Cornelius’ Vision

10 Now there was a man in (A)Caesarea named Cornelius, a centurion of what was (B)called the Italian [a]cohort, a devout man and (C)one who feared God with all his household, and (D)made many charitable contributions to the Jewish people and prayed to God continually. About (E)the [b]ninth hour of the day he clearly saw (F)in a vision (G)an angel of God who had just come in and said to him, “Cornelius!” And he (H)looked at him intently and became terrified, and said, “What is it, lord?” And he said to him, “Your prayers and charitable gifts (I)have ascended (J)as a memorial offering before God. Now dispatch some men to (K)Joppa and send for a man named Simon, who is also called Peter; he is staying with a tanner named (L)Simon, whose house is by the sea.” When the angel who *spoke to him left, he summoned two of his [c]servants and a devout soldier from his personal attendants, and after he had explained everything to them, he sent them to (M)Joppa.

On the next day, as they were on their way and approaching the city, (N)Peter went up on (O)the [d]housetop about [e](P)the sixth hour to pray. 10 But he became hungry and wanted to eat; but while they were making preparations, he (Q)fell into a trance; 11 and he *saw (R)the sky opened up, and an [f]object like a great sheet coming down, lowered by four corners to the ground, 12 and on it were all kinds of four-footed animals and [g]crawling creatures of the earth and birds of the sky. 13 A voice came to him, “Get up, Peter, [h]kill and eat!” 14 But Peter said, “By no means, (S)Lord, for (T)I have never eaten anything [i]unholy and unclean.” 15 Again a voice came to him a second time, “(U)What God has cleansed, no longer [j]consider unholy.” 16 This happened three times, and immediately the [k]object was taken up into the sky.

17 Now while Peter was greatly perplexed in [l]mind as to what (V)the vision which he had seen might [m]mean, behold, (W)the men who had been sent by Cornelius had asked directions to Simon’s house, and they appeared at the gate; 18 and calling out, they were asking whether Simon, who was also called Peter, was staying there. 19 While Peter was reflecting on (X)the vision, (Y)the Spirit said to him, “Behold, [n]three men are looking for you. 20 But get up, go downstairs and (Z)accompany them [o]without misgivings, for I have sent them Myself.” 21 Peter went down to the men and said, “Behold, I am the one you are looking for; what is the reason for which you have come?” 22 They said, “Cornelius, a centurion, a righteous and (AA)God-fearing man well spoken of by the entire nation of the Jews, (AB)was divinely directed by a (AC)holy angel to send for you to come to his house and hear [p](AD)a message from you.” 23 So he invited them in and gave them lodging.

Peter in Caesarea

Now on the next day he got ready and went away with them, and (AE)some of (AF)the brothers from (AG)Joppa accompanied him. 24 On the following day he entered (AH)Caesarea. Now Cornelius was expecting them and had called together his relatives and close friends. 25 When Peter entered, Cornelius met him, and fell at his feet and [q](AI)worshiped him. 26 But Peter helped him up, saying, “(AJ)Stand up; I, too, am just a man.” 27 As he talked with him, he entered and *found (AK)many people assembled. 28 And he said to them, “You yourselves know that it is (AL)forbidden for a Jewish man to associate with or visit a [r]foreigner; and yet (AM)God has shown me that I am not to call any person [s]unholy or unclean. 29 That is why I came without even raising any objection when I was sent for. So I ask, for what reason did you send for me?”

30 Cornelius said, “(AN)Four days ago to this hour, I was praying in my house during (AO)the [t]ninth hour; and behold, (AP)a man stood before me in shining clothing, 31 and he *said, ‘Cornelius, your prayer has been heard and your charitable gifts have been remembered before God. 32 Therefore send some men to (AQ)Joppa and invite Simon, who is also called Peter, to come to you; he is staying at the house of Simon the tanner, by the sea.’ 33 So I sent men to you immediately, and you have [u]been kind enough to come. Now then, we are all here present before God to hear everything that you have been commanded by the Lord.”

Gentiles Hear Good News

34 (AR)Opening his mouth, Peter said:

“I most certainly understand now that (AS)God is not one to show partiality, 35 but (AT)in every nation the one who [v](AU)fears Him and [w]does what is right is acceptable to Him. 36 The word which He sent to the sons of Israel, (AV)preaching [x](AW)peace through Jesus Christ (He is (AX)Lord of all)— 37 you yourselves know the thing that happened throughout Judea, starting from Galilee, after the baptism which John proclaimed. 38 [y]You know of (AY)Jesus of Nazareth, how God (AZ)anointed Him with the Holy Spirit and with power, [z](BA)and how He went about doing good and healing all who were oppressed by the devil, for (BB)God was with Him. 39 We are (BC)witnesses of all the things that He did both in the [aa]country of the Jews and in Jerusalem. They also put Him to death by hanging Him on [ab](BD)a cross. 40 (BE)God raised Him up on the third day and granted that He [ac]be revealed, 41 (BF)not to all the people, but to (BG)witnesses who had been chosen beforehand by God, that is, to us (BH)who ate and drank with Him after He arose from the dead. 42 And He (BI)ordered us to [ad]preach to the people, and to (BJ)testify solemnly that this is the One who has been (BK)appointed by God as (BL)Judge of the living and the dead. 43 (BM)All the prophets testify of Him, that through (BN)His name everyone who believes in Him receives forgiveness of sins.”

44 While Peter was still speaking these words, (BO)the Holy Spirit fell upon all those who were listening to the [ae]message. 45 (BP)All the [af]Jewish believers who came with Peter were amazed, because the gift of the Holy Spirit had also been (BQ)poured out on the Gentiles. 46 For they were hearing them (BR)speaking with tongues and exalting God. Then Peter responded, 47 (BS)Surely no one can refuse the water for these to be baptized, who (BT)have received the Holy Spirit just as we did, can he?” 48 And he (BU)ordered them to be baptized (BV)in the name of Jesus Christ. Then they asked him to stay on for a few days.

Peter Reports in Jerusalem

11 Now the apostles and (BW)the brothers and sisters who were throughout Judea heard that the Gentiles also had received the word of God. And when Peter came up to Jerusalem, [ag](BX)the Jewish believers took issue with him, saying, “(BY)You [ah]went to [ai]uncircumcised men and ate with them.” But Peter began and explained at length to them (BZ)in an orderly sequence, saying, (CA)I was in the city of Joppa praying; and in a trance I saw (CB)a vision, an [aj]object coming down like a great sheet lowered by four corners from the sky; and it came to where I was, and I stared at it and was thinking about it, and I saw the four-footed animals of the earth, the wild animals, the [ak]crawling creatures, and the birds of the sky. I also heard a voice saying to me, ‘Get up, Peter; [al]kill and eat.’ But I said, ‘By no means, Lord, for nothing [am]unholy or unclean has ever entered my mouth.’ But a voice from heaven answered a second time, ‘(CC)What God has cleansed, no longer [an]consider unholy.’ 10 This happened three times, and everything was drawn back up into the sky. 11 And behold, at that moment three men who had been sent to me from (CD)Caesarea came up to the house where we were staying. 12 (CE)And the Spirit told me to go with them (CF)without [ao]misgivings. (CG)These six brothers also went with me, and we entered the man’s house. 13 And he reported to us how he had seen the angel [ap]standing in his house, and saying, ‘Send some men to Joppa and have Simon, who is also called Peter, brought here; 14 and he will speak (CH)words to you by which you will be saved, you and (CI)all your household.’ 15 And as I began to speak, (CJ)the Holy Spirit fell upon them just (CK)as He did upon us at the beginning. 16 And I remembered the word of the Lord, how He used to say, (CL)John baptized with water, but you will be baptized [aq]with the Holy Spirit.’ 17 Therefore, if (CM)God gave them the same gift as He also gave to us after believing in the Lord Jesus Christ, (CN)who was I that I could [ar]stand in God’s way?” 18 When they heard this, they [as]quieted down and (CO)glorified God, saying, “Well then, God has also granted to the Gentiles the (CP)repentance that leads to life.”

The Church in Antioch

19 (CQ)So then those who were scattered because of the [at]persecution that occurred in connection with Stephen made their way [au]to (CR)Phoenicia, (CS)Cyprus, and (CT)Antioch, speaking the word to no one except to Jews alone. 20 But there were some of them, men of (CU)Cyprus and (CV)Cyrene, who came to (CW)Antioch and began speaking to the [av](CX)Greeks as well, (CY)preaching the good news of the Lord Jesus. 21 And (CZ)the hand of the Lord was with them, and (DA)a large number who believed turned to the Lord. 22 The [aw]news about them [ax]reached the ears of the church in Jerusalem, and they sent (DB)Barnabas off [ay]to (DC)Antioch. 23 Then when he arrived and [az]witnessed (DD)the grace of God, he rejoiced and began to encourage them all with [ba]resolute heart to remain true to the Lord; 24 for he was a good man, and (DE)full of the Holy Spirit and faith. And [bb](DF)considerable numbers were added to the Lord. 25 And he left for (DG)Tarsus to look for Saul; 26 and when he had found him, he brought him to (DH)Antioch. And for an entire year they [bc]met with the church and taught [bd]considerable numbers of people; and (DI)the disciples were first called (DJ)Christians in (DK)Antioch.

27 Now [be]at this time some (DL)prophets came down from Jerusalem to (DM)Antioch. 28 One of them, named (DN)Agabus, stood up and [bf]indicated [bg]by the Spirit that there would definitely be a severe famine (DO)all over the [bh]world. [bi]And this took place in the reign of (DP)Claudius. 29 And to the extent that any of (DQ)the disciples had means, each of them determined to send a contribution for the [bj]relief of (DR)the brothers and sisters living in Judea. 30 (DS)And they did this, sending it [bk]with (DT)Barnabas and Saul to the (DU)elders.

Peter’s Arrest and Deliverance

12 Now about that time [bl]Herod the king laid hands on some who belonged to the church, to do them harm. And he (DV)had James the brother of John (DW)executed with a sword. When he saw that it (DX)pleased the Jews, he proceeded to arrest Peter as well. (Now these were [bm](DY)the days of Unleavened Bread.) When he had arrested him, he put him in prison, turning him over to four [bn](DZ)squads of soldiers to guard him, intending only after (EA)the Passover to bring him before the people. So Peter was kept in the prison, but prayer for him was being made to God [bo]intensely by the church.

On [bp]the very night when Herod was about to bring him forward, Peter was sleeping between two soldiers, (EB)bound with two chains, and guards in front of the door were watching over the prison. And behold, (EC)an angel of the Lord suddenly (ED)stood near Peter, and a light shone in the cell; and he struck Peter’s side and woke him, saying, “Get up quickly.” And (EE)his chains fell off his hands. And the angel said to him, “Put on your belt and [bq]strap on your sandals.” And he did so. And he *said to him, “Wrap your cloak around you and follow me.” And he went out and continued to follow, and yet he did not know that what was being done by the angel was real, but thought he was seeing (EF)a vision. 10 Now when they had passed the first and second guard, they came to the iron gate that leads into the city, which (EG)opened for them by itself; and they went out and went along one street, and immediately the angel departed from him. 11 When Peter (EH)came [br]to himself, he said, “Now I know for sure that (EI)the Lord has sent forth His angel and rescued me from the hand of Herod and from all [bs]that the Jewish people were expecting.” 12 And when he realized this, he went to the house of Mary, the mother of (EJ)John, who was also called Mark, where many were gathered together and (EK)were praying. 13 When he knocked at the door of the gate, (EL)a slave woman named Rhoda came to answer. 14 When she recognized Peter’s voice, (EM)because of her joy she did not open the gate, but ran in and announced that Peter was standing in front of the gate. 15 They said to her, “You are out of your mind!” But she kept insisting that it was so. They said, “It is (EN)his angel.” 16 But Peter continued knocking; and when they had opened the door, they saw him and were amazed. 17 But (EO)motioning to them with his hand to be silent, he described to them how the Lord had led him out of the prison. And he said, “Report these things to [bt](EP)James and (EQ)the brothers.” Then he left and went to another place.

18 Now when day came, there was no small disturbance among the soldiers as to [bu]what could have become of Peter. 19 When Herod had searched for him and had not found him, he examined the guards and ordered that they (ER)be led away to execution. Then he went down from Judea to (ES)Caesarea and was spending time there.

Death of Herod

20 Now he was very angry with the people of (ET)Tyre and Sidon; and with one mind they came to him, and having won over Blastus the king’s chamberlain, they were asking for peace, because (EU)their country was supported with grain from the king’s country. 21 On an appointed day, after putting on his royal apparel, Herod took his seat on the [bv]rostrum and began delivering an address to them. 22 The people repeatedly cried out, “The voice of a god and not of a man!” 23 And immediately (EV)an angel of the Lord struck him because he did not give God the glory, and he was eaten by worms and [bw]died.

24 But (EW)the word of the Lord continued to grow and to be multiplied.

25 And (EX)Barnabas and (EY)Saul returned (EZ)when they had fulfilled their [bx]mission to Jerusalem, taking along with them (FA)John, who was also called Mark.

Footnotes

  1. Acts 10:1 Normally 600 men (the number varied)
  2. Acts 10:3 I.e., 3 p.m.
  3. Acts 10:7 Or household slaves
  4. Acts 10:9 Housetops were flat living areas
  5. Acts 10:9 I.e., noon
  6. Acts 10:11 Or vessel
  7. Acts 10:12 Or reptiles
  8. Acts 10:13 Or sacrifice
  9. Acts 10:14 Or profane; lit common
  10. Acts 10:15 Lit make common
  11. Acts 10:16 Or vessel
  12. Acts 10:17 Lit himself
  13. Acts 10:17 Lit be
  14. Acts 10:19 One early ms two
  15. Acts 10:20 Lit doubting nothing
  16. Acts 10:22 Lit words
  17. Acts 10:25 Or prostrated himself in reverence
  18. Acts 10:28 I.e., Gentile
  19. Acts 10:28 Or profane; lit common
  20. Acts 10:30 I.e., 3 to 4 p.m.
  21. Acts 10:33 Lit done well in coming
  22. Acts 10:35 Or reveres
  23. Acts 10:35 Lit works righteousness
  24. Acts 10:36 Or the gospel of peace
  25. Acts 10:38 Or How God anointed Jesus of Nazareth
  26. Acts 10:38 Lit who went
  27. Acts 10:39 Or countryside
  28. Acts 10:39 Lit wood; see Deut 21:23
  29. Acts 10:40 Lit become visible
  30. Acts 10:42 Or proclaim
  31. Acts 10:44 Lit word
  32. Acts 10:45 Lit believers from the circumcision
  33. Acts 11:2 Lit those from the circumcision
  34. Acts 11:3 Or entered the house of
  35. Acts 11:3 I.e., Gentiles
  36. Acts 11:5 Or vessel
  37. Acts 11:6 Or reptiles
  38. Acts 11:7 Or sacrifice
  39. Acts 11:8 Or profane; lit common
  40. Acts 11:9 Lit make common
  41. Acts 11:12 Or making any distinction
  42. Acts 11:13 Or after he had stood in his house and said
  43. Acts 11:16 Or in
  44. Acts 11:17 Lit prevent God
  45. Acts 11:18 Lit became silent
  46. Acts 11:19 Lit tribulation
  47. Acts 11:19 Lit as far as
  48. Acts 11:20 Lit Hellenists; people who lived by Greek customs and culture
  49. Acts 11:22 Lit word
  50. Acts 11:22 Lit was heard in
  51. Acts 11:22 Lit as far as
  52. Acts 11:23 Lit saw
  53. Acts 11:23 Lit purpose of heart
  54. Acts 11:24 Lit a considerable crowd was
  55. Acts 11:26 Or were gathered together
  56. Acts 11:26 Lit a considerable crowd
  57. Acts 11:27 Lit in these days
  58. Acts 11:28 I.e., a prophetic communication of some kind
  59. Acts 11:28 Or through
  60. Acts 11:28 Lit inhabited earth
  61. Acts 11:28 Lit which took place
  62. Acts 11:29 Lit service
  63. Acts 11:30 Lit by the hand of
  64. Acts 12:1 I.e., Herod Agrippa I
  65. Acts 12:3 I.e., Passover week
  66. Acts 12:4 Lit quaternions; a quaternion was composed of four soldiers
  67. Acts 12:5 Or constantly
  68. Acts 12:6 Lit that night
  69. Acts 12:8 Lit bind
  70. Acts 12:11 Lit in himself
  71. Acts 12:11 Lit the expectation of the people of the Jews
  72. Acts 12:17 Or Jacob
  73. Acts 12:18 Lit what therefore had become
  74. Acts 12:21 Or judgment seat
  75. Acts 12:23 Lit expired
  76. Acts 12:25 Lit ministry

י בקיסריה גר קצין רומאי בשם קורנליוס; הוא היה מפקד הגדוד האיטלקי שבמקום. קורנליוס וכל בני-משפחתו היו אנשים אדוקים ויראי-אלוהים. הוא היה איש תפילה, ונהג לחלק מתנות ותרומות ביד נדיבה. יום אחד, בשעה שלוש אחר-הצהריים, ראה קורנליוס לפתע מלאך ה' בחזיון. המלאך קרב אליו וקרא: "קורנליוס!"

קורנליוס הביט בו בפחד ושאל: "מה רצונך, אדוני?"

והמלאך השיב: "אלוהים לא התעלם מתפילותיך ומנדיבות לבך! עליך לשלוח עתה מספר אנשים ליפו, כדי שימצאו את שמעון פטרוס אשר גר על חוף הים אצל שמעון מעבד-העורות, ויבקשו אותו לבוא אליך."

ברגע שנעלם המלאך קרא קורנליוס לשניים ממשרתיו ולאחד משומרי ראשו, שהיה גם הוא איש ירא אלוהים, לאחר שסיפר להם את דבר החיזיון שלח אותם ליפו.

למחרת, בעוד השלושה מתקרבים אל העיר, עלה פטרוס על גג הבית כדי להתפלל. הייתה זאת שעת צהריים, ופטרוס, שהיה רעב, המתין לארוחתו. אולם עוד לפני שהייתה הארוחה מוכנה נפלה עליו תרדמה. 11 הוא ראה את השמים נפתחים, ומתוכם ירד סדין גדול קשור בארבע קצותיו. 12 בתוך הסדין היו כל מיני חיות טמאות, נחשים ועופות דורסים.

13 "קום, פטרוס; שחט ואכול!" קרא קול מן השמים.

14 "חס וחלילה, אדוני," קרא פטרוס. "מעולם לא אכלתי אוכל בלתי כשר!" 15 הקול דיבר אל פטרוס בשנית: "עליך לשמוע בקול אלוהים. אם אלוהים קורא למשהו טהור, אתה אל תקרא לו טמא!"

16 חזיון זה חזר ונשנה שלוש פעמים, ולאחר מכן הועלה הסדין חזרה לשמים. 17 פטרוס היה נבוך ומבולבל. מה פשר החיזיון? מה עליו לעשות? בדיוק באותה שעה מצאו שליחיו של קורנליוס את ביתו של שמעון מעבד-העורות, ועמדו מאחורי השער. 18 "האם כאן גר שמעון פטרוס?" שאלו.

19 בינתיים, בעוד פטרוס מהרהר בחזיון ובפשרו, אמר אליו רוח הקודש: "שלושה אנשים באו הנה לפגוש אותך. 20 רד למטה ולך אתם, כי אני שלחתי אותם."

21 פטרוס ירד למטה, וכשראה את השלושה אמר: "אני האיש אשר אתם מחפשים. מה רצונכם?"

22 "קורנליוס הקצין הרומאי שלח אותנו אליך," השיבו השלושה. "קורנליוס הוא איש ירא אלוהים, טוב-לב, נדיב ומכובד על ידי כל היהודים. מלאך ה' נגלה אליו בחזיון וציווה עליו להזמין אותך לביתו, כדי שתאמר לו מה עליו לעשות."

23 פטרוס הזמין אותם להיכנס אל הבית וללון אצלו בלילה. למחרת היום הוא יצא אתם לדרך, ומאמינים אחרים מיפו הצטרפו אליו.

24 כעבור יום הגיעה החבורה לקיסריה. קורנליוס שכבר ציפה לבואם, כינס בביתו את קרוביו וידידיו הטובים, כדי שגם הם יפגשו את פטרוס. 25 כשנכנס פטרוס אל הבית נפל קורנליוס על ברכיו והשתחווה לו.

26 "קום על רגליך," אמר לו פטרוס. "אני בן-אדם בדיוק כמוך!" 27 קורנליוס קם על רגליו ושוחח זמן-מה עם פטרוס. לאחר מכן נכנסו שניהם אל חדר האורחים - שם נתאספו רבים.

28 פטרוס פנה אל הנוכחים ואמר: "אתם יודעים שאסור ליהודי להיכנס לביתו של גוי. אולם אלוהים הראה לי בחזיון שאסור להתייחס אל שום אדם כאילו הוא טמא או נחות ממני. 29 משום כך הסכמתי לבוא הנה מיד כשקראתם לי. אך האם מותר לי עתה לשאול מה אתם רוצים?"

30 "לפני ארבעה ימים," החל קורנליוס להסביר, "התפללתי בביתי כרגיל, ובערך בשעה הזאת - בשעה שלוש - עמד לפני לפתע אדם לבוש גלימה זוהרת, 31 ואמר אלי: 'קורנליוס, אלוהים לא התעלם מתפילותיך ומנדיבות לבך! 32 עליך לשלוח עתה מספר אנשים ליפו, כדי שימצאו את שמעון פטרוס, אשר גר על חוף הים אצל שמעון מעבד-העורות, ויבקשו אותו לבוא אליך.' 33 ובכן, מיד שלחתי לקרוא לך, ויפה מצדך שהזדרזת לבוא. הנה כולנו לפניך, מצפים לשמוע מפיך מה שציווה עליך אלוהים לומר לנו."

34 פתח פטרוס ואמר: "עתה אני רואה בבירור שאלוהים אינו מאפיל, 35 אלא כל אדם הירא את אלוהים ועושה מעשים טובים מוצא-חן בעיני אלוהים, בין אם הוא יהודי או גוי. אני בטוח שכולכם שמעתם את הבשורה הטובה שבישר ה' לעם ישראל - שאפשר להתפייס עם אלוהים באמצעות ישוע המשיח, אשר הוא אדון כל הבריאה. מאז שהחל יוחנן להטביל את החוזרים בתשובה התפשטה הבשורה בכל הארץ - מהגליל ועד אזור יהודה. 38 ודאי שמעתם שאלוהים משח את ישוע מנצרת ברוח הקודש ובגבורה, שהוא הסתובב בארץ ועזר לבני-אדם, ושריפא את כל אלה שהיו כבולים על-ידי השטן, משום שהאלוהים היה אתו.

39 "אנחנו, השליחים, עדים לכל המעשים שעשה ישוע בכל ארץ ישראל, כולל ירושלים, עד אשר הומת על הצלב. אולם שלושה ימים לאחר שנצלב החזירו אלוהים לחיים, והראה אותו לעיני אנשים מסוימים שבהם בחר מראש. אלוהים לא בחר את העדים האלה מבין הקהל הרחב, כי אם מבינינו. אנחנו אלה שאכלנו ושתינו איתו לאחר שקם מן המתים, 42 והוא שלח אותנו לבשר את הבשורה הטובה הזאת בכל מקום, ולהעיד שאלוהים הסמיך את ישוע לשפוט את החיים ואת המתים. 43 כל הנביאים כתבו עליו, ואמרו שכל המאמין בו ייסלחו לו כל חטאיו בזכותו."

44 לפני שסיים פטרוס את דבריו צלח רוח הקודש על כל הנוכחים. 45 היהודים המשיחיים, שבאו עם פטרוס מיפו, השתוממו לראות שמתנת רוח הקודש ניתנה גם לגויים. אולם לא היה ספק בכך, כי הם שמעו אותם מדברים בשפות בלתי מובנות ומהללים את אלוהים.

"אנשים אלה קיבלו עתה את רוח הקודש ממש כמונו!" קרא פטרוס. "האם מישהו מתנגד לכך שאטביל אותם במים?" 48 וכך הוא הטביל אותם בשם ישוע המשיח. לאחר מכן ביקש ממנו קורנליוס להישאר אצלם ימים אחדים.

יא עד מהרה נודע לשליחים ולשאר האחים ביהודה שגם הגויים נושעים על-ידי האמונה במשיח. כשחזר פטרוס לירושלים החלו היהודים המשיחיים למתוח עליו ביקורת.

"אתה ביקרת בביתם של גויים, ואפילו אכלת איתם!" טענו.

ואז סיפר להם פטרוס את הסיפור כולו - מראשיתו ועד סופו:

"יום אחד בשעה שהתפללתי ביפו ראיתי חזיון: סדין גדול, קשור בארבע קצותיו, הורד מן השמים. בתוך הסדין היו כל מיני חיות, זוחלים ועופות טרפים. לאחר מכן שמעתי קול שציווה עלי: 'קום, פטרוס, שחט ואכול כל מה שאתה רוצה!'"

"'חס וחלילה, אדוני!' עניתי. 'מעולם לא אכלתי אוכל טמא!'

"אולם אותו קול חזר ואמר: 'עליך לשמוע בקול אלוהים! אם אלוהים אומר שמשהו מסוים טהור, סימן שהוא טהור!'

10 "חזיון זה חזר ונשנה שלוש פעמים, ולאחר מכן הועלה הסדין לשמים. 11 באותה שעה הגיעו אל הבית שבו התארחתי שלושה אנשים שנשלחו מקיסריה, 12 ורוח הקודש אמר לי ללכת איתם ללא היסוס, למרות היותם גויים! ששת האחים האלה הצטרפו אלי, וכעבור יום הגענו לקיסריה - לביתו של האדם ששלח את השלושה. 13 הוא סיפר לנו שמלאך ה' נגלה אליו וציווה עליו לשלוח אנשים ליפו, כדי למצוא את שמעון פטרוס. 14 'הוא יאמר לך ולבני ביתך כיצד תוכל להיוושע!' אמר לו המלאך.

15 "כשהתחלתי לבשר להם צלח רוח הקודש על הנאספים, בדיוק כפי שצלח עלינו בתחילה. 16 ואז נזכרתי בדברי האדון: 'יוחנן הטביל אתכם במים, אולם עוד זמן-מה תיטבלו ברוח הקודש.' 17 ואם אלוהים נתן לגויים האלה אותה המתנה שנתן לנו, כשהאמנו באדון ישוע המשיח, מי אני שאתווכח אתו?"

18 דבריו של פטרוס השביעו את רצונם של היהודים המשיחיים, והם החלו להלל ולשבח את האלוהים. "כן," אמרו, "גם לגויים העניק אלוהים את הזכות לחזור בתשובה ולקבל חיי נצח!"

19 המאמינים אשר נמלטו מירושלים, בעת הרדיפה שהחלה לאחר מותו של סטפנוס, הגיעו בינתיים עד צור וצידון, קפריסין ואנטיוכיה. בכל מקום הם הכריזו על הבשורה, אבל רק ליהודים. 20 אך מאמינים אחדים, שנסעו מקפריסין וקוריניה לאנטיוכיה, סיפרו גם לכמה יוונים על האדון ישוע. 21 האדון ברך את מאמציהם, וגויים רבים האמינו באדון ישוע.

22 כששמעו על כך חברי הקהילה בירושלים, שלחו את בר-נבא לאנטיוכיה כדי לעזור למאמינים החדשים. 23 כשהגיע בר-נבא לאנטיוכיה וראה את מעשיו הנפלאים של ה', הוא נמלא שמחה רבה ועודד את המאמינים לדבוק באדון בכל מחיר. 24 בר-נבא היה אדם טוב לב, מלא רוח הקודש ובעל אמונה חזקה. באותה עת נוספו אנשים רבים לקהל המאמינים.

25 לאחר מכן נסע בר-נבא לטרסוס כדי לחפש את שאול, 26 וכשמצא אותו, חזר עמו לאנטיוכיה. השניים נשארו באנטיוכיה שנה שלמה ולימדו את המאמינים החדשים והרבים (שם, באנטיוכיה, החלו לכנות את תלמידי ישוע המשיח בשם "משיחיים").

27 באותה תקופה באו לאנטיוכיה נביאים אחדים מירושלים. 28 אחד מהם, אגבוס שמו, קם באחת האספות וניבא, בהשראת רוח הקודש, שרעב כבד יבוא על כל האימפריה הרומאית (נבואתו התגשמה בתקופת שלטונו של קלודיוס). 29 משום כך החליטו המאמינים באנטיוכיה לשלוח עזרה כספית לאחיהם ביהודה, כל אחד כפי יכולתו. 30 לאחר שאספו את התרומות מסרו אותן לבר-נבא ולשאול, כדי שיביאו אותן לזקני הקהילה בירושלים.

יב באותם הימים התנכל המלך הורדוס למאמינים אחדים, אף הוציא להורג את יעקב השליח, אחיו של יוחנן. כשראה הורדוס שהדבר מצא-חן בעיני מנהיגי היהודים, אסר את פטרוס באמצע חג הפסח. הורדוס התכוון להעמיד את פטרוס למשפט פומבי בתום החג, ועל כן השליך אותו בינתיים לכלא והפקיד עליו שישה-עשר שומרים. אולם הקהילה התפללה בעד פטרוס ללא הרף בעת מעצרו.

בלילה שקדם למשפט הפומבי ישן פטרוס בין שני חיילים, כבול בשרשרת כפולה, והשומרים שמרו בזהירות על פתח הכלא. לפתע זרח אור בתוך התא, ומלאך ה' עמד לצידו של פטרוס. המלאך נגע בירכו של פטרוס והעירו משנתו. "קום, מהר!" קרא המלאך. באותו רגע נפלו השרשרות מעל-ידיו. "התלבש ונעל את נעליך," הוסיף המלאך, ופטרוס עשה. "עכשיו לבש את מעילך ובוא אחרי!" פקד.

פטרוס יצא מהתא בעקבות המלאך, אולם כל הזמן חשב שזהו רק חלום או חזיון; הוא לא יכול היה להאמין שכל זה קורה לו במציאות! 10 הם חלפו על פני גוש התאים הראשון והשני, והגיעו אל שער הברזל הפונה לרחוב. השער נפתח לפניהם מעצמו, והם עברו דרכו. הם המשיכו ללכת עוד מרחק קצר, ולפתע נעלם המלאך.

11 פטרוס הבין לבסוף את המתרחש. "אין זה חלום!" אמר לעצמו. "אלוהים באמת שלח את מלאכו להציל אותי מיד הורדוס וממזימותיהם של היהודים!" 12 לאחר שעיכל את הדבר במוחו הלך אל ביתה של מרים, אמו של יוחנן מרקוס. שם התאספו מאמינים רבים לתפילה.

13 פטרוס דפק על דלת הבית, ונערה בשם רודה ניגשה לראות מי זה. 14 כשהכירה את קולו של פטרוס היא שמחה כל-כך, עד ששכחה לפתוח את הדלת. היא מיהרה להיכנס אל הבית וסיפרה לכולם שפטרוס עומד בחוץ.

15 האחים לא האמינו לה. "יצאת מדעתך!" קראו. אולם מאחר שרודה עמדה על שלה, חשבו: "אולי זהו המלאך של פטרוס. הם ודאי הרגו אותו. "

16 בינתיים המשיך פטרוס לדפוק על הדלת, וכשיצאו לבסוף האחים לפתוח את השער, הם הופתעו מאוד! 17 פטרוס אמר להם לשתוק, וסיפר להם כיצד חילץ אותו האדון מבית-הכלא. "ספרו זאת ליעקב ולאחים," ביקש מהם, והלך לו למקום בטוח יותר.

18 עם אור הבוקר שררה מבוכה גדולה בכלא: מה קרה לפטרוס? 19 הורדוס שלח את אנשיו לחפש את פטרוס, אך הם לא מצאו אותו. משום כך ציווה הורדוס לאסור את שישה-עשר השומרים, להעמידם לדין ולהוציאם להורג. לאחר מכן עזב את העיר ועבר לגור בקיסריה.

20 בהיותו בקיסריה הגיעה משלחת מהערים צור וצידון כדי לראותו. הורדוס לא היה ביחסים טובים עם תושבי הערים האלה, אולם חברי המשלחת התיידדו עם בלסטוס המזכיר של המחוז וביקשו שלום, כי מבחינה כלכלית הייתה ארצם תלויה במסחר עם ארצו של הורדוס. 21 נקבע להם ראיון עם הורדוס, וביום המיועד הוא לבש את בגדי מלכותו, ישב על כסא מפואר ונאם לפניהם. 22 בתום הנאום הריע לו הקהל בתשואות רמות וצעק: "זהו קולו של אל, ולא של בן-תמותה!"

23 באותו רגע הכה מלאך ה' את הורדוס במחלה קשה; גופו נמלא תולעים שכרסמו אותו, וכעבור זמן קצר מת, משום שקיבל את סגידת האנשים במקום שיחלוק את הכבוד לאלוהים.

24 בשורת הישועה של אלוהים התפשטה במהירות, ומאמינים רבים נוספו לקהילה.

25 לאחר שסיימו בר-נבא ושאול את שליחותם בירושלים, לקחו איתם את יוחנן מרקוס ושבו לאנטיוכיה.