The Macedonian Vision

16 Now Paul also came to (A)Derbe and to (B)Lystra. And a disciple was there, named (C)Timothy, the son of a (D)Jewish woman who was a believer, but his father was a Greek, and he was well spoken of by (E)the brothers and sisters who were in (F)Lystra and (G)Iconium. Paul wanted this man to leave with him; and he (H)took him and circumcised him because of the Jews who were in those parts, for they all knew that his father was a Greek. Now while they were passing through the cities, they were delivering (I)the ordinances for them to follow which had been determined by (J)the apostles and (K)elders in Jerusalem. So (L)the churches were being strengthened [a]in the faith, and were (M)increasing in number daily.

They passed through the [b](N)Phrygian and (O)Galatian region, after being forbidden by the Holy Spirit to speak the word in [c](P)Asia; and after they came to (Q)Mysia, they were trying to go into (R)Bithynia, and the (S)Spirit of Jesus did not allow them; and passing by (T)Mysia, they went down to (U)Troas. (V)And a vision appeared to Paul in the night: a man of (W)Macedonia was standing and pleading with him, and saying, “Come over to Macedonia and help us.” 10 When he had seen (X)the vision, (Y)we immediately sought to leave for Macedonia, concluding that God had called us to (Z)preach the gospel to them.

11 So after setting sail from (AA)Troas, we ran (AB)a straight course to Samothrace, and on the following day to Neapolis; 12 and from there to (AC)Philippi, which is a leading city of the district of (AD)Macedonia, (AE)a Roman colony; and we were spending some days in this city. 13 And on (AF)the Sabbath day we went outside the gate to a riverside, where we were thinking that there was a place of prayer; and we sat down and began speaking to the women who had assembled.

First Convert in Europe

14 A woman named Lydia was listening; she was a seller of purple fabrics from the city of (AG)Thyatira, and (AH)a worshiper of God. [d]The Lord (AI)opened her heart to respond to the things spoken by Paul. 15 Now when she and (AJ)her household had been baptized, she urged us, saying, “If you have judged me to be faithful to the Lord, come into my house and stay.” And she prevailed upon us.

16 It happened that as we were going to (AK)the place of prayer, a slave woman who had (AL)a spirit of divination met us, who was bringing great profit to her masters by fortune-telling. 17 She followed Paul and us and cried out repeatedly, saying, “These men are bond-servants of (AM)the Most High God, who are proclaiming to you a way of salvation.” 18 Now she continued doing this for many days. But Paul was greatly annoyed, and he turned and said to the spirit, “I command you (AN)in the name of Jesus Christ to come out of her!” And it came out at that very [e]moment.

19 But when her masters saw that their hope of (AO)profit was suddenly gone, they seized (AP)Paul and Silas and (AQ)dragged them into the marketplace before the authorities, 20 and when they had brought them to the chief magistrates, they said, “These men, Jews as they are, are causing our city trouble, 21 and they (AR)are proclaiming customs that are not lawful for us to accept or to practice, since we are (AS)Romans.”

Paul and Silas Imprisoned

22 The crowd joined in an attack against them, and the chief magistrates tore their [f]robes off them and proceeded to order [g]them to be (AT)beaten with rods. 23 When they had struck them with many blows, they threw them into prison, commanding (AU)the jailer to guard them securely; 24 [h]and he, having received such a command, threw them into the inner prison and fastened their feet in (AV)the [i]stocks.

25 Now about midnight (AW)Paul and Silas were praying and (AX)singing hymns of praise to God, and the prisoners were listening to them; 26 and suddenly (AY)there was a great earthquake, so that the foundations of the prison were shaken; and immediately (AZ)all the doors were opened, and everyone’s (BA)chains were unfastened. 27 When (BB)the jailer awoke and saw the prison doors opened, he drew his sword and was about (BC)to kill himself, thinking that the prisoners had escaped. 28 But Paul called out with a loud voice, saying, “Do not harm yourself, for we are all here!” 29 And the jailer asked for lights and rushed in, and trembling with fear, he fell down before (BD)Paul and Silas; 30 and after he brought them out, he said, “Sirs, (BE)what must I do to be saved?”

The Jailer Converted

31 They said, “(BF)Believe in the Lord Jesus, and you will be saved, you and (BG)your household.” 32 And they spoke the word of God to him together with all who were in his house. 33 And he took them (BH)that very hour of the night and washed their wounds, and immediately he was baptized, he and all his household. 34 And he brought them into his house and set [j]food before them, and was [k]overjoyed, since he had become a believer in God together with (BI)his whole household.

35 Now when day came, the chief magistrates sent their officers, saying, “Release those men.” 36 And (BJ)the jailer reported these words to Paul, saying, “The chief magistrates have sent word that you be released. So come out now and go (BK)in peace.” 37 But Paul said to them, “After beating us in public without due process—(BL)men who are Romans—they threw us into prison; and now they are releasing us secretly? No indeed! On the contrary, let them come [l]in person and lead us out.” 38 The officers reported these words to the chief magistrates. (BM)And they became fearful when they heard that they were Romans, 39 and they came and pleaded with them, and when they had led them out, they repeatedly asked them (BN)to leave the city. 40 They left the prison and entered the house of (BO)Lydia, and when they saw (BP)the brothers and sisters, they [m]encouraged them and departed.

Paul in Thessalonica

17 Now when they had traveled through Amphipolis and Apollonia, they came to (BQ)Thessalonica, where there was a synagogue of the Jews. And (BR)according to Paul’s custom, he [n]visited them, and for three (BS)Sabbaths reasoned with them from (BT)the Scriptures, [o]explaining and [p]giving evidence that the [q]Christ (BU)had to suffer and (BV)rise from the dead, and saying, “(BW)This Jesus whom I am proclaiming to you is the [r]Christ.” (BX)And some of them were persuaded and joined (BY)Paul and Silas, [s]along with a large number of the (BZ)God-fearing (CA)Greeks and [t]a significant number of the (CB)leading women. But (CC)the Jews, becoming jealous and taking along some wicked men from the marketplace, formed a mob and set the city in an uproar; and they attacked the house of (CD)Jason and were seeking to bring them out to the people. When they did not find them, they began (CE)dragging Jason and some brothers before the city authorities, shouting, “These men who have upset [u](CF)the world have come here also; [v]and Jason (CG)has welcomed them, and they all act (CH)contrary to the decrees of Caesar, saying that there is another king, Jesus.” They stirred up the crowd and the city authorities who heard these things. And when they had received a [w]pledge from (CI)Jason and the others, they released them.

Paul in Berea

10 (CJ)The brothers immediately sent (CK)Paul and Silas away by night to (CL)Berea, [x]and when they arrived, they went into (CM)the synagogue of the Jews. 11 Now these people were more noble-minded than those in (CN)Thessalonica, [y]for they received the word with [z]great eagerness, examining the Scriptures daily to see whether these things were so. 12 Therefore, (CO)many of them believed, [aa]along with a significant number of (CP)prominent Greek (CQ)women and men. 13 But when the Jews of (CR)Thessalonica found out that the word of God had been proclaimed by Paul in (CS)Berea also, they came there as well, agitating and stirring up the crowds. 14 Then immediately (CT)the brothers sent Paul out to go as far as the sea; and (CU)Silas and (CV)Timothy remained there. 15 Now (CW)those who escorted Paul brought him as far as (CX)Athens; and receiving a command for (CY)Silas and Timothy to (CZ)come to him as soon as possible, they left.

Paul in Athens

16 Now while Paul was waiting for them in (DA)Athens, his spirit was being provoked within him as he observed that the city was full of idols. 17 So he was reasoning (DB)in the synagogue with the Jews and (DC)the God-fearing Gentiles, and in the marketplace every day with those who happened to be present. 18 And some of the Epicurean and Stoic philosophers as well were [ab]conversing with him. Some were saying, “What could (DD)this [ac]scavenger of tidbits want to say?” Others, “He seems to be a proclaimer of strange deities,”—because he was preaching (DE)Jesus and the resurrection. 19 And they (DF)took him and brought him [ad]to the [ae](DG)Areopagus, saying, “May we know what (DH)this new teaching is [af]which you are proclaiming? 20 For you are bringing some strange things to our ears; so we want to know what these things mean.” 21 (Now all the Athenians and the strangers (DI)visiting there used to spend their time in nothing other than telling or hearing something new.)

Sermon on Mars Hill

22 So Paul stood in the midst of the [ag]Areopagus and said, “Men of (DJ)Athens, I see that you are very (DK)religious in all respects. 23 For while I was passing through and examining the (DL)objects of your worship, I also found an altar with this inscription, ‘TO AN UNKNOWN GOD.’ Therefore, what (DM)you worship in ignorance, this I proclaim to you. 24 (DN)The God who made the world and everything that is in it, since He is (DO)Lord of heaven and earth, does not (DP)dwell in temples made by hands; 25 nor is He served by human hands, (DQ)as though He needed anything, since He Himself gives to all people life and breath and all things; 26 and (DR)He made from one man every nation of mankind to live on all the face of the earth, having (DS)determined their appointed times and the boundaries of their habitation, 27 that they would seek God, if perhaps they might feel around for Him and find Him, (DT)though He is not far from each one of us; 28 for (DU)in Him we live and move and [ah]exist, as even some of your own poets have said, ‘For we also are His descendants.’ 29 Therefore, since we are the descendants of God, we (DV)ought not to think that the Divine Nature is like gold or silver or stone, an image formed by human skill and thought. 30 So having (DW)overlooked (DX)the times of ignorance, God is (DY)now proclaiming to mankind that all people everywhere are to repent, 31 because He has set (DZ)a day on which (EA)He will judge [ai](EB)the world in righteousness [aj]through a Man whom He has (EC)appointed, having furnished proof to all people [ak]by (ED)raising Him from the dead.”

32 Now when they heard of (EE)the resurrection of the dead, some began to scoff, but others said, “We shall hear from you [al]again concerning this.” 33 So Paul went out from among them. 34 But some men joined him and believed, among whom also were Dionysius the (EF)Areopagite and a woman named Damaris, and others with them.

Paul in Corinth

18 After these events Paul left (EG)Athens and went to (EH)Corinth. And he found a Jew named (EI)Aquila, a native of (EJ)Pontus having recently come from (EK)Italy with his wife (EL)Priscilla, because (EM)Claudius had commanded all the Jews to leave Rome. He came to them, and because he was of the same trade he stayed with them, and (EN)they worked together, for they were tent-makers by trade. And Paul was reasoning (EO)in the synagogue every (EP)Sabbath and trying to persuade (EQ)Jews and Greeks.

But when (ER)Silas and Timothy (ES)came down from (ET)Macedonia, Paul began devoting himself completely to the word, (EU)testifying to the Jews that (EV)Jesus was the [am]Christ. But when they resisted and blasphemed, he (EW)shook out his garments and said to them, “Your (EX)blood is [an]on your own heads! I am clean. From now on I will go (EY)to the Gentiles.” Then he left [ao]the synagogue and went to the house of a man named [ap]Titius Justus, (EZ)a worshiper of God, whose house was next door to the synagogue. (FA)Crispus, (FB)the leader of the synagogue, believed in the Lord (FC)together with his entire household; and many of the (FD)Corinthians, as they listened to Paul, were believing and being baptized. And the Lord said to Paul by (FE)a vision at night, “Do not be afraid any longer, but go on speaking and do not be silent; 10 for I am with you, and no one will attack you to harm you, for I have many people in this city.” 11 And he settled there for a year and six months, teaching the word of God among them.

12 But while Gallio was (FF)proconsul of (FG)Achaia, (FH)the Jews rose up together against Paul and brought him before (FI)the [aq]judgment seat, 13 saying, “This man is inciting the people to worship God contrary to (FJ)the [ar]law.” 14 But when Paul was about to (FK)open his mouth, Gallio said to the Jews, “If it were a matter of some crime or vicious, unscrupulous act, O Jews, it would be reasonable for me to put up with you; 15 but if there are [as](FL)questions about [at]teaching and [au]persons and your own law, see to it yourselves; I am unwilling to be a judge of these matters.” 16 And he drove them away from (FM)the [av]judgment seat. 17 But they all took hold of (FN)Sosthenes, (FO)the leader of the synagogue, and began beating him in front of (FP)the judgment seat. And yet Gallio was not concerned about any of these things.

18 Now Paul, when he had remained many days longer, (FQ)took leave of (FR)the brothers and sisters and sailed away to (FS)Syria, and (FT)Priscilla and (FU)Aquila were with him. [aw]Paul first (FV)had his hair cut at (FW)Cenchrea, for he was keeping a vow. 19 They came to (FX)Ephesus, and he left them there. Now he himself entered (FY)the synagogue and reasoned with the Jews. 20 When they asked him to stay for a longer time, he did not consent, 21 but (FZ)took leave of them and said, “I will return to you again (GA)if God wills,” and he set sail from (GB)Ephesus.

22 When he had landed in (GC)Caesarea, he went up to Jerusalem and greeted the church, and went down to (GD)Antioch.

Third Missionary Journey

23 And after spending some time there, he left and passed successively through the (GE)Galatian region and Phrygia, strengthening all the disciples.

24 Now a Jew named (GF)Apollos, an (GG)Alexandrian by birth, [ax]an eloquent man, came to (GH)Ephesus; and he was proficient in the Scriptures. 25 This man had been instructed in (GI)the way of the Lord; and being fervent in spirit, he was accurately speaking and teaching things about Jesus, being acquainted only with (GJ)the baptism of John; 26 and [ay]he began speaking boldly in the synagogue. But when (GK)Priscilla and Aquila heard him, they took him aside and explained (GL)the way of God more accurately to him. 27 And when he wanted to go across to (GM)Achaia, (GN)the brothers encouraged him and wrote to (GO)the disciples to welcome him; and when he had arrived, he greatly [az]helped those who had believed through grace, 28 for he powerfully refuted the Jews in public, demonstrating (GP)by the Scriptures that (GQ)Jesus was the [ba]Christ.


  1. Acts 16:5 Or in faith
  2. Acts 16:6 Or Phrygia and the Galatian region
  3. Acts 16:6 I.e., west coast province of Asia Minor
  4. Acts 16:14 Lit Whose heart the Lord opened
  5. Acts 16:18 Lit hour
  6. Acts 16:22 Or outer garments
  7. Acts 16:22 Lit to beat with rods
  8. Acts 16:24 Lit who
  9. Acts 16:24 Lit wood
  10. Acts 16:34 Lit a table
  11. Acts 16:34 Or overjoyed together with his whole household, since...God
  12. Acts 16:37 Lit themselves
  13. Acts 16:40 Or exhorted
  14. Acts 17:2 Lit entered to them
  15. Acts 17:3 Lit opening
  16. Acts 17:3 Lit placing before
  17. Acts 17:3 I.e., Messiah
  18. Acts 17:3 I.e., Messiah
  19. Acts 17:4 Lit and a large
  20. Acts 17:4 Lit not a few
  21. Acts 17:6 Lit the inhabited earth
  22. Acts 17:7 Lit whom Jason has welcomed
  23. Acts 17:9 Or bond
  24. Acts 17:10 Lit who when...arrived went
  25. Acts 17:11 Lit who received
  26. Acts 17:11 Lit all
  27. Acts 17:12 Lit and not a few
  28. Acts 17:18 Or disputing
  29. Acts 17:18 Lit seed gatherer; i.e., an unlearned person collecting only scraps of knowledge
  30. Acts 17:19 Or before
  31. Acts 17:19 Or Hill of Ares; Greek god of war
  32. Acts 17:19 Lit which is being spoken by you
  33. Acts 17:22 Or the Council of the Areopagus
  34. Acts 17:28 Lit are
  35. Acts 17:31 Lit the inhabited earth
  36. Acts 17:31 Lit by; or in
  37. Acts 17:31 Or when He raised
  38. Acts 17:32 Lit also again
  39. Acts 18:5 I.e., Messiah
  40. Acts 18:6 I.e., the responsibility is all yours
  41. Acts 18:7 Lit from there
  42. Acts 18:7 One early ms Titus
  43. Acts 18:12 Or tribunal
  44. Acts 18:13 Or Law
  45. Acts 18:15 Or arguments
  46. Acts 18:15 Lit word
  47. Acts 18:15 Lit names
  48. Acts 18:16 Or tribunal
  49. Acts 18:18 Lit Having had his hair cut
  50. Acts 18:24 Or a learned man
  51. Acts 18:26 Lit this man
  52. Acts 18:27 Or helped greatly through grace those who had believed
  53. Acts 18:28 I.e., Messiah

טז פולוס וסילא הלכו תחילה לדרבי ומשם ללוסטרה. בלוסטרה הם פגשו מאמין צעיר בשם טימותיוס. אמו הייתה יהודיה מאמינה, ואביו - יווני. מאחר שלטימותיוס היה שם טוב בין האחים בלוסטרה ובאיקניון, ביקש ממנו פולוס להילוות אליהם במסעם. מתוך התחשבות ברגשות יהודי הסביבה החליט פולוס למול את טימותיוס לפני צאתם לדרך, כי כולם ידעו שאביו יווני.

השלושה עברו מעיר לעיר ופרסמו את החלטת השליחים והזקנים בירושלים בנוגע למאמינים הגויים. והקהילה המשיחית גדלה והתפתחה מיום ליום באמונה ובמספר.

לאחר מכן עברו פולוס ומלוויו דרך פריגיה וגלטיה, כי רוח הקודש אמר להם שלא להיכנס לאסיה הקטנה באותו מסע. הם עברו לאורך גבולות מיסיה, והתכוננו ללכת צפונה - לביתיניה, אך רוח ישוע אמר להם שלא. לכן במקום ללכת לביתיניה הם עברו דרך מיסיה, והלכו לעיר טרואס. באותו לילה נראה לפולוס חזיון: הוא ראה בחלומו איש ממקדוניה (שביוון) מתחנן לפניו: "אנא, בוא אלינו למקדוניה ועזור לנו!" 10 מיד לאחר חלומו של פולוס עמדנו[a] לצאת למקדוניה, כי הגענו למסקנה שה' שולח אותנו לשם כדי לבשר את הבשורה.

11 עלינו על ספינה בטרואס והפלגנו לסמותרקיה, ולמחרת נסענו לנפוליס. 12 משם הגענו לפיליפי, שהייתה המושבה הרומאית הקרובה ביותר לגבול המקדוני, ונשארנו שם ימים אחדים.

13 בשבת יצאנו מחוץ לעיר והלכנו אל שפת הנהר, שם נהגה קבוצה אחת להתאסף לתפילה. התיישבנו שם ולימדנו את הנשים שנכחו במקום. 14 אחת מהן הייתה לידיה מהעיר תיאטירה, שהייתה סוחרת בבדי ארגמן. לידיה הייתה אישה יראת אלוהים, ועתה, כשהקשיבה לדבריו של פולוס, פתח אלוהים את לבה והיא האמינה לכל מה שאמר. 15 היא נטבלה יחד עם כל בני-ביתה, וביקשה מאיתנו להתארח אצלה. "אם אתם חושבים שאני באמת מאמינה באדון," אמרה, "בואו והתארחו בביתי." היא הפצירה בנו עד שהסכמנו.

16 יום אחד, כשבאנו למקום התפילה שעל שפת הנהר, פגשנו שפחה צעירה אחוזת-רוח ניחוש, שניבאה עתידות והרוויחה הרבה כסף לאדוניה. 17 היא רדפה אחרינו וצרחה: "אנשים אלה הם עבדי ה'; הם באו לספר לכם דרך ישועה!"

18 למורת רוחו של פולוס נמשך הדבר יום אחר יום, עד שלבסוף פנה אל השד שבתוכה וקרא: "בשם ישוע המשיח אני מצווה עליך לצאת ממנה!" והשד יצא מתוכה באותו רגע.

19 כשראו בעליה שאבדה תקוותם להרוויח כסף קל ומהיר, תפסו את פולוס וסילא וגררו אותם אל השופטים אשר בכיכר השוק.

20 "היהודים האלה משחיתים את העיר שלנו!" צרחו. 21 "הם מלמדים את האזרחים לעשות דברים המנוגדים לחוק הרומאי!"

22 לשמע דברים אלה התנפל ההמון על פולוס וסילא, והשופטים ציוו להפשיטם ולהלקותם בשוטים. 23 לאחר שהצליפו על גבם ללא רחמים, השליכו את השניים לכלא, והסוהר נצטווה לשמור עליהם כעל בבת-עינו (שאם לא כן יומת). 24 מאחר שהסוהר קיבל את הפקודה, השליך את השניים לצינוק ושם את רגליהם בסד.

25 בחצות הלילה התפללו פולוס וסילא ושרו לכבוד ה', וכל האסירים הקשיבו להם. 26 לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה שזעזעה את יסודות בית-הכלא. כל הדלתות נפתחו לרווחה, ואזיקיהם של כל האסירים ניתקו! 27 כשהתעורר הסוהר משנתו ומצא את כל דלתות הכלא פתוחות, היה בטוח שכל האסירים נמלטו, ולכן שלף מהר את חרבו כדי להתאבד. 28 אך פולוס צעק לעברו: "אל תהרוג את עצמך! כולנו כאן!"

29 בפחד וברעדה חיפש הסוהר נרות, רץ אל הצינוק ונפל לפני פולוס וסילא. 30 הוא הוציא אותם החוצה ושאל בתחינה: "רבותי, מה עלי לעשות כדי להיוושע?"

31 "עליך להאמין באדון ישוע," השיבו השניים, "ואז תיוושע - אתה וכל בני-ביתך בזכות האמונה!" 32 והם סיפרו לסוהר ולכל בני-ביתו את בשורת אלוהים. 33 באותה הזדמנות רחץ הסוהר את פצעיהם, ואחר כך נטבל עם כל בני ביתו. 34 לאחר מכן העלה אותם האיש לביתו וערך לפניהם סעודה גדולה. מה רבה הייתה שמחתו ושמחת כל בני-ביתו על שכולם האמינו עתה בה'. 35 למחרת בבוקר שלחו השופטים שוטרים אל הסוהר, ובפיהם הפקודה: שחרר את שני האסירים ותן להם ללכת!"

36 הסוהר מיהר אל פולוס ואמר: "השופטים ציוו עלי לשחרר אתכם; אתם חופשיים ללכת לדרככם!"

37 "בשום פנים ואופן לא!" השיב פולוס בהחלטיות. "למרות שאנחנו אזרחים רומאים ולא היינו אשמים בכל פשע, הכו אותנו בשוטים לעיני כל העם! לא די בכך שהכו אותנו בשוטים והשליכו אותנו לכלא ללא משפט, הם רוצים עתה לשלח אותנו מכאן בחשאי? שיבואו הנה בעצמם וישחררו אותנו!"

38 השוטרים מסרו לשופטים את דבריו של פולוס, וכשנודע להם שפולוס וסילא היו אזרחים רומאים, חששו לחייהם. 39 משום כך הזדרזו השופטים ללכת בעצמם לבית-הכלא, והתחננו לפני השניים שיואילו בטובם לעזוב את העיר. 40 פולוס וסילא יצאו מן הכלא וחזרו לביתה של לידיה. לאחר שעודדו את המאמינים שפגשו שם, הלכו השניים לדרכם.

יז פולוס וסילא עברו במסעם דרך ערי אמפיפוליס ואפולוניה, והגיעו לתסלוניקי - עיר שהיה בה בית-כנסת יהודי. פולוס הלך כמנהגו לבית-הכנסת, ובמשך שלוש שבתות רצופות הסביר לנוכחים את הכתובים. הוא הסביר להם את הנבואות בדבר סבלו של המשיח ותקומתו לחיים, והוכיח להם שישוע הוא המשיח. חלק מהמאזינים שוכנעו והאמינו; ביניהם היו הרבה יוונים יראי-אלוהים והרבה נשים אצילות.

אולם מנהיגי היהודים נמלאו קנאה, ולכן הסיתו פושעים ובטלנים מן השוק לעורר מהומה בעיר. הם פרצו לביתו של יסון, במטרה לתפוס את פולוס וסילא ולהביאם לפני מועצת העיר.

מאחר שלא מצאו את השניים בתוך הבית, הם גררו החוצה את יסון ומאמינים אחרים והביאו אותם לפני המועצה. "פולוס וסילא גורמים לצרות ובעיות בכל העולם, ועכשיו הם רוצים להפוך גם את עירנו!" צרחו. "ויסון זה הכניס אותם אל ביתו. הם בוגדים! הם טוענים שיש להם מלך אחר, ישוע, במקום הקיסר!"

האשמות אלה הסעירו את רוחם של אנשי-העיר ושל השופטים, ואלה שחררו אותם רק לאחר ששילמו דמי-ערבות.

10 באותו לילה הבריחו המאמינים את פולוס וסילא לברואה, והשניים שוב הלכו לבית-הכנסת כדי להטיף. 11 אנשי ברואה היו רחבי אופקים יותר מאנשי תסלוניקי והקשיבו לבשורה בשמחה. יום-יום הם למדו בעצמם את כתבי-הקודש, כדי לראות אם דבריהם של פולוס וסילא הם דברי אמת. 12 כתוצאה מכך האמינו רבים מהם, ביניהם נשים רמות מעלה וגברים רבים.

13 אולם כששמעו היהודים בתסלוניקי שפולוס מטיף את דבר ה' בברואה, מיהרו גם הם לשם כדי להסעיר את הרוחות. 14 המאמינים פעלו ללא דיחוי ושלחו את פולוס לחוף הים, בעוד שסילא וטימותיוס נשארו בעיר. 15 מלוויו של פולוס הלכו איתו עד אתונה, ומשם חזרו לברואה. לפני שנפרדו ממנו מלוויו ביקש מהם פולוס שיודיעו לסילא ולטימותיוס למהר לבוא אליו.

16 בזמן שפולוס חיכה להם באתונה, הוא נמלא צער למראה האלילים הרבים שמילאו את העיר. 17 הוא הלך לבית-הכנסת והתווכח על כך עם היהודים ועם הגויים שהתגיירו. הוא מצא לנכון להתווכח גם עם העוברים ושבים בכיכר השוק.

18 בין האנשים הרבים שאיתם התווכח היו גם פילוסופים אפיקורסים וסטואיים. כששמעו את דבריו של פולוס על תקומתו של ישוע מן המתים, הגיבו: "הוא סתם פטפטן!" או, "הוא עושה תעמולה לדת חדשה כלשהי!"

19 הם לקחו את פולוס לגבעת המשפט (שנקראה ביוונית "אריופגוס") ואמרו לו: "ספר לנו עוד קצת על הדת החדשה הזאת. 20 אתה מספר דברים מוזרים, והיינו רוצים לדעת מה פירושם." 21 כאן עלי להסביר שאנשי אתונה, כולל הזרים שהיו שם, אהבו לבלות את זמנם בשיחה על רעיונות חדשים למיניהם.

22 פולוס עמד לפניהם בגבעת המשפט ואמר: "אנשי אתונה, אני רואה שאתם אנשים אדוקים מאוד! 23 כשעברתי היום בחוצות עירכם ראיתי מזבחות רבים, ועל אחד מהם היה כתוב: 'לאל הבלתי-נודע.' השתחוויתם לו בלי לדעת מי הוא, ועתה ברצוני לספר לכם עליו.

24 "הוא האל אשר ברא את העולם ואת כל אשר בו, והיות שהוא אדון השמים והארץ, אין הוא שוכן במקדש מעשה ידי-אדם. 25 כמו-כן אין ידי אדם יכולות לשרתו ולספק לו את צרכיו, משום שאין הוא זקוק לדבר! הוא עצמו נותן חיים ונשמה לכל דבר, וממלא כל מחסור שהוא. 26 מאדם אחד הוא ברא את כל בני-האדם בעולם, ולאחר מכן פיזר את העמים על פני כדור הארץ. הוא החליט מראש מי מהם יקום, מי ייפול ומתי, ואף קבע להם את גבולותיהם.

27 "בכל המעשים האלה הייתה לו מטרה אחת: שכל העמים יחפשו את אלוהים ויגששו אחריו עד שימצאו אותו - למרות שאין הוא רחוק מאף אחד מאיתנו! 28 אחד המשוררים שלכם ביטא זאת בשירו:

'כי בו אנחנו חיים ונעים וקיימים.

וגם אנחנו צאצאיו.'

29 ואם נכון הדבר, אזי אסור לנו לחשוב על אלוהים כאילו הוא מן פסל או אליל עשוי זהב, כסף או אבן! 30 אלוהים התעלם בעבר מבורותם של בני-האדם בנושא זה, אולם עתה הוא מצווה על כולם לחזור בתשובה ולעבוד אותו בלבד. 31 כי אלוהים קבע יום מסוים שבו ישפוט בצדק את העולם כולו על-ידי האיש שבו בחר. אלוהים אישר את הדבר לעיני כולם כשהקים איש זה מן המתים."

32 כאשר שמעו שפולוס מדבר על תחייתו של איש מת, החלו אחדים מהם לצחוק וללעוג, ואילו אחרים אמרו: "אנחנו רוצים לשמוע עוד על כך!" 33 בכך נסתיימה שיחתו של פולוס איתם, 34 אולם רק מעטים האמינו לדבריו והצטרפו אליו. ביניהם היו דיוניסיוס - חבר מועצת העיר, אישה אחת בשם דמריס ואחרים.

יח לאחר מכן עזב פולוס את אתונה ובא לקורינתוס. שם הוא התוודע אל יהודי יליד פונטוס, בשם עקילס, אשר הגיע לא-מזמן מאיטליה יחד עם אשתו פריסקילה. עקילס ופריסקילה נמלטו למעשה מאיטליה, משום שהקיסר קלודיוס ציווה לגרש את כל היהודים מרומא. מאחר שהזוג עסק במקצועו של פולוס - אריגת יריעות אוהלים - החליט פולוס לגור בביתם ולעבוד יחד איתם.

כל שבת ביקר פולוס בבית-הכנסת וניסה לשכנע בדבריו גם את היהודים וגם את היוונים. לאחר שהגיעו סילא וטימותיוס ממקדוניה, הקדיש פולוס את כל זמנו להטפה ולהוכחת משיחותו של ישוע ליהודים. אולם כשהתנגדו היהודים לפולוס וגידפו את ישוע, ניער פולוס את האבק מבגדיו ואמר: "דמכם בראשכם! עשיתי את המוטל עלי, ומצפוני נקי. מעתה ואילך אלך לגויים!"

הוא יצא מבית-הכנסת ועבר לגור בביתו של טיטוס יוסטוס, איש ירא-אלוהים שגר בקרבת מקום. אולם קריספוס - ראש בית-הכנסת - וכל בני ביתו האמינו באדון. גם קורינתיים רבים שהקשיבו לפולוס האמינו לדבריו ונטבלו במים.

לילה אחד דיבר האדון ישוע אל פולוס בחזיון ואמר: "אל תפחד! המשך לבשר ואל תחדל, 10 כי אני איתך! איש לא יפגע בך לרעה, כי אנשים רבים בעיר הזאת שייכים לי."

11 וכך נשאר פולוס באותה עיר כשנה וחצי ולימד את דבר אלוהים. 12 אולם כשנתמנה גליון למושל אכיה, ארגנו היהודים הפגנת מחאה נגד פולוס, והעמידוהו לדין לפני המושל. 13 "האיש הזה מסית את בני-האדם לעבוד את אלוהים בדרך המנוגדת לחוק הרומאי!" האשימו אותו. 14 אולם עוד לפני שהספיק פולוס לפתוח את פיו ולהגן על עצמו, פנה גליון אל מאשימיו ואמר: "הקשיבו, יהודים: אילו הבאתם לפני מקרה פשע, הייתי חייב להקשיב לכם, 15 אולם כיוון שזוהי שאלה של הגדרות מילוליות, של שמות, מושגים ומונחים בנושא הדת שלכם, טפלו בכך אתם בעצמכם. אינני מעוניין לדון בעניין!" 16 והוא גירש אותם מאולם המשפט.

17 הם הלכו ותפסו את סוסתניס, שנבחר לא-מזמן לראש בית-הכנסת, הכו אותו ועשו בו שפטים לפני כסא המשפט, אך לגליון לא היה אכפת.

18 פולוס נשאר בקורינתוס עוד זמן-מה, ולאחר מכן נפרד לשלום מן המאמינים והפליג לסוריה יחד עם עקילס ופריסקילה. בקנכרי גילח פולוס את שער ראשו, משום שנדר נדר מסוים. 19 כשהגענו לנמל אפסוס, הוא הלך לבית-הכנסת כדי לשוחח עם היהודים. 20 הם ביקש ממנו להישאר אצלם עוד ימים אחדים, אך פולוס השיב שאין לו זמן לכך. "אני מוכרח להגיע לירושלים לפני החג," אמר להם. "אולם אם ירצה השם, אשוב לבקר אתכם."

פולוס הפליג לדרכו והגיע לקיסריה. הוא הלך לבקר את הקהילה, ולאחר מכן המשיך לאנטיוכיה. 23 לאחר ששהה זמן-מה באנטיוכיה, המשיך בדרכו ועבר באזור גלטיה ובפריגיה. בכל מקום ביקר אצל המאמינים, עודד אותם ועזר להם להתחזק באמונתם.

24 באותם ימים הגיע לאפסוס יהודי יליד אלכסנדריה, אפולוס שמו, אשר היה מטיף ומורה מוכשר ובקיא בתנ"ך. הוא היה מלומד בדרך האדון, ולימד היטב על-אודות ישוע, אבל ידע על טבילת יוחנן בלבד. בהתלהבות רבה ובאומץ לב הטיף אפולוס בבית הכנסת: עקילס ופריסקילה שמעו את דרשתו המרשימה והזמינו אותו לביתם והסבירו לו את דרך אלוהים ביתר דיוק.

27 אפולוס החליט לנסוע ליוון, והאחים עודדו אותו לעשות כן. הם כתבו מכתב למאמינים ביוון וביקשו מהם לקבלו בחמימות. לאחר שהגיע ליוון השתמש בו אלוהים לחיזוק הקהילה המקומית, 28 מפני שהצליח לסתור את טענות היהודים בוויכוחים פומביים, והוכיח לכולם, מתוך הכתוב בתנ"ך, שישוע הוא המשיח.


  1. מעשי השליחים 16:10 בשלב זה מצטרף מחבר הספר הזה, לוקס, אל פולוס, ומכאן ואילך נלווה אליו בכל מסעותיו.