A A A A A
Bible Book List

Acts 24-26 New American Standard Bible (NASB)

Paul before Felix

24 After five days the high priest Ananias came down with some elders, [a]with an [b]attorney named Tertullus, and they [c]brought charges to the governor against Paul. After Paul had been summoned, Tertullus began to accuse him, saying to the governor,

“Since we have through you attained much peace, and since by your providence reforms are being carried out for this nation, we acknowledge this in every way and everywhere, most excellent Felix, with all thankfulness. But, that I may not weary you any further, I beg you [d]to grant us, by your kindness, a brief hearing. For we have found this man a real pest and a fellow who stirs up dissension among all the Jews throughout [e]the world, and a ringleader of the sect of the Nazarenes. And he even tried to desecrate the temple; and [f]then we arrested him. [[g]We wanted to judge him according to our own Law. But Lysias the commander came along, and with much violence took him out of our hands, ordering his accusers to come before you.] By examining him yourself concerning all these matters you will be able to ascertain the things of which we accuse him.” The Jews also joined in the attack, asserting that these things were so.

10 When the governor had nodded for him to speak, Paul responded:

“Knowing that for many years you have been a judge to this nation, I cheerfully make my defense, 11 since you can take note of the fact that no more than twelve days ago I went up to Jerusalem to worship. 12 Neither in the temple, nor in the synagogues, nor in the city itself did they find me carrying on a discussion with anyone or causing [h]a riot. 13 Nor can they prove to you the charges of which they now accuse me. 14 But this I admit to you, that according to the Way which they call a sect I do serve [i]the God of our fathers, believing everything that is in accordance with the Law and that is written in the Prophets; 15 having a hope in God, which these men cherish themselves, that there shall certainly be a resurrection of both the righteous and the wicked. 16 In view of this, I also [j]do my best to maintain always a blameless conscience both before God and before men. 17 Now after several years I came to bring [k]alms to my nation and to present offerings; 18 in which they found me occupied in the temple, having been purified, without any crowd or uproar. But there were some Jews from [l]Asia— 19 who ought to have been present before you and to make accusation, if they should have anything against me. 20 Or else let these men themselves tell what misdeed they found when I stood before the [m]Council, 21 other than for this one statement which I shouted out while standing among them, ‘For the resurrection of the dead I am on trial before you today.’”

22 But Felix, [n]having a more exact knowledge about the Way, put them off, saying, “When Lysias the [o]commander comes down, I will decide your case.” 23 Then he gave orders to the centurion for him to be kept in custody and yet have some freedom, and not to prevent any of his friends from ministering to him.

24 But some days later Felix arrived with Drusilla, his [p]wife who was a Jewess, and sent for Paul and heard him speak about faith in Christ Jesus. 25 But as he was discussing righteousness, self-control and the judgment to come, Felix became frightened and said, “Go away for the present, and when I find time I will summon you.” 26 At the same time too, he was hoping that money would be given him by Paul; therefore he also used to send for him quite often and converse with him. 27 But after two years had passed, Felix [q]was succeeded by Porcius Festus, and wishing to do the Jews a favor, Felix left Paul imprisoned.

Paul before Festus

25 Festus then, having arrived in the province, three days later went up to Jerusalem from Caesarea. And the chief priests and the leading men of the Jews brought charges against Paul, and they were urging him, requesting a [r]concession against [s]Paul, that he might [t]have him brought to Jerusalem (at the same time, setting an ambush to kill him on the way). Festus then answered that Paul was being kept in custody at Caesarea and that he himself was about to leave shortly. “Therefore,” he *said, “let the influential men among you [u]go there with me, and if there is anything wrong [v]about the man, let them [w]prosecute him.”

After he had spent not more than eight or ten days among them, he went down to Caesarea, and on the next day he took his seat on the tribunal and ordered Paul to be brought. After Paul arrived, the Jews who had come down from Jerusalem stood around him, bringing many and serious charges against him which they could not prove, while Paul said in his own defense, “I have committed no offense either against the Law of the Jews or against the temple or against Caesar.” But Festus, wishing to do the Jews a favor, answered Paul and said, “Are you willing to go up to Jerusalem and [x]stand trial before me on these charges?” 10 But Paul said, “I am standing before Caesar’s tribunal, where I ought to be tried. I have done no wrong to the Jews, as you also very well know. 11 If, then, I am a wrongdoer and have committed anything worthy of death, I do not refuse to die; but if none of those things is true of which these men accuse me, no one can hand me over to them. I appeal to Caesar.” 12 Then when Festus had conferred with [y]his council, he answered, “You have appealed to Caesar, to Caesar you shall go.”

13 Now when several days had elapsed, King Agrippa and Bernice arrived at Caesarea [z]and paid their respects to Festus. 14 While they were spending many days there, Festus laid Paul’s case before the king, saying, “There is a man who was left as a prisoner by Felix; 15 and when I was at Jerusalem, the chief priests and the elders of the Jews brought charges against him, asking for a sentence of condemnation against him. 16 I answered them that it is not the custom of the Romans to hand over any man before the accused meets his accusers face to face and has an opportunity to make his defense against the charges. 17 So after they had assembled here, I did not delay, but on the next day took my seat on the tribunal and ordered the man to be brought before me. 18 When the accusers stood up, they began bringing charges against him not of such crimes as I was expecting, 19 but they simply had some points of disagreement with him about their own [aa]religion and about a dead man, Jesus, whom Paul asserted to be alive. 20 Being at a loss how to investigate [ab]such matters, I asked whether he was willing to go to Jerusalem and there stand trial on these matters. 21 But when Paul appealed to be held in custody for [ac]the Emperor’s decision, I ordered him to be kept in custody until I send him to Caesar.” 22 Then Agrippa said to Festus, “I also would like to hear the man myself.” “Tomorrow,” he *said, “you shall hear him.”

Paul before Agrippa

23 So, on the next day when Agrippa came [ad]together with Bernice amid great pomp, and entered the auditorium [ae]accompanied by the [af]commanders and the prominent men of the city, at the command of Festus, Paul was brought in. 24 Festus *said, “King Agrippa, and all you gentlemen here present with us, you see this man about whom all the people of the Jews appealed to me, both at Jerusalem and here, loudly declaring that he ought not to live any longer. 25 But I found that he had committed nothing worthy of death; and since he himself appealed to [ag]the Emperor, I decided to send him. 26 [ah]Yet I have nothing definite about him to write to my lord. Therefore I have brought him before you all and especially before you, King Agrippa, so that after the investigation has taken place, I may have something to write. 27 For it seems absurd to me in sending a prisoner, not to indicate also the charges against him.”

Paul’s Defense before Agrippa

26 Agrippa said to Paul, “You are permitted to speak for yourself.” Then Paul stretched out his hand and proceeded to make his defense:

“In regard to all the things of which I am accused by the Jews, I consider myself fortunate, King Agrippa, that I am about to make my defense before you today; [ai]especially because you are an expert in all customs and [aj]questions among the Jews; therefore I beg you to listen to me patiently.

“So then, all Jews know my manner of life from my youth up, which from the beginning was spent among my own nation and at Jerusalem; since they have known about me for a long time, if they are willing to testify, that I lived as a Pharisee according to the strictest sect of our religion. And now I am [ak]standing trial for the hope of the promise made by God to our fathers; the promise to which our twelve tribes hope to attain, as they earnestly serve God night and day. And for this hope, O King, I am being accused by Jews. Why is it considered incredible among you people if God does raise the dead?

“So then, I thought to myself that I had to do many things hostile to the name of Jesus of Nazareth. 10 And this is [al]just what I did in Jerusalem; not only did I lock up many of the [am]saints in prisons, having received authority from the chief priests, but also when they were being put to death I cast my vote against them. 11 And as I punished them often in all the synagogues, I tried to force them to blaspheme; and being furiously enraged at them, I kept pursuing them even to [an]foreign cities.

12 [ao]While so engaged as I was journeying to Damascus with the authority and commission of the chief priests, 13 at midday, O King, I saw on the way a light from heaven, [ap]brighter than the sun, shining all around me and those who were journeying with me. 14 And when we had all fallen to the ground, I heard a voice saying to me in the [aq]Hebrew dialect, ‘Saul, Saul, why are you persecuting Me? [ar]It is hard for you to kick against the goads.’ 15 And I said, ‘Who are You, Lord?’ And the Lord said, ‘I am Jesus whom you are persecuting. 16 But get up and stand on your feet; for this purpose I have appeared to you, to appoint you a minister and a witness not only to the things which you have [as]seen, but also to the things in which I will appear to you; 17 rescuing you from the Jewish people and from the Gentiles, to whom I am sending you, 18 to open their eyes so that they may turn from darkness to light and from the dominion of Satan to God, that they may receive forgiveness of sins and an inheritance among those who have been sanctified by faith in Me.’

19 “So, King Agrippa, I did not prove disobedient to the heavenly vision, 20 but kept declaring both to those of Damascus first, and also at Jerusalem and then throughout all the region of Judea, and even to the Gentiles, that they should repent and turn to God, performing deeds appropriate to repentance. 21 For this reason some Jews seized me in the temple and tried to put me to death. 22 So, having obtained help from God, I stand to this day testifying both to small and great, stating nothing but what the Prophets and Moses said was going to take place; 23 [at]that [au]the Christ was [av]to suffer, and [aw]that by reason of His resurrection from the dead He would be the first to proclaim light both to the Jewish people and to the Gentiles.”

24 While Paul was saying this in his defense, Festus *said in a loud voice, “Paul, you are out of your mind! [ax]Your great learning is [ay]driving you mad.” 25 But Paul *said, “I am not out of my mind, most excellent Festus, but I utter words [az]of sober truth. 26 For the king [ba]knows about these matters, and I speak to him also with confidence, since I am persuaded that none of these things escape his notice; for this has not been done in a [bb]corner. 27 King Agrippa, do you believe the Prophets? I know that you [bc]do.” 28 Agrippa replied to Paul, “[bd]In a short time you [be]will persuade me to [bf]become a Christian.” 29 And Paul said, “[bg]I would wish to God, that whether [bh]in a short or long time, not only you, but also all who hear me this day, might become such as I am, except for these chains.”

30 The king stood up and the governor and Bernice, and those who were sitting with them, 31 and when they had gone aside, they began talking to one another, saying, “This man is not doing anything worthy of death or [bi]imprisonment.” 32 And Agrippa said to Festus, “This man might have been set free if he had not appealed to Caesar.”

Footnotes:

  1. Acts 24:1 Lit and
  2. Acts 24:1 Lit orator
  3. Acts 24:1 Or presented their evidence or case
  4. Acts 24:4 Lit to hear...briefly
  5. Acts 24:5 Lit the inhabited earth
  6. Acts 24:6 Lit also
  7. Acts 24:6 The early mss do not contain the remainder of v 6, v 7, nor the first part of v 8
  8. Acts 24:12 Lit an attack of a mob
  9. Acts 24:14 Lit the ancestral God
  10. Acts 24:16 Lit practice myself
  11. Acts 24:17 Or gifts to charity
  12. Acts 24:18 I.e. west coast province of Asia Minor
  13. Acts 24:20 Or Sanhedrin
  14. Acts 24:22 Lit knowing more accurately
  15. Acts 24:22 I.e. chiliarch, in command of one thousand troops
  16. Acts 24:24 Lit own wife
  17. Acts 24:27 Lit received a successor, Porcius Festus
  18. Acts 25:3 Or favor
  19. Acts 25:3 Lit him
  20. Acts 25:3 Lit send for him to Jerusalem
  21. Acts 25:5 Lit go down
  22. Acts 25:5 Lit in
  23. Acts 25:5 Or accuse
  24. Acts 25:9 Lit be judged
  25. Acts 25:12 A different group from that mentioned in Acts 4:15 and 24:20
  26. Acts 25:13 Lit greeting Festus
  27. Acts 25:19 Or superstition
  28. Acts 25:20 Lit these
  29. Acts 25:21 Lit the Augustus’s (in this case Nero)
  30. Acts 25:23 Lit and Bernice
  31. Acts 25:23 Lit and with
  32. Acts 25:23 I.e. chiliarchs, in command of one thousand troops
  33. Acts 25:25 V 21, note 1
  34. Acts 25:26 Lit About whom I have nothing definite
  35. Acts 26:3 Or because you are especially expert
  36. Acts 26:3 Or controversial issues
  37. Acts 26:6 Lit being tried
  38. Acts 26:10 Lit also
  39. Acts 26:10 Or holy ones
  40. Acts 26:11 Or outlying
  41. Acts 26:12 Lit In which things
  42. Acts 26:13 Lit above the brightness of
  43. Acts 26:14 I.e. Jewish Aramaic
  44. Acts 26:14 An idiom referring to an animal’s futile resistance to being prodded with goads
  45. Acts 26:16 Two early mss read seen Me
  46. Acts 26:23 Lit whether
  47. Acts 26:23 I.e. the Messiah
  48. Acts 26:23 Lit subject to suffering
  49. Acts 26:23 Lit whether
  50. Acts 26:24 Lit The many letters
  51. Acts 26:24 Lit turning you to madness
  52. Acts 26:25 Lit of truth and rationality
  53. Acts 26:26 Or understands
  54. Acts 26:26 I.e. a hidden or secret place
  55. Acts 26:27 Lit believe
  56. Acts 26:28 Or With a little
  57. Acts 26:28 Or are trying to convince
  58. Acts 26:28 Lit make
  59. Acts 26:29 Or I would pray to
  60. Acts 26:29 Or with a little or with much
  61. Acts 26:31 Lit bonds
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

מעשי השליחים 24-26 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

כד כעבור חמישה ימים הגיע חנניה הכהן הגדול לקיסריה, ואיתו אחדים מזקני היהודים ועורך-דין בשם טרטולוס. הם באו אל המושל והגישו את תלונתם נגד פולוס.

כשהכניסו את פולוס אל החדר פתח טרטולוס בנאום התביעה:

"הוד מעלתך, המושל! הנהגתך הנבונה הביאה לנו, היהודים, שלום ושלווה, והפחיתה במידה ניכרת את ההפליה נגדנו. על כל אלה אנחנו מודים לך מאוד. איני רוצה לשעמם אותך ולבזבז את זמנך, אולם אני מתחנן לפניך שתואיל להקשיב לתלונתי נגד האיש הזה, ואני מבטיח לקצר בדברי. איש זה הוא מנהיג התנועה המשיחית; הוא מעורר מהומות, משלהב יצרים ומסית את היהודים בעולם כולו למרוד בקיסר. מלבד זאת הוא ניסה לחלל את בית-המקדש בשעה שאסרנו אותו.

"רצינו לתת לו את העונש המגיע לו, אבל לוסיאס המפקד בא וחטף אותו מידנו בכוח הזרוע, ודרש שפולוס יישפט על פי החוק הרומאי. אם תחקור אותו, תיווכח שדיברתי אמת."

כל היהודים שנכחו שם אישרו את דברי טרטולוס.

10 עתה הגיע תורו של פולוס לדבר. המושל רמז לו לקום על רגליו ולשאת את דברו.

"ידוע לי, אדוני, שאתה שופט בענייני היהודים כבר שנים רבות," פתח פולוס, "ועל כן אני שמח להגן על עצמי לפניך. 11 לא יקשה עליך לוודא שלא עברו למעלה משנים-עשר יום מאז שעליתי לירושלים, כדי להשתחוות לה' בבית-המקדש. 12 כמו-כן תוכל לוודא בנקל שמעולם לא עוררתי מהומות בבתי-הכנסת ולא ברחובות העיר. 13 איש מן האנשים האלה לא יוכל להוכיח אף אחת מההאשמות הרבות שהם טופלים עלי.

14 "אולם אני מודה בדבר אחד: אני מאמין בדרך הישועה, שהם מתייחסים אליה כאל כת או תנועה, ובדרך זאת אני עובד את אלוהי אבותינו; אני מאמין באמונה שלמה בכל מה שכתוב בספרי התורה והנביאים. 15 כמו כן אני מאמין, בדיוק כמו אנשים אלה, שתהיה תחיית המתים - לצדיקים ולרשעים. 16 משום כך אני משתדל בכל כוחי לשמור על מצפון נקי לפני אלוהים ולפני בני אדם.

17 "לאחר היעדרות של שנים אחדות חזרתי לירושלים, כדי להביא סכום כסף לעזרת היהודים המשיחיים וכדי להקריב קרבן לאלוהים. 18 מאשימי ראו אותי במקדש בשעה שהקרבתי מנחה לה'. ראשי היה מגולח, לפי דרישת התורה, ובאותה שעה לא היה קהל סביבי ולא הייתה כל מהומה. 19 אולם היו שם יהודים אחדים מאסיה, ואם יש להם טענות נגדי, מדוע אין הם נמצאים כאן עתה? 20 שאל-נא את האנשים העומדים כאן עתה איזה חטא מצא בי הסנהדרין שלהם, 21 מלבד משפט אחד שצעקתי לעברם: 'אני עומד לפני המועצה הזאת כדי להגן על עצמי, משום שאני מאמין בתחיית המתים!'"

22 בנקודה זאת, פליקס, אשר ידע היטב את לימודי ישוע, סגר את התביעות ואמר: "חכו עד שיגיע לוסיאס, מפקד הכוח, ורק אז אחליט במשפט." 23 הוא ציווה לכלוא את פולוס בבית-הסוהר, אולם ציווה על הסוהרים להקל עליו את מאסרו, להתייחס אליו בעדינות ובאדיבות, ולהרשות לידידיו לבקר אותו, לטפל בו ולהביא לו מתנות.

24 כעבור ימים אחדים בא פליקס עם אשתו היהודייה דרוסילה ושלח לקרוא לפולוס. פליקס ואשתו הקשיבו לפולוס בתשומת לב בשעה שסיפר להם על האמונה במשיח. 25 הוא שוחח איתם על צדקה, על כיבוש היצר ועל הדין העתיד לבוא.

פליקס, שנמלא פחד נורא, אמר לפולוס: "לך עכשיו, בבקשה. אקרא לך שוב בהזדמנות אחרת."

26 בסתר לבו הוא קיווה שפולוס יציע לו שוחד, ועל כן קרא לו מדי פעם לשיחה. 27 כך חלפו שנתיים ימים, ואז מונה פורקיוס פסטוס למושל במקומו של פליקס. אולם פליקס רצה למצוא-חן בעיני היהודים, ולכן השאיר את פולוס בבית-הסוהר.

כה שלושה ימים לאחר שנכנס פסטוס לתפקידו, עזב את קיסריה ועלה לירושלים. ראשי הכוהנים ומנהיגי העם ניגשו אל פסטוס וסיפרו לו את טענותיהם נגד פולוס. הם ביקשו ממנו להעלות את פולוס מקיסריה לירושלים ללא דיחוי (כי זממו לארוב לו בדרך ולרצוח אותו).

אולם פסטוס השיב להם: "פולוס נמצא עתה בקיסריה, וגם אני עומד לשוב לשם בקרוב. אני מציע שתבחרו מספר אנשים בעלי סמכות שילכו איתי לקיסריה, ואם פולוס חטא יוכלו אנשיכם לתבוע אותו למשפט."

כעבור שמונה או עשרה ימים חזר המושל לקיסריה, ולמחרת ערך את משפטו של פולוס.

כשהגיע פולוס לאולם בית-הדין, הקיפו אותו היהודים שבאו מירושלים והטיחו בו האשמות חמורות, אך הם לא יכלו להוכיח אף אחת מהן. פולוס כפר בכל ההאשמות. "אינני אשם," אמר. "לא עברתי על חוקי התורה, לא חיללתי את בית-המקדש ולא מרדתי בקיסר!"

אולם פסטוס, שרצה מאוד למצוא-חן בעיני היהודים, פנה אליו ושאל: "האם אתה מוכן לעלות לירושלים ולהישפט שם לפני?"

"לא!", השיב פולוס. "בשום אופן לא. אני עומד בתוקף על זכותי לעמוד לדין לפני כס הקיסר! אתה יודע היטב שאיני אשם. אם ביצעתי פשע שדינו מוות - איני מבקש רחמים או חנינה. אולם אם אני חף מפשע - לאף אחד אין רשות להסגיר אותי לידי אנשים אלה כדי שירצחו אותי. ברצוני לערער לפני הקיסר!"

12 פסטוס התייעץ עם יועציו, ואחר כך אמר: "אתה רוצה לערער לפני הקיסר? יהיה כרצונך!"

13 כעבור ימים אחדים באו המלך אגריפס וברניקה לבקר את פסטוס. 14 ביקורם נמשך ימים אחדים, ופסטוס שוחח עם המלך על המקרה של פולוס. "יש כאן אסיר אחד," פתח פסטוס, "שפליקס השאירו בכלא. 15 כשהייתי בירושלים סיפרו לי ראשי הכוהנים וזקני היהודים את גרסתם, ודרשו ממני להוציאו להורג. 16 כמובן שמיהרתי להבהיר להם שהחוק הרומאי אינו מרשיע אדם לפני שמעמידים אותו לדין, ולפני שניתנה לו האפשרות לעמוד מול מאשימיו ולהגן על עצמו.

17 "כשבאו לכאן מאשימיו כינסתי מיד את חברי בית-הדין, ושלחתי להביא את פולוס. 18 אולם ההאשמות שהעלו נגדו כלל לא דמו לחשדות שהיו לי לגביו. 19 המחלוקת ביניהם הייתה בנושא הדת היהודית, ועל אדם בשם ישוע אשר מת, ואילו פולוס מתעקש לטעון שהוא חי. 20 לא ידעתי כיצד להחליט במקרה שכזה, ולכן שאלתי אותו אם יהיה מוכן להישפט על כך בירושלים. 21 פולוס סרב, ודרש לערער לפני הקיסר אוגוסטוס! משום כך פקדתי להחזירו לכלא, עד שאוכל לקבוע לו ראיון אצל הקיסר."

22 "הייתי רוצה לשמוע את האיש הזה במו אוזני," אמר אגריפס. "בסדר," ענה פסטוס.

"מחר תשמע אותו."

23 למחרת נכנסו המלך אגריפס וברניקה לאולם בית-הדין ברוב פאר והדר, ובליווי משמר קציני-צבא ואצילי העיר. פסטוס ציווה להכניס את פולוס לתוך האולם, 24 ולאחר מכן פנה אל הנוכחים ואמר: "המלך אגריפס, וכל הנאספים כאן: זהו האיש אשר היהודים בקיסריה ובירושלים רוצים במותו. 25 לפי דעתי הוא לא עבר כל עברה שדינה מוות, אולם מאחר שדרש לערער לפני הקיסר, החלטתי לשלוח אותו לרומא. 26 אבל מה אכתוב לקיסר? הרי אין נגדו שום טענה מבוססת! על כן הבאתי אותו לפני כולכם, ובמיוחד לפניך, המלך אגריפס, כדי שתחקור אותו ותאמר לי מה לכתוב. 27 כי הרי אין זה הגיוני לשלוח אסיר אל הקיסר בלא אשמה כלשהי."

כו "יש לך רשות לספר את גרסתך," אמר אגריפס לפולוס.

בתנועות ידיים החל פולוס להגן על עצמו לפני בית-הדין.

"בר-מזל אני, כבוד המלך אגריפס, על שניתנה לי הזכות להשמיע באוזניך את תשובותיי להאשמותיהם של היהודים, כי אני יודע שאתה בקיא בחוקינו ובמנהגינו. אני מבקש ממך, אנא, הקשב לי בסבלנות.

"כל היהודים יודעים שמאז ימי נעורי בטרסוס, ומאוחר יותר בירושלים, קיבלתי חינוך יהודי מסורתי, ותמיד חייתי על-פי הדרך שבה חונכתי. לו היו מוכנים להודות בכך, היו מאשרים שבשאלת קיום התורה והמסורת הייתי תמיד בין הפרושים המחמירים ביותר. אולם הסיבה האמיתית להאשמותיהם שונה לחלוטין; הם מתנכלים לי רק משום שאני מצפה להתגשמות הבטחת ה' לאבותינו. שנים-עשר שבטי ישראל מתפללים יומם ולילה שה' יגשים את אותה הבטחה שלה אני מצפה. אדוני המלך, בגלל צפייה זאת הם מאשימים אותי! אך האם זה פשע להאמין בתחיית המתים? האם אינכם מאמינים שאלוהים יכול להקים בני אדם לתחייה?

"גם אני חשבתי בעבר שחובתי להציק ולהזיק למאמינים בישוע מנצרת. 10 אסרתי רבים מהקדושים בירושלים, ואף קיבלתי מראשי הכוהנים רשות בכתב לעשות זאת. וכאשר נידונו הקדושים למוות, נתתי את הסכמתי המלאה. 11 פעמים רבות עברתי מבית-כנסת אחד לשני, ותחת עינויים אילצתי את המאמינים המשיחיים לגדף את המשיח. למעשה התנגדתי להם בחריפות שכזאת, עד שרדפתי אותם גם בחוץ לארץ.

12 "יום אחד יצאתי לדמשק, בסמכותם של הכוהנים ועם ברכתם, כדי לאסור את המאמינים המשיחיים. 13 בצהרי היום, אדוני המלך, זרח לפתע אור בהיר יותר מזוהר השמש והציף אותי ואת מלווי. 14 כולנו נפלנו ארצה, ואני שמעתי קול מדבר אלי: 'שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי? קשה לך לבעוט בדרבנות!'[a]

15 מי אתה, אדוני?' שאלתי.

"והקול ענה: 'אני ישוע שאותו אתה רודף! 16 עתה קום על רגליך, כי נגליתי אליך כדי למנותך להיות לי למשרת ועד. עליך לספר לעולם כולו את אשר ראית היום ואת אשר אראה לך בעתיד. 17 אני אגן עליך מפני בני עמך ומפני הגויים. כן, אשלח אותך אל הגויים, 18 כדי שתפקח את עיניהם לראות את מצבם האמיתי, כך שיחזרו בתשובה ויחיו באור האלוהים, ולא בחשכת השטן. לשם מה? כדי שאלוהים יסלח לחטאיהם, וייתן להם נחלה יחד עם שאר בני-האדם שטוהרו מחטאיהם והוקדשו לי באמונה.

19 "וכך, המלך אגריפס, לא התמרדתי נגד החיזיון הזה מן השמים. 20 תחילה בישרתי את הדבר לאנשי דמשק, לאחר מכן בירושלים ובכל יהודה, ואחר כך גם לגויים. קראתי לכל בני-האדם לזנוח את חטאיהם, לשוב אל אלוהים ולהוכיח את חרטת לבם במעשים טובים. 21 מסיבה זאת עצרו אותי היהודים בבית-המקדש וניסו להרוג אותי. 22 אולם ה' הגן עלי, והיום אני עדיין חי ויכול לספר עובדות אלה לכולם - לקטנים ולגדולים. אני מלמד אך ורק את דבריהם של משה רבנו ושל הנביאים: 23 שהמשיח יסבול ושיהיה הראשון אשר יקום מן המתים, כדי להביא אור ליהודים ולגויים כאחד."

24 לפתע התפרץ פסטוס וקרא: "פולוס, יצאת מדעתך! לימודיך הממושכים בלבלו את דעתך."

25 "לא יצאתי מדעתי, פסטוס הנכבד," השיב פולוס. "אני מדבר דברי אמת מפוכחים. 26 המלך אגריפס יודע היטב את כל הדברים האלה. אני מעז לדבר בכנות, כי אני בטוח שהמלך מכיר ויודע את כל המאורעות האלה; הרי הם לא התרחשו בסתר! 27 המלך אגריפס, האם אתה מאמין לדברי הנביאים? אני יודע שכן..."

28 אך אגריפס שיסע את דבריו של פולוס: "כמעט שכנעת אותי להאמין שישוע הוא המשיח!"

29 ופולוס השיב: "אני מקווה ומתפלל לאלוהים שבמוקדם או במאוחר אתה וכל הנוכחים כאן תהיו כמוני... אך בלי האזיקים, כמובן!"

30 המלך, המושל, ברניקה וכל האחרים קמו 31 ויצאו מהאולם. כששבו ודנו בעניינו של פולוס מאוחר יותר, החליטו: "איש זה אינו אשם בשום פשע שדינו מאסר או מוות."

32 "אלמלא דרש לערער לפני הקיסר," אמר אגריפס לפסטוס, "אפשר היה לשחרר אותו."

Footnotes:

  1. מעשי השליחים 26:14 פירושו: "הרי אתה מכאיב לעצמך בלבד!"
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes