Healing the Beggar Who Was Unable to Walk

Now (A)Peter and John were going up to the temple at the [a]ninth hour, (B)the hour of prayer. And (C)a man who had been unable to walk from [b]birth was being carried, whom they (D)used to set down every day at the gate of the temple which is called Beautiful, (E)in order for him to beg for charitable gifts from those entering the temple grounds. When he saw (F)Peter and John about to go into the temple grounds, he began asking to receive a charitable gift. But Peter, along with John, (G)looked at him intently and said, “Look at us!” And he gave them his attention, expecting to receive something from them. But Peter said, “I do not have silver and gold, but what I do have I give to you: (H)In the name of Jesus Christ the Nazarene, walk!” And grasping him by the right hand, he raised him up; and immediately his feet and his ankles were strengthened. And (I)leaping up, he stood and began to walk; and he entered the temple with them, walking and leaping and praising God. And (J)all the people saw him walking and praising God; 10 and they recognized him as being the very one who used to (K)sit at the Beautiful Gate of the temple to beg for charitable gifts, and they were filled with wonder and amazement at what had happened to him.

Peter’s Second Sermon

11 While he was clinging to (L)Peter and John, all the people ran together to them at the [c](M)portico named Solomon’s, completely astonished. 12 But when Peter saw this, he replied to the people, “Men of Israel, why are you amazed at this, or why are you staring at us, as though by our own power or godliness we had made him walk? 13 (N)The God of Abraham, Isaac, and Jacob, (O)the God of our fathers, has glorified His [d](P)servant Jesus, the one whom (Q)you handed over and disowned in the presence of (R)Pilate, when he had (S)decided to release Him. 14 But you disowned (T)the Holy and Righteous One, and (U)asked for a murderer to be granted to you, 15 but put to death the [e](V)Prince of life, whom (W)God raised from the dead, [f]a fact to which we are (X)witnesses. 16 And on the basis of faith (Y)in His name, it is [g]the name of Jesus which has strengthened this man whom you see and know; and the faith which comes through Him has given him this perfect health in the presence of you all.

17 “And now, brothers, I know that you acted (Z)in ignorance, just as your (AA)rulers also did. 18 But the things which (AB)God previously announced by the mouths of all the prophets, (AC)that His [h]Christ would suffer, He has fulfilled in this way. 19 Therefore (AD)repent and return, so that your sins may be wiped away, in order that (AE)times of refreshing may come from the presence of the Lord; 20 and that He may send Jesus, the [i]Christ appointed for you, 21 (AF)whom heaven must receive until the [j]period of (AG)restoration of all things, about which (AH)God spoke by the mouths of His holy prophets from ancient times. 22 Moses said, ‘(AI)The Lord God will raise up for you a prophet like me from your countrymen; to Him you shall listen regarding everything He says to you. 23 (AJ)And it shall be that every (AK)soul that does not listen to that prophet (AL)shall be utterly destroyed from among the people.’ 24 And likewise, (AM)all the prophets who have spoken from Samuel and his successors onward, have also announced these days. 25 It is you who are (AN)the sons of the prophets and of the (AO)covenant which God ordained with your fathers, saying to Abraham, ‘(AP)And in your seed all the families of the earth shall be blessed.’ 26 God (AQ)raised up His [k]Servant for you (AR)first, and sent Him to bless you by turning every one of you from your wicked ways.”

Peter and John Arrested

As they were speaking to the people, the priests and (AS)the captain of the temple guard and (AT)the Sadducees (AU)came up to them, being greatly disturbed because they were teaching the people and proclaiming [l](AV)in Jesus the resurrection from the dead. And they laid hands on them and (AW)put them in prison until the next day, for it was already evening. But many of those who had heard the [m]message believed; and (AX)the number of the men came to be about five thousand.

On the next day, their (AY)rulers and elders and scribes were gathered together in Jerusalem; and (AZ)Annas the high priest was there, and (BA)Caiaphas, John, and Alexander, and all who were of high-priestly descent. When they had placed them in the center, they began to inquire, “By what power, or in what name, have you done this?” Then Peter, [n](BB)filled with the Holy Spirit, said to them, “[o](BC)Rulers and elders of the people, if we are [p]on trial today for (BD)a benefit done to a sick man, as to [q]how this man has been made well, 10 let it be known to all of you and to all the people of Israel, that [r](BE)by the name of Jesus Christ the Nazarene, whom you crucified, whom (BF)God raised from the dead—[s]by [t]this name this man stands here before you in good health. 11 [u](BG)He is the (BH)stone which was (BI)rejected by you, the builders, but which became the chief cornerstone. 12 And there is salvation in (BJ)no one else; for there is no other name under heaven that has been given among mankind by which we must be saved.”

Threat and Release

13 Now as they observed the (BK)confidence of (BL)Peter and John and understood that they were uneducated and untrained men, they were amazed, and (BM)began to recognize them [v]as having been with Jesus. 14 And seeing the man who had been healed standing with them, they had nothing to say in reply. 15 But when they had ordered them to leave the [w](BN)Council, they began to confer with one another, 16 saying, “(BO)What are we to do with these men? For the fact that a (BP)noteworthy [x]miracle has taken place through them is apparent to all who live in Jerusalem, and we cannot deny it. 17 But so that it will not spread any further among the people, let’s warn them not to speak any longer to any person (BQ)in this name.” 18 And when they had summoned them, they (BR)commanded them not to speak or teach at all [y]in the name of Jesus. 19 But (BS)Peter and John answered and said to them, “(BT)Whether it is right in the sight of God to listen to you rather than to God, make your own judgment; 20 for (BU)we cannot stop speaking about what we have seen and heard.” 21 When they had threatened them further, they let them go (finding no basis on which to punish them) (BV)on account of the people, because they were all (BW)glorifying God for what had happened; 22 for the man on whom this [z]miracle of healing had been performed was more than forty years old.

23 When they had been released, they went to their own companions and reported everything that the chief priests and the elders had said to them. 24 And when they heard this, they raised their voices to God with one mind and said, “[aa]Lord, it is You who (BX)made the heaven and the earth and the sea, and everything that is in them, 25 who (BY)by the Holy Spirit, through the mouth of our father David Your servant, said,

(BZ)Why were the [ab]nations insolent,
And the peoples plotting in vain?
26 (CA)The kings of the earth [ac]took their stand,
And the rulers were gathered together
Against the Lord and against His [ad](CB)Christ.’

27 For truly in this city there were gathered together against Your holy [ae](CC)servant Jesus, whom You anointed, both (CD)Herod and (CE)Pontius Pilate, along with (CF)the [af]Gentiles and the peoples of Israel, 28 to do whatever Your hand and (CG)purpose predestined to occur. 29 And [ag]now, Lord, look at their threats, and grant it to Your bond-servants to (CH)speak Your word with all (CI)confidence, 30 while You extend Your hand to heal, and [ah](CJ)signs and wonders take place through the name of Your holy [ai](CK)servant Jesus.” 31 And when they had prayed, the (CL)place where they had gathered together was shaken, and they were all (CM)filled with the Holy Spirit and began to (CN)speak the word of God with (CO)boldness.

Sharing among Believers

32 And the [aj]congregation of those who believed were of one heart and soul; and not one of them [ak]claimed that anything belonging to him was his own, but (CP)all things were common property to them. 33 And (CQ)with great power the apostles were giving (CR)testimony to the resurrection of the Lord Jesus, and abundant grace was upon them all. 34 For there was not a needy person among them, for all who were owners of land or houses (CS)would sell them and bring the [al]proceeds of the sales 35 and (CT)lay them at the apostles’ feet, and they would be (CU)distributed to each to the extent that any had need.

36 Now Joseph, a Levite of (CV)Cyprian birth, who was also called (CW)Barnabas by the apostles (which translated means Son of [am](CX)Encouragement), 37 [an]owned a tract of land. So he sold it, and brought the money and (CY)laid it at the apostles’ feet.

Fate of Ananias and Sapphira

But a man named Ananias, with his wife Sapphira, sold a piece of property, and (CZ)kept back some of the [ao]proceeds for himself, with his wife’s [ap]full knowledge, and bringing a portion of it, he (DA)laid it at the apostles’ feet. But Peter said, “Ananias, why has (DB)Satan filled your heart to lie (DC)to the Holy Spirit and to (DD)keep back some of the [aq]proceeds of the land? While it remained unsold, did it not remain your own? And after it was sold, was it not [ar]under your control? Why is it that you have [as]conceived this deed in your heart? You have not lied to men, but (DE)to God.” And as he heard these words, Ananias (DF)collapsed and [at]died; and (DG)great fear came over all who heard about it. The young men got up and (DH)covered him up, and after carrying him out, they buried him.

Now an interval of about three hours elapsed, and his wife came in, not knowing what had happened. And Peter responded to her, “Tell me whether you sold the land (DI)for [au]this price?” And she said, “Yes, for [av]that price.” Then Peter said to her, “Why is it that you have agreed together to (DJ)put (DK)the Spirit of the Lord to the test? Behold, the feet of those who have buried your husband are at the door, and they will carry you out as well.” 10 And immediately she (DL)collapsed at his feet and [aw]died; and the young men came in and found her dead, and they carried her out and buried her beside her husband. 11 And (DM)great fear came over the whole church, and over all who heard about these things.

12 [ax]At the hands of the apostles many [ay](DN)signs and wonders were taking place among the people; and they were all [az]together in (DO)Solomon’s [ba]portico. 13 But none of the rest dared to associate with them; however, (DP)the people held them in high esteem. 14 And increasingly (DQ)believers in the Lord, large numbers of men and women, were being (DR)added to their number, 15 to such an extent that they even carried the sick out into the streets and laid them on cots and pallets, so that when Peter came by (DS)at least his shadow might fall on any of them. 16 The [bb]people from the cities in the vicinity of Jerusalem were coming together as well, bringing people who were sick [bc]or tormented with unclean spirits, and they were all being healed.

Imprisonment and Release

17 But the high priest stood up, along with all his associates (that is (DT)the sect of (DU)the Sadducees), and they were filled with jealousy. 18 They laid hands on the apostles and (DV)put them in a public prison. 19 But during the night (DW)an angel of the Lord opened the gates of the prison, and leading them out, he said, 20 “Go, stand and [bd]speak to the people in the temple area [be](DX)the whole message of this Life.” 21 Upon hearing this, they entered into the temple area (DY)about daybreak and began to teach.

Now when (DZ)the high priest and his associates came, they called (EA)the [bf]Council together, that is, all the Senate of the sons of Israel, and sent orders to the prison for them to be brought. 22 But (EB)the officers who came did not find them in the prison; and they returned and reported, 23 saying, “We found the prison locked quite securely and the guards standing at the doors; but when we opened them, we found no one inside.” 24 Now when (EC)the captain of the temple guard and the chief priests heard these words, they were greatly perplexed about them as to what [bg]would come of this. 25 But someone came and reported to them, “The men whom you put in prison are standing in the temple area and teaching the people!” 26 Then (ED)the captain went along with (EE)the officers and proceeded to bring them back without violence (for (EF)they were afraid of the people, that they might be stoned).

27 When they had brought them, they had them stand [bh]before (EG)the Council. The high priest interrogated them, 28 saying, “We gave you (EH)strict orders not to continue teaching in this name, and [bi]yet, you have filled Jerusalem with your teaching and (EI)intend to bring this Man’s blood upon us.” 29 But Peter and the apostles answered, “(EJ)We must obey God rather than men. 30 (EK)The God of our fathers (EL)raised up Jesus, whom you (EM)put to death by hanging Him on [bj](EN)a cross. 31 (EO)He is the one whom God exalted [bk]to His right hand as a [bl](EP)Prince and a (EQ)Savior, to grant (ER)repentance to Israel, and forgiveness of sins. 32 And we are (ES)witnesses [bm]of these things; and (ET)so is the Holy Spirit, whom God has given to those who obey Him.”

Gamaliel’s Counsel

33 But when they heard this, they became (EU)infuriated and nearly decided to execute them. 34 But a Pharisee named (EV)Gamaliel, a (EW)teacher of the Law, respected by all the people, stood up in (EX)the Council and gave orders to put the men outside for a short time. 35 And he said to them, “Men of Israel, be careful as to what you are about to do with these men. 36 For, some time ago Theudas appeared, (EY)claiming to be somebody, and a group of about four hundred men joined him. [bn]But he was killed, and all who followed him were dispersed and came to nothing. 37 After this man, Judas of Galilee appeared in the days of (EZ)the census and drew away some people after him; he also perished, and all those who followed him were scattered. 38 And so in the present case, I say to you, stay away from these men and leave them alone, for if the source of this plan or [bo]movement (FA)is men, it will be overthrown; 39 but if the source is God, you will not be able to overthrow them; or else you may even be found (FB)fighting against God.”

40 They followed his advice; and after calling the apostles in, they (FC)flogged them and ordered them not to [bp]speak in the name of Jesus, and then released them. 41 So they went on their way from the presence of the [bq](FD)Council, (FE)rejoicing that they had been considered worthy to suffer shame (FF)for His name. 42 (FG)And every day, in the temple and [br]from house to house, they did not stop teaching and (FH)preaching the good news of Jesus as the [bs]Christ.


  1. Acts 3:1 I.e., 3 p.m.
  2. Acts 3:2 Lit his mother’s womb
  3. Acts 3:11 Or colonnade
  4. Acts 3:13 Or Son
  5. Acts 3:15 Or Originator
  6. Acts 3:15 Or of whom we
  7. Acts 3:16 Lit His name
  8. Acts 3:18 I.e., Messiah
  9. Acts 3:20 I.e., Messiah
  10. Acts 3:21 Lit periods, times
  11. Acts 3:26 Or Son
  12. Acts 4:2 Or in the case of
  13. Acts 4:4 Lit word
  14. Acts 4:8 Or having just been filled
  15. Acts 4:8 Lit Rulers of the people and elders
  16. Acts 4:9 Lit answering
  17. Acts 4:9 Or by what; or by whom
  18. Acts 4:10 Or in
  19. Acts 4:10 Or in
  20. Acts 4:10 Or Him
  21. Acts 4:11 Lit This One
  22. Acts 4:13 Lit that they had been
  23. Acts 4:15 Or Sanhedrin
  24. Acts 4:16 Or sign
  25. Acts 4:18 Or on the basis of
  26. Acts 4:22 Or sign
  27. Acts 4:24 Or Master
  28. Acts 4:25 Or Gentiles
  29. Acts 4:26 Or approached
  30. Acts 4:26 I.e., Messiah
  31. Acts 4:27 Or Son
  32. Acts 4:27 Or nations
  33. Acts 4:29 Or as for the present situation
  34. Acts 4:30 I.e., confirming miracles
  35. Acts 4:30 Or Son
  36. Acts 4:32 Or community; lit multitude
  37. Acts 4:32 Lit was saying
  38. Acts 4:34 Lit the prices of the things being sold
  39. Acts 4:36 Or Exhortation; or Consolation
  40. Acts 4:37 Lit a tract...belonging to him, he sold...
  41. Acts 5:2 Lit price
  42. Acts 5:2 Or collusion
  43. Acts 5:3 Lit price
  44. Acts 5:4 Or in your authority
  45. Acts 5:4 Lit placed
  46. Acts 5:5 Lit expired
  47. Acts 5:8 Lit so much
  48. Acts 5:8 Lit so much
  49. Acts 5:10 Lit expired
  50. Acts 5:12 Lit Through
  51. Acts 5:12 I.e., confirming miracles
  52. Acts 5:12 Or of one mind
  53. Acts 5:12 Or colonnade
  54. Acts 5:16 Lit multitude
  55. Acts 5:16 Lit and
  56. Acts 5:20 Or continue to speak
  57. Acts 5:20 Lit all the words
  58. Acts 5:21 Or Sanhedrin
  59. Acts 5:24 Lit this would become
  60. Acts 5:27 Lit among
  61. Acts 5:28 Lit behold
  62. Acts 5:30 Lit wood; see Deut 21:23
  63. Acts 5:31 Or by
  64. Acts 5:31 Or Leader
  65. Acts 5:32 One early ms adds in Him
  66. Acts 5:36 Lit Who was killed
  67. Acts 5:38 Lit work
  68. Acts 5:40 Lit be speaking
  69. Acts 5:41 Or Sanhedrin
  70. Acts 5:42 Or in the various private homes
  71. Acts 5:42 I.e., Messiah

ג יום אחד, בשעה שלוש אחר-הצהריים, הלכו פטרוס ויוחנן לתפילת מנחה בבית-המקדש. כשהגיעו אל המקדש, ראו אדם שהיה פיסח מלידה, יושב ליד השער הנקרא "המהודר". הוא הובא לשם מדי יום כדי לקבץ נדבות. כאשר עברו פטרוס ויוחנן לידו, הוא ביקש נדבה גם מהם. השניים נעצו באיש מבט נוקב, ופטרוס אמר לו: "הבט אלי!"

הפיסח הרים את עיניו בתקווה לקבל תרומה נדיבה.

אך פטרוס אמר: "כסף אין לי, אולם אתן לך את מה שיש לי; בשם ישוע המשיח מנצרת, התהלך!"

פטרוס אחז בידו של הפיסח והעמידו על רגליו. באותו רגע נרפאו רגלי האיש וקרסוליו התחזקו, הוא קפץ על רגליו והחל ללכת! האיש הלך איתם לבית-המקדש, כשהוא משבח את האלוהים, מקפץ ומדלג בשמחה.

באי בית-המקדש, שראוהו הולך ומדלג, ושמעוהו מהלל את ה', 10 הכירו את הקבצן הפיסח שנהגו לראות בשער המקדש, והופתעו מאוד.

11 כולם מיהרו לצאת לאולם שלמה כדי לראות את הפלא, ואילו הקבצן נצמד בחזקה אל פטרוס ויוחנן.

12 פטרוס ניצל את ההזדמנות ופנה אל העם: "אנשי ישראל, מדוע אתם מופתעים כל-כך? מדוע אתם מביטים בנו כאילו שבכוחנו ובקדושתנו אנו אפשרנו לאיש הזה ללכת? 13 אלוהי אברהם, יצחק ויעקב - אלוהי אבותינו - הוא שהביא כבוד ותפארת לשם עבדו ישוע באמצעות הנס שחולל. כן, אני מתכוון לאותו ישוע שמסרתם לרומאים, ושדחיתם את הצעת פילטוס לשחררו. 14 סירבתם לשחרר את הקדוש והצדיק הזה, ודרשתם שפיליטוס ישחרר במקומו רוצח! 15 וכך הרגתם את שר החיים; אך אלוהים הקימו מן המתים. יוחנן ואני עדים לעובדה זאת, כי לאחר שהרגתם את ישוע ראינו אותו חי וקיים.

16 "האמונה בשמו של ישוע היא שריפאה אדם זה שכולכם הכרתם כפיסח. האמונה בישוע - שניתנה לנו מאלוהים - היא שריפאה אותו כליל!

17 "אחים יקרים, אני יודע שכל מה שעשיתם אתם ומנהיגיכם לישוע, עשיתם מתוך בורות וחוסר ידיעה. 18 אולם כך קיים אלוהים את הנבואות האומרות שהמשיח חייב לסבול. לכן חזרו בתשובה והאמינו באלוהים, כדי שיסלח לחטאיכם, ייתן לכם ימי שגשוג ורווחה, ויחזיר לכם את המשיח המיועד - ישוע המשיח. כי המשיח צריך להישאר בשמים, עד שתגיע העת להשלים את הכול, כפי שאמרו הנביאים לפני זמן רב. משה רבנו אמר: ה' יקים לכם נביא מתוככם אשר ידמה לי; הקשיבו לדבריו בכובד ראש! 23 כי מי שלא ישמע בקולו ייענש חמורות בידי ה'![a]

24 "גם שמואל וכל הנביאים שקמו אחריו דברו על מה שמתרחש היום. 25 אתם הצאצאים של אותם הנביאים, וגם אתם כלולים באותה הברית שכרת ה' עם אבותיכם, שבה הבטיח לברך את העולם כולו באמצעות עם ישראל. הרי ה' הבטיח לאברהם אבינו[b]: 'והתברכו בזרעך כל גויי הארץ'. 26 וכאשר הקים אלוהים את עבדו ישוע מן המתים, הוא שלח אותו קודם כל אליכם, בני ישראל, כדי לברך אתכם שתחזרו בתשובה."

ד בשעה שפטרוס ויוחנן דברו אל העם, ניגשו אליהם בכעס הכוהנים, הקצין הממונה על משמר בית-המקדש וכן אחדים מהצדוקים, מכיוון שהשניים לימדו את העם שישוע המשיח קם לתחייה, וכך הוכיחו שאכן תהיה תחיית המתים. הם תפסו את פטרוס ויוחנן, ומאחר שכבר ירד הערב, הכניסו אותם לכלא עד יום המחרת. אולם רבים מאלה שהאזינו לפטרוס האמינו לדבריו, ומספר המאמינים במשיח הגיע ל- 5000 איש.

למחרת התכנסו מנהיגי העם בירושלים, כדי לערוך ישיבה עם חנן הכוהן הגדול, קייפא, יוחנן, אלכסנדר ועוד רבים מקרובי משפחתו של הכהן הגדול. הם העמידו לפניהם את פטרוס ויוחנן, ושאלו אותם: "באיזה כוח ובאיזו סמכות עשיתם זאת?"

פטרוס שנמלא רוח הקודש, השיב: "מנהיגים וזקני-העם הנכבדים, אם אתם מתכוונים לטובה שעשינו לאיש הפיסח הזה, אשר קם על רגליו בריא ושלם, 10 הרשו לי להצהיר בפניכם ולפני כל עם-ישראל: עשינו מה שעשינו בשמו ובכוחו של ישוע המשיח מנצרת. אתם אמנם צלבתם את ישוע, אולם אלוהים הקים אותו מן המתים! בשמו ובסמכותו עומד האיש הזה לפניכם בריא ושלם. 11 ישוע המשיח הוא אבן הפינה אשר אתם, הבונים, מאסתם בה, ואשר הייתה לראש פינה[c]. 12 איש מלבדו אינו יכול להושיע! ואין עוד שם תחת השמים אשר בני-האדם יכולים לקרוא אליו כדי להיוושע!"

13 כשראו הדיינים את אומץ לבם של פטרוס ויוחנן, ונוכחו לדעת שהם אנשים פשוטים, לא משכילים ולא "מקצועיים", התפלאו מאוד. הם זיהו אותם, שבעבר היו יחד עם ישוע. 14 והדיינים לא יכלו להכחיש את עובדת ריפויו של הפיסח לשעבר, כי הוא עמד מולם בריא ושלם. 15 הדיינים, אובדי-עצות, ציוו על פטרוס ויוחנן לצאת מאולם המשפט, כדי שיוכלו להתייעץ ביניהם.

16 "מה נעשה בהם?" שאלו זה את זה. "איננו יכולים להכחיש שהם חוללו נס גדול, שהרי כל תושבי ירושלים שמעו על כך. 17 אך אולי נוכל למנוע בעדם להמשיך להפיץ את התעמולה שלהם. נזהיר אותם שאם יעזו להמשיך להטיף בשם ישוע, נעניש אותם בחומרה רבה!"

18 הם קראו לפטרוס ויוחנן לשוב לאולם, ודרשו מהם שלא לדבר שוב על ישוע לעולם.

19 אולם פטרוס ויוחנן השיבו: "החליטו אתם בעצמכם, האם אלוהים רוצה שנשמע לקולו או לקולכם? 20 איננו יכולים להפסיק לספר על כל אשר ישוע עשה לנגד עינינו, או על הדברים ששמענו מפיו!"

21 חברי הסנהדרין הוסיפו לגעור בהם ולאיים עליהם, אך לבסוף שחררו אותם, כי לא ידעו כיצד להענישם בלי לעורר מהומה בעם. שכן כל העם הלל את אלוהים על שחולל את הנס הנפלא הזה 22 וריפא את האדם שהיה פיסח במשך ארבעים שנה.

23 מיד לאחר שחרורם מיהרו פטרוס ויוחנן אל אחיהם המאמינים וסיפרו להם את דברי הסנהדרין.

24 כששמעו המאמינים את הדבר, התפללו אל אלוהים בלב אחד: "אדוננו, בורא השמים, הארץ, הים וכל אשר בם - עוד לפני זמן רב דיברת באמצעות רוח הקודש, בפי דוד המלך שהוא עבדך ואבינו, ואמרת: 'למה רגשו גוים, ולאמים יהגו ריק? יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו'[d].

27 "דבריך אלה התקיימו בעיר הזאת! שהרי המלך הורדוס ופונטיוס פילטוס כרתו ברית עם העמים השונים ועם בני-ישראל, וכולם יחד קמו נגד עבדך הקדוש ישוע המשיח. 28 אולם הם עשו אך ורק את מה שבחוכמתך הרבה החלטת שיעשו. 29 ועתה, ה', שמע נא את איומיהם, ותן לעבדיך אומץ-לב לבשר את דברך. 30 שלח נא את כוחך המרפא, והנח לנו לחולל נסים ונפלאות רבים בשמו של עבדך הקדוש ישוע המשיח."

31 לאחר שסיימו להתפלל הזדעזע הבית שבו ישבו. כולם נמלאו ברוח הקודש ובישרו את דבר ה' באומץ ובביטחון.

32 כל המאמינים היו מאוחדים בלב אחד ובדעה אחת, ואיש לא התייחס אל אשר בידו כאל רכושו הפרטי; הכול היה משותף לכולם. 33 השליחים דיברו בכוח ובגבורה על תקומתו של האדון ישוע, ואלוהים ברך אותם בכל מעשיהם. לא היה ביניהם אף עני אחד, כי בעלי השדות ובעלי הבתים מכרו את נכסיהם ונתנו את הכסף לשליחים, כדי שיחלקו לאחרים לפי הצורך.

36 היה ביניהם, למשל, אדם בשם יוסף (זה שהשליחים קראו לו "בר-נבא" או "בן-הנחמה"), משבט לוי, יליד קפריסין. 37 גם הוא מכר את השדה שלו, ואת הכסף הביא לשליחים כדי שיחלקו לנזקקים.

ה אולם היה ביניהם גם אדם אחר בשם חנניה. הוא ואשתו שפירה החליטו למכור את חלקת אדמתם. בהסכמת אשתו החביא חנניה חלק מהכסף שקיבל תמורת האדמה, ואת יתרת הסכום הביא אל השליחים, בהצהירו שזה כל הסכום שקיבל תמורת האדמה.

"חנניה," אמר לו פטרוס, "מדוע הנחת לשטן להשתלט על לבך? כשטענת שזהו הסכום כולו, שיקרת לרוח הקודש! הרכוש היה שלך, והיית רשאי למכרו או להחזיק בו. גם לאחר שמכרת אותו היה מותר לך להחליט איזה חלק מהסכום לתת. כיצד יכולת לעשות דבר כזה? לא לנו שיקרת, כי אם לה'!"

ברגע ששמע חנניה מילים אלה, צנח ארצה ומת. כל הנוכחים נבהלו מאוד. באו בחורים אחדים וכיסו אותו בסדין, הוציאוהו החוצה וקברו אותו.

כשלוש שעות לאחר מכן באה לשם אשתו של חנניה, בלי שידעה דבר על מה שקרה. "אמרי לי, פנה אליה פטרוס, "האם מכרתם את אדמתכם במחיר כזה וכזה?"

"כן," ענתה שפירה, "במחיר הזה מכרנו את האדמה."

"כיצד יכולתם, את ובעלך, אפילו להעלות על דעתכם לנסות את רוח ה'?" קרא פטרוס. "מאחורי הדלת הזאת עומדים הבחורים שקברו זה עתה את בעלך, ובעוד רגע הם יישאו גם אותך החוצה!"

10 באותו רגע נפלה גם שפירה על הרצפה ומתה. כשנכנסו הצעירים וראו שהיא מתה, נשאו אותה החוצה וקברו אותה לצד בעלה. 11 אימה גדולה נפלה על כל הקהל ועל כל מי ששמע מה קרה.

12 בינתיים המשיכו השליחים להתאסף בקביעות בבית-המקדש, באגף הנקרא "אולם שלמה", וחוללו נסים ונפלאות לעיני כל העם. 13 המאמינים האחרים לא העזו להצטרף אל השליחים, אך כולם התייחסו אליהם ביראת כבוד. 14 ומספר הגברים והנשים שהאמינו באדון ישוע הלך וגדל מיום ליום. 15 החולים הוצאו לרחובות על מיטות ומזרונים, כדי שייפול עליהם צילו של פטרוס בשעה שיעבור שם. 16 אנשים רבים מערי הסביבה נהרו לירושלים והביאו איתם חולים ואחוזי-שדים, וכולם נרפאו.

17 הכהן הגדול וידידיו מבין הצדוקים הגיבו בזעם ובקנאה. 18 הם תפסו את השליחים וכלאו אותם בבית-הסוהר העירוני.

19 אולם באותו לילה בא מלאך ה', פתח את שערי הכלא, שלח אותם לחופשי ואמר להם: 20 "שובו לבית-המקדש והמשיכו לבשר לעם את כל דברי החיים האלה!"

21 השליחים הגיעו לפנות-בוקר לבית-המקדש, ומיד החלו ללמד את העם. מאוחר יותר הגיעו למקדש הכהן הגדול ופמלייתו, ולאחר שכינסו את כל חברי הסנהדרין, שלחו לקרוא לשליחים שבכלא כדי להעמידם לדין. 22 אולם כשהגיעו אנשי המשמר לכלא, לא מצאו שם את השליחים! הם חזרו אל המועצה ודיווחו: 23 "שערי בית-הסוהר היו נעולים, והשומרים עמדו על משמרתם; אך כשפתחנו את השערים לא מצאנו איש בפנים!" 24 ראשי הכוהנים ומפקד משמר-המקדש נבהלו מאוד ותהו כיצד ייגמר העניין. 25 כעבור זמן קצר בא מישהו והודיע: "האנשים שאסרתם עומדים בבית-המקדש ומלמדים את העם!"

מפקד משמר המקדש וסגניו הלכו ועצרו את השליחים, (אולם לא השתמשו בכוח הזרוע, כי פחדו שאם יפגעו בשליחים לרעה יסקול אותם ההמון באבנים) והביאו אותם לפני הסנהדרין.

28 "האם לא אמרנו לכם שלא לדבר יותר לעולם על הישוע הזה?" דרש הכהן הגדול. "במקום לשמוע לקולנו הפצתם את תורתכם בכל ירושלים, ומלבד זאת אתם עוד מנסים להטיל עלינו את האשמה במותו!"

29 על כך ענו פטרוס והשליחים: "עלינו לשמוע קודם כל לקול אלוהים, ורק לאחר מכן לקולם של בני-אדם! 30 אלוהי אבותינו החזיר את ישוע לחיים, לאחר שהרגתם אותו בתלייה על הצלב. 31 ואז, בגבורה גדולה, העלה אותו האלוהים למעלת שר ומושיע, כדי לתת לבני-ישראל הזדמנות לחזור בתשובה ולקבל סליחה על חטאיהם. 32 אנחנו עדים לדברים אלה, וכן גם רוח הקודש שנתן ה' לכל מי ששומע בקולו."

33 דברים אלה הרגיזו כל-כך את חברי הסנהדרין, עד שהחליטו להוציא את השליחים להורג. 34 אולם פרוש אחד מחברי הסנהדרין, גמליאל שמו, קם על רגליו ודרש להוציא את השליחים מן האולם עד שיסיים לומר את דבריו (הוא היה בקיא בתורה ונכבד מאוד בעיני העם).

35 לאחר מכן פנה אל חברי הסנהדרין ואמר:

"אנשי ישראל, עליכם לשקול היטב ובכובד ראש מה שאתה עומדים לעשות לאנשים האלה. 36 אל תשכחו שלפני זמן-מה קם אותו ברנש תודס, והעמיד פנים שהוא איש חשוב. כ- 400 איש הצטרפו אליו, אולם לאחר שנהרג התפזרו תלמידיו לכל עבר.

37 "לאחר תודס, בזמן מפקד התושבים, קם יהודה הגלילי. הוא משך אחריו תלמידים רבים, אך גם הוא מת וכל תלמידיו נעלמו.

38 "משום כך אני מציע שתעזבו את האנשים האלה לנפשם. אם התורה הזאת שהם מלמדים בדויה מלבם - היא תישכח במהרה. 39 אך אם היא מאלוהים - לא תוכלו לעצור את האנשים האלה; אתם עלולים למצוא את עצמכם נלחמים נגד אלוהים!"

40 חברי הסנהדרין קיבלו את עצתו של רבן גמליאל. הם הכניסו את השליחים אל האולם, הלקו אותם בשוטים, ציוו עליהם שלא לדבר יותר לעולם בשם ישוע, ולבסוף שחררו אותם. 41 השליחים יצאו מאולם בית הדין בלב שמח, משום שה' מצא אותם ראויים לסבול חרפה למען שם ישוע. 42 ויום יום, בבית-המקדש ובבתים, המשיכו ללמד שישוע הוא המשיח.


  1. מעשי השליחים 3:23 ראה דברים יח 18- 19
  2. מעשי השליחים 3:25 בראשית כב 18
  3. מעשי השליחים 4:11 תהילים קיח 22
  4. מעשי השליחים 4:24 תהילים ב 1