Bible Book List

John 5-6 New American Standard Bible (NASB)

The Healing at Bethesda

After these things there was a feast of the Jews, and Jesus went up to Jerusalem.

Now there is in Jerusalem by the sheep gate a pool, which is called in [a]Hebrew [b]Bethesda, having five porticoes. In these lay a multitude of those who were sick, blind, lame, and withered, [[c]waiting for the moving of the waters; for an angel of the Lord went down at certain seasons into the pool and stirred up the water; whoever then first, after the stirring up of the water, stepped in was made well from whatever disease with which he was afflicted.] A man was there who had been [d]ill for thirty-eight years. When Jesus saw him lying there, and knew that he had already been a long time in that condition, He *said to him, “Do you wish to get well?” The sick man answered Him, “Sir, I have no man to put me into the pool when the water is stirred up, but while I am coming, another steps down before me.” Jesus *said to him, Get up, pick up your pallet and walk.” Immediately the man became well, and picked up his pallet and began to walk.

Now it was the Sabbath on that day. 10 So the Jews were saying to the man who was cured, “It is the Sabbath, and it is not permissible for you to carry your pallet.” 11 But he answered them, “He who made me well was the one who said to me, ‘Pick up your pallet and walk.’ 12 They asked him, “Who is the man who said to you, ‘Pick up your pallet and walk’?” 13 But the man who was healed did not know who it was, for Jesus had slipped away while there was a crowd in that place. 14 Afterward Jesus *found him in the temple and said to him, “Behold, you have become well; do not sin anymore, so that nothing worse happens to you.” 15 The man went away, and told the Jews that it was Jesus who had made him well. 16 For this reason the Jews were persecuting Jesus, because He was doing these things on the Sabbath. 17 But He answered them, “My Father is working until now, and I Myself am working.”

Jesus’ Equality with God

18 For this reason therefore the Jews were seeking all the more to kill Him, because He not only was breaking the Sabbath, but also was calling God His own Father, making Himself equal with God.

19 Therefore Jesus answered and was saying to them, “Truly, truly, I say to you, the Son can do nothing of Himself, unless it is something He sees the Father doing; for whatever [e]the Father does, these things the Son also does in like manner. 20 For the Father loves the Son, and shows Him all things that He Himself is doing; and the Father will show Him greater works than these, so that you will marvel. 21 For just as the Father raises the dead and gives them life, even so the Son also gives life to whom He wishes. 22 For not even the Father judges anyone, but He has given all judgment to the Son, 23 so that all will honor the Son even as they honor the Father. He who does not honor the Son does not honor the Father who sent Him.

24 “Truly, truly, I say to you, he who hears My word, and believes Him who sent Me, has eternal life, and does not come into judgment, but has passed out of death into life.

Two Resurrections

25 Truly, truly, I say to you, an hour is coming and now is, when the dead will hear the voice of the Son of God, and those who hear will live. 26 For just as the Father has life in Himself, even so He gave to the Son also to have life in Himself; 27 and He gave Him authority to execute judgment, because He is [f]the Son of Man. 28 Do not marvel at this; for an hour is coming, in which all who are in the tombs will hear His voice, 29 and will come forth; those who did the good deeds to a resurrection of life, those who committed the evil deeds to a resurrection of judgment.

30 I can do nothing on My own initiative. As I hear, I judge; and My judgment is just, because I do not seek My own will, but the will of Him who sent Me.

31 If I alone testify about Myself, My testimony is not [g]true. 32 There is another who testifies of Me, and I know that the testimony which He gives about Me is true.

Witness of John

33 You have sent to John, and he has testified to the truth. 34 But the testimony which I receive is not from man, but I say these things so that you may be saved. 35 He was the lamp that was burning and was shining and you were willing to rejoice for [h]a while in his light.

Witness of Works

36 But the testimony which I have is greater than the testimony of John; for the works which the Father has given Me to accomplish—the very works that I do—testify about Me, that the Father has sent Me.

Witness of the Father

37 And the Father who sent Me, He has testified of Me. You have neither heard His voice at any time nor seen His form. 38 You do not have His word abiding in you, for you do not believe Him whom He sent.

Witness of the Scripture

39 [i]You search the Scriptures because you think that in them you have eternal life; it is these that testify about Me; 40 and you are unwilling to come to Me so that you may have life. 41 I do not receive glory from men; 42 but I know you, that you do not have the love of God in yourselves. 43 I have come in My Father’s name, and you do not receive Me; if another comes in his own name, you will receive him. 44 How can you believe, when you receive [j]glory from one another and you do not seek the [k]glory that is from the one and only God? 45 Do not think that I will accuse you before the Father; the one who accuses you is Moses, in whom you have set your hope. 46 For if you believed Moses, you would believe Me, for he wrote about Me. 47 But if you do not believe his writings, how will you believe My words?”

Five Thousand Fed

After these things Jesus went away to the other side of the Sea of Galilee (or Tiberias). A large crowd followed Him, because they saw the [l]signs which He was performing on those who were sick. Then Jesus went up on the mountain, and there He sat down with His disciples. Now the Passover, the feast of the Jews, was near. Therefore Jesus, lifting up His eyes and seeing that a large crowd was coming to Him, *said to Philip, “Where are we to buy bread, so that these may eat?” This He was saying to test him, for He Himself knew what He was intending to do. Philip answered Him, “Two hundred [m]denarii worth of bread is not sufficient for them, for everyone to receive a little.” One of His disciples, Andrew, Simon Peter’s brother, *said to Him, “There is a lad here who has five barley loaves and two fish, but what are these for so many people?” 10 Jesus said, “Have the people [n]sit down.” Now there was much grass in the place. So the men [o]sat down, in number about five thousand. 11 Jesus then took the loaves, and having given thanks, He distributed to those who were seated; likewise also of the fish as much as they wanted. 12 When they were filled, He *said to His disciples, “Gather up the leftover fragments so that nothing will be lost.” 13 So they gathered them up, and filled twelve baskets with fragments from the five barley loaves which were left over by those who had eaten. 14 Therefore when the people saw the [p]sign which He had performed, they said, “This is truly the Prophet who is to come into the world.”

Jesus Walks on the Water

15 So Jesus, perceiving that they were [q]intending to come and take Him by force to make Him king, withdrew again to the mountain by Himself alone.

16 Now when evening came, His disciples went down to the sea, 17 and after getting into a boat, they started to cross the sea to Capernaum. It had already become dark, and Jesus had not yet come to them. 18 The sea began to be stirred up because a strong wind was blowing. 19 Then, when they had rowed about [r]three or four miles, they *saw Jesus walking on the sea and drawing near to the boat; and they were frightened. 20 But He *said to them, “It is I; [s]do not be afraid.” 21 So they were willing to receive Him into the boat, and immediately the boat was at the land to which they were going.

22 The next day the crowd that stood on the other side of the sea saw that there was no other small boat there, except one, and that Jesus had not entered with His disciples into the boat, but that His disciples had gone away alone. 23 There came other small boats from Tiberias near to the place where they ate the bread after the Lord had given thanks. 24 So when the crowd saw that Jesus was not there, nor His disciples, they themselves got into the small boats, and came to Capernaum seeking Jesus. 25 When they found Him on the other side of the sea, they said to Him, “Rabbi, when did You get here?”

Words to the People

26 Jesus answered them and said, “Truly, truly, I say to you, you seek Me, not because you saw signs, but because you ate of the loaves and were filled. 27 Do not work for the food which perishes, but for the food which endures to eternal life, which the Son of Man will give to you, for on Him the Father, God, has set His seal.” 28 Therefore they said to Him, “What shall we do, so that we may work the works of God?” 29 Jesus answered and said to them, “This is the work of God, that you believe in Him whom He has sent.” 30 So they said to Him, “What then do You do for a sign, so that we may see, and believe You? What work do You perform? 31 Our fathers ate the manna in the wilderness; as it is written, ‘He gave them bread out of heaven to eat.’” 32 Jesus then said to them, “Truly, truly, I say to you, it is not Moses who has given you the bread out of heaven, but it is My Father who gives you the true bread out of heaven. 33 For the bread of God is [t]that which comes down out of heaven, and gives life to the world.” 34 Then they said to Him, “Lord, always give us this bread.”

35 Jesus said to them, I am the bread of life; he who comes to Me will not hunger, and he who believes in Me will never thirst. 36 But I said to you that you have seen Me, and yet do not believe. 37 All that the Father gives Me will come to Me, and the one who comes to Me I will certainly not cast out. 38 For I have come down from heaven, not to do My own will, but the will of Him who sent Me. 39 This is the will of Him who sent Me, that of all that He has given Me I lose nothing, but raise it up on the last day. 40 For this is the will of My Father, that everyone who beholds the Son and believes in Him will have eternal life, and I Myself will raise him up on the last day.”

Words to the Jews

41 Therefore the Jews were grumbling about Him, because He said, “I am the bread that came down out of heaven.” 42 They were saying, “Is not this Jesus, the son of Joseph, whose father and mother we know? How does He now say, I have come down out of heaven’?” 43 Jesus answered and said to them, “Do not grumble among yourselves. 44 No one can come to Me unless the Father who sent Me draws him; and I will raise him up on the last day. 45 It is written in the prophets, ‘And they shall all be taught of God.’ Everyone who has heard and learned from the Father, comes to Me. 46 Not that anyone has seen the Father, except the One who is from God; He has seen the Father. 47 Truly, truly, I say to you, he who believes has eternal life. 48 I am the bread of life. 49 Your fathers ate the manna in the wilderness, and they died. 50 This is the bread which comes down out of heaven, so that one may eat of it and not die. 51 I am the living bread that came down out of heaven; if anyone eats of this bread, he will live forever; and the bread also which I will give for the life of the world is My flesh.”

52 Then the Jews began to argue with one another, saying, “How can this man give us His flesh to eat?” 53 So Jesus said to them, “Truly, truly, I say to you, unless you eat the flesh of the Son of Man and drink His blood, you have no life in yourselves. 54 He who eats My flesh and drinks My blood has eternal life, and I will raise him up on the last day. 55 For My flesh is true food, and My blood is true drink. 56 He who eats My flesh and drinks My blood abides in Me, and I in him. 57 As the living Father sent Me, and I live because of the Father, so he who eats Me, he also will live because of Me. 58 This is the bread which came down out of heaven; not as the fathers ate and died; he who eats this bread will live forever.”

Words to the Disciples

59 These things He said in the synagogue as He taught in Capernaum.

60 Therefore many of His disciples, when they heard this said, “This is a difficult statement; who can listen to it?” 61 But Jesus, conscious that His disciples grumbled at this, said to them, “Does this cause you to stumble? 62 What then if you see the Son of Man ascending to where He was before? 63 It is the Spirit who gives life; the flesh profits nothing; the words that I have spoken to you are spirit and are life. 64 But there are some of you who do not believe.” For Jesus knew from the beginning who they were who did not believe, and who it was that would [u]betray Him. 65 And He was saying, “For this reason I have said to you, that no one can come to Me unless it has been granted him from the Father.”

Peter’s Confession of Faith

66 As a result of this many of His disciples withdrew and were not walking with Him anymore. 67 So Jesus said to the twelve, “You do not want to go away also, do you?” 68 Simon Peter answered Him, “Lord, to whom shall we go? You have words of eternal life. 69 We have believed and have come to know that You are the Holy One of God.” 70 Jesus answered them, Did I Myself not choose you, the twelve, and yet one of you is a devil?” 71 Now He meant Judas the son of Simon Iscariot, for he, one of the twelve, [v]was going to betray Him.


  1. John 5:2 I.e. Jewish Aramaic
  2. John 5:2 Some early mss read Bethsaida or Bethzatha
  3. John 5:3 Early mss do not contain the remainder of v 3, nor v 4
  4. John 5:5 Lit in his sickness
  5. John 5:19 Lit that One
  6. John 5:27 Or a son of man
  7. John 5:31 I.e. admissible as legal evidence
  8. John 5:35 Lit an hour
  9. John 5:39 Or (a command) Search the Scriptures!
  10. John 5:44 Or honor or fame
  11. John 5:44 Or honor or fame
  12. John 6:2 Or attesting miracles
  13. John 6:7 The denarius was equivalent to a day’s wages
  14. John 6:10 Lit recline(d)
  15. John 6:10 Lit recline(d)
  16. John 6:14 Or attesting miracle
  17. John 6:15 Or about
  18. John 6:19 Lit 25 or 30 stadia
  19. John 6:20 Or stop being afraid
  20. John 6:33 Or He who comes
  21. John 6:64 Or hand Him over
  22. John 6:71 Or was intending to
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי יוחנן 5-6 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ה כעבור זמן מה חזר ישוע לירושלים לרגל אחד החגים. ליד שער הצאן בירושלים הייתה ברכה שנקראת בעברית[a] "בית-חסדא", וסביבה חמישה רציפים. על רציפים אלה שכבו חולים רבים, עיוורים, פיסחים, משותקים וכדומה (כשהם מחכים שהמים יסערו, כי מדי פעם ירד מלאך ה' אל הברכה והסעיר את המים, והחולה הראשון שנכנס אל המים לאחר מכן נרפא). בין החולים הרבים היה אדם שסבל ממחלתו במשך שלושים ושמונה שנים. ישוע הביט באיש ומיד ידע את משך מחלתו. "אתה רוצה להירפא?" שאל ישוע.

"איני יכול!" השיב האיש בייאוש. "אין מי שיעזור לי להיכנס למים בעת הסערה, ובזמן שאני מנסה להיכנס לברכה בכוחות עצמי, מישהו זריז ממני מקדים אותי ונכנס למים לפני."

"קום, קפל את האלונקה שלך והתהלך!" פקד ישוע. האיש נרפא מיד, עמד על רגליו, קיפל את האלונקה והלך לדרכו. מאחר שהמעשה התרחש בשבת, 10 לא מצא הדבר חן בעיני היהודים[b]. "אסור לך לשאת את האלונקה, כי שבת היום!" קראו לעבר הנרפא.

11 "האיש שריפא אותי פקד עלי לקפל את האלונקה וללכת," ענה האיש.

12 "מיהו האיש הזה?" שאלו.

13 אך הנרפא לא יכול היה להשיב להם, כי הוא בעצמו לא ידע מי הוא. בינתיים נעלם ישוע בקהל הרב שהיה במקום.

14 מאוחר יותר פגש ישוע את הנרפא בבית-המקדש ואמר לו: "עתה, לאחר שהבראת, אל תמשיך לחטוא, פן יבוא עליך משהו יותר רע." 15 האיש הלך מהר וסיפר ליהודים כי ישוע הוא זה שריפא אותו. 16 ואז החלו מנהיגי היהודים לרדוף את ישוע, מפני שחילל את השבת. 17 אבל ישוע אמר להם: "אבי לא הפסיק לעבוד עד עתה, ואני נוהג כמוהו!"

18 דבריו עוררו עוד יותר את חמת מנהיגי היהודים, והם רצו להרגו לא רק על שום שחילל את השבת, אלא גם על שקרא לאלוהים "אביו", ובכך השווה את עצמו לאלוהים.

19 "הבן אינו יכול לעשות דבר בעצמו," אמר ישוע, "הוא עושה רק מה שראה את אביו עושה, ובאותה דרך. 20 כי האב אוהב את בנו ומלמד אותו את כל מעשיו, ואפילו מלמדו לעשות מעשים גדולים יותר מריפוי האיש הזה. אתם יודעים מדוע? כדי שתתפלאו ותשתוממו! 21 הבן אף יקים מהמתים את מי שירצה, ממש כפי שעושה האב. 22 האב לא ישפוט איש - הוא נתן לבנו את סמכות המשפט, כדי שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב. 23 מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד גם את האב אשר שלח אותו.

24 "אני מבטיח לכם שכל השומע את דברי ומאמין באלוהים אשר שלח אותי, יחיה חיי נצח ולא יישפט על חטאיו לעולם, משום שהוא כבר עבר מהמוות לחיים. 25 "אני מבטיח לכם, יגיע הזמן, ולמעשה הוא כבר הגיע, שהמתים ישמעו את קולו של בן-האלוהים - וכל השומעים יחיו. 26 כשם שלאב עצמו יש כוח המעניק חיים, כך גם לבן יש אותו כוח, שהוא מתנת האב. 27 כבן-האדם יש לו זכות וסמכות לשפוט את חטאיהם של כל בני-האדם. 28 אל תתפלאו על כך, כי יבוא הזמן שכל המתים ישמעו בקבריהם את קולו של בן האלוהים, 29 והם יקומו מקבריהם - עושי הטוב לחיי נצח, ועושי הרע למשפט.

30 "איני שופט איש לפני התייעצות עם אבי; אני שופט רק לפי מה שהוא אומר לי. משפטי ישר וצודק, כי איני מבקש את טובת עצמי, אלא את רצון אבי שבשמים אשר שלחני.

31 "אם אני מעיד על עצמי, תאמרו שעדותי אינה מהימנה. 32 אולם מישהו אחר מעיד עלי - יוחנן המטביל, ואני יודע שאפשר לסמוך על דבריו. 33 אתם שלחתם את אנשיכם אל יוחנן כדי להקשיב לדבריו, ויוחנן אמר את האמת. 34 אל תחשבו שאני זקוק לעדות בני-אדם; אני מספר לכם כל זאת רק כדי שתאמינו ותיוושעו.

35 "יוחנן הפיץ אור כנר דולק כדי להאיר לכם את הדרך, ולזמן קצר אף שמחתם להתענג על האור הזה. 36 ברם יש לי עדות גדולה יותר מעדותו של יוחנן: המעשים שאני עושה. אלוהים אבי הטיל עלי לעשות את המעשים האלה, והם מוכיחים שהוא שלח אותי. 37 האב עצמו מעיד עלי, למרות שמעולם לא שמעתם את קולו, ואת מראהו לא ראיתם. 38 אולם דברו אינו שוכן בכם כלל, כי אתם מסרבים להאמין שאני שליחו.

39 "אתם דורשים בכתובים מתוך תקווה למצוא בהם חיי נצח, אך הכתובים מצביעים עלי! 40 למרות זאת אינכם רוצים לבוא אלי כדי שאעניק לכם חיי נצח.

41 "איני לוקח כבוד ושבחים מבני-אדם ואיני דואג לדעתכם עלי, 42 אבל אני רוצה לומר לכם שאינכם אוהבים את אלוהים. 43 אני באתי בשם אבי ולא קיבלתם אותי; אך אם יבוא מישהו אחר בשם עצמו, כן תקבלו אותו. 44 אין פלא שאינכם מאמינים, שכן אתם מבקשים כבוד איש מרעהו, וכלל אינכם דואגים לכבוד שחולק אלוהים.

45 אל תחשבו שאטען עליכם לפני אבי. משה רבנו - שבו אתם מאמינים - הוא הטוען עליכם! 46 אילו האמנתם למשה הייתם מאמינים גם לי, שהרי הוא כתב עלי. 47 ואם אינכם מאמינים למה שכתב משה, איני מתפלא שאינכם מאמינים לדברי."

ו כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה). אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים. ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ. היה זה זמן קצר לפני חג הפסח. ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו.

"מאין נשיג להם לחם לאכול?" ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות.

"גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!" השיב פיליפוס. אנדרי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר: "יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?"

10 "אמרו לכולם לשבת על האדמה," ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת-אלפים איש היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה. 11 ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע.

12 "אספו בבקשה את הפירורים שנשארו," ביקש ישוע, "כדי שדבר לא ייזרק." 13 התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים-עשר סלים.

14 כשראה ההמון את הנס הזה, קרא: "זהו באמת הנביא שציפינו לו!"

15 ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים. 16 בערב ירדו התלמידים לים 17 ונכנסו לסירה, כשפניהם מועדות לכפר-נחום. הלילה ירד, וישוע עדיין לא שב אליהם. 18 בינתיים פרצה סערה בים, כי נשבה רוח חזקה. 19 התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ולפתע ראו את ישוע פוסע לקראתם על-פני המים. פחד אחז אותם, 20 אולם ישוע הרגיעם: "זה אני, ישוע, אל תפחדו." 21 הם אספו אותו אל הסירה ומיד הגיעו אל יעדם.

22 למחרת התקהלו אנשים רבים במקום שישוע חולל את נס הלחם. הם המתינו לישוע, כי לא ראו אותו עוזב את המקום עם תלמידיו בסירה. 23 בינתיים הגיעו אל המקום גם סירות אחרות מטבריה. 24 כשנוכחו האנשים כי ישוע איננו שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר-נחום כדי לחפש אותו.

25 הם מצאו אותו בכפר-נחום ושאלו בתמיהה: "רבי, כיצד הגעת הנה?"

26 "האמת היא שאתם רוצים להיות בחברתי מפני שאכלתם לשובע, ולא מפני שאתם מאמינים בי ובאותותיי!" השיב להם ישוע. 27 "אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר, כי אם הקדישו את זמנכם למזון החיים שאותו תקבלו מבן-האדם, כי לשם כך שלח אותי האלוהים אבי."

28 "מה עלינו לעשות כדי למצוא-חן בעיני אלוהים?" שאלו.

29 "אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם," השיב ישוע. 30 "אם ברצונך שנאמין כי אתה המשיח, עליך להראות לנו עוד נסים ונפלאות. 31 אבותינו קיבלו יום יום לחם חינם במדבר; הרי הכתובים אומרים שמשה נתן להם לחם מהשמים."

32 אולם ישוע הסביר: "אני אומר לכם שלא משה נתן לכם את הלחם מהשמים, אלא אבי הוא שנותן לכם את הלחם האמתי מהשמים. 33 הלחם האמתי הוא זה שנשלח מהשמים על-ידי אלוהים, והוא מעניק חיים לעולם."

34 "אדון," קראו, "תן לנו תמיד את הלחם הזה!"

35 "אני הוא לחם החיים," אמר ישוע. "כל הבא אלי לא ירעב לעולם. כל המאמין בי לא יצמא לעולם. 36 אבל הבעיה היא שאינכם מאמינים גם לאחר שראיתם אותי. 37 אולם אחדים יבואו אלי ויאמינו בי - אלה שאבי נתן לי - ואני מבטיח שלא אדחה איש, 38 כי באתי לכאן מהשמים לעשות את רצונו של האלוהים אשר שלחני, ולא את רצוני.

39 האב אשר שלח אותי רוצה שלא אאבד איש מאלה שנתן לי, אלא שאקים את כולם לתחייה ביום האחרון. 40 זהו רצונו: שכל הרואה אותי ומאמין בי יחיה חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון."

41 היהודים רגזו עליו משום שטען כי הוא הלחם היורד מן השמים.

42 "אילו שטויות הוא מדבר?" שאלו. "הלא הוא ישוע בן-יוסף; אנחנו מכירים היטב את כל משפחתו! איך הוא מעז לטעון שהוא בא מהשמים?"

43 "אל תתרגזו על דברי אלה," ביקש ישוע. 44 "רק מי שאלוהים שולח יוכל לבוא אלי, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. 45 הלא כתוב בספרי הנביאים[c]: 'וכל בניך למודי ה'.' ואמנם, כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת על אודותיו, יבוא אלי. 46 לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי.

47 "אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח. 48 אני הוא לחם החיים. 49 אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. 50 אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות. 51 אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה."

52 "איך הוא יכול לתת לנו לאכול את בשרו?" החלו היהודים להתווכח ביניהם.

53 "אני אומר לכם ברצינות," המשיך ישוע, "אם לא תאכלו את בשר המשיח ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם! 54 אולם כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. 55 כי בשרי הוא מזון אמתי, ודמי הוא משקה אמתי. 56 כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי בי, ואני חי בו. 57 כל הניזון ממני חי בזכותי, כשם שאבי החי שלח אותי ואני חי בזכותו. 58 אני הלחם האמתי היורד מהשמים - לא כמו המן שאכלו אבותינו במדבר ומתו. כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח." 59 ישוע לימד אותם דברים אלה בבית-הכנסת בכפר-נחום.

60 אפילו תלמידיו אמרו: "קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?" 61 ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו. "מה מטריד אתכם?" שאל אותם. 62 "מה תגידו אם תראו את בן-האדם עולה חזרה לשמים? 63 רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים. 64 אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים." ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.

65 "משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים," הסביר ישוע.

66 באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים. 67 "האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?" שאל ישוע את שנים-עשר תלמידיו. 68 "אדוני, לאן נלך ולמי?" קרא שמעון פטרוס. "רק לך יש דברים של חיי נצח, 69 ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!"

70 השיב להם ישוע: "אני בחרתי בכם בעצמי – שנים-עשר במספר – ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן." 71 הוא התכוון ליהודה בן-שמעון איש-קריות, אחד משנים-עשר התלמידים, שעמד להסגירו.


  1. הבשורה על-פי יוחנן 5:2 בארץ ישראל בתקופה הזו היהודים דיברו בעברית ובארמית. כאשר מופיע תעתיק ביוונית המקורית בברית החדשה, מלבד מקרים בודדים (התגלות ט 11, טז 16), הציטוט מובא בארמית ולא בעברית (גם כאשר כתוב שזה עברית). עובדה זו מומחשת במעשי השליחים א 19: "הדבר הזה נודע לכל יושבי ירושלים ולפיכך נקרא אותו שדה בלשונם 'חקל דמא', שפירושו שדה הדם".
  2. הבשורה על-פי יוחנן 5:10 בברית החדשה כאשר משתמשים במונח "היהודים", לעתים הכוונה לכלל העם היהודי או לתושבי ירושלים והאזור, הרשויות היהודיות בירושלים, או למתנגדיו של ישוע. כאן, כמו ברוב המקרים בספר זה, הכוונה לרשויות של היהודים בירושלים.
  3. הבשורה על-פי יוחנן 6:45 ישעיהו נד 13
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references