Bible Book List

Acts 6-7 New American Standard Bible (NASB)

Choosing of the Seven

Now [a]at this time while the disciples were increasing in number, a complaint arose on the part of the [b]Hellenistic Jews against the native Hebrews, because their widows were being overlooked in the daily serving of food. So the twelve summoned the [c]congregation of the disciples and said, “It is not desirable for us to neglect the word of God in order to serve tables. Therefore, brethren, select from among you seven men of good reputation, full of the Spirit and of wisdom, whom we may put in charge of this task. But we will devote ourselves to prayer and to the [d]ministry of the word.” The statement found approval with the whole [e]congregation; and they chose Stephen, a man full of faith and of the Holy Spirit, and Philip, Prochorus, Nicanor, Timon, Parmenas and [f]Nicolas, a [g]proselyte from Antioch. And these they brought before the apostles; and after praying, they laid their hands on them.

The word of God kept on spreading; and the number of the disciples continued to increase greatly in Jerusalem, and a great many of the priests were becoming obedient to the faith.

And Stephen, full of grace and power, was performing great wonders and [h]signs among the people. But some men from what was called the Synagogue of the Freedmen, including both Cyrenians and Alexandrians, and some from Cilicia and [i]Asia, rose up and argued with Stephen. 10 But they were unable to cope with the wisdom and the Spirit with which he was speaking. 11 Then they secretly induced men to say, “We have heard him speak blasphemous words against Moses and against God.” 12 And they stirred up the people, the elders and the scribes, and they came up to him and dragged him away and brought him [j]before the [k]Council. 13 They put forward false witnesses who said, “This man incessantly speaks against this holy place and the Law; 14 for we have heard him say that this Nazarene, Jesus, will destroy this place and alter the customs which Moses handed down to us.” 15 And fixing their gaze on him, all who were sitting in the [l]Council saw his face like the face of an angel.

Stephen’s Defense

The high priest said, “Are these things so?”

And he said, “Hear me, brethren and fathers! The God of glory appeared to our father Abraham when he was in Mesopotamia, before he lived in [m]Haran, and said to him, ‘Leave your country and your relatives, and come into the land that I will show you.’ Then he left the land of the Chaldeans and settled in [n]Haran. From there, after his father died, God had him move to this country in which you are now living. But He gave him no inheritance in it, not even a foot of ground, and yet, even when he had no child, He promised that He would give it to him as a possession, and to his descendants after him. But God spoke to this effect, that his descendants would be aliens in a foreign land, and that they would [o]be enslaved and mistreated for four hundred years. And whatever nation to which they will be in bondage I Myself will judge,’ said God, ‘and after that they will come out and [p]serve Me in this place.’ And He gave him [q]the covenant of circumcision; and so Abraham became the father of Isaac, and circumcised him on the eighth day; and Isaac became the father of Jacob, and Jacob of the twelve patriarchs.

“The patriarchs became jealous of Joseph and sold him into Egypt. Yet God was with him, 10 and rescued him from all his afflictions, and granted him favor and wisdom in the sight of Pharaoh, king of Egypt, and he made him governor over Egypt and all his household.

11 “Now a famine came over all Egypt and Canaan, and great affliction with it, and our fathers [r]could find no food. 12 But when Jacob heard that there was grain in Egypt, he sent our fathers there the first time. 13 On the second visit Joseph [s]made himself known to his brothers, and Joseph’s family was disclosed to Pharaoh. 14 Then Joseph sent word and invited Jacob his father and all his relatives to come to him, seventy-five [t]persons in all. 15 And Jacob went down to Egypt and there he and our fathers died. 16 From there they were removed to [u]Shechem and laid in the tomb which Abraham had purchased for a sum of money from the sons of [v]Hamor in [w]Shechem.

17 “But as the time of the promise was approaching which God had assured to Abraham, the people increased and multiplied in Egypt, 18 until there arose another king over Egypt who knew nothing about Joseph. 19 It was he who took shrewd advantage of our race and mistreated our fathers so that they would [x]expose their infants and they would not survive. 20 It was at this time that Moses was born; and he was lovely [y]in the sight of God, and he was nurtured three months in his father’s home. 21 And after he had been set outside, Pharaoh’s daughter [z]took him away and nurtured him as her own son. 22 Moses was educated in all the learning of the Egyptians, and he was a man of power in words and deeds. 23 But when he was approaching the age of forty, it entered his [aa]mind to visit his brethren, the sons of Israel. 24 And when he saw one of them being treated unjustly, he defended him and took vengeance for the oppressed by striking down the Egyptian. 25 And he supposed that his brethren understood that God was granting them [ab]deliverance [ac]through him, but they did not understand. 26 On the following day he appeared to them as they were fighting together, and he tried to reconcile them in peace, saying, ‘Men, you are brethren, why do you injure one another?’ 27 But the one who was injuring his neighbor pushed him away, saying, ‘Who made you a ruler and judge over us? 28 You do not mean to kill me as you killed the Egyptian yesterday, do you?’ 29 At this remark, Moses fled and became an alien in the land of [ad]Midian, where he became the father of two sons.

30 “After forty years had passed, an angel appeared to him in the wilderness of Mount Sinai, in the flame of a burning thorn bush. 31 When Moses saw it, he marveled at the sight; and as he approached to look more closely, there came the voice of the Lord: 32 I am the God of your fathers, the God of Abraham and Isaac and Jacob.’ Moses shook with fear and would not venture to look. 33 But the Lord said to him,Take off the sandals from your feet, for the place on which you are standing is holy ground. 34 I have certainly seen the oppression of My people in Egypt and have heard their groans, and I have come down to rescue them; [ae]come now, and I will send you to Egypt.’

35 “This Moses whom they disowned, saying, ‘Who made you a ruler and a judge?’ is the one whom God [af]sent to be both a ruler and a deliverer with the [ag]help of the angel who appeared to him in the thorn bush. 36 This man led them out, performing wonders and [ah]signs in the land of Egypt and in the Red Sea and in the wilderness for forty years. 37 This is the Moses who said to the sons of Israel, ‘God will raise up for you a prophet [ai]like me from your brethren.’ 38 This is the one who was in the [aj]congregation in the wilderness together with the angel who was speaking to him on Mount Sinai, and who was with our fathers; and he received living oracles to pass on to you. 39 Our fathers were unwilling to be obedient to him, but repudiated him and in their hearts turned back to Egypt, 40 saying to Aaron, ‘Make for us gods who will go before us; for this Moses who led us out of the land of Egyptwe do not know what happened to him.’ 41 [ak]At that time they made a [al]calf and brought a sacrifice to the idol, and were rejoicing in the works of their hands. 42 But God turned away and delivered them up to [am]serve the [an]host of heaven; as it is written in the book of the prophets, ‘It was not to Me that you offered victims and sacrifices forty years in the wilderness, was it, O house of Israel? 43 You also took along the tabernacle of Moloch and the star of the god [ao]Rompha, the images which you made to worship. I also will remove you beyond Babylon.’

44 “Our fathers had the tabernacle of testimony in the wilderness, just as He who spoke to Moses directed him to make it according to the pattern which he had seen. 45 And having received it in their turn, our fathers brought it in with [ap]Joshua upon dispossessing the [aq]nations whom God drove out before our fathers, until the time of David. 46 David found favor in God’s sight, and asked that he might find a dwelling place for the [ar]God of Jacob. 47 But it was Solomon who built a house for Him. 48 However, the Most High does not dwell in houses made by human hands; as the prophet says:

49 Heaven is My throne,
And earth is the footstool of My feet;
What kind of house will you build for Me?’ says the Lord,
Or what place is there for My repose?
50 Was it not My hand which made all these things?’

51 “You men who are stiff-necked and uncircumcised in heart and ears are always resisting the Holy Spirit; you are doing just as your fathers did. 52 Which one of the prophets did your fathers not persecute? They killed those who had previously announced the coming of the Righteous One, whose betrayers and murderers you have now become; 53 you who received the law as ordained by angels, and yet did not keep it.”

Stephen Put to Death

54 Now when they heard this, they were cut to the quick, and they began gnashing their teeth at him. 55 But being full of the Holy Spirit, he gazed intently into heaven and saw the glory of God, and Jesus standing at the right hand of God; 56 and he said, “Behold, I see the heavens opened up and the Son of Man standing at the right hand of God.” 57 But they cried out with a loud voice, and covered their ears and rushed at him with one impulse. 58 When they had driven him out of the city, they began stoning him; and the witnesses laid aside their robes at the feet of a young man named Saul. 59 They went on stoning Stephen as he called on the Lord and said, “Lord Jesus, receive my spirit!” 60 Then falling on his knees, he cried out with a loud voice, “Lord, do not hold this sin against them!” Having said this, he [as]fell asleep.


  1. Acts 6:1 Lit in these days
  2. Acts 6:1 Jews who adopted the Gr language and much of Gr culture through acculturation
  3. Acts 6:2 Lit multitude
  4. Acts 6:4 Or service
  5. Acts 6:5 Lit multitude
  6. Acts 6:5 Gr Nikolaos
  7. Acts 6:5 I.e. a Gentile convert to Judaism
  8. Acts 6:8 Or attesting miracles
  9. Acts 6:9 I.e. west coast province of Asia Minor
  10. Acts 6:12 Lit into
  11. Acts 6:12 Or Sanhedrin
  12. Acts 6:15 Or Sanhedrin
  13. Acts 7:2 Gr Charran
  14. Acts 7:4 Gr Charran
  15. Acts 7:6 Lit enslave them and mistreat them
  16. Acts 7:7 Or worship
  17. Acts 7:8 Or a
  18. Acts 7:11 Lit were not finding
  19. Acts 7:13 Or was made known
  20. Acts 7:14 Lit souls
  21. Acts 7:16 Gr Sychem
  22. Acts 7:16 Gr Emmor
  23. Acts 7:16 Gr Sychem
  24. Acts 7:19 Or put out to die
  25. Acts 7:20 Lit to God
  26. Acts 7:21 Or adopted him
  27. Acts 7:23 Lit heart
  28. Acts 7:25 Or salvation
  29. Acts 7:25 Lit through his hand
  30. Acts 7:29 Gr Madiam
  31. Acts 7:34 Lit and now come!
  32. Acts 7:35 Lit has sent
  33. Acts 7:35 Lit hand
  34. Acts 7:36 Or attesting miracles
  35. Acts 7:37 Or as He raised up me
  36. Acts 7:38 Gr ekklesia
  37. Acts 7:41 Lit in those days
  38. Acts 7:41 Or young bull
  39. Acts 7:42 Or worship
  40. Acts 7:42 I.e. heavenly bodies
  41. Acts 7:43 Other mss spell it: Romphan, or Rempham, or Raiphan, or Rephan
  42. Acts 7:45 Gr Jesus
  43. Acts 7:45 Or Gentiles
  44. Acts 7:46 The earliest mss read house instead of God; the Septuagint reads God
  45. Acts 7:60 I.e. died
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

מעשי השליחים 6-7 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ו באותם הימים, כשמספר התלמידים הלך וגדל במהירות, החלו להישמע ביניהם תלונות ומריבות. היהודים שהגיעו מחו"ל ודיברו יוונית התלוננו שהאלמנות שלהם מופלות לרעה; בשעת חלוקת המזון היומית אין הן מקבלות אותה הכמות הניתנת לאלמנות מקרב המקומיים דוברי העברית. משום כך כנסו שנים-עשר השליחים את כל המאמינים לאסיפה כללית.

"עלינו להקדיש את זמננו לבישור דבר אלוהים, ולא לעסוק בבעיות חולין כמו חלוקת אוכל!" אמרו השליחים. "אחים יקרים, הביטו סביבכם ובחרו שבעה אנשים נבונים, מלאים ברוח הקודש ובעלי שם טוב, והפקידו בידם את העניין הזה. וכך נוכל אנחנו להתרכז בתפילה, בהטפה ובהוראה."

ההצעה נתקבלה על-ידי כל חברי הקהילה, והם בחרו באנשים הבאים:

סטפנוס (שהיה מלא אמונה ורוח הקודש בצורה בולטת במיוחד), פיליפוס, פרוכורוס, ניקנור, טימון, פרמנס, ניקולס מאנטיוכיה (אשר היה גוי שהתגייר, ולאחר מכן האמין בישוע המשיח). שבעה אנשים אלה הוצגו בפני השליחים, וקיבלו את ברכתם בסמיכת ידיים ובתפילה.

דבר האלוהים נשמע בחוגים הולכים וגדלים, ומספר התלמידים בירושלים גדל מאוד. גם כוהנים רבים האמינו בישוע המשיח.

סטפנוס, שהיה כאמור מלא אמונה ורוח הקודש, חולל נסים ונפלאות בקרב העם. אולם יום אחד קמו מספר אנשים מקבוצת "החופשיים" והחלו להתווכח איתו. עד מהרה הצטרפו אליהם יהודים מקוריניה, מאלכסנדריה שבמצרים, מקיליקיה ומאסיה הקטנה, 10 אך איש מהם לא יכול היה לגבור על החוכמה ועל הרוח שהיו בו.

11 לכן הם שחדו כמה אנשים, כדי שיעידו נגד סטפנוס ויטענו ששמעו אותו מקלל את משה רבנו ואפילו את אלוהים.

12 אשמת השקר הזאת עוררה את זעם ההמונים ואת כעסם של המנהיגים על סטפנוס. הם אסרו אותו והעמידוהו לדין לפני הסנהדרין. 13 עדי השקר העידו נגד סטפנוס וטענו שאינו מפסיק לדבר נגד בית-המקדש ונגד התורה.

14 "במו אוזנינו שמענו אותו אומר שאותו אדם, ישוע מנצרת, יהרוס את בית-המקדש וישנה את החוקים שמסר לנו משה!" הצהירו עדי השקר. 15 באותו רגע הביטו כל חברי הסנהדרין בסטפנוס וראו את פניו, ממש כפני מלאך אלוהים!

ז "האם נכונות ההאשמות האלה?" שאל הכהן הגדול את סטפנוס.

"הקשיבו אלי, אנשים, אחים וזקנים נכבדים!" השיב סטפנוס. "אלוהי הכבוד נגלה אל אברהם אבינו בארם נהריים, לפני שיצא לחרן, ואמר לו לעזוב את ארץ מולדתו, להיפרד מבני משפחתו וללכת אל הארץ שה' ינחה אותו אליה. אברהם עזב את אור כשדים וגר בחרן עד מות אביו. לאחר מכן הביא אותו ה' לכאן, לארץ הזאת אשר אתם גרים בה עכשיו. אלוהים לא נתן לאברהם רכוש משלו - אפילו לא חלקת-אדמה קטנה; הוא רק הבטיח לו שבמרוצת הזמן תשתייך כל הארץ לאברהם ולצאצאיו, אך כי באותה עת לא היה לו עדיין ילד. כמו-כן אמר לו אלוהים שצאצאיו אלה יעזבו את ארצם ויגורו בארץ זרה, ושם יהיו עבדים במשך 400 שנה. אולם אלוהים הבטיח לאברהם שיעניש את הארץ אשר תשעבד אותם, ושלאחר מכן יצאו ויעבדו אותו כאן.

"באותה עת נתן ה' לאברהם את מצוות המילה, כהוכחה לברית שכרת עם אברהם, וכאשר נולד בנו יצחק מל אותו אברהם ביום השמיני לחייו. כעבור זמן יצחק מל את יעקב, ויעקב את שנים-עשר האבות.

"אותם אנשים שהיו לאבות האומה הישראלית קנאו ביוסף אחיהם, ומכרו אותו כעבד לישמעאלים שהיו בדרכם למצרים. אולם אלוהים היה עם יוסף 10 והציל אותו מכל צרותיו. אלוהים העניק ליוסף חן רב וחכמה בלתי-רגילה, אשר מצאו-חן בעיני פרעה מלך מצרים, ומשום כך מינה אותו פרעה למושל על כל ארץ מצרים ולאחראי על כל ענייני הארמון.

11 "כעבור זמן-מה שרר רעב כבד אשר גרם סבל רב במצרים ובכנען, ולאבותינו לא היה מה לאכול. 12 כאשר שמע יעקב שיש עדיין אוכל במצרים, שלח לשם את בניו בפעם הראשונה כדי לקנות מה שיוכלו להשיג. 13 בביקורם השני במצרים גילה להם יוסף את זהותו ואף הציג אותם לפני פרעה. 14 יוסף שלח להביא מארץ כנען את יעקב אביו ואת כל בני-משפחתו, כולם יחד מנו שבעים וחמש איש, והזמין אותם לגור איתו במצרים. 15 וכך ירד יעקב למצרים. לאחר שמתו יעקב ובניו, 16 נלקחו גופותיהם לשכם ונקברו בקבר שקנה אברהם מיד בני-חמור.

17 "כשקרב המועד שקבע אלוהים לשחרור בני-ישראל מעבדותם, כפי שהבטיח לאברהם אבינו, התרבה עם ישראל במצרים במהירות גדולה. 18 ואז עלה לשלטון מלך אשר לא כיבד את זכרו של יוסף. 19 מלך זה נהג בעמנו ברשעות ובאכזריות, וציווה על אבותינו להפקיר את ילדיהם למוות. 20 "באותה תקופה נולד משה, שהיה טוב בעיני אלוהים, והוריו הסתירוהו בביתם במשך שלושה חודשים. 21 כשלא יכלו הוריו להסתיר אותו יותר נאלצו להוציאו מן הבית, מצאה אותו בת פרעה ואימצה אותו לה לבן. 22 משה לומד בכל חכמת מצרים, גדל והיה לנואם מחונן ולאיש-מעשים דגול.

23 "יום אחד עלה בדעתו של משה לבקר את אחיו בני-ישראל, והוא בן ארבעים. 24 בעת ביקורו ראה איש מצרי מתאכזר אל ישראלי. משה ניגש אל המצרי והרג אותו. 25 הוא קיווה שאחיו יבינו שאלוהים שלח אותו לעזור להם, אך הם לא הבינו זאת.

26 "למחרת שוב ביקר משה את בני-עמו, והפעם ראה שני ישראלים רבים ביניהם. הוא ניסה להפריד ביניהם ואמר: 'הרי אחים אתם; מדוע אתם מתקוטטים?'

27 "אולם האיש שהחל בקטטה דרש ממשה להסתלק ולא להתערב. 'מי מינה אותך למושל ושופט עלינו?' שאל. 28 'האם אתה עומד להרוג אותי כשם שהרגת אתמול את המצרי?'

29 לשמע דברים אלה ברח משה למדיין, ושם נולדו שני בניו.

30 "כעבור ארבעים שנה נגלה אליו מלאך ה' במדבר הר-סיני מתוך הסנה הבוער. 31 המראה הבלתי-רגיל הפליא את משה; הוא רץ אל הסנה כדי להביט בו מקרוב, ואז שמע את קול ה': 32 'אנוכי אלוהי אבותיך - אלוהי אברהם, יצחק ויעקב!' משה רעד מפחד ולא העז להרים את עיניו.

33 "לפני כן אמר אלוהים למשה: 'של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. 34 ואלוהים המשיך: 'ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים, ואת צעקתם שמעתי... וארד להצילו... ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני-ישראל ממצרים[a].

35 "המדובר באותו משה אשר בני-ישראל דחוהו זמן-מה קודם לכן כאשר מחו: 'מי מינה אותך למושל ושופט עלינו?' אותו משה נשלח אליהם עתה להיות להם למנהיג ולמושיע! 36 בעזרת ניסים גדולים וכבירים הוציא משה את עמו מארץ מצרים, העבירם דרך ים סוף, ולאחר מכן נדד איתם במדבר ארבעים שנה. 37 זהו אותו משה אשר אמר לבני-ישראל: 'נביא מקרבך - מאחיך - כמוני, יקים לך ה' אלוהיך, אליו תשמעון'[b]. 38 כשהתקהלו בני-ישראל במדבר, משה היה האיש שתיווך בינם לבין המלאך שנתן להם את תורת ה' - את דבר האלוהים החי - בהר סיני.

39 "אולם אבותינו דחו את משה ורצו לשוב למצרים. 40 'עשה לנו אלוהים אחרים, כדי שידריכו אותנו חזרה,' ביקשו מאהרון, 'כי איננו יודעים מה קרה למשה אשר הוציא אותנו ממצרים.' 41 וכך עשו להם בני ישראל עגל-זהב, הקריבו לו קורבנות, ושמחו באליל שיצרו במו ידיהם.

42 "משום כך פנה להם ה' עורף והניח להם לסגוד לשמש, לירח ולכוכבים כמו לאלים! בספר עמוס שואל ה' את עם ישראל: 'האם לי הקרבתם את הקורבנות במשך אותן ארבעים שנה במדבר? 43 לא! התעניינותכם האמיתית הייתה באלילים שלכם: בסוכתו של מולך, בכוכבו של רמפן, ובכל הצלמים שעשיתם לכם. משום כך אגרש אתכם מכאן לארץ רחוקה - עד מעבר לבבל אגלה אתכם![c].

44 "במשך נדודיהם במדבר נשאו אותם אבותינו את משכן העדות, ובתוכו שמרו את לוחות-הברית. משכן זה נבנה בדיוק לפי הדגם שהראה המלאך למשה. 45 שנים רבות לאחר מכן, כשפקד יהושע על הקרבות נגד הגויים שישבו בכנען, הביאו האבות את המשכן הזה אל ארצם החדשה, ושם הוא נשאר עד ימי דוד המלך.

46 "דוד, שמצא-חן בעיני אלוהים, ביקש את הזכות לבנות מקדש קבע לאלוהי יעקב. 47 אולם רק בנו של דוד, שלמה, זכה לבנות את המקדש הזה. ובכל זאת, אלוהים אינו שוכן במקדש מעשה ידי-אדם. 'השמים כסאי,' אמר ה' בפי ישעיהו הנביא, 'והארץ - הדום רגלי. אי-זה בית אשר תבנו לי? ואי-זה מקום מנוחתי? 50 (הלא) את כל אלה ידי עשתה!'[d]. 51 "הו עם קשה עורף ועובד אלילים! עד מתי תמשיכו להתנגד לרוח הקודש? אתם נוהגים בדיוק כמו אבותיכם - גם הם התנגדו לרוח הקודש. 52 האם יכולים אתם לנקוב בשמו של נביא אחד שאבותיכם לא רדפו אותו? הם אפילו הרגו את אלה שניבאו את בואו של המשיח הצדיק - זה שבגדתם בו ורצחתם אותו! 53 אכן, בכוונה תחילה הפרתם את תורת ה', אשר נמסרה לכם באמצעות המלאכים."

54 כששמעו חברי הסנהדרין את האשמותיו של סטפנוס, נמלאו זעם וחרקו בשיניהם. 55 אך סטפנוס, שהיה מלא רוח הקודש, נעץ מבטו בשמים, וראה את כבוד האלוהים ואת ישוע עומד לימין האלוהים. 56 "הנני רואה את השמים נפתחים, ואת ישוע המשיח עומד לימין האלוהים!" אמר להם סטפנוס.

57 לשמע דברים אלה אטמו את אוזניהם, צרחו בכל כוחם והתנפלו עליו. 58 הם גררו אותו אל מחוץ לעיר ורגמו אותו באבנים. מבצעי גזר-הדין פשטו את מעיליהם, והניחו אותם למשמרת לרגלי בחור אחד בשם שאול.

59 בשעה שפגעו בו האבנים זו אחר זו התפלל סטפנוס: "אדוני, ישוע, קבל נא את רוחי!" 60 ואז נפל על ברכיו וזעק: "אדוני, סלח להם על החטא הזה!" ובאותו רגע נפח את נשמתו.


  1. מעשי השליחים 7:34 שמות ג 5- 10
  2. מעשי השליחים 7:37 דברים יח 15
  3. מעשי השליחים 7:43 ראה עמוס ה 25- 27
  4. מעשי השליחים 7:50 ישעיהו סו 1- 2
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references