A A A A A
Bible Book List

John 20-21 New American Standard Bible (NASB)

The Empty Tomb

20 Now on the first day of the week Mary Magdalene *came early to the tomb, while it *was still dark, and *saw the stone already taken away from the tomb. So she *ran and *came to Simon Peter and to the other disciple whom Jesus loved, and *said to them, “They have taken away the Lord out of the tomb, and we do not know where they have laid Him.” So Peter and the other disciple went forth, and they were going to the tomb. The two were running together; and the other disciple ran ahead faster than Peter and came to the tomb first; and stooping and looking in, he *saw the linen wrappings lying there; but he did not go in. And so Simon Peter also *came, following him, and entered the tomb; and he *saw the linen wrappings lying there, and the face-cloth which had been on His head, not lying with the linen wrappings, but rolled up in a place by itself. So the other disciple who had first come to the tomb then also entered, and he saw and believed. For as yet they did not understand the Scripture, that He must rise again from the dead. 10 So the disciples went away again to their own homes.

11 But Mary was standing outside the tomb weeping; and so, as she wept, she stooped and looked into the tomb; 12 and she *saw two angels in white sitting, one at the head and one at the feet, where the body of Jesus had been lying. 13 And they *said to her, “Woman, why are you weeping?” She *said to them, “Because they have taken away my Lord, and I do not know where they have laid Him.” 14 When she had said this, she turned around and *saw Jesus standing there, and did not know that it was Jesus. 15 Jesus *said to her, Woman, why are you weeping? Whom are you seeking?” Supposing Him to be the gardener, she *said to Him, “Sir, if you have carried Him away, tell me where you have laid Him, and I will take Him away.” 16 Jesus *said to her, “Mary!” She turned and *said to Him in [a]Hebrew, “Rabboni!” (which means, Teacher). 17 Jesus *said to her, “Stop clinging to Me, for I have not yet ascended to the Father; but go to My brethren and say to them, ‘I ascend to My Father and your Father, and My God and your God.’” 18 Mary Magdalene *came, announcing to the disciples, “I have seen the Lord,” and that He had said these things to her.

Jesus among His Disciples

19 So when it was evening on that day, the first day of the week, and when the doors were shut where the disciples were, for fear of the Jews, Jesus came and stood in their midst and *said to them, [b]Peace be with you.” 20 And when He had said this, He showed them both His hands and His side. The disciples then rejoiced when they saw the Lord. 21 So Jesus said to them again, Peace be with you; as the Father has sent Me, I also send you.” 22 And when He had said this, He breathed on them and *said to them, “Receive the Holy Spirit. 23 If you forgive the sins of any, their sins [c]have been forgiven them; if you retain the sins of any, they have been retained.”

24 But Thomas, one of the twelve, called [d]Didymus, was not with them when Jesus came. 25 So the other disciples were saying to him, “We have seen the Lord!” But he said to them, “Unless I see in His hands the imprint of the nails, and put my finger into the place of the nails, and put my hand into His side, I will not believe.”

26 [e]After eight days His disciples were again inside, and Thomas with them. Jesus *came, the doors having been [f]shut, and stood in their midst and said, Peace be with you.” 27 Then He *said to Thomas, Reach here with your finger, and see My hands; and reach here your hand and put it into My side; and do not be unbelieving, but believing.” 28 Thomas answered and said to Him, “My Lord and my God!” 29 Jesus *said to him, “Because you have seen Me, have you believed? Blessed are they who did not see, and yet believed.”

Why This Gospel Was Written

30 Therefore many other [g]signs Jesus also performed in the presence of the disciples, which are not written in this book; 31 but these have been written so that you may believe that Jesus is [h]the Christ, the Son of God; and that believing you may have life in His name.

Jesus Appears at the Sea of Galilee

21 After these things Jesus [i]manifested Himself again to the disciples at the Sea of Tiberias, and He manifested Himself in this way. Simon Peter, and Thomas called [j]Didymus, and Nathanael of Cana in Galilee, and the sons of Zebedee, and two others of His disciples were together. Simon Peter *said to them, “I am going fishing.” They *said to him, “We will also come with you.” They went out and got into the boat; and that night they caught nothing.

But when the day was now breaking, Jesus stood on the beach; yet the disciples did not know that it was Jesus. So Jesus *said to them, “Children, you do not have [k]any fish, do you?” They answered Him, “No.” And He said to them, Cast the net on the right-hand side of the boat and you will find a catch.” So they cast, and then they were not able to haul it in because of the great number of fish. Therefore that disciple whom Jesus loved *said to Peter, “It is the Lord.” So when Simon Peter heard that it was the Lord, he put his outer garment on (for he was stripped for work), and threw himself into the sea. But the other disciples came in the little boat, for they were not far from the land, but about [l]one hundred yards away, dragging the net full of fish.

So when they got out on the land, they *saw a charcoal fire already laid and fish placed on it, and bread. 10 Jesus *said to them, “Bring some of the fish which you have now caught.” 11 Simon Peter went up and drew the net to land, full of large fish, a hundred and fifty-three; and although there were so many, the net was not torn.

Jesus Provides

12 Jesus *said to them, “Come and have breakfast.” None of the disciples ventured to question Him, “Who are You?” knowing that it was the Lord. 13 Jesus *came and *took the bread and *gave it to them, and the fish likewise. 14 This is now the third time that Jesus [m]was manifested to the disciples, after He was raised from the dead.

The Love Motivation

15 So when they had finished breakfast, Jesus *said to Simon Peter, “Simon, son of John, do you [n]love Me more than these?” He *said to Him, “Yes, Lord; You know that I [o]love You.” He *said to him, “Tend My lambs.” 16 He *said to him again a second time, “Simon, son of John, do you [p]love Me?” He *said to Him, “Yes, Lord; You know that I [q]love You.” He *said to him, Shepherd My sheep.” 17 He *said to him the third time, “Simon, son of John, do you [r]love Me?” Peter was grieved because He said to him the third time, “Do you [s]love Me?” And he said to Him, “Lord, You know all things; You know that I [t]love You.” Jesus *said to him, Tend My sheep.

Our Times Are in His Hand

18 Truly, truly, I say to you, when you were younger, you used to gird yourself and walk wherever you wished; but when you grow old, you will stretch out your hands and someone else will gird you, and bring you where you do not wish to go.” 19 Now this He said, signifying by what kind of death he would glorify God. And when He had spoken this, He *said to him, Follow Me!”

20 Peter, turning around, *saw the disciple whom Jesus loved following them; the one who also had leaned back on His bosom at the supper and said, “Lord, who is the one who betrays You?” 21 So Peter seeing him *said to Jesus, “Lord, and what about this man?” 22 Jesus *said to him, “If I want him to remain until I come, what is that to you? You follow Me!” 23 Therefore this saying went out among the brethren that that disciple would not die; yet Jesus did not say to him that he would not die, but only, “If I want him to remain until I come, what is that to you?”

24 This is the disciple who is testifying to these things and wrote these things, and we know that his testimony is true.

25 And there are also many other things which Jesus did, which if they *were written in detail, I suppose that even the world itself *would not contain the books that *would be written.

Footnotes:

  1. John 20:16 I.e. Jewish Aramaic
  2. John 20:19 Lit Peace to you
  3. John 20:23 I.e. have previously been forgiven
  4. John 20:24 I.e. the Twin
  5. John 20:26 Or A week later
  6. John 20:26 Or locked
  7. John 20:30 Or attesting miracles
  8. John 20:31 I.e. the Messiah
  9. John 21:1 Or made Himself visible
  10. John 21:2 I.e. the Twin
  11. John 21:5 Lit something eaten with bread
  12. John 21:8 Lit 200 cubits
  13. John 21:14 Or made Himself visible
  14. John 21:15 Gr agapao
  15. John 21:15 Gr phileo
  16. John 21:16 Gr agapao
  17. John 21:16 Gr phileo
  18. John 21:17 Gr phileo
  19. John 21:17 Gr phileo
  20. John 21:17 Gr phileo
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי יוחנן 20-21 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

כ השכם בבוקר יום ראשון, עוד לפני הנץ החמה, באה מרים המגדלית אל קברו של ישוע וראתה שהאבן הוסרה מפתח הקבר. היא רצה מיד אל שמעון פטרוס ואל התלמיד השני, זה שהיה אהוב על ישוע. היא קראה: "הם לקחו את האדון מהקבר! איננו יודעים היכן שמו אותו!"

פטרוס והתלמיד השני מיהרו יחד אל הקבר; התלמיד השני הקדים אותו והגיע ראשון. הוא הביט פנימה וראה את התכריכים מונחים במקומם, אולם לא נכנס לקבר. שמעון פטרוס בא אחריו ונכנס פנימה. גם הוא ראה את התכריכים. הבד שעטף את ראשו של ישוע היה מקופל ומונח בצד בניפרד מהתכריכים. ואז גם התלמיד האחר נכנס פנימה, ראה והאמין שישוע קם לתחייה. כי עד אז לא הבינו שהכתובים ניבאו כי הוא יקום לתחייה.

10 שניהם הלכו הביתה, 11 ובינתיים חזרה מרים אל הקבר, עמדה בחוץ ובכתה. היא העיפה מבט לתוך הקבר, 12 ולפתע נגלו אליה שני מלאכים לבושי לבן יושבים במקום שבו הייתה גופת ישוע: אחד למרגלותיו ושני למראשותיו.

13 "מדוע את בוכה?" שאלו המלאכים.

"כי הם לקחו את אדוני ואיני יודעת היכן הניחו אותו," השיבה מרים.

14 היא הרגישה שמישהו עומד מאחוריה. כשהביטה לאחור ראתה את ישוע, אולם היא לא הכירה אותו.

15 "מדוע את בוכה? את מי את מחפשת?" שאל אותה ישוע.

מרים חשבה אותו לשומר הגן ולכן התחננה לפניו: "אם אתה זה שלקח את אדוני, אנא, אמור לי היכן שמת אותו כדי שאוכל לקחתו."

16 "מרים!" קרא ישוע.

היא פנתה להביט בו וקראה: "רבי!"

17 "אל תגעי בי," הזהיר אותה ישוע, "כי עדיין לא עליתי אל אבי. לכי אל האחים וספרי להם שאני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהי ואלוהיכם."

18 מרים מיהרה אל התלמידים. "ראיתי את האדון!" קראה בהתלהבות, ומסרה להם את דבריו. 19 באותו ערב התכנסו התלמידים מאחורי דלתות נעולות, מפחד מנהיגי היהודים. לפתע עמד ישוע ביניהם ואמר: "שלום לכם!" 20 הוא הראה להם את ידיו וצדו, והתלמידים שמחו מאוד לראות את אדונם.

21 שוב דיבר אליהם ישוע: "כשם שאבי שלח אותי, כך אני שולח אתכם." 22 הוא נשף ואמר: "קבלו את רוח הקודש. 23 למי שתסלחו לחטאיו, הם ייסלחו לו, ולמי שלא תסחלו לחטאיו, הם לא ייסלחו לו." 24 תומא התאום, אחד משנים-עשר התלמידים, נעדר מאותה אסיפה. 25 כשסיפרו לו התלמידים שראו את האדון, תומא לא האמין. "לא אאמין בכך עד שאראה את נקבי המסמרים שבידיו ואגע בהם ובצדו," אמר.

26 כעבור שמונה ימים שוב התכנסו התלמידים, והפעם היה תומא ביניהם. גם הפעם היו הדלתות נעולות. לפתע שוב עמד ישוע ביניהם וקרא: "שלום לכם!"

27 ישוע פנה אל תומא ואמר: "גע בידי ובצד גופי, ואל תהיה יותר חסר-אמונה, כי אם תאמין!"

28 "אדוני ואלוהי!" קרא לו תומא.

29 ישוע המשיך לדבר אליו: "אתה מאמין משום שראית אותי, אולם ברוכים המאמינים על אף שאינם רואים." 30 ישוע חולל עוד ניסים רבים לעיני תלמידיו אך הם לא נכתבו בספר זה. 31 הניסים בספר זה נכתבו כדי שתאמינו כי הוא המשיח בן-האלוהים, וכדי שעל-ידי אמונתכם בו תחיו חיי נצח.

כא כעבור זמן מה שוב נראה ישוע אל תלמידיו, הפעם ליד הכינרת, וכך התרחש הדבר:

שמעון פטרוס, תומא התאום, נתנאל מכפר קנה שבגליל, בני זבדי, ועוד שניים אחרים היו ביחד.

"אני הולך לדוג," אמר שמעון פטרוס.

"גם אנחנו באים," אמרו האחרים. הם עלו לסירה, אולם לא לכדו דבר במשך כל הלילה.

עם זריחת החמה ראו מישהו על החוף, אך לא ידעו שישוע היה האיש.

"בני, האם לכדתם משהו?" שאל.

"לא!" השיבו פה אחד.

אם תשליכו את הרשת לימין הסירה תלכדו דגים רבים," אמר ישוע. הם עשו כדבריו, ודגים רבים כל-כך נלכדו ברשת, עד שלא היה להם כוח להעלות את הרשת חזרה לסירה.

התלמיד שהיה אהוב על ישוע אמר לפטרוס: "זהו האדון!" כאשר שמע פטרוס את דבריו, לבש את חולצתו שהסיר קודם לכן, וקפץ למים. ואילו יתר התלמידים הפליגו לחוף שהיה במרחק מאה מטר בערך, ואיתם הרשת המלאה בדגים. כשעלו לחוף ראו מדורה שעליה נצלים דגים, ובצד היה לחם.

10 "הביאו כמה מהדגים שלכדתם," ביקש ישוע. 11 שמעון פטרוס משך את הרשת ליבשה, וכאשר ספר את השלל הוא מנה 153 דגים גדולים. למרות מספרם ומשקלם לא נקרעה הרשת!

12 "בואו, איכלו ארוחת בוקר," הזמינם ישוע. איש מהם לא העז לשאול אותו אם הוא באמת האדון, כי כולם היו בטוחים בכך. 13 ישוע הגיש להם את הלחם והדגים.

14 זאת הייתה הפעם השלישית שבה נגלה אליהם ישוע לאחר שקם מהמתים.

15 לאחר ארוחת הבוקר שאל ישוע את שמעון פטרוס: "שמעון בן-יונה, האם אתה אוהב אותי יותר מכל אלה?"

"כן", השיב פטרוס, "אתה יודע שאני אוהב אותך."

"אם כן, רעה את טלאי," אמר ישוע.

16 ישוע שאל אותו שנית: "שמעון בן-יונה, האם אתה באמת אוהב אותי?"

"כן, אדוני, אתה יודע שאני אוהב אותך," השיב פטרוס שנית.

"אם כן, נהג את צאני," אמר ישוע.

17 ישוע שאל פעם שלישית: "שמעון בן-יונה, האם אתה באמת אוהב אותי?" פטרוס נעלב משאלתו החוזרת של ישוע ואמר: "אדוני, הכול אתה יודע. אתה יודע שאני אוהב אותך."

"אם כן, רעה את צאני," חזר ישוע על בקשתו. 18 "כשהיית צעיר יכולת לעשות כרצונך וללכת לאן שרצית. אולם כאשר תזדקן תושיט את ידיך - אנשים אחרים ילבישוך ויובילוך לאן שהם ירצו, ולא לאן שאתה תרצה." 19 ישוע אמר לו דברים אלה כדי להכינו לקראת צורת מותו בעתיד, שבו יכבד את האלוהים. כאשר סיים ישוע לדבר, אמר לפטרוס: "בוא אחרי."

20 פטרוס הביט לאחור וראה שגם התלמיד האהוב על ישוע הולך אחריהם - אותו תלמיד שישב ליד ישוע בסעודה האחרונה ושאל מי מהם עמד להסגירו.

21 "מה בקשר אליו, אדוני?" שאל פטרוס.

22 ישוע השיב: "אם אני רוצה שהוא יישאר בחיים עד בואי, מה זה לך? בוא אתה אחרי."

23 משום כך התפשטה השמועה בין האחים שהתלמיד הזה לא ימות. אבל למעשה ישוע כלל לא אמר זאת; הוא אמר: "מה אכפת לך אם אני רוצה שהוא יישאר כאן עד בואי?"

24 זהו התלמיד שראה את כל ההתרחשויות האלה, העיד עליהן, וכתב אותן. כולנו יודעים שעדותו אמת. 25 ישוע חולל עוד מעשים נפלאים רבים, אך העולם כולו צר מלהכיל את כל הספרים שהיה אפשר לכתוב עליהם.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes