A A A A A
Bible Book List

Acts 16-18 New American Standard Bible (NASB)

The Macedonian Vision

16 Paul came also to Derbe and to Lystra. And a disciple was there, named Timothy, the son of a Jewish woman who was a believer, but his father was a Greek, and he was well spoken of by the brethren who were in Lystra and Iconium. Paul wanted this man to [a]go with him; and he took him and circumcised him because of the Jews who were in those parts, for they all knew that his father was a Greek. Now while they were passing through the cities, they were delivering the decrees which had been decided upon by the apostles and elders who were in Jerusalem, for them to observe. So the churches were being strengthened [b]in the faith, and were increasing in number daily.

They passed through the [c]Phrygian and Galatian region, having been forbidden by the Holy Spirit to speak the word in [d]Asia; and after they came to Mysia, they were trying to go into Bithynia, and the Spirit of Jesus did not permit them; and passing by Mysia, they came down to Troas. A vision appeared to Paul in the night: a man of Macedonia was standing and appealing to him, and saying, “Come over to Macedonia and help us.” 10 When he had seen the vision, immediately we sought to [e]go into Macedonia, concluding that God had called us to preach the gospel to them.

11 So putting out to sea from Troas, we ran a straight course to Samothrace, and on the day following to Neapolis; 12 and from there to Philippi, which is a leading city of the district of Macedonia, a Roman colony; and we were staying in this city for some days. 13 And on the Sabbath day we went outside the gate to a riverside, where we were supposing that there would be a place of prayer; and we sat down and began speaking to the women who had assembled.

First Convert in Europe

14 A woman named Lydia, from the city of Thyatira, a seller of purple fabrics, a worshiper of God, was listening; [f]and the Lord opened her heart to respond to the things spoken by Paul. 15 And when she and her household had been baptized, she urged us, saying, “If you have judged me to be faithful to the Lord, come into my house and stay.” And she prevailed upon us.

16 It happened that as we were going to the place of prayer, a slave-girl having a spirit of divination met us, who was bringing her masters much profit by fortune-telling. 17 Following after Paul and us, she kept crying out, saying, “These men are bond-servants of the Most High God, who are proclaiming to you [g]the way of salvation.” 18 She continued doing this for many days. But Paul was greatly annoyed, and turned and said to the spirit, “I command you in the name of Jesus Christ to come out of her!” And it came out at that very [h]moment.

19 But when her masters saw that their hope of profit was [i]gone, they seized Paul and Silas and dragged them into the market place before the authorities, 20 and when they had brought them to the chief magistrates, they said, “These men are throwing our city into confusion, being Jews, 21 and are proclaiming customs which it is not lawful for us to accept or to observe, being Romans.”

Paul and Silas Imprisoned

22 The crowd rose up together against them, and the chief magistrates tore their [j]robes off them and proceeded to order [k]them to be beaten with rods. 23 When they had struck them with many blows, they threw them into prison, commanding the jailer to guard them securely; 24 [l]and he, having received such a command, threw them into the inner prison and fastened their feet in the [m]stocks.

25 But about midnight Paul and Silas were praying and singing hymns of praise to God, and the prisoners were listening to them; 26 and suddenly there came a great earthquake, so that the foundations of the prison house were shaken; and immediately all the doors were opened and everyone’s chains were unfastened. 27 When the jailer awoke and saw the prison doors opened, he drew his sword and was about to kill himself, supposing that the prisoners had escaped. 28 But Paul cried out with a loud voice, saying, “Do not harm yourself, for we are all here!” 29 And he called for lights and rushed in, and trembling with fear he fell down before Paul and Silas, 30 and after he brought them out, he said, “Sirs, what must I do to be saved?”

The Jailer Converted

31 They said, “Believe in the Lord Jesus, and you will be saved, you and your household.” 32 And they spoke the word of [n]the Lord to him together with all who were in his house. 33 And he took them that very hour of the night and washed their wounds, and immediately he was baptized, he and all his household. 34 And he brought them into his house and set [o]food before them, and rejoiced [p]greatly, having believed in God with his whole household.

35 Now when day came, the chief magistrates sent their policemen, saying, “Release those men.” 36 And the jailer reported these words to Paul, saying, “The chief magistrates have sent to release you. Therefore come out now and go in peace.” 37 But Paul said to them, “They have beaten us in public without trial, men who are Romans, and have thrown us into prison; and now are they sending us away secretly? No indeed! But let them come themselves and bring us out.” 38 The policemen reported these words to the chief magistrates. They were afraid when they heard that they were Romans, 39 and they came and appealed to them, and when they had brought them out, they kept begging them to leave the city. 40 They went out of the prison and entered the house of Lydia, and when they saw the brethren, they [q]encouraged them and departed.

Paul at Thessalonica

17 Now when they had traveled through Amphipolis and Apollonia, they came to Thessalonica, where there was a synagogue of the Jews. And according to Paul’s custom, he went to them, and for three Sabbaths reasoned with them from the Scriptures, [r]explaining and [s]giving evidence that the [t]Christ had to suffer and rise again from the dead, and saying, “This Jesus whom I am proclaiming to you is the [u]Christ.” And some of them were persuaded and joined Paul and Silas, [v]along with a large number of the God-fearing Greeks and [w]a number of the leading women. But the Jews, becoming jealous and taking along some wicked men from the market place, formed a mob and set the city in an uproar; and attacking the house of Jason, they were seeking to bring them out to the people. When they did not find them, they began dragging Jason and some brethren before the city authorities, shouting, “These men who have upset [x]the world have come here also; [y]and Jason has welcomed them, and they all act contrary to the decrees of Caesar, saying that there is another king, Jesus.” They stirred up the crowd and the city authorities who heard these things. And when they had received a [z]pledge from Jason and the others, they released them.

Paul at Berea

10 The brethren immediately sent Paul and Silas away by night to Berea, [aa]and when they arrived, they went into the synagogue of the Jews. 11 Now these were more noble-minded than those in Thessalonica, [ab]for they received the word with [ac]great eagerness, examining the Scriptures daily to see whether these things were so. 12 Therefore many of them believed, [ad]along with a number of prominent Greek women and men. 13 But when the Jews of Thessalonica found out that the word of God had been proclaimed by Paul in Berea also, they came there as well, agitating and stirring up the crowds. 14 Then immediately the brethren sent Paul out to go as far as the sea; and Silas and Timothy remained there. 15 Now those who escorted Paul brought him as far as Athens; and receiving a command for Silas and Timothy to come to him as soon as possible, they left.

Paul at Athens

16 Now while Paul was waiting for them at Athens, his spirit was being provoked within him as he was observing the city full of idols. 17 So he was reasoning in the synagogue with the Jews and the God-fearing Gentiles, and in the market place every day with those who happened to be present. 18 And also some of the Epicurean and Stoic philosophers were [ae]conversing with him. Some were saying, “What would this [af]idle babbler wish to say?” Others, “He seems to be a proclaimer of strange deities,”—because he was preaching Jesus and the resurrection. 19 And they took him and brought him [ag]to the [ah]Areopagus, saying, “May we know what this new teaching is [ai]which you are proclaiming? 20 For you are bringing some strange things to our ears; so we want to know what these things mean.” 21 (Now all the Athenians and the strangers visiting there used to spend their time in nothing other than telling or hearing something new.)

Sermon on Mars Hill

22 So Paul stood in the midst of the [aj]Areopagus and said, “Men of Athens, I observe that you are very religious in all respects. 23 For while I was passing through and examining the objects of your worship, I also found an altar with this inscription, ‘TO AN UNKNOWN GOD.’ Therefore what you worship in ignorance, this I proclaim to you. 24 The God who made the world and all things in it, since He is Lord of heaven and earth, does not dwell in temples made with hands; 25 nor is He served by human hands, as though He needed anything, since He Himself gives to all people life and breath and all things; 26 and He made from one man every nation of mankind to live on all the face of the earth, having determined their appointed times and the boundaries of their habitation, 27 that they would seek God, if perhaps they might grope for Him and find Him, though He is not far from each one of us; 28 for in Him we live and move and [ak]exist, as even some of your own poets have said, ‘For we also are His children.’ 29 Being then the children of God, we ought not to think that the Divine Nature is like gold or silver or stone, an image formed by the art and thought of man. 30 Therefore having overlooked the times of ignorance, God is now declaring to men that all people everywhere should repent, 31 because He has fixed a day in which He will judge [al]the world in righteousness [am]through a Man whom He has appointed, having furnished proof to all men [an]by raising Him from the dead.”

32 Now when they heard of the resurrection of the dead, some began to sneer, but others said, “We shall hear you [ao]again concerning this.” 33 So Paul went out of their midst. 34 But some men joined him and believed, among whom also were Dionysius the Areopagite and a woman named Damaris and others with them.

Paul at Corinth

18 After these things he left Athens and went to Corinth. And he found a Jew named Aquila, a native of Pontus, having recently come from Italy with his wife Priscilla, because Claudius had commanded all the Jews to leave Rome. He came to them, and because he was of the same trade, he stayed with them and they were working, for by trade they were tent-makers. And he was reasoning in the synagogue every Sabbath and trying to persuade Jews and Greeks.

But when Silas and Timothy came down from Macedonia, Paul began devoting himself completely to the word, solemnly testifying to the Jews that Jesus was the [ap]Christ. But when they resisted and blasphemed, he shook out his garments and said to them, “Your blood be on your own heads! I am clean. From now on I will go to the Gentiles.” Then he left there and went to the house of a man named [aq]Titius Justus, a worshiper of God, whose house was next to the synagogue. Crispus, the leader of the synagogue, believed in the Lord with all his household, and many of the Corinthians when they heard were believing and being baptized. And the Lord said to Paul in the night by a vision, “Do not be afraid any longer, but go on speaking and do not be silent; 10 for I am with you, and no man will attack you in order to harm you, for I have many people in this city.” 11 And he settled there a year and six months, teaching the word of God among them.

12 But while Gallio was proconsul of Achaia, the Jews with one accord rose up against Paul and brought him before the judgment seat, 13 saying, “This man persuades men to worship God contrary to the law.” 14 But when Paul was about to open his mouth, Gallio said to the Jews, “If it were a matter of wrong or of vicious crime, O Jews, it would be reasonable for me to put up with you; 15 but if there are questions about words and names and your own law, look after it yourselves; I am unwilling to be a judge of these matters.” 16 And he drove them away from the judgment seat. 17 And they all took hold of Sosthenes, the leader of the synagogue, and began beating him in front of the judgment seat. But Gallio was not concerned about any of these things.

18 Paul, having remained many days longer, took leave of the brethren and put out to sea for Syria, and with him were Priscilla and Aquila. In Cenchrea [ar]he had his hair cut, for he was keeping a vow. 19 They came to Ephesus, and he left them there. Now he himself entered the synagogue and reasoned with the Jews. 20 When they asked him to stay for a longer time, he did not consent, 21 but taking leave of them and saying, “I will return to you again if God wills,” he set sail from Ephesus.

22 When he had landed at Caesarea, he went up and greeted the church, and went down to Antioch.

Third Missionary Journey

23 And having spent some time there, he left and passed successively through the Galatian region and Phrygia, strengthening all the disciples.

24 Now a Jew named Apollos, an Alexandrian by birth, [as]an eloquent man, came to Ephesus; and he was mighty in the Scriptures. 25 This man had been instructed in the way of the Lord; and being fervent in spirit, he was speaking and teaching accurately the things concerning Jesus, being acquainted only with the baptism of John; 26 and [at]he began to speak out boldly in the synagogue. But when Priscilla and Aquila heard him, they took him aside and explained to him the way of God more accurately. 27 And when he wanted to go across to Achaia, the brethren encouraged him and wrote to the disciples to welcome him; and when he had arrived, he greatly [au]helped those who had believed through grace, 28 for he powerfully refuted the Jews in public, demonstrating by the Scriptures that Jesus was the [av]Christ.

Footnotes:

  1. Acts 16:3 Lit go out
  2. Acts 16:5 Or in faith
  3. Acts 16:6 Or Phrygia and the Galatian region
  4. Acts 16:6 I.e. west coast province of Asia Minor
  5. Acts 16:10 Lit go out
  6. Acts 16:14 Lit whose heart the Lord opened
  7. Acts 16:17 Lit a way
  8. Acts 16:18 Lit hour
  9. Acts 16:19 Lit gone out
  10. Acts 16:22 Or outer garments
  11. Acts 16:22 Lit to beat with rods
  12. Acts 16:24 Lit who
  13. Acts 16:24 Lit wood
  14. Acts 16:32 Two early mss read God
  15. Acts 16:34 Lit a table
  16. Acts 16:34 Or greatly with his whole household, having believed in God
  17. Acts 16:40 Or exhorted
  18. Acts 17:3 Lit opening
  19. Acts 17:3 Lit placing before
  20. Acts 17:3 I.e. Messiah
  21. Acts 17:3 I.e. Messiah
  22. Acts 17:4 Lit and a large
  23. Acts 17:4 Lit not a few
  24. Acts 17:6 Lit the inhabited earth
  25. Acts 17:7 Lit whom Jason has welcomed
  26. Acts 17:9 Or bond
  27. Acts 17:10 Lit who when...arrived went
  28. Acts 17:11 Lit who received
  29. Acts 17:11 Lit all
  30. Acts 17:12 Lit and not a few
  31. Acts 17:18 Or disputing
  32. Acts 17:18 I.e. one who makes his living by picking up scraps
  33. Acts 17:19 Or before
  34. Acts 17:19 Or Hill of Ares, god of war
  35. Acts 17:19 Lit which is being spoken by you
  36. Acts 17:22 Or the Council of the Areopagus
  37. Acts 17:28 Lit are
  38. Acts 17:31 Lit the inhabited earth
  39. Acts 17:31 Lit by or in
  40. Acts 17:31 Or when He raised
  41. Acts 17:32 Lit also again
  42. Acts 18:5 I.e. Messiah
  43. Acts 18:7 One early ms reads Titus; two other early mss omit the name
  44. Acts 18:18 Lit having his hair cut
  45. Acts 18:24 Or a learned man
  46. Acts 18:26 Lit this man
  47. Acts 18:27 Or helped greatly through grace those who had believed
  48. Acts 18:28 I.e. Messiah
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

מעשי השליחים 16-18 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

טז פולוס וסילא הלכו תחילה לדרבי ומשם ללוסטרה. בלוסטרה הם פגשו מאמין צעיר בשם טימותיוס. אמו הייתה יהודיה מאמינה, ואביו - יווני. מאחר שלטימותיוס היה שם טוב בין האחים בלוסטרה ובאיקניון, ביקש ממנו פולוס להילוות אליהם במסעם. מתוך התחשבות ברגשות יהודי הסביבה החליט פולוס למול את טימותיוס לפני צאתם לדרך, כי כולם ידעו שאביו יווני.

השלושה עברו מעיר לעיר ופרסמו את החלטת השליחים והזקנים בירושלים בנוגע למאמינים הגויים. והקהילה המשיחית גדלה והתפתחה מיום ליום באמונה ובמספר.

לאחר מכן עברו פולוס ומלוויו דרך פריגיה וגלטיה, כי רוח הקודש אמר להם שלא להיכנס לאסיה הקטנה באותו מסע. הם עברו לאורך גבולות מיסיה, והתכוננו ללכת צפונה - לביתיניה, אך רוח ישוע אמר להם שלא. לכן במקום ללכת לביתיניה הם עברו דרך מיסיה, והלכו לעיר טרואס. באותו לילה נראה לפולוס חזיון: הוא ראה בחלומו איש ממקדוניה (שביוון) מתחנן לפניו: "אנא, בוא אלינו למקדוניה ועזור לנו!" 10 מיד לאחר חלומו של פולוס עמדנו[a] לצאת למקדוניה, כי הגענו למסקנה שה' שולח אותנו לשם כדי לבשר את הבשורה.

11 עלינו על ספינה בטרואס והפלגנו לסמותרקיה, ולמחרת נסענו לנפוליס. 12 משם הגענו לפיליפי, שהייתה המושבה הרומאית הקרובה ביותר לגבול המקדוני, ונשארנו שם ימים אחדים.

13 בשבת יצאנו מחוץ לעיר והלכנו אל שפת הנהר, שם נהגה קבוצה אחת להתאסף לתפילה. התיישבנו שם ולימדנו את הנשים שנכחו במקום. 14 אחת מהן הייתה לידיה מהעיר תיאטירה, שהייתה סוחרת בבדי ארגמן. לידיה הייתה אישה יראת אלוהים, ועתה, כשהקשיבה לדבריו של פולוס, פתח אלוהים את לבה והיא האמינה לכל מה שאמר. 15 היא נטבלה יחד עם כל בני-ביתה, וביקשה מאיתנו להתארח אצלה. "אם אתם חושבים שאני באמת מאמינה באדון," אמרה, "בואו והתארחו בביתי." היא הפצירה בנו עד שהסכמנו.

16 יום אחד, כשבאנו למקום התפילה שעל שפת הנהר, פגשנו שפחה צעירה אחוזת-רוח ניחוש, שניבאה עתידות והרוויחה הרבה כסף לאדוניה. 17 היא רדפה אחרינו וצרחה: "אנשים אלה הם עבדי ה'; הם באו לספר לכם דרך ישועה!"

18 למורת רוחו של פולוס נמשך הדבר יום אחר יום, עד שלבסוף פנה אל השד שבתוכה וקרא: "בשם ישוע המשיח אני מצווה עליך לצאת ממנה!" והשד יצא מתוכה באותו רגע.

19 כשראו בעליה שאבדה תקוותם להרוויח כסף קל ומהיר, תפסו את פולוס וסילא וגררו אותם אל השופטים אשר בכיכר השוק.

20 "היהודים האלה משחיתים את העיר שלנו!" צרחו. 21 "הם מלמדים את האזרחים לעשות דברים המנוגדים לחוק הרומאי!"

22 לשמע דברים אלה התנפל ההמון על פולוס וסילא, והשופטים ציוו להפשיטם ולהלקותם בשוטים. 23 לאחר שהצליפו על גבם ללא רחמים, השליכו את השניים לכלא, והסוהר נצטווה לשמור עליהם כעל בבת-עינו (שאם לא כן יומת). 24 מאחר שהסוהר קיבל את הפקודה, השליך את השניים לצינוק ושם את רגליהם בסד.

25 בחצות הלילה התפללו פולוס וסילא ושרו לכבוד ה', וכל האסירים הקשיבו להם. 26 לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה שזעזעה את יסודות בית-הכלא. כל הדלתות נפתחו לרווחה, ואזיקיהם של כל האסירים ניתקו! 27 כשהתעורר הסוהר משנתו ומצא את כל דלתות הכלא פתוחות, היה בטוח שכל האסירים נמלטו, ולכן שלף מהר את חרבו כדי להתאבד. 28 אך פולוס צעק לעברו: "אל תהרוג את עצמך! כולנו כאן!"

29 בפחד וברעדה חיפש הסוהר נרות, רץ אל הצינוק ונפל לפני פולוס וסילא. 30 הוא הוציא אותם החוצה ושאל בתחינה: "רבותי, מה עלי לעשות כדי להיוושע?"

31 "עליך להאמין באדון ישוע," השיבו השניים, "ואז תיוושע - אתה וכל בני-ביתך בזכות האמונה!" 32 והם סיפרו לסוהר ולכל בני-ביתו את בשורת אלוהים. 33 באותה הזדמנות רחץ הסוהר את פצעיהם, ואחר כך נטבל עם כל בני ביתו. 34 לאחר מכן העלה אותם האיש לביתו וערך לפניהם סעודה גדולה. מה רבה הייתה שמחתו ושמחת כל בני-ביתו על שכולם האמינו עתה בה'. 35 למחרת בבוקר שלחו השופטים שוטרים אל הסוהר, ובפיהם הפקודה: שחרר את שני האסירים ותן להם ללכת!"

36 הסוהר מיהר אל פולוס ואמר: "השופטים ציוו עלי לשחרר אתכם; אתם חופשיים ללכת לדרככם!"

37 "בשום פנים ואופן לא!" השיב פולוס בהחלטיות. "למרות שאנחנו אזרחים רומאים ולא היינו אשמים בכל פשע, הכו אותנו בשוטים לעיני כל העם! לא די בכך שהכו אותנו בשוטים והשליכו אותנו לכלא ללא משפט, הם רוצים עתה לשלח אותנו מכאן בחשאי? שיבואו הנה בעצמם וישחררו אותנו!"

38 השוטרים מסרו לשופטים את דבריו של פולוס, וכשנודע להם שפולוס וסילא היו אזרחים רומאים, חששו לחייהם. 39 משום כך הזדרזו השופטים ללכת בעצמם לבית-הכלא, והתחננו לפני השניים שיואילו בטובם לעזוב את העיר. 40 פולוס וסילא יצאו מן הכלא וחזרו לביתה של לידיה. לאחר שעודדו את המאמינים שפגשו שם, הלכו השניים לדרכם.

יז פולוס וסילא עברו במסעם דרך ערי אמפיפוליס ואפולוניה, והגיעו לתסלוניקי - עיר שהיה בה בית-כנסת יהודי. פולוס הלך כמנהגו לבית-הכנסת, ובמשך שלוש שבתות רצופות הסביר לנוכחים את הכתובים. הוא הסביר להם את הנבואות בדבר סבלו של המשיח ותקומתו לחיים, והוכיח להם שישוע הוא המשיח. חלק מהמאזינים שוכנעו והאמינו; ביניהם היו הרבה יוונים יראי-אלוהים והרבה נשים אצילות.

אולם מנהיגי היהודים נמלאו קנאה, ולכן הסיתו פושעים ובטלנים מן השוק לעורר מהומה בעיר. הם פרצו לביתו של יסון, במטרה לתפוס את פולוס וסילא ולהביאם לפני מועצת העיר.

מאחר שלא מצאו את השניים בתוך הבית, הם גררו החוצה את יסון ומאמינים אחרים והביאו אותם לפני המועצה. "פולוס וסילא גורמים לצרות ובעיות בכל העולם, ועכשיו הם רוצים להפוך גם את עירנו!" צרחו. "ויסון זה הכניס אותם אל ביתו. הם בוגדים! הם טוענים שיש להם מלך אחר, ישוע, במקום הקיסר!"

האשמות אלה הסעירו את רוחם של אנשי-העיר ושל השופטים, ואלה שחררו אותם רק לאחר ששילמו דמי-ערבות.

10 באותו לילה הבריחו המאמינים את פולוס וסילא לברואה, והשניים שוב הלכו לבית-הכנסת כדי להטיף. 11 אנשי ברואה היו רחבי אופקים יותר מאנשי תסלוניקי והקשיבו לבשורה בשמחה. יום-יום הם למדו בעצמם את כתבי-הקודש, כדי לראות אם דבריהם של פולוס וסילא הם דברי אמת. 12 כתוצאה מכך האמינו רבים מהם, ביניהם נשים רמות מעלה וגברים רבים.

13 אולם כששמעו היהודים בתסלוניקי שפולוס מטיף את דבר ה' בברואה, מיהרו גם הם לשם כדי להסעיר את הרוחות. 14 המאמינים פעלו ללא דיחוי ושלחו את פולוס לחוף הים, בעוד שסילא וטימותיוס נשארו בעיר. 15 מלוויו של פולוס הלכו איתו עד אתונה, ומשם חזרו לברואה. לפני שנפרדו ממנו מלוויו ביקש מהם פולוס שיודיעו לסילא ולטימותיוס למהר לבוא אליו.

16 בזמן שפולוס חיכה להם באתונה, הוא נמלא צער למראה האלילים הרבים שמילאו את העיר. 17 הוא הלך לבית-הכנסת והתווכח על כך עם היהודים ועם הגויים שהתגיירו. הוא מצא לנכון להתווכח גם עם העוברים ושבים בכיכר השוק.

18 בין האנשים הרבים שאיתם התווכח היו גם פילוסופים אפיקורסים וסטואיים. כששמעו את דבריו של פולוס על תקומתו של ישוע מן המתים, הגיבו: "הוא סתם פטפטן!" או, "הוא עושה תעמולה לדת חדשה כלשהי!"

19 הם לקחו את פולוס לגבעת המשפט (שנקראה ביוונית "אריופגוס") ואמרו לו: "ספר לנו עוד קצת על הדת החדשה הזאת. 20 אתה מספר דברים מוזרים, והיינו רוצים לדעת מה פירושם." 21 כאן עלי להסביר שאנשי אתונה, כולל הזרים שהיו שם, אהבו לבלות את זמנם בשיחה על רעיונות חדשים למיניהם.

22 פולוס עמד לפניהם בגבעת המשפט ואמר: "אנשי אתונה, אני רואה שאתם אנשים אדוקים מאוד! 23 כשעברתי היום בחוצות עירכם ראיתי מזבחות רבים, ועל אחד מהם היה כתוב: 'לאל הבלתי-נודע.' השתחוויתם לו בלי לדעת מי הוא, ועתה ברצוני לספר לכם עליו.

24 "הוא האל אשר ברא את העולם ואת כל אשר בו, והיות שהוא אדון השמים והארץ, אין הוא שוכן במקדש מעשה ידי-אדם. 25 כמו-כן אין ידי אדם יכולות לשרתו ולספק לו את צרכיו, משום שאין הוא זקוק לדבר! הוא עצמו נותן חיים ונשמה לכל דבר, וממלא כל מחסור שהוא. 26 מאדם אחד הוא ברא את כל בני-האדם בעולם, ולאחר מכן פיזר את העמים על פני כדור הארץ. הוא החליט מראש מי מהם יקום, מי ייפול ומתי, ואף קבע להם את גבולותיהם.

27 "בכל המעשים האלה הייתה לו מטרה אחת: שכל העמים יחפשו את אלוהים ויגששו אחריו עד שימצאו אותו - למרות שאין הוא רחוק מאף אחד מאיתנו! 28 אחד המשוררים שלכם ביטא זאת בשירו:

'כי בו אנחנו חיים ונעים וקיימים.

וגם אנחנו צאצאיו.'

29 ואם נכון הדבר, אזי אסור לנו לחשוב על אלוהים כאילו הוא מן פסל או אליל עשוי זהב, כסף או אבן! 30 אלוהים התעלם בעבר מבורותם של בני-האדם בנושא זה, אולם עתה הוא מצווה על כולם לחזור בתשובה ולעבוד אותו בלבד. 31 כי אלוהים קבע יום מסוים שבו ישפוט בצדק את העולם כולו על-ידי האיש שבו בחר. אלוהים אישר את הדבר לעיני כולם כשהקים איש זה מן המתים."

32 כאשר שמעו שפולוס מדבר על תחייתו של איש מת, החלו אחדים מהם לצחוק וללעוג, ואילו אחרים אמרו: "אנחנו רוצים לשמוע עוד על כך!" 33 בכך נסתיימה שיחתו של פולוס איתם, 34 אולם רק מעטים האמינו לדבריו והצטרפו אליו. ביניהם היו דיוניסיוס - חבר מועצת העיר, אישה אחת בשם דמריס ואחרים.

יח לאחר מכן עזב פולוס את אתונה ובא לקורינתוס. שם הוא התוודע אל יהודי יליד פונטוס, בשם עקילס, אשר הגיע לא-מזמן מאיטליה יחד עם אשתו פריסקילה. עקילס ופריסקילה נמלטו למעשה מאיטליה, משום שהקיסר קלודיוס ציווה לגרש את כל היהודים מרומא. מאחר שהזוג עסק במקצועו של פולוס - אריגת יריעות אוהלים - החליט פולוס לגור בביתם ולעבוד יחד איתם.

כל שבת ביקר פולוס בבית-הכנסת וניסה לשכנע בדבריו גם את היהודים וגם את היוונים. לאחר שהגיעו סילא וטימותיוס ממקדוניה, הקדיש פולוס את כל זמנו להטפה ולהוכחת משיחותו של ישוע ליהודים. אולם כשהתנגדו היהודים לפולוס וגידפו את ישוע, ניער פולוס את האבק מבגדיו ואמר: "דמכם בראשכם! עשיתי את המוטל עלי, ומצפוני נקי. מעתה ואילך אלך לגויים!"

הוא יצא מבית-הכנסת ועבר לגור בביתו של טיטוס יוסטוס, איש ירא-אלוהים שגר בקרבת מקום. אולם קריספוס - ראש בית-הכנסת - וכל בני ביתו האמינו באדון. גם קורינתיים רבים שהקשיבו לפולוס האמינו לדבריו ונטבלו במים.

לילה אחד דיבר האדון ישוע אל פולוס בחזיון ואמר: "אל תפחד! המשך לבשר ואל תחדל, 10 כי אני איתך! איש לא יפגע בך לרעה, כי אנשים רבים בעיר הזאת שייכים לי."

11 וכך נשאר פולוס באותה עיר כשנה וחצי ולימד את דבר אלוהים. 12 אולם כשנתמנה גליון למושל אכיה, ארגנו היהודים הפגנת מחאה נגד פולוס, והעמידוהו לדין לפני המושל. 13 "האיש הזה מסית את בני-האדם לעבוד את אלוהים בדרך המנוגדת לחוק הרומאי!" האשימו אותו. 14 אולם עוד לפני שהספיק פולוס לפתוח את פיו ולהגן על עצמו, פנה גליון אל מאשימיו ואמר: "הקשיבו, יהודים: אילו הבאתם לפני מקרה פשע, הייתי חייב להקשיב לכם, 15 אולם כיוון שזוהי שאלה של הגדרות מילוליות, של שמות, מושגים ומונחים בנושא הדת שלכם, טפלו בכך אתם בעצמכם. אינני מעוניין לדון בעניין!" 16 והוא גירש אותם מאולם המשפט.

17 הם הלכו ותפסו את סוסתניס, שנבחר לא-מזמן לראש בית-הכנסת, הכו אותו ועשו בו שפטים לפני כסא המשפט, אך לגליון לא היה אכפת.

18 פולוס נשאר בקורינתוס עוד זמן-מה, ולאחר מכן נפרד לשלום מן המאמינים והפליג לסוריה יחד עם עקילס ופריסקילה. בקנכרי גילח פולוס את שער ראשו, משום שנדר נדר מסוים. 19 כשהגענו לנמל אפסוס, הוא הלך לבית-הכנסת כדי לשוחח עם היהודים. 20 הם ביקש ממנו להישאר אצלם עוד ימים אחדים, אך פולוס השיב שאין לו זמן לכך. "אני מוכרח להגיע לירושלים לפני החג," אמר להם. "אולם אם ירצה השם, אשוב לבקר אתכם."

פולוס הפליג לדרכו והגיע לקיסריה. הוא הלך לבקר את הקהילה, ולאחר מכן המשיך לאנטיוכיה. 23 לאחר ששהה זמן-מה באנטיוכיה, המשיך בדרכו ועבר באזור גלטיה ובפריגיה. בכל מקום ביקר אצל המאמינים, עודד אותם ועזר להם להתחזק באמונתם.

24 באותם ימים הגיע לאפסוס יהודי יליד אלכסנדריה, אפולוס שמו, אשר היה מטיף ומורה מוכשר ובקיא בתנ"ך. הוא היה מלומד בדרך האדון, ולימד היטב על-אודות ישוע, אבל ידע על טבילת יוחנן בלבד. בהתלהבות רבה ובאומץ לב הטיף אפולוס בבית הכנסת: עקילס ופריסקילה שמעו את דרשתו המרשימה והזמינו אותו לביתם והסבירו לו את דרך אלוהים ביתר דיוק.

27 אפולוס החליט לנסוע ליוון, והאחים עודדו אותו לעשות כן. הם כתבו מכתב למאמינים ביוון וביקשו מהם לקבלו בחמימות. לאחר שהגיע ליוון השתמש בו אלוהים לחיזוק הקהילה המקומית, 28 מפני שהצליח לסתור את טענות היהודים בוויכוחים פומביים, והוכיח לכולם, מתוך הכתוב בתנ"ך, שישוע הוא המשיח.

Footnotes:

  1. מעשי השליחים 16:10 בשלב זה מצטרף מחבר הספר הזה, לוקס, אל פולוס, ומכאן ואילך נלווה אליו בכל מסעותיו.
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes