מעשי השליחים 26

Habrit Hakhadasha/Haderekh

כו "יש לך רשות לספר את גרסתך," אמר אגריפס לפולוס.

בתנועות ידיים החל פולוס להגן על עצמו לפני בית-הדין.

² "בר-מזל אני, כבוד המלך אגריפס, על שניתנה לי הזכות להשמיע באוזניך את תשובותיי להאשמותיהם של היהודים, ³ כי אני יודע שאתה בקיא בחוקינו ובמנהגינו. אני מבקש ממך, אנא, הקשב לי בסבלנות.

⁴ "כל היהודים יודעים שמאז ימי נעורי בטרסוס, ומאוחר יותר בירושלים, קיבלתי חינוך יהודי מסורתי, ותמיד חייתי על-פי הדרך שבה חונכתי. ⁵ לו היו מוכנים להודות בכך, היו מאשרים שבשאלת קיום התורה והמסורת הייתי תמיד בין הפרושים המחמירים ביותר. ⁶ אולם הסיבה האמיתית להאשמותיהם שונה לחלוטין; הם מתנכלים לי רק משום שאני מצפה להתגשמות הבטחת ה' לאבותינו. ⁷ שנים-עשר שבטי ישראל מתפללים יומם ולילה שה' יגשים את אותה הבטחה שלה אני מצפה. אדוני המלך, בגלל צפייה זאת הם מאשימים אותי! ⁸ אך האם זה פשע להאמין בתחיית המתים? האם אינכם מאמינים שאלוהים יכול להקים בני אדם לתחייה?

⁹ "גם אני חשבתי בעבר שחובתי להציק ולהזיק למאמינים בישוע מנצרת. ¹⁰ אסרתי רבים מהקדושים בירושלים, ואף קיבלתי מראשי הכוהנים רשות בכתב לעשות זאת. וכאשר נידונו הקדושים למוות, נתתי את הסכמתי המלאה. ¹¹ פעמים רבות עברתי מבית-כנסת אחד לשני, ותחת עינויים אילצתי את המאמינים המשיחיים לגדף את המשיח. למעשה התנגדתי להם בחריפות שכזאת, עד שרדפתי אותם גם בחוץ לארץ.

¹² "יום אחד יצאתי לדמשק, בסמכותם של הכוהנים ועם ברכתם, כדי לאסור את המאמינים המשיחיים. ¹³ בצהרי היום, אדוני המלך, זרח לפתע אור בהיר יותר מזוהר השמש והציף אותי ואת מלווי. ¹⁴ כולנו נפלנו ארצה, ואני שמעתי קול מדבר אלי: 'שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי? קשה לך לבעוט בדרבנות!'^[a]

¹⁵ מי אתה, אדוני?' שאלתי.

"והקול ענה: 'אני ישוע שאותו אתה רודף! ¹⁶ עתה קום על רגליך, כי נגליתי אליך כדי למנותך להיות לי למשרת ועד. עליך לספר לעולם כולו את אשר ראית היום ואת אשר אראה לך בעתיד. ¹⁷ אני אגן עליך מפני בני עמך ומפני הגויים. כן, אשלח אותך אל הגויים, ¹⁸ כדי שתפקח את עיניהם לראות את מצבם האמיתי, כך שיחזרו בתשובה ויחיו באור האלוהים, ולא בחשכת השטן. לשם מה? כדי שאלוהים יסלח לחטאיהם, וייתן להם נחלה יחד עם שאר בני-האדם שטוהרו מחטאיהם והוקדשו לי באמונה.

¹⁹ "וכך, המלך אגריפס, לא התמרדתי נגד החיזיון הזה מן השמים. ²⁰ תחילה בישרתי את הדבר לאנשי דמשק, לאחר מכן בירושלים ובכל יהודה, ואחר כך גם לגויים. קראתי לכל בני-האדם לזנוח את חטאיהם, לשוב אל אלוהים ולהוכיח את חרטת לבם במעשים טובים. ²¹ מסיבה זאת עצרו אותי היהודים בבית-המקדש וניסו להרוג אותי. ²² אולם ה' הגן עלי, והיום אני עדיין חי ויכול לספר עובדות אלה לכולם - לקטנים ולגדולים. אני מלמד אך ורק את דבריהם של משה רבנו ושל הנביאים: ²³ שהמשיח יסבול ושיהיה הראשון אשר יקום מן המתים, כדי להביא אור ליהודים ולגויים כאחד."

²⁴ לפתע התפרץ פסטוס וקרא: "פולוס, יצאת מדעתך! לימודיך הממושכים בלבלו את דעתך."

²⁵ "לא יצאתי מדעתי, פסטוס הנכבד," השיב פולוס. "אני מדבר דברי אמת מפוכחים. ²⁶ המלך אגריפס יודע היטב את כל הדברים האלה. אני מעז לדבר בכנות, כי אני בטוח שהמלך מכיר ויודע את כל המאורעות האלה; הרי הם לא התרחשו בסתר! ²⁷ המלך אגריפס, האם אתה מאמין לדברי הנביאים? אני יודע שכן..."

²⁸ אך אגריפס שיסע את דבריו של פולוס: "כמעט שכנעת אותי להאמין שישוע הוא המשיח!"

²⁹ ופולוס השיב: "אני מקווה ומתפלל לאלוהים שבמוקדם או במאוחר אתה וכל הנוכחים כאן תהיו כמוני... אך בלי האזיקים, כמובן!"

³⁰ המלך, המושל, ברניקה וכל האחרים קמו ³¹ ויצאו מהאולם. כששבו ודנו בעניינו של פולוס מאוחר יותר, החליטו: "איש זה אינו אשם בשום פשע שדינו מאסר או מוות."

³² "אלמלא דרש לערער לפני הקיסר," אמר אגריפס לפסטוס, "אפשר היה לשחרר אותו."