, אני רוצה שתתן לי עכשיו את חלקי בירושה המגיעה לי, במקום שאחכה עד מותך.' האב הסכים וחילק את רכושו בין שני בניו.

¹³ "לאחר זמן קצר ארז הבן הצעיר את חפציו ונסע לארץ רחוקה, שם בזבז את כל כספו בחיי הוללות. ¹⁴ כאשר נותר חסר פרוטה התפשט רעב נורא באותה ארץ, והוא נהיה רעב ללחם. ¹⁵ הוא הלך אל איכר מקומי ושידל אותו להעסיקו כרועה חזירים. ¹⁶ הרעב היה חזק כל-כך, עד כי התחשק לחרובים שניתנו לחזירים, אולם הוא לא קיבל דבר. ¹⁷ "כשלבסוף עשה חשבון נפש ואמר לעצמו: 'בבית אבי לא רק שהפועלים אוכלים לשובע, הם אף משאירים אוכל בצלחת, ואילו אני כאן גווע ברעב! ¹⁸ אשוב לבית אבי ואומר: 'אבא, חטאתי לאלוהים ולך, ¹⁹ ואיני ראוי להיקרא בנך. אנא, קבל אותי לעבודה כאחד מפועליך.'

²⁰ "הבן קם וחזר לבית אביו. עוד לפני שהגיע אל הבית אביו זיהה אותו מרחוק ורץ לקראתו בהתרגשות רבה, חיבק ונישק אותו באהבה.

²¹ "'אבא', פתח הבן, 'חטאתי לאלוהים ולך, ואיני ראוי להיקרא בנך.'

²² "אולם האב קרא למשרתיו ואמר: 'הביאו מיד את הגלימה היקרה ביותר שיש לנו, טבעת יקרה ונעלים יקרות. ²³ לאחר מכן שחטו את העגל שפיטמנו; עלינו לחגוג את המאורע! ²⁴ כי זה בני היה מת ועתה קם לתחייה.' וכך החלו בחגיגה.

²⁵ "באותה שעה עבד הבן הבכור בשדה. בשובו הביתה שמע את כל השירה והריקודים, ²⁶ ולכן שאל את אחד המשרתים: 'מה קורה כאן?'

²⁷ "'אחיך חזר הביתה,' הסביר לו המשרת, 'ואביך שחט לכבודו את העגל שפיטמנו. עתה הוא עורך חגיגה גדולה לרגל שובו הביתה בשלום.'

²⁸ "הבן הבכור כעס מאוד וסרב להיכנס הביתה. אביו יצא אליו וניסה לדבר איתו, ²⁹ אבל הבן השיב: 'כל השנים האלה עבדתי קשה כל כך למענך ומעולם לא חטאתי נגדך, ומה נתת לי? לא נתת לי אף גדי אחד קטן כדי שאחגוג עם חברי. ³⁰ ואילו כשבנך זה, שבזבז את כל כספך על זונות, חוזר הביתה, אתה שוחט לכבודו את העגל המשובח ביותר שיש לנו!'

³¹ "'בני היקר,' אמר האב, 'אתה ואני קרובים זה אל זה, וכל מה ששייך לי שייך לך. ³² כיצד יכולים אנחנו שלא לשמוח היום? אחיך היה מת ועכשיו הוא קם לתחייה; אחיך הלך לאיבוד ועתה הוא נמצא!'"