A A A A A
Bible Book List

Acts 19-21 New American Standard Bible (NASB)

Paul at Ephesus

19 It happened that while Apollos was at Corinth, Paul passed through the upper country and came to Ephesus, and found some disciples. He said to them, “Did you receive the Holy Spirit when you believed?” And they said to him, “No, we have not even heard whether [a]there is a Holy Spirit.” And he said, “Into what then were you baptized?” And they said, “Into John’s baptism.” Paul said, “John baptized with the baptism of repentance, telling the people to believe in Him who was coming after him, that is, in Jesus.” When they heard this, they were baptized [b]in the name of the Lord Jesus. And when Paul had laid his hands upon them, the Holy Spirit came on them, and they began speaking with tongues and prophesying. There were in all about twelve men.

And he entered the synagogue and continued speaking out boldly for three months, reasoning and persuading them about the kingdom of God. But when some were becoming hardened and disobedient, speaking evil of the Way before the [c]people, he withdrew from them and took away the disciples, reasoning daily in the school of Tyrannus. 10 This took place for two years, so that all who lived in [d]Asia heard the word of the Lord, both Jews and Greeks.

Miracles at Ephesus

11 God was performing extraordinary [e]miracles by the hands of Paul, 12 so that handkerchiefs or aprons were even carried from his body to the sick, and the diseases left them and the evil spirits went out. 13 But also some of the Jewish exorcists, who went from place to place, attempted to name over those who had the evil spirits the name of the Lord Jesus, saying, “I adjure you by Jesus whom Paul preaches.” 14 Seven sons of one Sceva, a Jewish chief priest, were doing this. 15 And the evil spirit answered and said to them, “I recognize Jesus, and I know about Paul, but who are you?” 16 And the man, in whom was the evil spirit, leaped on them and subdued all of them and overpowered them, so that they fled out of that house naked and wounded. 17 This became known to all, both Jews and Greeks, who lived in Ephesus; and fear fell upon them all and the name of the Lord Jesus was being magnified. 18 Many also of those who had believed kept coming, confessing and disclosing their practices. 19 And many of those who practiced magic brought their books together and began burning them in the sight of everyone; and they counted up the price of them and found it [f]fifty thousand pieces of silver. 20 So [g]the word of the Lord was growing mightily and prevailing.

21 Now after these things were finished, Paul purposed in the [h]Spirit to go to Jerusalem after he had passed through Macedonia and Achaia, saying, “After I have been there, I must also see Rome.” 22 And having sent into Macedonia two of those who ministered to him, Timothy and Erastus, he himself stayed in [i]Asia for a while.

23 About that time there occurred no small disturbance concerning the Way. 24 For a man named Demetrius, a silversmith, who made silver shrines of [j]Artemis, was bringing no little [k]business to the craftsmen; 25 these he gathered together with the workmen of similar trades, and said, “Men, you know that our prosperity [l]depends upon this business. 26 You see and hear that not only in Ephesus, but in almost all of [m]Asia, this Paul has persuaded and turned away a considerable number of people, saying that [n]gods made with hands are no gods at all. 27 Not only is there danger that this trade of ours fall into disrepute, but also that the temple of the great goddess [o]Artemis be regarded as worthless and that she whom all of [p]Asia and the [q]world worship will even be dethroned from her magnificence.”

28 When they heard this and were filled with rage, they began crying out, saying, “Great is [r]Artemis of the Ephesians!” 29 The city was filled with the confusion, and they rushed [s]with one accord into the theater, dragging along Gaius and Aristarchus, Paul’s traveling companions from Macedonia. 30 And when Paul wanted to go into the [t]assembly, the disciples would not let him. 31 Also some of the [u]Asiarchs who were friends of his sent to him and repeatedly urged him not to [v]venture into the theater. 32 So then, some were shouting one thing and some another, for the [w]assembly was in confusion and the majority did not know [x]for what reason they had come together. 33 Some of the crowd [y]concluded it was Alexander, since the Jews had put him forward; and having motioned with his hand, Alexander was intending to make a defense to the [z]assembly. 34 But when they recognized that he was a Jew, a single outcry arose from them all as they shouted for about two hours, “Great is [aa]Artemis of the Ephesians!” 35 After quieting the crowd, the town clerk *said, “Men of Ephesus, what man is there after all who does not know that the city of the Ephesians is guardian of the temple of the great [ab]Artemis and of the image which fell down from [ac]heaven? 36 So, since these are undeniable facts, you ought to keep calm and to do nothing rash. 37 For you have brought these men here who are neither robbers of temples nor blasphemers of our goddess. 38 So then, if Demetrius and the craftsmen who are with him have a complaint against any man, the courts are in session and [ad]proconsuls are available; let them bring charges against one another. 39 But if you want anything beyond this, it shall be settled in the [ae]lawful [af]assembly. 40 For indeed we are in danger of being accused of a riot in connection with today’s events, since there is no real cause for it, and in this connection we will be unable to account for this disorderly gathering.” 41 After saying this he dismissed the [ag]assembly.

Paul in Macedonia and Greece

20 After the uproar had ceased, Paul sent for the disciples, and when he had exhorted them and taken his leave of them, he left to go to Macedonia. When he had gone through those districts and had given them much exhortation, he came to Greece. And there he spent three months, and when a plot was formed against him by the Jews as he was about to set sail for Syria, he decided to return through Macedonia. And [ah]he was accompanied by Sopater of Berea, the son of Pyrrhus, and by Aristarchus and Secundus of the Thessalonians, and Gaius of Derbe, and Timothy, and Tychicus and Trophimus of [ai]Asia. But these had gone on ahead and were waiting for us at Troas. We sailed from Philippi after the days of Unleavened Bread, and came to them at Troas within five days; and there we stayed seven days.

On the first day of the week, when we were gathered together to break bread, Paul began talking to them, intending to leave the next day, and he prolonged his [aj]message until midnight. There were many lamps in the upper room where we were gathered together. And there was a young man named [ak]Eutychus sitting [al]on the window sill, sinking into a deep sleep; and as Paul kept on talking, he was overcome by sleep and fell down from the third floor and was picked up dead. 10 But Paul went down and fell upon him, and after embracing him, he said, “[am]Do not be troubled, for his life is in him.” 11 When he had gone back up and had broken the bread and [an]eaten, he talked with them a long while until daybreak, and then left. 12 They took away the boy alive, and were [ao]greatly comforted.

Troas to Miletus

13 But we, going ahead to the ship, set sail for Assos, intending from there to take Paul on board; for so he had arranged it, intending himself to go [ap]by land. 14 And when he met us at Assos, we took him on board and came to Mitylene. 15 Sailing from there, we arrived the following day opposite Chios; and the next day we crossed over to Samos; and the day following we came to Miletus. 16 For Paul had decided to sail past Ephesus so that he would not have to spend time in [aq]Asia; for he was hurrying to be in Jerusalem, if possible, on the day of Pentecost.

Farewell to Ephesus

17 From Miletus he sent to Ephesus and called to him the elders of the church. 18 And when they had come to him, he said to them,

“You yourselves know, from the first day that I set foot in [ar]Asia, how I was with you the whole time, 19 serving the Lord with all humility and with tears and with trials which came upon me [as]through the plots of the Jews; 20 how I did not shrink from declaring to you anything that was profitable, and teaching you publicly and [at]from house to house, 21 solemnly testifying to both Jews and Greeks of repentance toward God and faith in our Lord Jesus Christ. 22 And now, behold, bound by the [au]Spirit, I am on my way to Jerusalem, not knowing what will happen to me there, 23 except that the Holy Spirit solemnly testifies to me in every city, saying that bonds and afflictions await me. 24 But I do not consider my life of any account as dear to myself, so that I may finish my course and the ministry which I received from the Lord Jesus, to testify solemnly of the gospel of the grace of God.

25 “And now, behold, I know that all of you, among whom I went about preaching the kingdom, will no longer see my face. 26 Therefore, I [av]testify to you this day that I am [aw]innocent of the blood of all men. 27 For I did not shrink from declaring to you the whole purpose of God. 28 Be on guard for yourselves and for all the flock, among which the Holy Spirit has made you [ax]overseers, to shepherd the church of God which He [ay]purchased [az]with His own blood. 29 I know that after my departure savage wolves will come in among you, not sparing the flock; 30 and from among your own selves men will arise, speaking perverse things, to draw away the disciples after them. 31 Therefore be on the alert, remembering that night and day for a period of three years I did not cease to admonish each one with tears. 32 And now I commend you to God and to the word of His grace, which is able to build you up and to give you the inheritance among all those who are sanctified. 33 I have coveted no one’s silver or gold or clothes. 34 You yourselves know that these hands ministered to my own needs and to the men who were with me. 35 In everything I showed you that by working hard in this manner you must help the weak and remember the words of the Lord Jesus, that He Himself said, ‘It is more blessed to give than to receive.’

36 When he had said these things, he knelt down and prayed with them all. 37 And [ba]they began to weep aloud and [bb]embraced Paul, and repeatedly kissed him, 38 [bc]grieving especially over the word which he had spoken, that they would not see his face again. And they were accompanying him to the ship.

Paul Sails from Miletus

21 When we had parted from them and had set sail, we ran a straight course to Cos and the next day to Rhodes and from there to Patara; and having found a ship crossing over to Phoenicia, we went aboard and set sail. When we came in sight of Cyprus, leaving it on the left, we kept sailing to Syria and landed at Tyre; for there the ship was to unload its cargo. After looking up the disciples, we stayed there seven days; and they kept telling Paul [bd]through the Spirit not to set foot in Jerusalem. When [be]our days there were ended, we left and started on our journey, while they all, with wives and children, escorted us until we were out of the city. After kneeling down on the beach and praying, we said farewell to one another. Then we went on board the ship, and they returned home again.

When we had finished the voyage from Tyre, we arrived at Ptolemais, and after greeting the brethren, we stayed with them for a day. On the next day we left and came to Caesarea, and entering the house of Philip the evangelist, who was one of the seven, we stayed with him. Now this man had four virgin daughters who were prophetesses. 10 As we were staying there for some days, a prophet named Agabus came down from Judea. 11 And coming to us, he took Paul’s belt and bound his own feet and hands, and said, “This is what the Holy Spirit says: ‘In this way the Jews at Jerusalem will bind the man who owns this belt and deliver him into the hands of the Gentiles.’” 12 When we had heard this, we as well as the local residents began begging him not to go up to Jerusalem. 13 Then Paul answered, “What are you doing, weeping and breaking my heart? For I am ready not only to be bound, but even to die at Jerusalem for the name of the Lord Jesus.” 14 And since he would not be persuaded, we fell silent, remarking, “The will of the Lord be done!”

Paul at Jerusalem

15 After these days we got ready and started on our way up to Jerusalem. 16 Some of the disciples from Caesarea also came with us, taking us to Mnason of Cyprus, a disciple of long standing with whom we were to lodge.

17 After we arrived in Jerusalem, the brethren received us gladly. 18 And the following day Paul went in with us to [bf]James, and all the elders were present. 19 After he had greeted them, he began to relate one by one the things which God had done among the Gentiles through his ministry. 20 And when they heard it they began glorifying God; and they said to him, “You see, brother, how many [bg]thousands there are among the Jews of those who have believed, and they are all zealous for the Law; 21 and they have been told about you, that you are teaching all the Jews who are among the Gentiles to forsake Moses, telling them not to circumcise their children nor to [bh]walk according to the customs. 22 What, then, is to be done? They will certainly hear that you have come. 23 Therefore do this that we tell you. We have four men who [bi]are under a vow; 24 take them and purify yourself along with them, and [bj]pay their expenses so that they may shave their [bk]heads; and all will know that there is nothing to the things which they have been told about you, but that you yourself also walk orderly, keeping the Law. 25 But concerning the Gentiles who have believed, we wrote, having decided that they should abstain from [bl]meat sacrificed to idols and from blood and from what is strangled and from fornication.” 26 Then Paul [bm]took the men, and the next day, purifying himself along with them, went into the temple giving notice of the completion of the days of purification, until the sacrifice was offered for each one of them.

Paul Seized in the Temple

27 When the seven days were almost over, the Jews from [bn]Asia, upon seeing him in the temple, began to stir up all the crowd and laid hands on him, 28 crying out, “Men of Israel, come to our aid! This is the man who preaches to all men everywhere against our people and the Law and this place; and besides he has even brought Greeks into the temple and has defiled this holy place.” 29 For they had previously seen Trophimus the Ephesian in the city with him, and they supposed that Paul had brought him into the temple. 30 Then all the city was provoked, and [bo]the people rushed together, and taking hold of Paul they dragged him out of the temple, and immediately the doors were shut. 31 While they were seeking to kill him, a report came up to the [bp]commander of the Roman [bq]cohort that all Jerusalem was in confusion. 32 At once he took along some soldiers and centurions and ran down to them; and when they saw the [br]commander and the soldiers, they stopped beating Paul. 33 Then the [bs]commander came up and took hold of him, and ordered him to be bound with two chains; and he began asking who he was and what he had done. 34 But among the crowd some were shouting one thing and some another, and when he could not find out the [bt]facts because of the uproar, he ordered him to be brought into the barracks. 35 When he got to the stairs, he was carried by the soldiers because of the violence of the [bu]mob; 36 for the multitude of the people kept following them, shouting, “Away with him!”

37 As Paul was about to be brought into the barracks, he said to the [bv]commander, “May I say something to you?” And he *said, “Do you know Greek? 38 Then you are not the Egyptian who some [bw]time ago stirred up a revolt and led the four thousand men of the Assassins out into the wilderness?” 39 But Paul said, “I am a Jew of Tarsus in Cilicia, a citizen of no insignificant city; and I beg you, allow me to speak to the people.” 40 When he had given him permission, Paul, standing on the stairs, motioned to the people with his hand; and when there [bx]was a great hush, he spoke to them in the [by]Hebrew dialect, saying,

Footnotes:

  1. Acts 19:2 Or the Holy Spirit has been given
  2. Acts 19:5 Lit into
  3. Acts 19:9 Lit multitude
  4. Acts 19:10 I.e. west coast province of Asia Minor
  5. Acts 19:11 Or works of power
  6. Acts 19:19 Probably fifty thousand Greek drachmas; a drachma approximated a day’s wage
  7. Acts 19:20 Or according to the power of the Lord the word was growing
  8. Acts 19:21 Or spirit
  9. Acts 19:22 I.e. west coast province of Asia Minor
  10. Acts 19:24 Lat Diana
  11. Acts 19:24 Or profit
  12. Acts 19:25 Lit is from
  13. Acts 19:26 V 22, note 1
  14. Acts 19:26 Lit those
  15. Acts 19:27 Lat Diana
  16. Acts 19:27 V 22, note 1
  17. Acts 19:27 Lit the inhabited earth
  18. Acts 19:28 Lat Diana
  19. Acts 19:29 Or together
  20. Acts 19:30 Lit people
  21. Acts 19:31 I.e. political or religious officials of the province of Asia
  22. Acts 19:31 Lit give himself
  23. Acts 19:32 Gr ekklesia
  24. Acts 19:32 Or on whose account
  25. Acts 19:33 Or advised Alexander
  26. Acts 19:33 Lit people
  27. Acts 19:34 Lat Diana
  28. Acts 19:35 Lat Diana
  29. Acts 19:35 Lit Zeus; Lat Jupiter
  30. Acts 19:38 Or provincial governors
  31. Acts 19:39 Or regular
  32. Acts 19:39 Gr ekklesia
  33. Acts 19:41 Gr ekklesia
  34. Acts 20:4 Lit there accompanied him
  35. Acts 20:4 I.e. west coast province of Asia Minor
  36. Acts 20:7 Lit word, speech
  37. Acts 20:9 Eutychus means Good fortune, i.e. ‘Lucky’
  38. Acts 20:9 Or at the window
  39. Acts 20:10 Or Stop being troubled
  40. Acts 20:11 Lit tasted
  41. Acts 20:12 Lit not moderately
  42. Acts 20:13 Or on foot
  43. Acts 20:16 I.e. west coast province of Asia Minor
  44. Acts 20:18 V 16, note 1
  45. Acts 20:19 Lit by
  46. Acts 20:20 Or in the various private homes
  47. Acts 20:22 Or in spirit
  48. Acts 20:26 Or call you to witness
  49. Acts 20:26 Lit pure from
  50. Acts 20:28 Or bishops
  51. Acts 20:28 Lit acquired
  52. Acts 20:28 Lit through
  53. Acts 20:37 Lit a considerable weeping of all occurred
  54. Acts 20:37 Lit threw themselves on Paul’s neck
  55. Acts 20:38 Lit suffering pain
  56. Acts 21:4 I.e. because of impressions made by the Spirit
  57. Acts 21:5 Lit we had completed the days
  58. Acts 21:18 Or Jacob
  59. Acts 21:20 Lit ten thousands
  60. Acts 21:21 I.e. observe or live by
  61. Acts 21:23 Lit have a vow on them
  62. Acts 21:24 Lit spend on them
  63. Acts 21:24 Lit head
  64. Acts 21:25 Lit the thing
  65. Acts 21:26 Or took the men the next day, and purifying himself
  66. Acts 21:27 I.e. west coast province of Asia Minor
  67. Acts 21:30 Lit a running together of the people occurred
  68. Acts 21:31 I.e. chiliarch, in command of one thousand troops
  69. Acts 21:31 Or battalion
  70. Acts 21:32 V 31, note 1
  71. Acts 21:33 V 31, note 1
  72. Acts 21:34 Lit certainty
  73. Acts 21:35 Lit crowd
  74. Acts 21:37 V 31, note 1
  75. Acts 21:38 Lit days
  76. Acts 21:40 Lit occurred
  77. Acts 21:40 I.e. Jewish Aramaic
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

מעשי השליחים 19-21 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יט בזמן שאפולוס היה בקורינתוס עבר פולוס בכל רחבי אסיה הקטנה, וכשהגיע לאפסוס פגש תלמידים אחדים. "האם קיבלתם את רוח הקודש כשהאמנתם?" שאל אותם.

"לא," ענו. "למה אתה מתכוון? מהו רוח הקודש?"

"אם כן, באיזו טבילה נטבלתם?" שאל פולוס. "על עיקרי האמונה שלימד יוחנן המטביל," השיבו התלמידים.

"טבילתו של יוחנן באה רק להוכיח את הרצון לשוב מן החטא ולהאמין באלוהים," הסביר להם פולוס, "ומי שנטבל חייב להאמין בישוע המשיח, שעל בואו ניבא יוחנן."

לשמע דברים אלה מיהרו התלמידים להיטבל בשם האדון ישוע המשיח. כשסמך פולוס את ידיו עליהם, צלח עליהם רוח הקודש והם החלו להתנבא ולדבר בשפות בלתי-מובנות. שנים-עשר איש נכחו באותו מעמד.

במשך שלושת החודשים הבאים הלך פולוס מדי שבת לבית-הכנסת, הטיף באומץ לב על אמונתו, ושכנע אנשים רבים להאמין בישוע המשיח. אולם היו אנשים שדחו את בשורתו ודיברו בפומבי נגד ישוע. משום כך עזב פולוס את המקום וסרב לשוב ולדבר אליהם. הוא הוציא מתוכם את המאמינים המשיחיים, ולימד אותם מדי יום בבית-המדרש "טירנוס". 10 הדבר נמשך כשנתיים, עד שכל אדם באסיה הקטנה - יהודי וגוי - שמע את בשורת ה'. 11 מה נפלאים היו הניסים שחולל אלוהים באמצעות פולוס! 12 כאשר הונחו ממחטותיו או חולצותיו על החולים, נעלמו מיד המחלות, והרוחות הרעות עזבו אותם.

13 מספר נוודים יהודים, אשר נדדו ממקום למקום וגירשו שדים ורוחות רעות, החליטו לנסות לגרש את השדים והרוחות בשם האדון ישוע. הם החליטו להשתמש בלחש הבא: "בשם אותו ישוע שעליו מבשר פולוס, אני מצווה עליך לצאת!" 14 בין המלחשים האלה היו שבעת בניו של סקווה, שהיה אחד מראשי הכוהנים. 15 אולם כשניסו להשתמש בלחש זה כדי לגרש שד מאדם אחד, השיב להם השד: "אני מכיר את ישוע ואני מכיר את פולוס, אבל מי אתם?" 16 השד התנפל על שניים מהם והכה אותם נמרצות, עד שברחו מן הבית ההוא עירומים ופצועים.

17 סיפור המעשה התפשט במהירות רבה בין היהודים והגויים בכל אפסוס. פחד גדול שרר בעיר, ושם ישוע המשיח זכה לכבוד ולהערצה. מאמינים רבים שעסקו לפנים במעשי כישוף למיניהם התוודו על מעשיהם בפומבי. הם הביאו את ספרי הכישופים ואת הקמעות שלהם, ושרפו אותם באש לעיני כולם (מישהו העריך את שווי הספרים האלה בכ- 100,000 שקלים). 20 מעשה זה של המאמינים הוכיח שדבר ה' חדר עמוק ללב האנשים באזור כולו.

21 לאחר מאורעות אלה החליט פולוס לחצות את יוון בדרכו לירושלים. "אחרי כן," אמר, "עלי ללכת לרומא." 22 הוא שלח לפניו ליוון את שני עוזריו, טימותיוס ואריסטוס, והוא עצמו נשאר בינתיים באסיה הקטנה.

23 באותו זמן התפתחה באפסוס מהומה גדולה הקשורה במאמינים המשיחיים. 24 המהומה החלה בגלל צורף בשם דמטריוס, אשר היה בעל מפעל לייצור דגמי כסף של מקדש האלילה היוונית ארטמיס. הוא העסיק פועלים רבים ושילם להם משכורת גבוהה. 25 דמטריוס כינס את פועליו ופועלים אחרים שעסקו באותו מקצוע, ופנה אליהם:

"רבותי, מלאכה זאת היא כל פרנסתנו. 26 אתם רואים ושומעים בעצמכם מה עושה פולוס זה. הוא הצליח לפתות אנשים רבים להאמין שאלילים מעשה ידי-אדם אינם אלוהים כלל, וכתוצאה מכך יורד היקף המכירות שלנו! הוא פיתה את האנשים לא רק באפסוס, כי אם בכל הארץ! 27 אינני מדבר אך ורק על הצד העסקי של העניין, על אבדן הכנסתנו וקיפוח פרנסתנו; חשבו לרגע על הסכנה שבאבדן יוקרתה של האלה הגדולה ארטמיס! תוך זמן קצר לא יהיה כל ערך למקדשה של ארטמיס, אשר שמה יצא לתהילה לא רק בארצנו, אלא בעולם כולו!"

28 דברים אלה עוררו את זעמם של הפועלים, והם החלו לצרוח: "גדולה היא ארטמיס של האפסים!"

29 עד מהרה הייתה מהומה ברחבי העיר. ההמונים תפסו את גיוס ואריסטרכוס ממקדוניה, שהיו מלוויו של פולוס, וגררו אותם אל האמפיתיאטרון כדי להעמידם לדין. 30 פולוס רצה ללכת ולדבר אל ההמון, אולם התלמידים לא הניחו לו. 31 אפילו מספר קצינים רומאים מהאזור, שהיו אוהדיו של פולוס, הזהירו אותו; הם הודיעו לו שלא יסכן את חייו ושלא יעז ללכת לאמפיתיאטרון.

32 בתוך האמפיתיאטרון הייתה מהומה; זה צועק דבר אחד, וזה צועק דבר אחר; איש לא שמע את דברי רעהו. למעשה רוב האנשים לא ידעו כלל מדוע התאספו שם!

33 אחדים הגיעו למסקנה שאלכסנדר היה אשם בכל, מפני שהיהודים דחפו אותו קדימה. אלכסנדר הניף את ידו וביקש שקט, כדי שיוכל לדבר. 34 אולם משנוכח הקהל לדעת שהוא יהודי, החלו כולם לצעוק: "גדולה היא ארטמיס של האפסים! גדולה היא ארטמיס של האפסים!" צעקותיהם נמשכו שעתיים שלמות.

35 בסופו של דבר הצליח מזכיר העיר להשתיק את ההמון הזועם. "אנשי אפסוס", פתח ואמר, "הרי כל אחד יודע שאפסוס היא המרכז הדתי של פולחן האלה הגדולה ארטמיס, אשר הפסל שלה ירד אלינו מהשמים. 36 הואיל ואיש אינו חולק על עובדה זאת, עליכם להירגע ולא לנהוג בפזיזות ובקלות ראש! 37 אתם הבאתם הנה אנשים אשר לא שדדו דבר ממקדשה של ארטמיס, ואף לא חיללו את כבודה. 38 אם לדמטריוס ולפועליו יש טענות נגדם, שיתבעו אותם לדין! הרי בתי-הדין שלנו פתוחים לקהל בשעות הרגילות, והשופטים יכולים לדון בעניין ללא דיחוי. 39 אם יש לכם תלונות בעניינים אחרים, עליכם לנהוג לפי המקובל ולהביא אותן לפני מועצת העיר. 40 כולנו נמצאים עתה בסכנה, כי הממשל הרומאי עלול לדרוש מאיתנו דין וחשבון על ההתפרעות הזאת, שאין לה שום הצדקה. ואם הממשל ידרוש הסבר, לא יהיה לנו מה לומר!" 41 כשסיים לדבר, שלח את ההמונים לבתיהם.

כ לאחר ששככה הסערה אסף פולוס את התלמידים, ובדברי עידוד נפרד מהם לשלום ויצא בדרכו למקדוניה. בכל הערים שבהן עבר הוא לימד את המאמינים את דבר ה', ולבסוף הגיע ליוון. כעבור שלושה חודשים התכונן פולוס ללכת לסוריה, אולם משנודע לו שהיהודים תכננו להתנקש בחייו, החליט לסטות מדרכו ולנסוע קודם צפונה, למקדוניה.

מספר אנשים ליוו את פולוס עד אסיה הקטנה: סופטרוס בן-פורוס מברואה; ארסטרכוס וסקונדוס מתסלוניקי; גיוס מדרבי; טימותיוס; וטוכיקוס וטרופימוס אשר חזרו לבתיהם באסיה הקטנה. כל אלה הלכו לפנינו וחיכו לנו בטרואס. בתום חג הפסח עלינו על ספינה בפיליפי, שבצפון יוון, וכעבור חמישה ימים הגענו לטרואס, שם נשארנו שבוע ימים.

במוצאי שבת התאספנו יחד לבצוע לחם, ופולוס, שעמד לצאת לדרכו למחרת בבוקר, דרש דרשה שנמשכה עד חצות. חדר-העלייה שבו התאספנו היה מואר בנרות רבים. כל אותו זמן ישב אבטוכוס הצעיר על אדן החלון, ומכיוון שפולוס האריך בדבריו, נפלה עליו תרדמה. לפתע איבד אבטוכוס את שיווי משקלו ונפל ארצה מן הקומה השלישית ומת בו במקום. פולוס רץ למטה ולקח את הבחור בזרועותיו. "אל תדאגו," הרגיע אותם, "יש בו רוח חיים והוא יהיה בסדר!" ואכן הכרתו שבה אליו. שמחה גדולה מילאה את כל הקהילה. כולם חזרו לעליית-הגג. פולוס אכל ולאחר מכן פתח בדרשה נוספת שנמשכה עד אור הבוקר, ואז ניפרד מהם לשלום.

13 פולוס המשיך ברגל לאסוס, ואילו אנחנו הגענו לשם לפניו בספינה. 14 כאשר הצטרף אלינו באסוס, הפלגנו יחד למיטוליני. 15 למחרת הפלגנו דרך כיוס, ביום השלישי עגנו בסמוס (בלילה ישנו בטרוגוליון), וביום הרביעי הגענו למיליטוס.

16 פולוס סרב להתעכב הפעם באפסוס, כי רצה להגיע לירושלים לקראת חג השבועות, אם יעלה הדבר בידו. 17 אולם בהגיענו למיליטוס שלח פולוס הודעה לזקני הקהילה באפסוס, וביקש מהם לבוא לפגוש אותו שם.

18 כשהגיעו, אמר להם: "אתם יודעים היטב שמהיום הראשון שדרכתי על אדמת אסיה ועד היום הזה, 19 עשיתי את עבודת האדון בענווה - ואפילו בדמעות - למרות הצרות שגרמו לי נוכלים מבין היהודים. 20 ובכל זאת, מעולם לא פחדתי לומר לכם את האמת; לימדתי אתכם והטפתי לכם בציבור ובבתים פרטיים. 21 בישרתי לכם בשורה אחת ליהודים ולגויים גם יחד, שעליהם להפסיק לחטוא, לחזור בתשובה, ולפנות לאלוהים באמצעות האמונה בישוע המשיח אדוננו.

22 "עתה אני הולך לירושלים, כי עלי לציית לרוח הקודש המדריך אותי, אולם איני יודע מה מצפה לי שם. 23 אני יודע רק דבר אחד: שבכל עיר רוח הקודש מזהיר אותי מפני העינויים והמאסר המצפים לי. 24 אולם לחיי אין כל ערך אם לא אבצע את המשימה שהטיל עלי ישוע אדוננו: לספר לכולם על אהבת אלוהים ועל חסדו.

25 "אני בטוח שאף אחד מכם - אשר שמעתם מפי את דבר ה' - לא ישוב לראותי, 26 ומשום כך עלי לומר לכם: מצפוני נקי בנוגע לכל אחד ואחד מכם! 27 כי מעולם לא היססתי לבשר לכם את דבר האלוהים.

28 "השגיחו על עצמכם ועל הצאן שרוח הקודש הטיל עליכם את האחריות עליה - אשר הן קהילת אלוהים שקנה במחיר דמו. 29 אני יודע היטב שלאחר לכתי מכאן יופיעו ביניכם מורי שקר, אשר יהיו כזאבים אכזריים ולא יחוסו על העדר. 30 אפילו אחדים מכם יסלפו את האמת כדי למשוך אחריהם תלמידים. 31 לכן היזהרו! זכרו שבמשך שלוש שנים לא חדלתי להשגיח עליכם יומם ולילה, ואף שפכתי דמעות רבות בגללכם.

32 עתה אני מפקיד אתכם בידי אלוהים ודברו הנפלא, אשר בכוחו לבנות את אמונתכם ולתת לכם את הנחלה השמורה לבניו.

33 "מעולם לא השתוקקתי לכסף או לבגדים יקרים. 34 כולכם יודעים שבמו ידי עבדתי ופרנסתי את עצמי ואת בני-לוויתי. 35 אתם גם יודעים שתמיד שימשתי לכם דוגמה בהגישי עזרה לעניים, משום שזכרתי את דברי אדוננו ישוע המשיח: מוטב לתת מאשר לקבל!"

36 כשסיים פולוס את דבריו, כרע על ברכיו והתפלל איתם. 37 כולם בכו בעת שחיבקו אותו ונשקו לו נשיקת פרידה. 38 יותר מכל הם הצטערו על שאמר להם שלא ישובו לראותו. לאחר מכן ליוו אותו כולם אל האונייה.

כא לאחר שנפרדנו מזקני קהילת אפסוס, הפלגנו ישר לקוס. למחרת הגענו לרודוס, ומשם - לפטרה. בפטרה עלינו על אונייה שהפליגה לפניקיה שבסוריה. ראינו את האי קפריסין לשמאלנו, והמשכנו לנמל צור - שם נפרק מטען הספינה. ירדנו לחוף וחיפשנו את המאמינים המקומיים. כשמצאנו אותם, נשארנו איתם שבוע ימים. המאמינים האלה שמעו מרוח הקודש שפולוס יסבול בירושלים ועל כן הם הזהירו אותו שלא יעלה לשם. כשהגיע זמננו לקיצו עזבנו את צור והמשכנו בדרכנו. כל חברי הקהילה ליוו אותנו לספינה, כולל הנשים והילדים, וכאשר הגענו לחוף התפללנו. לאחר פרידה נרגשת עלינו לספינה, והם חזרו לבתיהם.

התחנה הבאה שלנו, לאחר שעזבנו את צור, הייתה עכו. גם שם שאלנו לשלום האחים, אולם התעכבנו אצלם יום אחד בלבד. משם נסענו לקיסריה, והלכנו לביתו של פיליפוס המבשר, שהיה אחד משבעת השמשים הראשונים.[a] היו לו ארבע בנות רווקות שהיו נביאות.

10 לאחר ששהינו שם מספר ימים בא לבקר אותנו אח אחד מיהודה, אגבוס שמו, שגם הוא היה נביא. 11 אגבוס לקח את חגורתו של פולוס, כפת בה את ידיו ורגליו ואמר: "רוח הקודש אומר: ככה יאסרו יהודי ירושלים את בעל החגורה הזאת, ויסגירו אותו לידי הרומאים!" 12 לשמע דברים אלה ביקשנו כולנו מפולוס - גם חברי הקהילה המקומית וגם מלוויו - שלא יעלה לירושלים.

13 אולם פולוס השיב: "לשם מה הבכי הזה? אתם ממש שוברים את לבי! הרי אני מוכן לא רק להיאסר בירושלים, אלא אף למות על קידוש שמו של האדון ישוע המשיח!" 14 בראותנו שאי-אפשר לשכנע אותו, הפסקנו להפציר בו ואמרנו: "ייעשה רצון ה'."

15 כעבור זמן קצר ארזנו את חפצינו ועלינו לירושלים. 16 מאמינים אחדים מקיסריה ליוו אותנו בדרכנו, וכשהגענו לירושלים התארחנו בביתו של מנסון, יליד קפריסין ומאמין ותיק. 17 כל המאמינים בעיר קיבלו את פנינו בחמימות ובלבביות רבה.

18 למחרת הלכנו עם פולוס לבקר את יעקב; וכל זקני הקהילה היו שם. 19 לאחר חילופי ברכות סיפר להם פולוס על המעשים הנפלאים שעשה אלוהים באמצעותו בין הגויים.

20 הם הודו לאלוהים, ולאחר מכן אמרו: "אחינו היקר, אתה יודע שגם אלפי יהודים האמינו במשיח, וכולם קנאים לתורה. 21 היהודים המשיחיים כאן בירושלים שמעו שאתה מתנגד לתורת-משה ולמנהגי ישראל, ושאתה אוסר על המאמינים למול את בניהם. 22 מה לעשות? הרי עוד מעט ישמעו כולם שאתה נמצא בעיר.

23 "יש לנו הצעה: יש בינינו ארבעה אנשים שעומדים לפני סיום תקופת נדר הנזירות שלהם. 24 לך איתם לבית-המקדש, קיים את טקס ההיטהרות, ושלם בעד התגלחות שלהם. כך יידעו כולם שלא זו בלבד שאינך מתנגד למנהגי היהודים, אתה עצמך מקיים את התורה, ודעתך כדעתם בעניין הזה.

25 "באשר למאמינים המשיחיים מבין הגויים – אנו דורשים מהם לקיים את המנהגים שעליהם כתבנו להם: לא לאכול מזון שהוקרב לאלילים, לא לאכול בשר טרף, לא לאכול בשר עם דם ולהימנע מזנות."

26 פולוס הסכים להצעתם, ולמחרת הלך עם הארבעה לבית המקדש כדי לקיים את הטקס ולקבוע את תאריך הקרבת קרבן עבור כל אחד מהם, בתום שבעת ימי הטהרה.

27 אולם עוד לפני שחלפו שבעת הימים הבחינו בו במקדש מספר יהודים מאסיה, והסיתו נגדו את ההמון. הם תפסו בו וצרחו: 28 "אנשי ישראל! עזרו לנו! זהו האיש המסית את כולם נגד עמנו! הוא מצווה על כולם להפר את התורה! הוא גם מדבר נגד בית-המקדש הזה, ומטמא אותו בגויים שהוא מביא לתוכו!" 29 הם אמרו דברים אלה משום שבאותו יום ראו את פולוס בחברת טרופימוס, גוי מאפסוס, והניחו שפולוס הביאו אל המקדש.

30 האשמות אלה הציתו את האווירה בעיר, ועד מהרה פרצה מהומה. הם סחבו את פולוס אל מחוץ למקדש, ומיד ננעלו הדלתות מאחוריו. 31 בעוד ההמון מנסה להרוג את פולוס, נודע דבר המהומה למפקד החטיבה הרומאית בירושלים, 32 והוא ציווה מיד על חייליו וקציניו לרוץ אל ההמון. כשראו התוקפים את החיילים הרומאים, הם הרפו מפולוס. 33 המפקד עצר את פולוס וציווה לכבול אותו בשרשרת כפולה. לאחר מכן שאל את ההמון מי הוא ומה עשה. 34 אחדים צעקו דבר אחד, ואחרים צרחו דבר אחר. כשראה המפקד שאינו יכול להבין דבר בגלל הרעש, ציווה להביא את פולוס אל המצודה. 35 כשהגיעו החיילים והאסיר אל המדרגות, נעשה ההמון אלים כל-כך, עד שהחיילים נאלצו לשאת את פולוס על כתפיהם כדי להגן עליו. 36 ואילו ההמון נהר בעקבותיהם וצרח: "הרגו אותו!"

37 לפני שהוכנס פולוס אל המצודה הוא פנה אל המפקד ושאל: "האם מותר לי לומר לך כמה מילים?"

"אתה מדבר יוונית?" שאל המפקד בהפתעה. 38 "האם אינך המצרי שארגן לא מזמן מרד ומשך אחריו למדבר 4000 רוצחים?"

39 "לא", ענה פולוס, "אני יהודי מהעיר הגדולה טרסוס שבקיליקיה. אני רוצה לבקש את רשותך לדבר אל האנשים האלה."

40 המפקד נתן לו רשות לעשות כן, ופולוס נעמד על המדרגות ורמז לאנשים לשתוק. כשהשתררה דממה מוחלטת הוא פנה אליהם בעברית ואמר:

Footnotes:

  1. מעשי השליחים 21:8 ראה פרק ו 5 ופרק ח
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes