A A A A A
Bible Book List

John 11-12 New American Standard Bible (NASB)

The Death and Resurrection of Lazarus

11 Now a certain man was sick, Lazarus of Bethany, the village of Mary and her sister Martha. It was the Mary who anointed the Lord with ointment, and wiped His feet with her hair, whose brother Lazarus was sick. So the sisters sent word to Him, saying, “Lord, behold, he whom You love is sick.” But when Jesus heard this, He said, “This sickness is not to end in death, but for the glory of God, so that the Son of God may be glorified by it.” Now Jesus loved Martha and her sister and Lazarus. So when He heard that he was sick, He then stayed two days longer in the place where He was. Then after this He *said to the disciples, Let us go to Judea again.” The disciples *said to Him, “Rabbi, the Jews were just now seeking to stone You, and are You going there again?” Jesus answered, Are there not twelve hours in the day? If anyone walks in the day, he does not stumble, because he sees the light of this world. 10 But if anyone walks in the night, he stumbles, because the light is not in him.” 11 This He said, and after that He *said to them, “Our friend Lazarus has fallen asleep; but I go, so that I may awaken him out of sleep.” 12 The disciples then said to Him, “Lord, if he has fallen asleep, he will [a]recover.” 13 Now Jesus had spoken of his death, but they thought that He was speaking of [b]literal sleep. 14 So Jesus then said to them plainly, “Lazarus is dead, 15 and I am glad for your sakes that I was not there, so that you may believe; but let us go to him.” 16 Therefore Thomas, who is called [c]Didymus, said to his fellow disciples, “Let us also go, so that we may die with Him.”

17 So when Jesus came, He found that he had already been in the tomb four days. 18 Now Bethany was near Jerusalem, about [d]two miles off; 19 and many of the Jews had come to Martha and Mary, to console them concerning their brother. 20 Martha therefore, when she heard that Jesus was coming, went to meet Him, but Mary [e]stayed at the house. 21 Martha then said to Jesus, “Lord, if You had been here, my brother would not have died. 22 Even now I know that whatever You ask of God, God will give You.” 23 Jesus *said to her, “Your brother will rise again.” 24 Martha *said to Him, “I know that he will rise again in the resurrection on the last day.” 25 Jesus said to her, I am the resurrection and the life; he who believes in Me will live even if he dies, 26 and everyone who lives and believes in Me will never die. Do you believe this?” 27 She *said to Him, “Yes, Lord; I have believed that You are [f]the Christ, the Son of God, even [g]He who comes into the world.”

28 When she had said this, she went away and called Mary her sister, saying secretly, “The Teacher is here and is calling for you.” 29 And when she heard it, she *got up quickly and was coming to Him.

30 Now Jesus had not yet come into the village, but was still in the place where Martha met Him. 31 Then the Jews who were with her in the house, and consoling her, when they saw that Mary got up quickly and went out, they followed her, supposing that she was going to the tomb to weep there. 32 Therefore, when Mary came where Jesus was, she saw Him, and fell at His feet, saying to Him, “Lord, if You had been here, my brother would not have died.” 33 When Jesus therefore saw her weeping, and the Jews who came with her also weeping, He was deeply moved in spirit and [h]was troubled, 34 and said, “Where have you laid him?” They *said to Him, “Lord, come and see.” 35 Jesus wept. 36 So the Jews were saying, “See how He loved him!” 37 But some of them said, “Could not this man, who opened the eyes of the blind man, [i]have kept this man also from dying?”

38 So Jesus, again being deeply moved within, *came to the tomb. Now it was a cave, and a stone was lying against it. 39 Jesus *said, “Remove the stone.” Martha, the sister of the deceased, *said to Him, “Lord, by this time [j]there will be a stench, for he has been dead four days.” 40 Jesus *said to her, Did I not say to you that if you believe, you will see the glory of God?” 41 So they removed the stone. Then Jesus raised His eyes, and said, Father, I thank You that You have heard Me. 42 I knew that You always hear Me; but because of the [k]people standing around I said it, so that they may believe that You sent Me.” 43 When He had said these things, He cried out with a loud voice, “Lazarus, come forth.” 44 The man who had died came forth, bound hand and foot with wrappings, and his face was wrapped around with a cloth. Jesus *said to them, “Unbind him, and let him go.”

45 Therefore many of the Jews who came to Mary, and saw what He had done, believed in Him. 46 But some of them went to the Pharisees and told them the things which Jesus had done.

Conspiracy to Kill Jesus

47 Therefore the chief priests and the Pharisees convened a council, and were saying, “What are we doing? For this man is performing many [l]signs. 48 If we let Him go on like this, all men will believe in Him, and the Romans will come and take away both our place and our nation.” 49 But one of them, Caiaphas, who was high priest that year, said to them, “You know nothing at all, 50 nor do you take into account that it is expedient for you that one man die for the people, and that the whole nation not perish.” 51 Now he did not say this [m]on his own initiative, but being high priest that year, he prophesied that Jesus was going to die for the nation, 52 and not for the nation only, but in order that He might also gather together into one the children of God who are scattered abroad. 53 So from that day on they planned together to kill Him.

54 Therefore Jesus no longer continued to walk publicly among the Jews, but went away from there to the country near the wilderness, into a city called Ephraim; and there He stayed with the disciples.

55 Now the Passover of the Jews was near, and many went up to Jerusalem out of the country before the Passover to purify themselves. 56 So they were seeking for Jesus, and were saying to one another as they stood in the temple, “What do you think; that He will not come to the feast at all?” 57 Now the chief priests and the Pharisees had given orders that if anyone knew where He was, he was to report it, so that they might seize Him.

Mary Anoints Jesus

12 Jesus, therefore, six days before the Passover, came to Bethany where Lazarus was, whom Jesus had raised from the dead. So they made Him a supper there, and Martha was serving; but Lazarus was one of those reclining at the table with Him. Mary then took a [n]pound of very costly perfume of pure nard, and anointed the feet of Jesus and wiped His feet with her hair; and the house was filled with the fragrance of the perfume. But Judas Iscariot, one of His disciples, who was intending to [o]betray Him, *said, “Why was this perfume not sold for [p]three hundred denarii and given to poor people?” Now he said this, not because he was concerned about the poor, but because he was a thief, and as he had the money box, he used to pilfer what was put into it. Therefore Jesus said, “Let her alone, so that she may keep [q]it for the day of My burial. For you always have the poor with you, but you do not always have Me.”

The large crowd of the Jews then learned that He was there; and they came, not for Jesus’ sake only, but that they might also see Lazarus, whom He raised from the dead. 10 But the chief priests planned to put Lazarus to death also; 11 because on account of him many of the Jews were going away and were believing in Jesus.

Jesus Enters Jerusalem

12 On the next day the large crowd who had come to the feast, when they heard that Jesus was coming to Jerusalem, 13 took the branches of the palm trees and went out to meet Him, and began to shout, “Hosanna! Blessed is He who comes in the name of the Lord, even the King of Israel.” 14 Jesus, finding a young donkey, sat on it; as it is written, 15 Fear not, daughter of Zion; behold, your King is coming, seated on a donkey’s colt.” 16 These things His disciples did not understand at the first; but when Jesus was glorified, then they remembered that these things were written of Him, and that they had done these things to Him. 17 So the [r]people, who were with Him when He called Lazarus out of the tomb and raised him from the dead, continued to testify about Him. 18 For this reason also the [s]people went and met Him, because they heard that He had performed this [t]sign. 19 So the Pharisees said to one another, “You see that you are not doing any good; look, the world has gone after Him.”

Greeks Seek Jesus

20 Now there were some Greeks among those who were going up to worship at the feast; 21 these then came to Philip, who was from Bethsaida of Galilee, and began to ask him, saying, “Sir, we wish to see Jesus.” 22 Philip *came and *told Andrew; Andrew and Philip *came and *told Jesus. 23 And Jesus *answered them, saying, The hour has come for the Son of Man to be glorified. 24 Truly, truly, I say to you, unless a grain of wheat falls into the earth and dies, it remains alone; but if it dies, it bears much fruit. 25 He who loves his [u]life loses it, and he who hates his [v]life in this world will keep it to life eternal. 26 If anyone [w]serves Me, he must follow Me; and where I am, there My servant will be also; if anyone [x]serves Me, the Father will honor him.

Jesus Foretells His Death

27 Now My soul has become troubled; and what shall I say, ‘Father, save Me from this hour’? But for this purpose I came to this hour. 28 Father, glorify Your name.” Then a voice came out of heaven: “I have both glorified it, and will glorify it again.” 29 So the crowd of people who stood by and heard it were saying that it had thundered; others were saying, “An angel has spoken to Him.” 30 Jesus answered and said, This voice has not come for My sake, but for your sakes. 31 Now judgment is upon this world; now the ruler of this world will be cast out. 32 And I, if I am lifted up from the earth, will draw all men to Myself.” 33 But He was saying this to indicate the kind of death by which He was to die. 34 The crowd then answered Him, “We have heard out of the Law that [y]the Christ is to remain forever; and how can You say, ‘The Son of Man must be lifted up’? Who is this Son of Man?” 35 So Jesus said to them, For a little while longer the Light is among you. Walk while you have the Light, so that darkness will not overtake you; he who walks in the darkness does not know where he goes. 36 While you have the Light, believe in the Light, so that you may become sons of Light.”

These things Jesus spoke, and He went away and [z]hid Himself from them. 37 But though He had performed so many [aa]signs before them, yet they were not believing in Him. 38 This was to fulfill the word of Isaiah the prophet which he spoke: “Lord, who has believed our report? And to whom has the arm of the Lord been revealed?” 39 For this reason they could not believe, for Isaiah said again, 40 He has blinded their eyes and He hardened their heart, so that they would not see with their eyes and perceive with their heart, and [ab]be converted and I heal them.” 41 These things Isaiah said because he saw His glory, and he spoke of Him. 42 Nevertheless many even of the rulers believed in Him, but because of the Pharisees they were not confessing Him, for fear that they would be [ac]put out of the synagogue; 43 for they loved the [ad]approval of men rather than the [ae]approval of God.

44 And Jesus cried out and said, He who believes in Me, does not believe in Me but in Him who sent Me. 45 He who sees Me sees the One who sent Me. 46 I have come as Light into the world, so that everyone who believes in Me will not remain in darkness. 47 If anyone hears My sayings and does not keep them, I do not judge him; for I did not come to judge the world, but to save the world. 48 He who rejects Me and does not receive My sayings, has one who judges him; the word I spoke is what will judge him at the last day. 49 For I did not speak [af]on My own initiative, but the Father Himself who sent Me has given Me a commandment as to what to say and what to speak. 50 I know that His commandment is eternal life; therefore the things I speak, I speak just as the Father has told Me.”

Footnotes:

  1. John 11:12 Lit be saved
  2. John 11:13 Lit the slumber of sleep
  3. John 11:16 I.e. the Twin
  4. John 11:18 Lit 15 stadia (9,090 ft)
  5. John 11:20 Lit was sitting
  6. John 11:27 I.e. the Messiah
  7. John 11:27 The Coming One was the Messianic title
  8. John 11:33 Lit troubled Himself
  9. John 11:37 Lit have caused that this man also not die
  10. John 11:39 Lit he stinks
  11. John 11:42 Lit crowd
  12. John 11:47 Or attesting miracles
  13. John 11:51 Lit from himself
  14. John 12:3 I.e. a Roman pound, equaling 12 oz
  15. John 12:4 Or hand Him over
  16. John 12:5 Equivalent to 11 months’ wages
  17. John 12:7 I.e. the custom of preparing the body for burial
  18. John 12:17 Lit crowd
  19. John 12:18 Lit crowd
  20. John 12:18 Or attesting miracle
  21. John 12:25 Lit soul
  22. John 12:25 Lit soul
  23. John 12:26 Or is serving
  24. John 12:26 Or is serving
  25. John 12:34 I.e. the Messiah
  26. John 12:36 Lit was hidden
  27. John 12:37 Or attesting signs
  28. John 12:40 Lit be turned; i.e. turn about
  29. John 12:42 I.e. excommunicated
  30. John 12:43 Or glory
  31. John 12:43 Or glory
  32. John 12:49 Lit of Myself
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי יוחנן 11-12 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יא איש בשם אלעזר, שגר בבית-עניה עם מרים ואחותה מרתא, חלה. אחותו מרים היא זו שמשחה את ישוע במרקחת יקרה וניגבה את רגליו בשערותיה. מרתא ומרים שלחו הודעה לישוע: "אדוני, ידידך הטוב חולה מאוד."

כששמע ישוע את הדבר אמר: "מחלה זאת לא תיגמר במוות, כי אם להביא כבוד לאלוהים. כי בן האלוהים יפואר באמצעות המחלה הזאת." ישוע אהב מאוד את מרתא, מרים ואלעזר. כאשר ישוע שמע שאלעזר חלה, התעכב יומיים ורק לאחר מכן אמר לתלמידיו: "הבה נחזור ליהודה."

"אולם, רבי," קראו התלמידים במחאה, "לפני ימים ספורים בלבד ניסו מנהיגי היהודים להרוג אותך, ועכשיו אתה חוזר לאותו מקום?"

"בכל יום יש שתים-עשרה שעות אור, ובמשך השעות האלה יכול כל אחד ללכת בלי ליפול או להיכשל. 10 מי שהולך בלילה ייכשל וימעד בגלל החשכה." 11 ישוע המשיך: "חברנו אלעזר ישן, אך אני הולך להעיר אותו."

ישוע התכוון לכך שאלעזר מת, אולם תלמידיו חשבו שאמר כי אלעזר ישן במנוחה, ולכן אמרו: "אם אלעזר ישן שינה טובה הוא ודאי יבריא!" 14 "אלעזר מת," אמר להם ישוע בפירוש. 15 "אני שמח למענכם שלא הייתי שם, כדי שתלמדו להאמין. הבה נלך אליו."

16 תומא (הנקרא בשם חיבה "התאום") אמר לחבריו התלמידים: "בואו נלך גם אנחנו כדי שנמות איתו."

17 בהגיעם לבית-עניה נאמר להם שאלעזר מת ושהוא קבור כבר ארבעה ימים. 18 בית-עניה מרוחקת מירושלים רק כשלושה קילומטר, 19 ויהודים רבים באו מירושלים לנחם את מרתא ומרים באבלן. 20 כאשר שמעה מרתא שישוע היה בדרכו אליהן, הלכה לפגוש אותו, ואילו מרים נשארה בבית.

21 "אדוני," אמרה מרתא לישוע, "אילו היית כאן, אחי לא היה מת. 22 אך עדיין לא מאוחר מדי, כי אני יודעת שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך."

23 "אחיך יקום לחיים," הבטיח ישוע.

24 "כן," אמרה מרתא, "עם כל האחרים בתחיית המתים ביום האחרון."

25 אולם ישוע אמר לה: "אני הוא התחייה והחיים. כל המאמין בי יחיה אפילו אם ימות. 26 כל המאמין בי יחיה לנצח ולא ימות לעולם! האם את מאמינה לי?"

27 "כן, אדוני," השיבה, "אני מאמינה שאתה המשיח בן-האלוהים אשר לו חיכינו זמן רב."

28 כשסיימה מרתא לדבר עזבה את ישוע וחזרה למרים. מרתא קראה למרים בסתר ואמרה: "המורה נמצא כאן; הוא רוצה לדבר איתך." 29 מרים יצאה אליו מיד.

30 ישוע נשאר עדיין מחוץ לכפר, במקום שבו פגשה אותו מרתא. 31 היהודים שבאו לנחם את האבלות ראו את מרים עוזבת את הבית בחיפזון. הם חשבו שהיא הולכת לבכות על קבר אחיה, ולכן הלכו בעקבותיה.

32 כאשר הגיעה מרים למקום הימצאו של ישוע, נפלה לרגליו וקראה בבכי: "אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת." 33 בכייה ובכי האבלים נגע ללבו של ישוע, וגם הוא התרגש ונאנח. 34 "היכן קברתם אותו?" שאל.

"בוא וראה," ענו האנשים. 35 ישוע בכה.

36 "הם היו חברים טובים מאוד," אמרו היהודים זה לזה. "ראו עד כמה אהב אותו!"

37 היו שאמרו: "אם הוא ריפא את העיוור, האם לא היה יכול גם למנוע את מותו של אלעזר?" 38 ישוע שוב התרגש והלך אל קברו של אלעזר. הוא נקבר במערה שאבן גדולה חסמה את פיתחה.

39 "הזיזו את האבן," ביקש ישוע.

אולם מרתא, אחות המת, אמרה: "אבל אדוני, הגופה ודאי מצחינה; הרי הוא קבור כבר ארבעה ימים!"

40 "האם לא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את גבורת האלוהים?" שאל ישוע.

41 האנשים הזיזו את האבן, וישוע נשא עיניו אל השמים וקרא: "אבי, תודה לך על שאתה שומע אותי. 42 אני יודע שאתה שומע אותי תמיד, אולם אמרתי זאת כדי שכל הנוכחים כאן יאמינו שאתה שלחת אותי." 43 לאחר מכן הוא קרא בקול רם מאוד: "אלעזר, צא החוצה!" 44 ואלעזר יצא החוצה עטוף עדיין בתכריכים. "הסירו מעליו את התכריכים ותנו לו ללכת," אמר ישוע.

45 יהודים רבים מבין מנחמי מרים אשר חזו בנס האמינו בישוע. 46 אולם היו שהלכו לפרושים וסיפרו להם את הדבר.

47 הפרושים וראשי הכוהנים כינסו אסיפה כדי לדון במצב. "איפה הוא ואיפה אנחנו?" שאלו זה את זה במבוכה. "האיש הזה באמת מחולל ניסים! 48 אם לא נאסור אותו יאמין בו כל העם וילך אחריו, וזה יהיה סופנו, כי אז יבואו הרומאים ויסירו את בית המקדש ואת עמנו!"

49 קייפא, הכהן הגדול באותה שנה, אמר להם: "אינכם מבינים דבר! 50 האינכם מבינים כי מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד? למה לסכן את העם?"

51 קייפא לא אמר דברים אלה ביוזמתו, אלא בהשראת אלוהים, כי בהיותו הכהן הגדול של אותה שנה ניבא שישוע ימות בעד העם. 52 ולא רק בעד העם, אלא גם כדי לקבץ ולאחד את כל בני-האלוהים באשר הם.

53 מאותו יום ואילך תכננו מנהיגי היהודים להרוג את ישוע, 54 ולכן הוא הפסיק להתהלך בגלוי באזור יהודה. הוא עזב את ירושלים והחליט ללכת לעיר אפרים שבגבול המדבר, שם נשאר עם תלמידיו.

55 בהתקרב חג הפסח עלו לירושלים יהודים רבים מכל קצות הארץ, כדי להשתתף בטקס הטהרה שקדם לחג. 56 הם רצו לראות את ישוע, ובעמדם בבית-המקדש שאלו איש את רעהו: "מה דעתכם, האם יבוא לחג הפסח או לא?" 57 בינתיים הודיעו ראשי הכוהנים והפרושים בציבור, שכל הרואה את ישוע חייב לדווח להם על כך מיד, כדי שיוכלו לאסרו.

יב ששה ימים לפני חג הפסח שב ישוע לבית-עניה, כפרו של אלעזר שהשיבו לחיים, ונערכה לכבודו ארוחת ערב חגיגית. אלעזר ישב עם ישוע בין האורחים, ואילו מרתא שרתה את האורחים. מרים לקחה מרקחת יקרה העשויה משמנים ובשמים ריחניים, משחה את רגליו של ישוע וניגבה אותן בשערותיה, ריח הניחוח מילא את כל הבית.

אחד מתלמידיו אשר עמד להסגירו, יהודה איש קריות שמו, קרא: "המרקחת הזאת שווה הרבה כסף! היא הייתה יכולה למכור אותה ולחלק את הכסף לעניים." הוא לא דיבר מתוך דאגה לעניים, אלא מתוך דאגה לעצמו. יהודה היה הגזבר של קבוצת התלמידים, ולעתים קרובות משך מכספי הקבוצה לצרכיו הפרטיים.

"הנח לה," אמר ישוע. "היא עשתה זאת כהכנה לקבורתי. העניים נמצאים אתכם תמיד, ואילו אני איני נמצא אתכם תמיד."

יהודים רבים שמעו על ביקורו של ישוע, ועל כן באו לראות אותו ואת אלעזר שהקים לתחייה. בינתיים החליטו ראשי הכוהנים להרוג גם את אלעזר, כי בגללו נהרו למקום יהודים רבים והאמינו שישוע הוא המשיח.

12 למחרת התפשטה השמועה בכל העיר שישוע היה בדרכו לירושלים. אנשים רבים מבין החוגגים 13 לקחו בידיהם כפות תמרים, הלכו לקראת ישוע וקראו: "יחי המשיח! יחי מלך ישראל! ברוך הבא בשם ה' מלך ישראל!"

14 ישוע בא לקראתם רכוב על חמור, ובכך קיים את הנבואה[a]: 15 "גילי מאוד בת ציון, הנה מלכך יבוא לך רכב על עיר בן אתונות."

16 תחילה לא הבינו תלמידיו שישוע קיים למעשה את הנבואה הזאת, אולם לאחר שישוע נתפאר בכבוד הם נזכרו במעשיו השונים אשר קיימו נבואות רבות מכתבי-הקודש.

17 אנשים רבים בקהל אשר ראו את ישוע מקים את אלעזר לחיים, ספרו על כך לאחרים. 18 אנשים רבים יצאו לקראתו, כי שמעו על הפלא הגדול שחולל.

19 אולם הפרושים היו אובדי עצות. "רואים אתם, נוצחנו. כל העולם נמשך אחריו!" קראו. 20 בין העולים לירושלים בחג הייתה גם קבוצת יוונים. 21 הם הלכו לפיליפוס מבית-צידה שבגליל וביקשו: "אדוני, אנחנו רוצים לפגוש את ישוע." 22 פיליפוס מסר את ההודעה לאנדרי, והשניים הלכו להתייעץ עם ישוע.

23 "הגיעה השעה שיפואר בן-האדם," אמר להם ישוע. 24 "אני אומר לכם ברצינות: גרגר חיטה שנטמן באדמה צריך למות לפני שיוכל לשאת פרי רב, אחרת יישאר סתם גרגר בודד. 25 האוהב את חייו על-פני האדמה - יאבד אותם; והשונא את חייו על-פני האדמה יזכה בחיי נצח.

26 "הרוצה להיות תלמידי צריך ללכת בעקבותי, כי המשרתים אותי חייבים להיות במקום שאני נמצא. אלוהים אבי יכבד את כל אלה שהולכים בעקבותי ומשרתים אותי. 27 כעת נבהלה נפשי, אולם איני יכול לבקש מאבי שיצילני מגורלי, שהרי לשם כך באתי לעולם. 28 אבי, פאר את שמך!"

לפתע נשמע קול מהשמים: "כבר פארתי ואוסיף לפאר." 29 כל הנוכחים שמעו את הקול, אולם חלקם חשב שהיה זה קול רעם, וחלקם אמר שמלאך דיבר עם ישוע.

30 "הקול הזה היה למענכם ולא למעני," אמר להם ישוע. 31 "עכשיו הגיע מועד משפטו של העולם, ושר העולם הזה (השטן) יגורש. 32 וכאשר אנשא מן הארץ אמשוך אלי את כולם." 33 הוא אמר זאת כדי לרמוז להם כיצד ימות.

34 "אולם אנחנו למדנו מהתורה שהמשיח יחיה לנצח ולא ימות לעולם, אם כן מדוע אתה אומר שבן-האדם צריך להנשא מן הארץ? מי בן-האדם הזה?" שאלו אותו.

35 "האור יישאר אתכם עוד זמן קצר בלבד," אמר ישוע. "על כן, תנצלו את העובדה הזאת והתהלכו באור כל עוד אתם יכולים, מפני שעם רדת החשכה לא תוכלו למצוא את דרככם. 36 האמינו באור לפני שיהיה מאוחר מדי, כדי שגם אתם תקרינו אור לאחרים." לאחר שסיים את דבריו הלך לדרכו, והם לא ראו אותו. 37 על-אף הניסים הרבים שחולל ישוע, אנשים רבים לא האמינו שהוא המשיח. 38 הנביא ישעיהו חזה מצב זה כשאמר:[b] "ה' מי האמין לשמועתנו, וזרוע ה' על-מי נגלתה?" 39 לכן הם לא יכלו להאמין. ישעיהו אף ניבא[c]: 40 "אלוהים סנוור את עיניהם והקשיח את לבם. משום כך הם אינם יכולים לראות, להבין או לשוב אליו כדי שירפא אותם." 41 הנביא ישעיהו אמר דברים אלה על ישוע מפני שראה בחזונו את תפארתו.

42 מנהיגי יהודים רבים האמינו כי ישוע הוא המשיח, אך לא הודו בזאת בפני איש, כי פחדו שהפרושים יטילו עליהם חרם. 43 לאנשים אלה היה חשוב יותר לזכות בכבוד מבני-אדם מאשר מאלוהים.

44 "אם אתם מאמינים בי, אתם מאמינים למעשה באלוהים," קרא ישוע. 45 "שהרי כל הרואה אותי רואה למעשה את שולחי. 46 באתי להאיר ולזרוח בעולם חשוך זה, כדי שכל המאמין בי לא יתעה יותר בחשכה. 47 לא באתי לשפוט את העולם, כי אם להושיעו, ועל כן לא אשפוט את אלה השומעים את דברי ואינם מקיימים אותם. 48 דברי האמת שדיברתי ישפטו ביום הדין את כל אלה שדחוני ולעגו לי. 49 כי איני מדבר אליכם על דעת עצמי; אני מוסר לכם מה שציווה עלי אבי לומר לכם. 50 אני מוסר לכם בדיוק מה שמסר לי אבי, כי אני יודע שמצוותו תביא לכם חיי נצח."

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes