Bible Book List

Acts 22-23 New American Standard Bible (NASB)

Paul’s Defense before the Jews

22 Brethren and fathers, hear my defense which I now offer to you.”

And when they heard that he was addressing them in the [a]Hebrew dialect, they became even more quiet; and he *said,

I am a Jew, born in Tarsus of Cilicia, but brought up in this city, educated [b]under Gamaliel, [c]strictly according to the law of our fathers, being zealous for God just as you all are today. I persecuted this Way to the death, binding and putting both men and women into prisons, as also the high priest and all the Council of the elders [d]can testify. From them I also received letters to the brethren, and started off for Damascus in order to bring even those who were there to Jerusalem [e]as prisoners to be punished.

But it happened that as I was on my way, approaching Damascus about noontime, a very bright light suddenly flashed from heaven all around me, and I fell to the ground and heard a voice saying to me, ‘Saul, Saul, why are you persecuting Me?’ And I answered, ‘Who are You, Lord?’ And He said to me, ‘I am Jesus the Nazarene, whom you are persecuting.’ And those who were with me saw the light, to be sure, but did not [f]understand the voice of the One who was speaking to me. 10 And I said, ‘What shall I do, Lord?’ And the Lord said to me, ‘Get up and go on into Damascus, and there you will be told of all that has been appointed for you to do.’ 11 But since I could not see because of the [g]brightness of that light, I was led by the hand by those who were with me and came into Damascus.

12 “A certain Ananias, a man who was devout by the standard of the Law, and well spoken of by all the Jews who lived there, 13 came to me, and standing near said to me, ‘Brother Saul, receive your sight!’ And [h]at that very time I looked up at him. 14 And he said, ‘The God of our fathers has appointed you to know His will and to see the Righteous One and to hear an [i]utterance from His mouth. 15 For you will be a witness for Him to all men of what you have seen and heard. 16 Now why do you delay? Get up and be baptized, and wash away your sins, calling on His name.’

17 “It happened when I returned to Jerusalem and was praying in the temple, that I fell into a trance, 18 and I saw Him saying to me, Make haste, and get out of Jerusalem quickly, because they will not accept your testimony about Me.’ 19 And I said, ‘Lord, they themselves understand that in one synagogue after another I used to imprison and beat those who believed in You. 20 And when the blood of Your witness Stephen was being shed, I also was standing by approving, and watching out for the coats of those who were slaying him.’ 21 And He said to me, ‘Go! For I will send you far away to the Gentiles.’

22 They listened to him up to this statement, and then they raised their voices and said, “Away with such a fellow from the earth, for he should not be allowed to live!” 23 And as they were crying out and throwing off their cloaks and tossing dust into the air, 24 the [j]commander ordered him to be brought into the barracks, stating that he should be examined by scourging so that he might find out the reason why they were shouting against him that way. 25 But when they stretched him out [k]with thongs, Paul said to the centurion who was standing by, “Is it [l]lawful for you to scourge a man who is a Roman and uncondemned?” 26 When the centurion heard this, he went to the [m]commander and told him, saying, “What are you about to do? For this man is a Roman.” 27 The [n]commander came and said to him, “Tell me, are you a Roman?” And he said, “Yes.” 28 The [o]commander answered, “I acquired this citizenship with a large sum of money.” And Paul said, “But I was actually born a citizen.” 29 Therefore those who were about to examine him immediately [p]let go of him; and the [q]commander also was afraid when he found out that he was a Roman, and because he had [r]put him in chains.

30 But on the next day, wishing to know for certain why he had been accused by the Jews, he released him and ordered the chief priests and all the [s]Council to assemble, and brought Paul down and set him before them.

Paul before the Council

23 Paul, looking intently at the [t]Council, said, “Brethren, I have [u]lived my life with a perfectly good conscience before God up to this day.” The high priest Ananias commanded those standing beside him to strike him on the mouth. Then Paul said to him, “God is going to strike you, you whitewashed wall! Do you sit to try me according to the Law, and in violation of the Law order me to be struck?” But the bystanders said, “Do you revile God’s high priest?” And Paul said, “I was not aware, brethren, that he was high priest; for it is written, ‘You shall not speak evil of a ruler of your people.’”

But perceiving that one group were Sadducees and the other Pharisees, Paul began crying out in the [v]Council, “Brethren, I am a Pharisee, a son of Pharisees; I am on trial for the hope and resurrection of the dead!” As he said this, there occurred a dissension between the Pharisees and Sadducees, and the assembly was divided. For the Sadducees say that there is no resurrection, nor an angel, nor a spirit, but the Pharisees acknowledge them all. And there occurred a great uproar; and some of the scribes of the Pharisaic party stood up and began to argue heatedly, saying, “We find nothing wrong with this man; suppose a spirit or an angel has spoken to him?” 10 And as a great dissension was developing, the [w]commander was afraid Paul would be torn to pieces by them and ordered the troops to go down and take him away from them by force, and bring him into the barracks.

11 But on the night immediately following, the Lord stood at his side and said, Take courage; for as you have solemnly witnessed to My cause at Jerusalem, so you must witness at Rome also.”

A Conspiracy to Kill Paul

12 When it was day, the Jews formed a [x]conspiracy and bound themselves under an oath, saying that they would neither eat nor drink until they had killed Paul. 13 There were more than forty who formed this plot. 14 They came to the chief priests and the elders and said, “We have bound ourselves under a solemn oath to taste nothing until we have killed Paul. 15 Now therefore, you [y]and the [z]Council notify the [aa]commander to bring him down to you, as though you were going to determine his case by a more thorough investigation; and we for our part are ready to slay him before he comes near the place.”

16 But the son of Paul’s sister heard of their ambush, [ab]and he came and entered the barracks and told Paul. 17 Paul called one of the centurions to him and said, “Lead this young man to the [ac]commander, for he has something to report to him.” 18 So he took him and led him to the [ad]commander and *said, “Paul the prisoner called me to him and asked me to lead this young man to you since he has something to tell you.” 19 The [ae]commander took him by the hand and stepping aside, began to inquire of him privately, “What is it that you have to report to me?” 20 And he said, “The Jews have agreed to ask you to bring Paul down tomorrow to the [af]Council, as though they were going to inquire somewhat more thoroughly about him. 21 So do not [ag]listen to them, for more than forty of them are lying in wait for him who have bound themselves under a curse not to eat or drink until they slay him; and now they are ready and waiting for the promise from you.” 22 So the [ah]commander let the young man go, instructing him, “Tell no one that you have notified me of these things.”

Paul Moved to Caesarea

23 And he called to him two of the centurions and said, “Get two hundred soldiers ready by [ai]the third hour of the night to proceed to Caesarea, [aj]with seventy horsemen and two hundred [ak]spearmen.” 24 They were also to provide mounts to put Paul on and bring him safely to Felix the governor. 25 And he wrote a letter having this form:

26 “Claudius Lysias, to the most excellent governor Felix, greetings.

27 “When this man was arrested by the Jews and was about to be slain by them, I came up to them with the troops and rescued him, having learned that he was a Roman. 28 “And wanting to ascertain the charge for which they were accusing him, I brought him down to their [al]Council; 29 and I found him to be accused over questions about their Law, but [am]under no accusation deserving death or [an]imprisonment.

30 “When I was informed that there would be a plot against the man, I sent him to you at once, also instructing his accusers to [ao]bring charges against him before you.”

31 So the soldiers, in accordance with their orders, took Paul and brought him by night to Antipatris. 32 But the next day, leaving the horsemen to go on with him, they returned to the barracks. 33 When these had come to Caesarea and delivered the letter to the governor, they also presented Paul to him. 34 When he had read it, he asked from what province he was, and when he learned that he was from Cilicia, 35 he said, “I will give you a hearing after your accusers arrive also,” giving orders for him to be kept in Herod’s [ap]Praetorium.


  1. Acts 22:2 I.e. Jewish Aramaic
  2. Acts 22:3 Lit at the feet of
  3. Acts 22:3 Lit according to the strictness of the ancestral law
  4. Acts 22:5 Lit testifies for me
  5. Acts 22:5 Lit having been bound
  6. Acts 22:9 Or hear (with comprehension)
  7. Acts 22:11 Lit glory
  8. Acts 22:13 Or instantly; lit at the very hour
  9. Acts 22:14 Or message; lit voice
  10. Acts 22:24 I.e. chiliarch, in command of one thousand troops
  11. Acts 22:25 Or for the whip
  12. Acts 22:25 Interrogation by torture was a procedure used with slaves
  13. Acts 22:26 V 24, note 1
  14. Acts 22:27 V 24, note 1
  15. Acts 22:28 V 24, note 1
  16. Acts 22:29 Lit withdrew from
  17. Acts 22:29 V 24, note 1
  18. Acts 22:29 Lit bound him
  19. Acts 22:30 Or Sanhedrin
  20. Acts 23:1 Or Sanhedrin
  21. Acts 23:1 Or conducted myself as a citizen
  22. Acts 23:6 Or Sanhedrin
  23. Acts 23:10 I.e. chiliarch, in command of one thousand troops
  24. Acts 23:12 Or mob
  25. Acts 23:15 Lit with
  26. Acts 23:15 Or Sanhedrin
  27. Acts 23:15 V 10, note 1
  28. Acts 23:16 Or having been present with them, and he entered
  29. Acts 23:17 V 10, note 1
  30. Acts 23:18 V 10, note 1
  31. Acts 23:19 V 10, note 1
  32. Acts 23:20 Or Sanhedrin
  33. Acts 23:21 Lit be persuaded by them
  34. Acts 23:22 V 10, note 1
  35. Acts 23:23 I.e. 9 p.m.
  36. Acts 23:23 Lit and
  37. Acts 23:23 Or slingers or bowmen
  38. Acts 23:28 Or Sanhedrin
  39. Acts 23:29 Lit having
  40. Acts 23:29 Lit bonds
  41. Acts 23:30 Lit speak against him
  42. Acts 23:35 I.e. governor’s official residence
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

מעשי השליחים 22-23 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

כב "אחי ואבותיי, הקשיבו נא לדברי ההגנה שלי." כששמעו שהוא מדבר עברית נפלה דממה כבדה עוד יותר. פולוס המשיך: "אני יהודי, יליד טרסוס שבקיליקיה, אולם חונכתי כאן בירושלים, בבית-מדרשו של רבן גמליאל, והוא שלימד אותי לשמור בקפידה את כל חוקי התורה ומצוותיה. הייתי קנאי לה' בכל מעשי, ממש כשם שאתם קנאים לו היום. בזמנו רדפתי את המשיחיים עד מוות, כבלתי גברים ונשים והשלכתי אותם לכלא. הכהן הגדול וכל אחד מחברי הסנהדרין יוכלו להעיד על כך, משום שביקשתי מהם מכתבים אל ראשי הקהילה היהודית בדמשק. מכתבים אלה העניקו לי את הסמכות לכבול כל משיחי שאמצא, ולהביאו לירושלים כדי שייענש.

"יום אחד בשעת הצהריים, כשהייתי בדרכי לדמשק, האיר עלי לפתע אור חזק מן השמים. נפלתי על הארץ ושמעתי קול: 'שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי?'

"'מי אתה, אדוני?' שאלתי.

והקול ענה: 'אני ישוע מנצרת שאותו אתה רודף!' האנשים שהיו איתי ראו את האור, אך לא הבינו את הנאמר.

10 "'מה עלי לעשות, אדוני?' שאלתי.

"והאדון ענה: 'קום ולך לדמשק, ושם ייאמר לך מה צפוי לך בעתיד.'

11 האור החזק סנוור אותי עד עיוורון, והיה צורך להוביל אותי בידי לדמשק.

12 "בדמשק בא אלי אדם צדיק וירא-אלוהים, חנניה שמו, אשר קיים את מצוות התורה והיה מקובל על כל היהודים. 13 חנניה עמד לצדי ואמר: 'שאול אחי, פקח את עיניך!' ומיד נפקחו עיני ויכולתי לראות כמקודם.

14 "לאחר מכן הוא אמר לי: 'אלוהי אבותינו בחר בך לדעת את רצונו, לראות את המשיח הצדיק ולשמוע את קולו. 15 עליך לשאת את בשורת אלוהים לכל מקום, ולספר לכולם מה ששמעת וראית. 16 למה אתה מחכה עכשיו? לך להיטבל במים והתרחץ מחטאיך, בקראך בשם האדון!'

"יום אחד, לאחר שחזרתי לירושלים, דיבר אלי ה' בחזיון בשעה שהתפללתי בבית-המקדש. 'הזדרז וצא מירושלים', הוא אמר אלי, 'כי תושבי העיר לא יאמינו למה שתספר להם עלי.'

19 "'אבל אדון,' מחיתי, 'הם יודעים היטב שהלכתי לבית-הכנסת והכיתי את המאמינים בך, ואף השלכתי אותם לכלא. 20 וכשהרגו את עבדך סטפנוס, עמדתי שם בהסכמה לנעשה והשגחתי על מעיליהם של רוצחיו!'

21 "אולם אלוהים אמר לי: 'עזוב את ירושלים, כי אני שולח אותך הרחק אל הגויים!'"

22 הקהל הקשיב בתשומת לב עד שאמר פולוס את המשפט האחרון, ואז צעקו כולם פה-אחד: "סלקו אותו מכאן! הרגו אותו! הוא אינו ראוי לחיות!" 23 הם צרחו, השליכו את מעיליהם וזרקו עפר כלפי מעלה.

24 המפקד ציווה על חייליו להכניס את פולוס לתוך המצודה ולהלקותו ברצועות, כדי לאלצו להתוודות על פשעו. המפקד רצה לדעת מדוע היה הקהל נרגש ופרוע כל-כך.

25 בשעה שהחיילים כבלו את פולוס כדי להלקותו, הוא פנה אל הקצין שעמד לצדו ושאל: "האם מותר להלקות אזרח רומאי לפני שהעמדת אותו לדין?"

26 הקצין ניגש אל מפקד החטיבה וקרא: "מה אתה עושה? האיש הזה אזרח רומאי!"

27 המפקד בא אל פולוס ושאל: "האם אתה באמת אזרח רומאי?"

"כן, בהחלט."

28 "גם אני והאזרחות הזאת עלתה לי הרבה כסף!"

"אבל אני אזרח רומאי מלידה!" אמר פולוס.

29 החיילים שעמדו להלקות את פולוס הרפו ממנו ברגע ששמעו שהוא אזרח רומאי, והמפקד נמלא פחד על-שום שציווה לאסרו ולהלקותו.

30 למחרת בבוקר שחרר אותו המפקד מכבליו וציווה על ראשי הכוהנים לכנס ישיבת סנהדרין. הוא הביא לפניהם את פולוס כדי לנסות לברר מה הייתה הסיבה לכל המהומה הזאת.

כג פולוס נעץ את מבטו בחברי הסנהדרין ואמר: "אחים, תמיד חייתי לפני אלוהים במצפון נקי."

באותו רגע ציווה חנניה הכהן על האנשים שעמדו ליד פולוס לסטור לו על פיו.

"יסטור לך אלוהים, קיר מסויד שכמוך!" קרא פולוס. "איזה מן שופט אתה? כיצד אתה יכול לשבת כאן ולשפוט אותי על-פי התורה, כשבאותו זמן אתה עצמך עובר על התורה, ומצווה להכות אותי?!"

האנשים שעמדו קרוב לפולוס אמרו אליו: "אתה מעליב את הכהן הגדול!"

"אחי, אני מצטער," התנצל פולוס. "לא ידעתי שזהו הכהן הגדול. הרי כתוב בתורה שאסור להעליב נשיא או שליט."

פתאום צץ רעיון במוחו של פולוס: הלא מחצית חברי הסנהדרין היו פרושים, ומחציתם - צדוקים. הוא קם על רגליו וקרא בקול: "אחי, אני פרוש בן פרוש, ועכשיו אתם שופטים אותי על-שום שאני מאמין בתחיית המתים!"

דבריו אלה פילגו מיד את הסנהדרין לשניים, ועתה הייתה המחלוקת בין הפרושים ובין הצדוקים. כי הפרושים האמינו בתחיית המתים ובקיומם של מלאכים ורוחות, ואילו הצדוקים כפרו בכל אלה.

ההמולה הלכה וגברה, וסופרים אחדים - שהיו פרושים בעצמם - קמו ודיברו בזכותו של פולוס. "לא מצאנו כל אשמה באיש הזה!" צעקו. "אולי הקול שדיבר אליו בדרך לדמשק היה רוח או מלאך!"

10 המתיחות גברה והוויכוח התלהט; הנוכחים החלו למשוך את פולוס - זה לכאן וזה לכאן. מפקד החטיבה פחד שיקרעו את פולוס לגזרים, ולכן ציווה על חייליו לקחת אותו משם בכוח הזרוע ולהחזירו למצודה.

11 באותו לילה עמד האדון לצדו של פולוס ואמר לו: "חזק ואמץ, פולוס! כשם שהעדת עלי בפני תושבי ירושלים, כך תצטרך להעיד עלי גם בפני תושבי רומא!"

לפנות בוקר התקבצו יחד למעלה מארבעים יהודים, ונדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שיהרגו את פולוס. 14 הם הלכו אל ראשי הכוהנים ואל הזקנים וסיפרו להם על כך. 15 "בקשו ממפקד החטיבה להחזיר את פולוס לבית-הדין," אמרו. "העמידו פנים כאילו שאתם רוצים לשאול אותו עוד כמה שאלות, ואנחנו כבר נהרוג אותו בדרך."

16 אולם בן-אחותו של פולוס גילה במקרה את מזימתם, ומיהר אל המצודה כדי לדווח לפולוס על כך.

17 פולוס קרא לאחד הקצינים ואמר: "קח את הנער הזה אל המפקד; יש לו משהו חשוב לספר לו."

18 הקצין לקח את הנער, הביאו אל המפקד והסביר: "פולוס האסיר קרא לי וביקש ממני להביא אליך את הנער הזה, כי יש לו משהו לומר לך."

19 המפקד אחז בידו של הנער, הובילוהו הצידה ושאל: "מה אתה רוצה לומר לי?"

20 "מחר מתכוננים היהודים לבקש ממך להחזיר את פולוס לסנהדרין", סיפר הנער, "ביומרה שהם מעוניינים לשאול אותו שאלות נוספות. 21 אולם אל תשמע בקולם! כי למעלה מארבעים איש אורבים לו בדרך, מוכנים להתנפל עליו ולהרוג אותו. הם נדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שפולוס ימות. עתה הם מחכים שתענה בחיוב לבקשתם."

22 אל תאמר לאיש שסיפרת לי דברים אלה." הזהירו המפקד, ושלחו לדרכו. לאחר מכן קרא המפקד לשני קצינים ופקד עליהם: "הכינו מאתיים חיילים לצאת לקיסריה הערב בשעה תשע! קחו אתכם מאתיים קשתים, ועוד שבעים פרשים חמושים. תנו לפולוס סוס רכיבה, והביאו אותו בשלום אל פליקס המושל."

25 הוא שלח בידם את המכתב הבא אל פליקס:

26 "מאת: קלודיוס לוסיאס.

"אל: הוד מעלתו המושל פליקס.

"שלום וברכה!

27 "אדם זה נתפס על-ידי היהודים, והם כמעט הרגו אותו. אולם משנודע לי שהוא אזרח רומאי, שלחתי מיד חיילים להצילו מידם. 28 הבאתי אותו למשפט לפני בית-המשפט העליון של היהודים, כדי לדעת מה עשה. 29 עד מהרה נוכחתי לדעת שהאשמותיהם מתייחסות רק לאמונה היהודית, ולא למעשה פלילי שדינו מאסר או מוות, 30 אך כשנודע לי שיהודים רוצים להרוג אותו, החלטתי לשלחו אליך ולומר למאשימיו להביא את טענותיהם לפניך."

31 החיילים מילאו את הפקודה ולקחו את פולוס בלילה למבצר אנטיפטרוס. 32 למחרת בבוקר חזרו החיילים למצודה בירושלים, והשאירו את פולוס עם הפרשים כדי שייקחו אותו לקיסריה.

33 בהגיעם לקיסריה הביאו את פולוס לפני המושל, ומסרו לו את המכתב. 34 פליקס קרא את המכתב ושאל את פולוס למוצאו.

"אני מקיליקיה," ענה פולוס.

35 "אשמע את המקרה שלך במלואו כאשר יגיעו לכאן גם מאשימיך," אמר לו המושל, וציווה לשמור עליו בכלא שבארמון המלך הורדוס.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references