Introduction

The first account I [a]composed, (A)Theophilus, about all that Jesus (B)began to do and teach, until the day when He (C)was taken up to heaven, after He (D)had given orders [b]by the Holy Spirit to (E)the apostles whom He had (F)chosen. To [c]these (G)He also presented Himself alive after His suffering, by many convincing proofs, appearing to them over a period of forty days and speaking of (H)things regarding the kingdom of God. [d]Gathering them together, He commanded them (I)not to leave Jerusalem, but to wait for [e](J)what the Father had promised, “Which,” He said, “you heard of from Me; for (K)John baptized [f]with water, but you will be baptized [g]with the Holy Spirit [h](L)not many days from now.”

So, when they had come together, they began asking Him, saying, “Lord, (M)is it at this time that You are restoring the kingdom to Israel?” But He said to them, “It is not for you to know periods of time or appointed times which (N)the Father has set by His own authority; but you will receive power (O)when the Holy Spirit has come upon you; and you shall be (P)My witnesses both in Jerusalem and in all Judea, and (Q)Samaria, and as far as (R)the remotest part of the earth.”

The Ascension

And after He had said these things, (S)He was lifted up while they were watching, and a cloud took Him up, out of their sight. 10 And as they were gazing intently into the sky while He was going, then behold, (T)two men in white clothing stood beside them, 11 and they said, “(U)Men of Galilee, why do you stand looking into the sky? This Jesus, who (V)has been taken up from you into heaven, will (W)come in the same way as you have watched Him go into heaven.”

The Upper Room

12 Then they (X)returned to Jerusalem from the [i](Y)mountain called [j]Olivet, which is near Jerusalem, a [k]Sabbath day’s journey away. 13 When they had entered the city, they went up to (Z)the upstairs room where they were staying, that is, (AA)Peter, John, [l]James, and Andrew, Philip and Thomas, Bartholomew and Matthew, [m]James the son of Alphaeus, Simon the Zealot, and (AB)Judas the [n]son of [o]James. 14 All these (AC)were continually devoting themselves with one [p]mind to prayer, along with (AD)the women, and Mary the (AE)mother of Jesus, and with His (AF)brothers.

15 [q]At this time Peter stood up among (AG)the brothers and sisters (a group of about 120 [r]people was there together), and said, 16 [s]Brothers, (AH)the Scripture had to be fulfilled, which the Holy Spirit foretold by the mouth of David concerning Judas, (AI)who became a guide to those who arrested Jesus. 17 For he was (AJ)counted among us and received his share in (AK)this ministry.” 18 (Now this man (AL)acquired a field with (AM)the price of his wickedness, and falling headlong, he burst open in the middle and all his intestines gushed out. 19 And it became known to all the residents of Jerusalem; as a result that field was called Hakeldama in (AN)their own language, that is, Field of Blood.) 20 “For it is written in the book of Psalms:

(AO)May his residence be made desolate,
And may there be none living in it’;

and,

(AP)May another take his [t]office.’

21 Therefore it is necessary that of the men who have accompanied us all the time that (AQ)the Lord Jesus went in and out [u]among us— 22 (AR)beginning [v]with the baptism of John until the day that He (AS)was taken up from us—one of these must become a (AT)witness with us of His resurrection.” 23 So they put forward two men, Joseph called Barsabbas (who was also called Justus), and (AU)Matthias. 24 And they (AV)prayed and said, “You, Lord, who (AW)know the hearts of all people, show which one of these two You have chosen 25 to [w]occupy (AX)this ministry and (AY)apostleship from which Judas turned aside to go to his own place.” 26 And they [x](AZ)drew lots for them, and the lot fell [y]to (BA)Matthias; and he was added to (BB)the eleven apostles.

The Day of Pentecost

When (BC)the day of Pentecost [z]had come, they were all together in one place. And suddenly a noise like a violent rushing wind came from heaven, and it filled (BD)the whole house where they were sitting. And tongues that looked like fire appeared to them, [aa]distributing themselves, and a tongue [ab]rested on each one of them. And they were all (BE)filled with the Holy Spirit and began to (BF)speak with different [ac]tongues, as the Spirit was giving them the ability to speak out.

Now there were Jews residing in Jerusalem, (BG)devout men from every nation under heaven. And when (BH)this sound occurred, the crowd came together and they were bewildered, because each one of them was hearing them speak in his own [ad]language. (BI)They were amazed and astonished, saying, “[ae]Why, are not all these who are speaking (BJ)Galileans? And how is it that we each hear them in our own [af]language [ag]to which we were born? Parthians, Medes, and Elamites, and residents of Mesopotamia, Judea, and (BK)Cappadocia, (BL)Pontus and [ah](BM)Asia, 10 (BN)Phrygia and (BO)Pamphylia, Egypt and the parts of Libya around (BP)Cyrene, and [ai](BQ)visitors from Rome, both Jews and [aj](BR)proselytes, 11 Cretans and Arabs—we hear them speaking in our own [ak]tongues of the mighty deeds of God.” 12 And (BS)they all continued in amazement and great perplexity, saying to one another, “What does this mean?” 13 But others were jeering and saying, “(BT)They are full of [al]sweet wine!”

Peter’s Sermon

14 But Peter, taking his stand with (BU)the other eleven, raised his voice and declared to them: “Men of Judea and all you who live in Jerusalem, [am]know this, and pay attention to my words. 15 For these people are not drunk, as you assume, (BV)since it is only the [an]third hour of the day; 16 but this is what has been spoken through the prophet Joel:

17 (BW)And it shall be in the last days,’ God says,
That I will pour out My Spirit on all [ao]mankind;
And your sons and your daughters will prophesy,
And your young men will see visions,
And your old men will [ap]have dreams;
18 And even on My male and female [aq]servants
I will pour out My Spirit in those days,
And they will prophesy.
19 And I will [ar]display wonders in the sky above
And signs on the earth below,
Blood, fire, and [as]vapor of smoke.
20 The sun will be turned into darkness
And the moon into blood,
Before the great and glorious day of the Lord comes.
21 And it shall be that (BX)everyone who calls on the name of the Lord will be saved.’

22 “Men of Israel, listen to these words: (BY)Jesus the Nazarene, (BZ)a Man [at]attested to you by God with [au]miracles and (CA)wonders and [av]signs which God performed through Him in your midst, just as you yourselves know— 23 this Man, delivered over by the (CB)predetermined plan and foreknowledge of God, (CC)you nailed to a cross by the hands of [aw]godless men and put Him to death. 24 [ax]But (CD)God raised Him from the dead, putting an end to the [ay]agony of death, since it (CE)was impossible for Him to be held [az]in its power. 25 For David says of Him,

(CF)I saw the Lord continually before me,
Because He is at my right hand, so that I will not be shaken.
26 Therefore my heart was glad and my tongue was overjoyed;
Moreover my flesh also will live in hope;
27 For You will not abandon my soul to (CG)Hades,
(CH)Nor will You [ba]allow Your [bb]Holy One to [bc]undergo decay.
28 You have made known to me the ways of life;
You will make me full of gladness with Your presence.’

29 [bd]Brothers, I may confidently say to you regarding the (CI)patriarch David that he both (CJ)died and (CK)was buried, and (CL)his tomb is [be]with us to this day. 30 So because he was (CM)a prophet and knew that (CN)God had sworn to him with an oath to seat one [bf]of his descendants on his throne, 31 he looked ahead and spoke of the resurrection of the [bg]Christ, that (CO)He was neither abandoned to Hades, nor did His flesh [bh]suffer decay. 32 It is this Jesus whom (CP)God raised up, [bi]a fact to which we are all (CQ)witnesses. 33 Therefore, [bj]since He has been exalted [bk](CR)at the right hand of God, and (CS)has received (CT)the promise of the Holy Spirit from the Father, He has (CU)poured out this which you both see and hear. 34 For it was not David who ascended into [bl]heaven, but he himself says:

(CV)The Lord said to my Lord,
Sit at My right hand,
35 Until I make Your enemies a footstool for Your feet.”’

36 Therefore let all the (CW)house of Israel know for certain that God has made Him both (CX)Lord and [bm]Christ—this Jesus (CY)whom you crucified.”

37 Now when they heard this, they were [bn]pierced to the heart, and said to Peter and the rest of the apostles, “[bo]Brothers, (CZ)what are we to do?” 38 Peter said to them, “(DA)Repent, and each of you be (DB)baptized in the name of Jesus Christ for the forgiveness of your sins; and you will receive the gift of the Holy Spirit. 39 For (DC)the promise is for you and your children and for all who are (DD)far away, as many as the Lord our God will call to Himself.” 40 And with many other words he solemnly (DE)testified and kept on urging them, saying, “[bp]Be saved from this (DF)perverse generation!” 41 So then, those who had received his word were baptized; and that day there were added about three thousand [bq](DG)souls. 42 They were (DH)continually devoting themselves to the apostles’ teaching and to fellowship, to (DI)the breaking of bread and (DJ)to [br]prayer.

43 [bs]Everyone kept feeling a sense of awe; and many (DK)wonders and [bt]signs were taking place through the apostles. 44 And all the believers [bu]were together and (DL)had all things in common; 45 and they (DM)would sell their property and possessions and share them with all, to the extent that anyone had need. 46 (DN)Day by day continuing with one mind in the temple, and (DO)breaking bread [bv]from house to house, they were taking their [bw]meals together with gladness and [bx]sincerity of heart, 47 praising God and (DP)having favor with all the people. And the Lord (DQ)was adding to [by]their number day by day (DR)those who were being saved.

Footnotes

  1. Acts 1:1 Lit made
  2. Acts 1:2 Or through
  3. Acts 1:3 Lit whom
  4. Acts 1:4 Or eating with; or lodging with
  5. Acts 1:4 Lit the promise of the Father
  6. Acts 1:5 Or in
  7. Acts 1:5 Or in
  8. Acts 1:5 Lit not long after these many days
  9. Acts 1:12 Or hill
  10. Acts 1:12 Or Olive Grove
  11. Acts 1:12 2,000 cubits, or about 0.6 miles or 1 km
  12. Acts 1:13 Or Jacob
  13. Acts 1:13 Or Jacob
  14. Acts 1:13 Or brother
  15. Acts 1:13 Or Jacob
  16. Acts 1:14 Or purpose
  17. Acts 1:15 Lit In these days
  18. Acts 1:15 Lit names
  19. Acts 1:16 Lit Men, brothers
  20. Acts 1:20 Lit position of oversight
  21. Acts 1:21 Lit to us
  22. Acts 1:22 Lit from
  23. Acts 1:25 Lit take the place of
  24. Acts 1:26 Lit gave
  25. Acts 1:26 Or upon
  26. Acts 2:1 Lit was being fulfilled
  27. Acts 2:3 Or being distributed, and
  28. Acts 2:3 Or sat
  29. Acts 2:4 Or languages
  30. Acts 2:6 Or dialect
  31. Acts 2:7 Lit Behold
  32. Acts 2:8 Or dialect
  33. Acts 2:8 Lit in
  34. Acts 2:9 I.e., west coast province of Asia Minor
  35. Acts 2:10 Lit the sojourning Romans
  36. Acts 2:10 I.e., Gentile converts to Judaism
  37. Acts 2:11 Or languages
  38. Acts 2:13 I.e., new wine
  39. Acts 2:14 Lit let this be known to you
  40. Acts 2:15 I.e., 9 a.m.
  41. Acts 2:17 Lit flesh
  42. Acts 2:17 Lit dream with dreams
  43. Acts 2:18 Or slaves
  44. Acts 2:19 Lit give
  45. Acts 2:19 I.e., like a volcanic eruption
  46. Acts 2:22 Or exhibited; or accredited
  47. Acts 2:22 Or works of power
  48. Acts 2:22 I.e., confirming miracles
  49. Acts 2:23 Lit men without the Law; i.e., pagan
  50. Acts 2:24 Lit Whom God raised up
  51. Acts 2:24 Lit birth pains
  52. Acts 2:24 Lit by it
  53. Acts 2:27 Lit give
  54. Acts 2:27 Or Devout; or Pious
  55. Acts 2:27 Lit see corruption
  56. Acts 2:29 Lit Men, brothers
  57. Acts 2:29 Lit among
  58. Acts 2:30 Lit of the fruit of his loins
  59. Acts 2:31 I.e., Messiah
  60. Acts 2:31 Lit see corruption
  61. Acts 2:32 Or of whom we
  62. Acts 2:33 Or having been...having received
  63. Acts 2:33 Or by
  64. Acts 2:34 Lit the heavens
  65. Acts 2:36 I.e., Messiah
  66. Acts 2:37 Or wounded in conscience
  67. Acts 2:37 Lit Men, brothers
  68. Acts 2:40 Or Escape
  69. Acts 2:41 I.e., persons
  70. Acts 2:42 Lit the prayers
  71. Acts 2:43 Lit fear was occurring to every soul
  72. Acts 2:43 I.e., confirming miracles
  73. Acts 2:44 One early ms does not contain were and and
  74. Acts 2:46 Or in the various private homes
  75. Acts 2:46 Lit food
  76. Acts 2:46 Or simplicity
  77. Acts 2:47 Lit the same

א תאופילוס היקר,

במכתבי הראשון[a] סיפרתי לך על חייו, מעשיו ותורתו של ישוע המשיח, וכיצד עלה לשמים, לאחר שנתן לשליחיו הנבחרים הוראות נוספות בגבורת רוח הקודש. במשך ארבעים יום לאחר צליבתו נגלה ישוע אל השליחים פעמים אחדות, והוכיח להם בדרכים שונות שהוא אכן חי. בהזדמנויות אלה הוא גם שוחח איתם על מלכות האלוהים.

באחת הפגישות האלה הורה ישוע לתלמידיו שלא יעזבו את ירושלים עד שיבוא עליהם רוח הקודש, כפי שהבטיח להם האב. ישוע שוחח איתם על כך פעמים רבות בעבר.

"יוחנן הטביל אתכם במים," הזכיר להם ישוע, "אולם בעוד ימים אחדים תיטבלו ברוח הקודש!"

כשנגלה אליהם ישוע בפעם אחרת, שאלו אותו: "אדון, האם אתה עומד להשיב את המלכות לישראל?"

"האב הוא הקובע תאריכים אלה," ענה ישוע, "ואינכם צריכים לדעת אותם. אולם כשרוח הקודש יצלח עליכם, תקבלו כוח וסמכות להיות עדים לי בירושלים, ביהודה ושומרון ועד קצה העולם."

זמן קצר לאחר מכן עלה ישוע לשמים לעיני תלמידיו, ונעלם בתוך ענן. 10 בעוד התלמידים מאמצים את עיניהם כדי לזכות במבט נוסף, עמדו ביניהם לפתע שני אנשים לבושים גלימות לבנות, 11 ואמרו: "אנשי הגליל, מדוע אתם עומדים ומביטים לשמים? ישוע אמנם עלה לשמים, אך יום אחד הוא יחזור בדיוק כפי שהלך מכם!"

12 כשקרה הדבר הזה הם היו בהר-הזיתים, ועתה חזרו ברגל לירושלים (מרחק של פחות מקילומטר).

כשהגיעו העירה, הם התאספו לתפילה בחדר העלייה שבו גרו. באסיפה זאת נכחו האנשים הבאים:

פטרוס,

יוחנן ויעקב,

אנדרי,

פיליפוס,

תומא,

בר-תלמי,

מתתיהו,

יעקב בן-חלפי,

שמעון מהקנאים,

יהודה בן-יעקב

ואחיו של ישוע.

היו שם גם נשים אחדות, וביניהן אמו של ישוע.

15 אסיפת התפילה נמשכה ימים אחדים, ויום אחד, כשנכחו שם מאה ועשרים איש, קם שמעון פטרוס ואמר:

16 "אחים, נבואות התנ"ך צריכות היו להתקיים בנוגע ליהודה, אשר בגד בישוע והוביל אליו את ההמון, שהרי רוח הקודש דיבר על כך לפני זמן רב בפי דוד המלך. 17 יהודה היה אחד מאיתנו; הוא נבחר בדיוק כמונו להיות שליח." 18 בכסף שקיבל תמורת הבגידה הוא קנה לעצמו שדה, ושם מצא את מותו - הוא נפל ארצה על פניו, בטנו נבקעה ומעיו נשפכו החוצה. 19 הידיעה על מותו התפשטה במהירות בין כל תושבי ירושלים, והם מכנים את המקום ההוא בשפתם[b] 'חקל דמא', שפירושו 'שדה-הדם'. 20 "דוד המלך ניבא על כך בתהילים, ואמר שביתו יהיה שומם ושאיש לא יישב בו. ובמקום אחר אמר דוד שתפקידו (של יהודה) יינתן למישהו אחר.[c]

"משום כך עלינו לבחור במישהו אחר, אשר ימלא את מקומו של יהודה, ויצטרף אלינו בעדותנו על תחייתו של ישוע אדוננו. הבה נבחר באדם שהיה איתנו מאז הימים הראשונים - מאז שישוע נטבל על-ידי יוחנן ועד שנלקח מאיתנו לשמים."

23 הנאספים נקבו בשני שמות: יוסף יוסטוס (שנקרא גם "בר-שבא") ומתתיהו. לאחר מכן התפללו כולם וביקשו שייבחר האדם הנכון. "אלוהים", התפללו, "אתה המכיר כל לב, הראה נא לנו במי מהשניים בחרת למלא את מקומו של יהודה הבוגד, שהלך למקום הראוי לו!"

26 הם הפילו גורל כדי לבחור בין שני המועמדים, ושמו של מתתיהו עלה בגורל. באותו יום הצטרף מתתיהו אל אחד-עשר השליחים.

ב שבעה שבועות חלפו מאז מותו של ישוע ותחייתו מן המתים, ויום חג השבועות הגיע. כשהתאספו המאמינים יחד באותו יום, נשמע לפתע קול סערה גדולה מן השמים, והרעש מילא את הבית שבו ישבו. הנוכחים ראו מעין לשונות אש קטנות יורדות ונחות על ראשיהם, וכל אחד מהם נמלא ברוח הקודש והחל לדבר בשפה שלא הייתה מוכרת לו, כי רוח הקודש העניק להם יכולת זאת.

הרבה יהודים אדוקים מארצות שונות עלו לירושלים לרגל החג, ובשמעם את רעש הסערה מעל הבית ההוא, מיהרו אל המקום כדי לראות מה קרה. לתדהמתם הרבה כל אחד שמע את התלמידים מדברים בשפה שלו.

"כיצד ייתכן הדבר?" שאלו עולי-הרגל. "הלא כל האנשים האלה גרים בגליל! כיצד הם יכולים לדבר בשפות המדוברות בארצות מולדתנו? הרי אנחנו פרתיים, מדיים, עילמיים, אנשי ארם-נהריים, יהודה, קפודקיה, פונטוס, אסיה הקטנה; 10 פרוגיה, פמפוליה, מצרים; יש בינינו אנשים מהאזורים שליד קוריניה שבלוב, ומרומא; 11 יהודים וגרים, כרתים וערבים - וכל אחד מאיתנו שומע בשפתו כיצד אנשים אלה מספרים על מעשיו של אלוהים ועל נפלאותיו!"

12 כולם עמדו שם נבוכים ומבולבלים. "מה פירושו של הדבר?" שאלו זה את זה.

13 אולם בקרב הקהל היו גם כאלה שלעגו: "הם סתם שיכורים!"

14 שמעון פטרוס צעד קדימה, יחד עם אחד-עשר השליחים, ופנה אל ההמון: "תושבי ירושלים ואורחיה, הקשיבו היטב לדברי. 15 אחדים מכם טוענים שאנשים אלה שיכורים, אבל דעו לכם שהם אינם שיכורים! בני-אדם אינם נוהגים להשתכר בשעה תשע בבוקר! 16 מה שאתם רואים כאן הבוקר כבר נובא לפני שנים רבות בפי יואל הנביא, אשר אמר:[d]

17 "'והיה אחרי כן (באחרית הימים),' אמר אלוהים,

'אשפוך את רוחי על כל בשר.

ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלמות יחלמון,

בחוריכם חזינות יראו.

18 וגם על העבדים ועל השפחות

בימים ההמה אשפוך את רוחי.

19 ונתתי מופתים בשמים ובארץ –

דם ואש ותימרות עשן.

20 השמש יהפך לחשך,

והירח - לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.

21 והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט!'.

22 "אנשי ישראל, הקשיבו!" המשיך פטרוס. "אלוהים אישר בפומבי שישוע המשיח אכן שליח משמים, באמצעות הניסים והנפלאות שחולל על-ידו, ואתם יודעים זאת היטב, שהרי הניסים והנפלאות נעשו אצלכם. 23 אולם אלוהים, שפעל לפי תוכניתו הערוכה מראש, הרשה לכם להסגיר את ישוע לידי הרומאים, כדי שיוקיעו אותו ויהרגוהו. 24 ואז אלוהים שחרר אותו מייסורי המוות והחזירו לחיים, כי המוות לא יכול היה להחזיק בו!

25 "דוד המלך דיבר על ישוע כשאמר[e]:

'שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט.

26 לכן שמח לבי ויגל כבודי,

אף בשרי ישכן לבטח,

27 כי לא תעזב נפשי לשאול;

לא תתן חסידיך לראות שחת.

28 תודיעני ארח חיים, שבע שמחות את פניך,

נעימות בימינך נצח'.

29 "אחים יקרים, חשבו נא! הרי דוד לא התכוון לעצמו כשאמר את הדברים שציטטתי זה עתה, שהרי הוא מת ונקבר, וקברו נמצא בעירנו עד היום הזה. 30 אולם דוד היה נביא, ועל כן ידע היטב שה' הבטיח, בשבועה נצחית, שאחד מצאצאיו יהיה המשיח ויישב על כסאו. 31 דוד חזה את העתיד הרחוק וניבא את תחייתו של המשיח, באמרו שנפש המשיח לא תישאר בשאול, ושגופו לא יירקב. 32 הוא דיבר על המשיח, וכולנו עדים לכך שישוע זה, שעליו אנו מדברים, באמת קם מן המתים.

33 "עתה יושב ישוע בשמים לימין האלוהים, וכפי שהובטח העניק לו אלוהים את הסמכות לשלוח את רוח הקודש, אשר גרם לכל מה שאתם רואים ושומעים היום.

34 "לא, דוד לא התייחס אל עצמו בדברים שאמר, שהרי הוא מעולם לא עלה לשמים. מלבד זאת, דוד הוסיף ואמר במקום אחר[f]:

'נאם ה' לאדני, שב לימיני,

35 עד אשית את אויביך

הדם לרגליך'.

36 משום כך אני קורא אל בית ישראל: דעו לכם שאלוהים הפקיד את ישוע, אשר צלבתם, להיות האדון והמשיח!"

37 דבריו של פטרוס נגעו ללב השומעים, והם פנו אליו ואל השליחים האחרים בשאלה: "אחים, מה עלינו לעשות?"

38 "עליכם לחזור בתשובה ולהיטבל בשם ישוע המשיח, כדי שייסלחו לכם חטאיכם," השיב פטרוס. "ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש. 39 כי ה' הבטיח לתת את רוח הקודש לכל מי שיקרא בשם ה' אלוהינו, וגם לבניו - לרחוקים ולקרובים."

40 פטרוס המשיך לספר להם על ישוע, והפציר בכל מאזיניו לחזור בתשובה ולהינצל מהדור הסורר הזה. 41 כשלושת אלפים איש האמינו באותו יום לדבריו של פטרוס ונטבלו במים. 42 הם הצטרפו אל יתר המאמינים, והשתתפו בקביעות בשיעוריהם של השליחים, בבציעת הלחם (כמצוות ישוע לזיכרון מותו) ובאסיפות תפילה. 43 הניסים והנפלאות הרבים שחוללו השליחים מלאו את כולם יראת-כבוד לאלוהים.

44 כל המאמינים התמידו להתאסף יחד, וחילקו ביניהם את כל מה שהיה להם. 45 הם מכרו את כל רכושם, והתחלקו בכספם עם הנצרכים. 46 מדי יום הם השתחוו יחד בבית-המקדש, נפגשו בבתיהם בקבוצות, לשם התחברות, ואכלו יחד את ארוחותיהם בשמחה ובהכרת-תודה. 47 הם הללו את אלוהים, והם מצאו-חן בעיני כל העם. מדי יום הוסיף להם ה' את אלה שנושעו.

Footnotes

  1. מעשי השליחים 1:1 ראה הבשורה על פי לוקס א 1
  2. מעשי השליחים 1:19 בארמית.
  3. מעשי השליחים 1:20 תהילים סט 26; קט 8
  4. מעשי השליחים 2:16 יואל ג
  5. מעשי השליחים 2:25 תהילים טז 8- 11
  6. מעשי השליחים 2:34 תהילים קי 1