Bible Book List

John 18-19 New American Standard Bible (NASB)

Judas Betrays Jesus

18 When Jesus had spoken these words, He went forth with His disciples over the [a]ravine of the Kidron, where there was a garden, in which He entered [b]with His disciples. Now Judas also, who was [c]betraying Him, knew the place, for Jesus had often met there with His disciples. Judas then, having received the Roman [d]cohort and officers from the chief priests and the Pharisees, *came there with lanterns and torches and weapons. So Jesus, knowing all the things that were coming upon Him, went forth and *said to them, Whom do you seek?” They answered Him, “Jesus the Nazarene.” He *said to them, “I am He.” And Judas also, who was betraying Him, was standing with them. So when He said to them, “I am He,” they drew back and fell to the ground. Therefore He again asked them, Whom do you seek?” And they said, “Jesus the Nazarene.” Jesus answered, “I told you that I am He; so if you seek Me, let these go their way,” to fulfill the word which He spoke, Of those whom You have given Me I lost not one.” 10 Simon Peter then, having a sword, drew it and struck the high priest’s slave, and cut off his right ear; and the slave’s name was Malchus. 11 So Jesus said to Peter, “Put the sword into the sheath; the cup which the Father has given Me, shall I not drink it?”

Jesus before the Priests

12 So the Roman [e]cohort and the [f]commander and the officers of the Jews, arrested Jesus and bound Him, 13 and led Him to Annas first; for he was father-in-law of Caiaphas, who was high priest that year. 14 Now Caiaphas was the one who had advised the Jews that it was expedient for one man to die on behalf of the people.

15 Simon Peter was following Jesus, and so was another disciple. Now that disciple was known to the high priest, and entered with Jesus into the court of the high priest, 16 but Peter was standing at the door outside. So the other disciple, who was known to the high priest, went out and spoke to the doorkeeper, and brought Peter in. 17 Then the slave-girl who kept the door *said to Peter, “You are not also one of this man’s disciples, are you?” He *said, “I am not.” 18 Now the slaves and the officers were standing there, having made a charcoal fire, for it was cold and they were warming themselves; and Peter was also with them, standing and warming himself.

19 The high priest then questioned Jesus about His disciples, and about His teaching. 20 Jesus answered him, “I have spoken openly to the world; I always taught in [g]synagogues and in the temple, where all the Jews come together; and I spoke nothing in secret. 21 Why do you question Me? Question those who have heard what I spoke to them; they know what I said.” 22 When He had said this, one of the officers standing nearby struck Jesus, saying, “Is that the way You answer the high priest?” 23 Jesus answered him, “If I have spoken wrongly, testify of the wrong; but if rightly, why do you strike Me?” 24 So Annas sent Him bound to Caiaphas the high priest.

Peter’s Denial of Jesus

25 Now Simon Peter was standing and warming himself. So they said to him, “You are not also one of His disciples, are you?” He denied it, and said, “I am not.” 26 One of the slaves of the high priest, being a relative of the one whose ear Peter cut off, *said, “Did I not see you in the garden with Him?” 27 Peter then denied it again, and immediately a rooster crowed.

Jesus before Pilate

28 Then they *led Jesus from Caiaphas into the [h]Praetorium, and it was early; and they themselves did not enter into the [i]Praetorium so that they would not be defiled, but might eat the Passover. 29 Therefore Pilate went out to them and *said, “What accusation do you bring against this Man?” 30 They answered and said to him, “If this Man were not an evildoer, we would not have delivered Him to you.” 31 So Pilate said to them, “Take Him yourselves, and judge Him according to your law.” The Jews said to him, “We are not permitted to put anyone to death,” 32 to fulfill the word of Jesus which He spoke, signifying by what kind of death He was about to die.

33 Therefore Pilate entered again into the Praetorium, and summoned Jesus and said to Him, “Are You the King of the Jews?” 34 Jesus answered, “Are you saying this [j]on your own initiative, or did others tell you about Me?” 35 Pilate answered, “I am not a Jew, am I? Your own nation and the chief priests delivered You to me; what have You done?” 36 Jesus answered, My kingdom [k]is not of this world. If My kingdom were of this world, then My servants would be fighting so that I would not be handed over to the Jews; but as it is, My kingdom is not [l]of this realm.” 37 Therefore Pilate said to Him, “So You are a king?” Jesus answered, You say correctly that I am a king. For this I have been born, and for this I have come into the world, to testify to the truth. Everyone who is of the truth hears My voice.” 38 Pilate *said to Him, “What is truth?”

And when he had said this, he went out again to the Jews and *said to them, “I find no guilt in Him. 39 But you have a custom that I release someone [m]for you at the Passover; do you wish then that I release [n]for you the King of the Jews?” 40 So they cried out again, saying, “Not this Man, but Barabbas.” Now Barabbas was a robber.

The Crown of Thorns

19 Pilate then took Jesus and [o]scourged Him. And the soldiers twisted together a crown of thorns and put it on His head, and put a purple robe on Him; and they began to come up to Him and say, “Hail, King of the Jews!” and to give Him slaps in the face. Pilate came out again and *said to them, “Behold, I am bringing Him out to you so that you may know that I find no guilt in Him.” Jesus then came out, wearing the crown of thorns and the purple robe. Pilate *said to them, “Behold, the Man!” So when the chief priests and the officers saw Him, they cried out saying, “Crucify, crucify!” Pilate *said to them, “Take Him yourselves and crucify Him, for I find no guilt in Him.” The Jews answered him, “We have a law, and by that law He ought to die because He made Himself out to be the Son of God.”

Therefore when Pilate heard this statement, he was even more afraid; and he entered into the [p]Praetorium again and *said to Jesus, “Where are You from?” But Jesus gave him no answer. 10 So Pilate *said to Him, “You do not speak to me? Do You not know that I have authority to release You, and I have authority to crucify You?” 11 Jesus answered, You would have no authority [q]over Me, unless it had been given you from above; for this reason he who delivered Me to you has the greater sin.” 12 As a result of this Pilate [r]made efforts to release Him, but the Jews cried out saying, “If you release this Man, you are no friend of Caesar; everyone who makes himself out to be a king [s]opposes Caesar.”

13 Therefore when Pilate heard these words, he brought Jesus out, and sat down on the judgment seat at a place called [t]The Pavement, but in [u]Hebrew, Gabbatha. 14 Now it was the day of preparation for the Passover; it was about the [v]sixth hour. And he *said to the Jews, “Behold, your King!” 15 So they cried out, “Away with Him, away with Him, crucify Him!” Pilate *said to them, “Shall I crucify your King?” The chief priests answered, “We have no king but Caesar.”

The Crucifixion

16 So he then handed Him over to them to be crucified.

17 They took Jesus, therefore, and He went out, [w]bearing His own cross, to the place called the Place of a Skull, which is called in [x]Hebrew, Golgotha. 18 There they crucified Him, and with Him two other men, one on either side, and Jesus in between. 19 Pilate also wrote an inscription and put it on the cross. It was written, “JESUS THE NAZARENE, THE KING OF THE JEWS.” 20 Therefore many of the Jews read this inscription, for the place where Jesus was crucified was near the city; and it was written in [y]Hebrew, Latin and in Greek. 21 So the chief priests of the Jews were saying to Pilate, “Do not write, ‘The King of the Jews’; but that He said, ‘I am King of the Jews.’” 22 Pilate answered, “What I have written I have written.”

23 Then the soldiers, when they had crucified Jesus, took His outer garments and made four parts, a part to every soldier and also the [z]tunic; now the tunic was seamless, woven [aa]in one piece. 24 So they said to one another, “Let us not tear it, but cast lots for it, to decide whose it shall be”; this was to fulfill the Scripture: “They divided My outer garments among them, and for My clothing they cast [ab]lots.” 25 Therefore the soldiers did these things.

But standing by the cross of Jesus were His mother, and His mother’s sister, Mary the wife of Clopas, and Mary Magdalene. 26 When Jesus then saw His mother, and the disciple whom He loved standing nearby, He *said to His mother, Woman, behold, your son!” 27 Then He *said to the disciple, “Behold, your mother!” From that hour the disciple took her into his own household.

28 After this, Jesus, knowing that all things had already been accomplished, to fulfill the Scripture, *said, I am thirsty.” 29 A jar full of sour wine was standing there; so they put a sponge full of the sour wine upon a branch of hyssop and brought it up to His mouth. 30 Therefore when Jesus had received the sour wine, He said, It is finished!” And He bowed His head and gave up His spirit.

Care of the Body of Jesus

31 Then the Jews, because it was the day of preparation, so that the bodies would not remain on the cross on the Sabbath ([ac]for that Sabbath was a high day), asked Pilate that their legs might be broken, and that they might be taken away. 32 So the soldiers came, and broke the legs of the first man and of the other who was crucified with Him; 33 but coming to Jesus, when they saw that He was already dead, they did not break His legs. 34 But one of the soldiers pierced His side with a spear, and immediately blood and water came out. 35 And he who has seen has testified, and his testimony is true; and he knows that he is telling the truth, so that you also may believe. 36 For these things came to pass to fulfill the Scripture, “Not a bone of Him shall be [ad]broken.” 37 And again another Scripture says, “They shall look on Him whom they pierced.”

38 After these things Joseph of Arimathea, being a disciple of Jesus, but a secret one for fear of the Jews, asked Pilate that he might take away the body of Jesus; and Pilate granted permission. So he came and took away His body. 39 Nicodemus, who had first come to Him by night, also came, bringing a [ae]mixture of myrrh and aloes, about a hundred [af]pounds weight. 40 So they took the body of Jesus and bound it in linen wrappings with the spices, as is the burial custom of the Jews. 41 Now in the place where He was crucified there was a garden, and in the garden a new tomb in which no one had yet been laid. 42 Therefore because of the Jewish day of preparation, since the tomb was nearby, they laid Jesus there.


  1. John 18:1 Lit winter-torrent
  2. John 18:1 Lit and
  3. John 18:2 Or handing Him over
  4. John 18:3 Normally 600 men; a battalion
  5. John 18:12 Or battalion
  6. John 18:12 I.e. chiliarch, in command of a thousand troops
  7. John 18:20 Lit a synagogue
  8. John 18:28 I.e. governor’s official residence
  9. John 18:28 I.e. governor’s official residence
  10. John 18:34 Lit from yourself
  11. John 18:36 Or is not derived from
  12. John 18:36 Lit from here
  13. John 18:39 Or to you
  14. John 18:39 Or to you
  15. John 19:1 Or had Him scourged
  16. John 19:9 I.e. governor’s official residence
  17. John 19:11 Lit against
  18. John 19:12 Lit was seeking to
  19. John 19:12 Or speaks against
  20. John 19:13 Gr The Lithostrotos
  21. John 19:13 I.e. Jewish Aramaic
  22. John 19:14 Perhaps 6 a.m.
  23. John 19:17 Lit bearing the cross for Himself
  24. John 19:17 I.e. Jewish Aramaic
  25. John 19:20 I.e. Jewish Aramaic
  26. John 19:23 Gr khiton, the garment worn next to the skin
  27. John 19:23 Lit from the upper part through the whole
  28. John 19:24 Lit a lot
  29. John 19:31 Lit for the day of that Sabbath was great
  30. John 19:36 Or crushed or shattered
  31. John 19:39 Two early mss read package of
  32. John 19:39 Lit 100 litras (12 oz each)
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי יוחנן 18-19 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יח ישוע סיים את דבריו ועזב את המקום עם תלמידיו. הם חצו את נחל קדרון ונכנסו אל חורשת עצי-זית. יהודה, התלמיד שבגד בישוע, הכיר היטב את המקום, כי ישוע נפגש שם עם תלמידיו פעמים רבות.

ראשי הכוהנים והפרושים העמידו לרשות יהודה קבוצה של חיילים ושוטרים מצוידים בלפידים ובכלי נשק, והם הלכו אל אותה החורשה.

ישוע ידע היטב מה עומד לקרות לו. הוא צעד קדימה ושאל: "את מי אתם מחפשים?"

"את ישוע מנצרת," השיבו לו.

"אני הוא," אמר ישוע. גם יהודה המסגיר אותו היה שם. לשמע מילים אלה הם נסוגו ונפלו על הארץ.

ישוע חזר על שאלתו: "את מי אתם מחפשים?"

"את ישוע מנצרת," השיבו בשנית.

"אמרתי לכם, אני הוא," אמר ישוע. "אם אותי אתם מחפשים, עיזבו את החבורה הזאת והניחו להם ללכת." ישוע אמר זאת כדי לקיים את הנבואה שניבא: "מכל אלה שנתת לי לא אבד אף אחד!"

10 לפתע שלף שמעון פטרוס את חרבו וקיצץ את אוזנו הימנית של מלכוס, עבד הכהן הגדול.

11 "השב את החרב לנדן!" פקד עליו ישוע. "הרי עלי לשתות את הכוס שנתן לי אבי."

12 החיילים, השוטרים ומפקדם תפסו את ישוע, קשרו את ידיו, 13 הוליכו אותו תחילה אל חנן - חותנו של קייפא שהיה הכהן הגדול באותה שנה. 14 היה זה אותו קייפא שיעץ ליהודים: "מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד." 15 שמעון פטרוס ותלמיד אחר הלכו במרחק מה אחרי ישוע. התלמיד האחר היה מוכר לכהן הגדול, ולכן הורשה להיכנס אל החצר יחד עם ישוע, 16 ואילו פטרוס נאלץ להישאר מעבר לגדר. התלמיד האחר ניגש אל השוערת וביקש ממנה להכניס את פטרוס.

17 "הלא גם אתה תלמידו של האיש הזה!" קראה השוערת לעבר פטרוס. "מה פתאום?" הכחיש פטרוס.

18 החיילים והמשרתים התחממו לאש מדורה שהדליקו, כי היה קר מאוד. פטרוס הצטרף אליהם כדי להתחמם מעט.

19 בתוך הבית החל הכהן הגדול לחקור את ישוע על תלמידיו ועל מה שלימד אותם.

20 "כל מה שהיה לי לומר אמרתי בציבור, באוזני המנהיגים והעם. תמיד לימדתי בבתי-הכנסת או בבית-המקדש, וכולם יודעים מה שלימדתי," השיב ישוע. 21 "אל תשאל אותי, אלא את שומעי, הם יודעים את מה שאמרתי." 22 אחד המשרתים שעמד שם הכה את ישוע על פניו. "ככה אתה מתחצף לכהן הגדול?" שאל בזעם.

23 "אם אני משקר הוכח זאת." השיב ישוע. "אולם אם אני אומר את האמת, מדוע אתה מכה אותי?"

24 חנן שלח את ישוע, אסור באזיקים, אל קייפא הכהן הגדול. 25 בינתיים המשיך שמעון פטרוס להתחמם לאש המדורה, ושוב נשאל: "הרי גם אתה אחד מתלמידיו של ישוע, לא כן?"

"לא, מה פתאום?" הכחיש פטרוס.

26 אך אחד מעבדי הכהן הגדול, קרובו של מלכוס (זה שפטרוס קיצץ את אוזנו), קרא: "אולם ראיתי אותך בחורשה יחד עם ישוע!"

27 פטרוס המשיך להכחיש את הדבר, ולפתע קרא התרנגול.

28 בבוקר השכם הובילו את ישוע מביתו של קייפא לבית-המשפט. אך הם לא נכנסו פנימה מחשש חמץ - הם רצו להישאר כשרים לאכילת סעודת הפסח. 29 על כן יצא אליהם פילטוס ושאל: "במה אתם מאשימים את האיש?"

30 אילמלא עשה דבר רע, לא היינו אוסרים אותו!" השיבו.

31 אם כן, שפטו אותו בעצמכם לפי חוקי תורתכם," אמר פילטוס.

"אבל החוק אינו מתיר לנו עונש מוות," השיבו היהודים. 32 בזאת מלאו את מה שישוע ניבא באשר לצורת מותו.

33 פילטוס שב לבית המשפט וקרא אליו את ישוע. "האם אתה מלך היהודים?" שאל.

34 "האם אלה המילים שלך או של האחרים?" השיב ישוע בשאלה.

35 "האם אני יהודי?" שאל פילטוס. "בני-עמך וראשי הכוהנים הסגירו אותך. מה עשית?"

36 "אילו הייתה מלכותי מהעולם הזה, היו משרתי נלחמים לצדי ומונעים את מאסרי על-ידי ראשי היהודים. אולם בעת הזאת מלכותי אינה מהעולם הזה," אמר ישוע.

37 "אם כן, אתה בכל זאת מלך?" תמה פילטוס.

"כן," השיב ישוע, "משימתי היא להביא את האמת לעולם; לשם כך נולדתי ובאתי לעולם, וכל אוהבי האמת ישמעו לקולי."

38 "מהי האמת?" שאל פילטוס ויצא החוצה אל היהודים. "האיש חף מפשע ולא עשה כל רע!" קרא פילטוס. 39 "בכל שנה בחג הפסח אני מוציא לחופשי אסיר אחד. אתם רוצים שאשחרר את מלך היהודים?"

40 "לא!" קראו. "אל תשחרר אותו; שחרר את בר-אבא!" בר-אבא היה שותף למרד.

יט אז לקח פילטוס את ישוע והלקה אותו בשוטים. החיילים שזרו זר קוצים, הניחוהו על ראשו והלבישו בו גלימת ארגמן. "יחי מלך היהודים!" קראו בלעג, והכו אותו באגרופיהם. פילטוס יצא אל הקהל ואמר: "אני מוציא אליכם את ישוע כדי שתדעו שמצאתי אותו חף מפשע!" ישוע יצא החוצה, ראשו עטור זר קוצים ולגופו גלימת ארגמן. "הנה האיש!" קרא פילטוס.

כאשר ראו אותו ראשי הכוהנים והמשרתים, קראו: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

"צלבו אותו בעצמכם," השיב להם פילטוס, "כי אני לא מצאתי בו כל אשמה."

"לפי תורתנו עליו למות," קראו היהודים, "כיוון שקרא לעצמו בן-האלוהים."

לשמע דברים אלה גבר פחדו של פילטוס. הוא החזיר את ישוע לבית-המשפט ושאל אותו: "מאין אתה?" אולם ישוע לא ענה דבר.

10 מדוע אינך עונה לי?" שאל פילטוס. "הרי אתה יודע כי יש בכוחי לצלוב אותך או לשחרר אותך!"

11 אבל ישוע השיב: "לולא קיבלת רשות מלמעלה, לא היית יכול לעשות לי דבר. לכן אשמת המסגירים אותי גדולה מאשמתך."

12 כששמע פילטוס דברים אלה ניסה לשחרר את ישוע, אולם היהודים התנגדו ואמרו: "אם תשחרר אותו תגלה חוסר נאמנות לקיסר, מפני שכל העושה עצמו למלך מורד בקיסר!"

13 לשמע דברים אלה שוב הוציא פילטוס אליהם את ישוע, והוא עצמו מתיישב על כסא המשפט, במקום שנקרא: 'רצפה' או 'גבתא'. 14 כל זה התרחש בערב פסח, בשעה שתים-עשרה בצהריים.

"הנה מלככם!" קרא פילטוס לעבר היהודים.

"קח אותו מכאן! צלוב אותו!" הם צעקו.

15 "מה? לצלוב את מלככם?" שאל פילטוס.

"רק הקיסר הוא מלכנו!" קראו ראשי הכוהנים.

16 פילטוס נכנע ומסר להם את ישוע כדי שיצלבו אותו.

17 הם לקחו את ישוע, נתנו לו לשאת את צלבו, וכולם הלכו למקום הנקרא מקום הגולגולת או בעברית גלגלתא. 18 הם צלבו אותו שם יחד עם שני אנשים אחרים - האחד לימינו והשני לשמאלו. 19 פילטוס כתב שלט בזו הלשון: 'ישוע מנצרת, מלך היהודים' ותלה אותו על הצלב. 20 יהודים רבים קראו את הכתוב על השלט, כי ישוע נצלב קרוב לעיר, והשלט נכתב בעברית, ביוונית וברומית.

21 ראשי הוכהנים ביקשו מפילטוס לתקן את הכתוב: "אל תכתוב 'מלך היהודים', אלא: 'הוא טוען שהוא מלך היהודים'."

22 "את מה שכתבתי כתבתי," ענה פילטוס."

לאחר שצלבו החיילים את ישוע הם חילקו את בגדיו בין ארבעתם. "מה נעשה בכותונת?" שאלו איש את רעהו. הם לא רצו לקרוע אותה, משום שהייתה עשויה מאריג ללא תפרים. "נערוך הגרלה ונראה מי יזכה בה," החליטו.

מעשה זה קיים את הנבואה מתהילים[a]: "יחלקו בגדי להם, ועל לבושי יפילו גורל." כך עשו החיילים.

25 ליד הצלב עמדו אמו, דודתו, מרים אשת קלופס ומרים המגדלית. 26 כשראה ישוע את אמו עומדת ליד תלמידו האהוב, אמר לה: "אמא, זהו בנך." 27 ואל תלמידו האהוב אמר: "זוהי אמך." והתלמיד אסף אותה לביתו מאז ואילך.

28 ישוע ידע שהכל הסתיים, וכדי למלא את הכתוב אמר: "אני צמא." 29 בקרבת מקום עמד כד מלא חומץ. הם טבלו ספוג בחומץ, תקעו את הספוג בקצה ענף אזוב והגישוהו לפיו.

30 ישוע טעם מהחומץ וקרא: "נשלם." הוא היטה ראשו הצידה ונפח נשמתו.

31 הואיל והיה ערב שבת, לפני שבת של פסח, לא רצו מנהיגי היהודים להשאיר את הגופות על הצלבים למשך השבת. על כן ביקשו מפיליטוס לשבור את עצמות רגליהם של הנצלבים, כדי להחיש את מותם וכדי שאפשר יהיה להוריד את הגופות. 32 החיילים באו ושברו את רגלי השניים שנצלבו לצדי ישוע. 33 כשניגשו אל ישוע הוכחו שהוא כבר מת, ולכן לא שברו את עצמות רגליו. 34 אחד החיילים דקר את צידו בחנית, ומיד יצאו דם ומים מגופו. 35 זה שראה את כל זאת יודע שדבריו נכונים, והוא מספר לכם אותם כדי שתאמינו גם אתם. 36 כך מלאו החיילים את הכתוב[b]: "ועצם לא תשברו בו." 37 ובספר זכריה כתוב[c]: "והביטו אלי את אשר דקרו." 38 לאחר מכן בא אל פילטוס יוסף הרמתי, שהיה תלמידו של ישוע אך שמר על כך בסוד מפחד מנהיגי היהודים, וביקש רשות לקחת את גופתו של ישוע; והרשות ניתנה.

39 גם נקדימון בא לשם - אותו איש שבא אל ישוע בלילה - והביא איתו כשלושים קילוגרם של מרקחת יקרה העשויה מבשמים ושמנים. 40 השניים לקחו את גופת ישוע ועטפוה בתכריכים עם בשמים, כמנהג הקבורה היהודית. 41 קרוב למקום הצליבה היה גן ובו קבר חדש שאיש לא נקבר בו מעולם. 42 הם קברו בו את ישוע מפני שהיה ערב שבת והקבר היה בקרבת מקום.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references