A A A A A
Bible Book List

Acts 1-2 New American Standard Bible (NASB)

Introduction

The first account I [a]composed, Theophilus, about all that Jesus began to do and teach, until the day when He was taken up to heaven, after He had [b]by the Holy Spirit given orders to the apostles whom He had chosen. To [c]these He also presented Himself alive after His suffering, by many convincing proofs, appearing to them over a period of forty days and speaking of the things concerning the kingdom of God. [d]Gathering them together, He commanded them not to leave Jerusalem, but to wait for [e]what the Father had promised, “Which,” He said, “you heard of from Me; for John baptized with water, but you will be baptized [f]with the Holy Spirit [g]not many days from now.”

So when they had come together, they were asking Him, saying, “Lord, is it at this time You are restoring the kingdom to Israel?” He said to them, “It is not for you to know times or epochs which the Father has fixed by His own authority; but you will receive power when the Holy Spirit has come upon you; and you shall be My witnesses both in Jerusalem, and in all Judea and Samaria, and even to the remotest part of the earth.”

The Ascension

And after He had said these things, He was lifted up while they were looking on, and a cloud received Him out of their sight. 10 And as they were gazing intently into [h]the sky while He was going, behold, two men in white clothing stood beside them. 11 They also said, “Men of Galilee, why do you stand looking into [i]the sky? This Jesus, who has been taken up from you into heaven, will come in just the same way as you have watched Him go into heaven.”

The Upper Room

12 Then they returned to Jerusalem from the [j]mount called [k]Olivet, which is near Jerusalem, a [l]Sabbath day’s journey away. 13 When they had entered the city, they went up to the upper room where they were staying; that is, Peter and John and [m]James and Andrew, Philip and Thomas, Bartholomew and Matthew, [n]James the son of Alphaeus, and Simon the Zealot, and Judas the [o]son of [p]James. 14 These all with one mind were continually devoting themselves to prayer, along with the women, and Mary the mother of Jesus, and with His brothers.

15 [q]At this time Peter stood up in the midst of the brethren (a gathering of about one hundred and twenty [r]persons was there together), and said, 16 “Brethren, the Scripture had to be fulfilled, which the Holy Spirit foretold by the mouth of David concerning Judas, who became a guide to those who arrested Jesus. 17 For he was counted among us and received his share in this ministry.” 18 (Now this man acquired a field with the price of his wickedness, and falling headlong, he burst open in the middle and all his intestines gushed out. 19 And it became known to all who were living in Jerusalem; so that in their own language that field was called Hakeldama, that is, Field of Blood.) 20 “For it is written in the book of Psalms,

Let his homestead be made desolate,
And let no one dwell in it’;

and,

Let another man take his [s]office.’

21 Therefore it is necessary that of the men who have accompanied us all the time that the Lord Jesus went in and out [t]among us— 22 beginning [u]with the baptism of John until the day that He was taken up from us—one of these must become a witness with us of His resurrection.” 23 So they put forward two men, Joseph called Barsabbas (who was also called Justus), and Matthias. 24 And they prayed and said, “You, Lord, who know the hearts of all men, show which one of these two You have chosen 25 to [v]occupy this ministry and apostleship from which Judas turned aside to go to his own place.” 26 And they [w]drew lots for them, and the lot fell [x]to Matthias; and he was [y]added to the eleven apostles.

The Day of Pentecost

When the day of Pentecost [z]had come, they were all together in one place. And suddenly there came from heaven a noise like a violent rushing wind, and it filled the whole house where they were sitting. And there appeared to them tongues as of fire [aa]distributing themselves, and [ab]they [ac]rested on each one of them. And they were all filled with the Holy Spirit and began to speak with other [ad]tongues, as the Spirit was giving them [ae]utterance.

Now there were Jews living in Jerusalem, devout men from every nation under heaven. And when this sound occurred, the crowd came together, and were bewildered because each one of them was hearing them speak in his own [af]language. They were amazed and astonished, saying, “[ag]Why, are not all these who are speaking Galileans? And how is it that we each hear them in our own [ah]language [ai]to which we were born? Parthians and Medes and Elamites, and residents of Mesopotamia, Judea and Cappadocia, Pontus and [aj]Asia, 10 Phrygia and Pamphylia, Egypt and the districts of Libya around Cyrene, and [ak]visitors from Rome, both Jews and [al]proselytes, 11 Cretans and Arabs—we hear them in our own tongues speaking of the mighty deeds of God.” 12 And they all continued in amazement and great perplexity, saying to one another, “What does this mean?” 13 But others were mocking and saying, “They are full of [am]sweet wine.”

Peter’s Sermon

14 But Peter, [an]taking his stand with the eleven, raised his voice and declared to them: “Men of Judea and all you who live in Jerusalem, let this be known to you and give heed to my words. 15 For these men are not drunk, as you suppose, for it is only the [ao]third hour of the day; 16 but this is what was spoken of through the prophet Joel:

17 And it shall be in the last days,’ God says,
That I will pour forth of My Spirit on all [ap]mankind;
And your sons and your daughters shall prophesy,
And your young men shall see visions,
And your old men shall dream dreams;
18 Even on My bondslaves, both men and women,
I will in those days pour forth of My Spirit
And they shall prophesy.
19 And I will grant wonders in the sky above
And signs on the earth below,
Blood, and fire, and vapor of smoke.
20 The sun will be turned into darkness
And the moon into blood,
Before the great and glorious day of the Lord shall come.
21 And it shall be that everyone who calls on the name of the Lord will be saved.’

22 “Men of Israel, listen to these words: Jesus the Nazarene, a man [aq]attested to you by God with [ar]miracles and wonders and [as]signs which God performed through Him in your midst, just as you yourselves know— 23 this Man, delivered over by the predetermined plan and foreknowledge of God, you nailed to a cross by the hands of [at]godless men and put Him to death. 24 [au]But God raised Him up again, putting an end to the [av]agony of death, since it was impossible for Him to be held [aw]in its power. 25 For David says of Him,

I saw the Lord always in my presence;
For He is at my right hand, so that I will not be shaken.
26 Therefore my heart was glad and my tongue exulted;
Moreover my flesh also will live in hope;
27 Because You will not abandon my soul to Hades,
Nor [ax]allow Your [ay]Holy One to [az]undergo decay.
28 You have made known to me the ways of life;
You will make me full of gladness with Your presence.’

29 [ba]Brethren, I may confidently say to you regarding the patriarch David that he both died and was buried, and his tomb is [bb]with us to this day. 30 And so, because he was a prophet and knew that God had sworn to him with an oath to seat one [bc]of his descendants on his throne, 31 he looked ahead and spoke of the resurrection of [bd]the Christ, that He was neither abandoned to Hades, nor did His flesh [be]suffer decay. 32 This Jesus God raised up again, to which we are all witnesses. 33 Therefore having been exalted [bf]to the right hand of God, and having received from the Father the promise of the Holy Spirit, He has poured forth this which you both see and hear. 34 For it was not David who ascended into [bg]heaven, but he himself says:

The Lord said to my Lord,
Sit at My right hand,
35 Until I make Your enemies a footstool for Your feet.”’

36 Therefore let all the house of Israel know for certain that God has made Him both Lord and [bh]Christ—this Jesus whom you crucified.”

The Ingathering

37 Now when they heard this, they were [bi]pierced to the heart, and said to Peter and the rest of the apostles, “[bj]Brethren, [bk]what shall we do?” 38 Peter said to them, “Repent, and each of you be baptized in the name of Jesus Christ for the forgiveness of your sins; and you will receive the gift of the Holy Spirit. 39 For the promise is for you and your children and for all who are far off, as many as the Lord our God will call to Himself.” 40 And with many other words he solemnly testified and kept on exhorting them, saying, “[bl]Be saved from this perverse generation!” 41 So then, those who had received his word were baptized; and that day there were added about three thousand [bm]souls. 42 They were continually devoting themselves to the apostles’ teaching and to fellowship, to the breaking of bread and [bn]to prayer.

43 [bo]Everyone kept feeling a sense of awe; and many wonders and [bp]signs were taking place through the apostles. 44 And all those who had believed [bq]were together and had all things in common; 45 and they began selling their property and possessions and were sharing them with all, as anyone might have need. 46 Day by day continuing with one mind in the temple, and breaking bread [br]from house to house, they were taking their [bs]meals together with gladness and [bt]sincerity of heart, 47 praising God and having favor with all the people. And the Lord was adding [bu]to their number day by day those who were being saved.

Footnotes:

  1. Acts 1:1 Lit made
  2. Acts 1:2 Or through
  3. Acts 1:3 Lit whom
  4. Acts 1:4 Or eating with; or lodging with
  5. Acts 1:4 Lit the promise of the Father
  6. Acts 1:5 Or in
  7. Acts 1:5 Lit not long after these many days
  8. Acts 1:10 Or heaven
  9. Acts 1:11 Or heaven
  10. Acts 1:12 Or hill
  11. Acts 1:12 Or Olive Grove
  12. Acts 1:12 I.e. 2K cubits, or approx 3/5 mile
  13. Acts 1:13 Or Jacob
  14. Acts 1:13 Or Jacob
  15. Acts 1:13 Or brother
  16. Acts 1:13 Or Jacob
  17. Acts 1:15 Lit In these days
  18. Acts 1:15 Lit names
  19. Acts 1:20 Lit position as overseer
  20. Acts 1:21 Lit to us
  21. Acts 1:22 Lit from
  22. Acts 1:25 Lit take the place of
  23. Acts 1:26 Lit gave
  24. Acts 1:26 Or upon
  25. Acts 1:26 Lit voted together with
  26. Acts 2:1 Lit was being fulfilled
  27. Acts 2:3 Or being distributed
  28. Acts 2:3 Lit it
  29. Acts 2:3 Or sat
  30. Acts 2:4 Or languages
  31. Acts 2:4 Or ability to speak out
  32. Acts 2:6 Or dialect
  33. Acts 2:7 Lit Behold
  34. Acts 2:8 Or dialect
  35. Acts 2:8 Lit in
  36. Acts 2:9 I.e. west coast province of Asia Minor
  37. Acts 2:10 Lit the sojourning Romans
  38. Acts 2:10 I.e. Gentile converts to Judaism
  39. Acts 2:13 I.e. new wine
  40. Acts 2:14 Or being put forward as spokesman
  41. Acts 2:15 I.e. 9 a.m.
  42. Acts 2:17 Lit flesh
  43. Acts 2:22 Or exhibited or accredited
  44. Acts 2:22 Or works of power
  45. Acts 2:22 Or attesting miracles
  46. Acts 2:23 Lit men without the Law; i.e. pagan
  47. Acts 2:24 Lit Whom God raised up
  48. Acts 2:24 Lit birth pains
  49. Acts 2:24 Lit by it
  50. Acts 2:27 Lit give
  51. Acts 2:27 Or devout or pious
  52. Acts 2:27 Lit see corruption
  53. Acts 2:29 Lit Men brothers
  54. Acts 2:29 Lit among
  55. Acts 2:30 Lit of the fruit of his loins
  56. Acts 2:31 I.e. the Messiah
  57. Acts 2:31 Lit see corruption
  58. Acts 2:33 Or by
  59. Acts 2:34 Lit the heavens
  60. Acts 2:36 I.e. Messiah
  61. Acts 2:37 Or wounded in conscience
  62. Acts 2:37 Lit Men brothers
  63. Acts 2:37 Or what are we to do
  64. Acts 2:40 Or Escape
  65. Acts 2:41 I.e. persons
  66. Acts 2:42 Lit the prayers
  67. Acts 2:43 Lit fear was occurring to every soul
  68. Acts 2:43 Or attesting miracles
  69. Acts 2:44 One early ms does not contain were and and
  70. Acts 2:46 Or in the various private homes
  71. Acts 2:46 Lit food
  72. Acts 2:46 Or simplicity
  73. Acts 2:47 Lit together
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

מעשי השליחים 1-2 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

א תאופילוס היקר,

במכתבי הראשון[a] סיפרתי לך על חייו, מעשיו ותורתו של ישוע המשיח, וכיצד עלה לשמים, לאחר שנתן לשליחיו הנבחרים הוראות נוספות בגבורת רוח הקודש. במשך ארבעים יום לאחר צליבתו נגלה ישוע אל השליחים פעמים אחדות, והוכיח להם בדרכים שונות שהוא אכן חי. בהזדמנויות אלה הוא גם שוחח איתם על מלכות האלוהים.

באחת הפגישות האלה הורה ישוע לתלמידיו שלא יעזבו את ירושלים עד שיבוא עליהם רוח הקודש, כפי שהבטיח להם האב. ישוע שוחח איתם על כך פעמים רבות בעבר.

"יוחנן הטביל אתכם במים," הזכיר להם ישוע, "אולם בעוד ימים אחדים תיטבלו ברוח הקודש!"

כשנגלה אליהם ישוע בפעם אחרת, שאלו אותו: "אדון, האם אתה עומד להשיב את המלכות לישראל?"

"האב הוא הקובע תאריכים אלה," ענה ישוע, "ואינכם צריכים לדעת אותם. אולם כשרוח הקודש יצלח עליכם, תקבלו כוח וסמכות להיות עדים לי בירושלים, ביהודה ושומרון ועד קצה העולם."

זמן קצר לאחר מכן עלה ישוע לשמים לעיני תלמידיו, ונעלם בתוך ענן. 10 בעוד התלמידים מאמצים את עיניהם כדי לזכות במבט נוסף, עמדו ביניהם לפתע שני אנשים לבושים גלימות לבנות, 11 ואמרו: "אנשי הגליל, מדוע אתם עומדים ומביטים לשמים? ישוע אמנם עלה לשמים, אך יום אחד הוא יחזור בדיוק כפי שהלך מכם!"

12 כשקרה הדבר הזה הם היו בהר-הזיתים, ועתה חזרו ברגל לירושלים (מרחק של פחות מקילומטר).

כשהגיעו העירה, הם התאספו לתפילה בחדר העלייה שבו גרו. באסיפה זאת נכחו האנשים הבאים:

פטרוס,

יוחנן ויעקב,

אנדרי,

פיליפוס,

תומא,

בר-תלמי,

מתתיהו,

יעקב בן-חלפי,

שמעון מהקנאים,

יהודה בן-יעקב

ואחיו של ישוע.

היו שם גם נשים אחדות, וביניהן אמו של ישוע.

15 אסיפת התפילה נמשכה ימים אחדים, ויום אחד, כשנכחו שם מאה ועשרים איש, קם שמעון פטרוס ואמר:

16 "אחים, נבואות התנ"ך צריכות היו להתקיים בנוגע ליהודה, אשר בגד בישוע והוביל אליו את ההמון, שהרי רוח הקודש דיבר על כך לפני זמן רב בפי דוד המלך. 17 יהודה היה אחד מאיתנו; הוא נבחר בדיוק כמונו להיות שליח." 18 בכסף שקיבל תמורת הבגידה הוא קנה לעצמו שדה, ושם מצא את מותו - הוא נפל ארצה על פניו, בטנו נבקעה ומעיו נשפכו החוצה. 19 הידיעה על מותו התפשטה במהירות בין כל תושבי ירושלים, והם מכנים את המקום ההוא בשפתם[b] 'חקל דמא', שפירושו 'שדה-הדם'. 20 "דוד המלך ניבא על כך בתהילים, ואמר שביתו יהיה שומם ושאיש לא יישב בו. ובמקום אחר אמר דוד שתפקידו (של יהודה) יינתן למישהו אחר.[c]

"משום כך עלינו לבחור במישהו אחר, אשר ימלא את מקומו של יהודה, ויצטרף אלינו בעדותנו על תחייתו של ישוע אדוננו. הבה נבחר באדם שהיה איתנו מאז הימים הראשונים - מאז שישוע נטבל על-ידי יוחנן ועד שנלקח מאיתנו לשמים."

23 הנאספים נקבו בשני שמות: יוסף יוסטוס (שנקרא גם "בר-שבא") ומתתיהו. לאחר מכן התפללו כולם וביקשו שייבחר האדם הנכון. "אלוהים", התפללו, "אתה המכיר כל לב, הראה נא לנו במי מהשניים בחרת למלא את מקומו של יהודה הבוגד, שהלך למקום הראוי לו!"

26 הם הפילו גורל כדי לבחור בין שני המועמדים, ושמו של מתתיהו עלה בגורל. באותו יום הצטרף מתתיהו אל אחד-עשר השליחים.

ב שבעה שבועות חלפו מאז מותו של ישוע ותחייתו מן המתים, ויום חג השבועות הגיע. כשהתאספו המאמינים יחד באותו יום, נשמע לפתע קול סערה גדולה מן השמים, והרעש מילא את הבית שבו ישבו. הנוכחים ראו מעין לשונות אש קטנות יורדות ונחות על ראשיהם, וכל אחד מהם נמלא ברוח הקודש והחל לדבר בשפה שלא הייתה מוכרת לו, כי רוח הקודש העניק להם יכולת זאת.

הרבה יהודים אדוקים מארצות שונות עלו לירושלים לרגל החג, ובשמעם את רעש הסערה מעל הבית ההוא, מיהרו אל המקום כדי לראות מה קרה. לתדהמתם הרבה כל אחד שמע את התלמידים מדברים בשפה שלו.

"כיצד ייתכן הדבר?" שאלו עולי-הרגל. "הלא כל האנשים האלה גרים בגליל! כיצד הם יכולים לדבר בשפות המדוברות בארצות מולדתנו? הרי אנחנו פרתיים, מדיים, עילמיים, אנשי ארם-נהריים, יהודה, קפודקיה, פונטוס, אסיה הקטנה; 10 פרוגיה, פמפוליה, מצרים; יש בינינו אנשים מהאזורים שליד קוריניה שבלוב, ומרומא; 11 יהודים וגרים, כרתים וערבים - וכל אחד מאיתנו שומע בשפתו כיצד אנשים אלה מספרים על מעשיו של אלוהים ועל נפלאותיו!"

12 כולם עמדו שם נבוכים ומבולבלים. "מה פירושו של הדבר?" שאלו זה את זה.

13 אולם בקרב הקהל היו גם כאלה שלעגו: "הם סתם שיכורים!"

14 שמעון פטרוס צעד קדימה, יחד עם אחד-עשר השליחים, ופנה אל ההמון: "תושבי ירושלים ואורחיה, הקשיבו היטב לדברי. 15 אחדים מכם טוענים שאנשים אלה שיכורים, אבל דעו לכם שהם אינם שיכורים! בני-אדם אינם נוהגים להשתכר בשעה תשע בבוקר! 16 מה שאתם רואים כאן הבוקר כבר נובא לפני שנים רבות בפי יואל הנביא, אשר אמר:[d]

17 "'והיה אחרי כן (באחרית הימים),' אמר אלוהים,

'אשפוך את רוחי על כל בשר.

ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלמות יחלמון,

בחוריכם חזינות יראו.

18 וגם על העבדים ועל השפחות

בימים ההמה אשפוך את רוחי.

19 ונתתי מופתים בשמים ובארץ –

דם ואש ותימרות עשן.

20 השמש יהפך לחשך,

והירח - לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.

21 והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט!'.

22 "אנשי ישראל, הקשיבו!" המשיך פטרוס. "אלוהים אישר בפומבי שישוע המשיח אכן שליח משמים, באמצעות הניסים והנפלאות שחולל על-ידו, ואתם יודעים זאת היטב, שהרי הניסים והנפלאות נעשו אצלכם. 23 אולם אלוהים, שפעל לפי תוכניתו הערוכה מראש, הרשה לכם להסגיר את ישוע לידי הרומאים, כדי שיוקיעו אותו ויהרגוהו. 24 ואז אלוהים שחרר אותו מייסורי המוות והחזירו לחיים, כי המוות לא יכול היה להחזיק בו!

25 "דוד המלך דיבר על ישוע כשאמר[e]:

'שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט.

26 לכן שמח לבי ויגל כבודי,

אף בשרי ישכן לבטח,

27 כי לא תעזב נפשי לשאול;

לא תתן חסידיך לראות שחת.

28 תודיעני ארח חיים, שבע שמחות את פניך,

נעימות בימינך נצח'.

29 "אחים יקרים, חשבו נא! הרי דוד לא התכוון לעצמו כשאמר את הדברים שציטטתי זה עתה, שהרי הוא מת ונקבר, וקברו נמצא בעירנו עד היום הזה. 30 אולם דוד היה נביא, ועל כן ידע היטב שה' הבטיח, בשבועה נצחית, שאחד מצאצאיו יהיה המשיח ויישב על כסאו. 31 דוד חזה את העתיד הרחוק וניבא את תחייתו של המשיח, באמרו שנפש המשיח לא תישאר בשאול, ושגופו לא יירקב. 32 הוא דיבר על המשיח, וכולנו עדים לכך שישוע זה, שעליו אנו מדברים, באמת קם מן המתים.

33 "עתה יושב ישוע בשמים לימין האלוהים, וכפי שהובטח העניק לו אלוהים את הסמכות לשלוח את רוח הקודש, אשר גרם לכל מה שאתם רואים ושומעים היום.

34 "לא, דוד לא התייחס אל עצמו בדברים שאמר, שהרי הוא מעולם לא עלה לשמים. מלבד זאת, דוד הוסיף ואמר במקום אחר[f]:

'נאם ה' לאדני, שב לימיני,

35 עד אשית את אויביך

הדם לרגליך'.

36 משום כך אני קורא אל בית ישראל: דעו לכם שאלוהים הפקיד את ישוע, אשר צלבתם, להיות האדון והמשיח!"

37 דבריו של פטרוס נגעו ללב השומעים, והם פנו אליו ואל השליחים האחרים בשאלה: "אחים, מה עלינו לעשות?"

38 "עליכם לחזור בתשובה ולהיטבל בשם ישוע המשיח, כדי שייסלחו לכם חטאיכם," השיב פטרוס. "ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש. 39 כי ה' הבטיח לתת את רוח הקודש לכל מי שיקרא בשם ה' אלוהינו, וגם לבניו - לרחוקים ולקרובים."

40 פטרוס המשיך לספר להם על ישוע, והפציר בכל מאזיניו לחזור בתשובה ולהינצל מהדור הסורר הזה. 41 כשלושת אלפים איש האמינו באותו יום לדבריו של פטרוס ונטבלו במים. 42 הם הצטרפו אל יתר המאמינים, והשתתפו בקביעות בשיעוריהם של השליחים, בבציעת הלחם (כמצוות ישוע לזיכרון מותו) ובאסיפות תפילה. 43 הניסים והנפלאות הרבים שחוללו השליחים מלאו את כולם יראת-כבוד לאלוהים.

44 כל המאמינים התמידו להתאסף יחד, וחילקו ביניהם את כל מה שהיה להם. 45 הם מכרו את כל רכושם, והתחלקו בכספם עם הנצרכים. 46 מדי יום הם השתחוו יחד בבית-המקדש, נפגשו בבתיהם בקבוצות, לשם התחברות, ואכלו יחד את ארוחותיהם בשמחה ובהכרת-תודה. 47 הם הללו את אלוהים, והם מצאו-חן בעיני כל העם. מדי יום הוסיף להם ה' את אלה שנושעו.

Footnotes:

  1. מעשי השליחים 1:1 ראה הבשורה על פי לוקס א 1
  2. מעשי השליחים 1:19 בארמית.
  3. מעשי השליחים 1:20 תהילים סט 26; קט 8
  4. מעשי השליחים 2:16 יואל ג
  5. מעשי השליחים 2:25 תהילים טז 8- 11
  6. מעשי השליחים 2:34 תהילים קי 1
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes